UCB Pharma GmbH נ. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

UCB Pharma GmbH נ. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

רע"א 2070/19
תאריך: 24/07/2019

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  2070/19

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקשת:

UCB Pharma GmbH

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

 

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.2019 בעש"א 29979-10-18 שניתן על ידי כבוד השופט ר' יעקובי

 

בשם המבקשת:

עו"ד ד"ר כפיר לוצאטו; עו"ד אורן ויינר; עו"ד אורן מנדלר

 

בשם המשיב:

עו"ד יעקב הילמן

 

פסק-דין

 

השופט נ' סולברג:

 

1.       בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.2.2019 בעש"א 29979-10-18 (השופט ר' יעקובי), בגדרה דחה בית המשפט את ערעורה של המבקשת, חברת UCB Pharma GmbH (להלן: UCB), שהופנה נגד החלטתו של רשם הפטנטים א' אלון, מיום 4.7.2018.

 

רקע ותשתית נורמטיבית

2.       UCB היא בעלת פטנט מס' 139110, תכשיר רפואי שנועד לסייע לחולים עם תסמונת של פעילות יתר בשלפוחית השתן. הפטנט אושר ביום 25.4.2005, ותקופת ההגנה עליו החלה ביום 11.5.1999, המועד שבו הגישה UCB את בקשתה לרישום הפטנט. בהתאם להוראת סעיף 52 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק או חוק הפטנטים), תקופת ההגנה אמורה היתה לפוג בחלוף עשרים שנים, קרי – ביום 11.5.2019. ביני לביני, הגישה UCB ביום 23.12.2008 בקשה למתן צו להארכת תקופת ההגנה על הפטנט, בהתאם לסעיף 64ג לחוק. בהחלטת רשם הפטנטים מיום 25.11.2014 ניתן צו הארכה, שבמסגרתו הוארכה תקופת ההגנה עד ליום 20.4.2021. תקופת ההארכה חושבה בהתאם לתקרה הקבועה בסעיף 64י(2) לחוק, שלפיה "התקופה הכוללת של תקופת הפטנט ותקופת ההארכה במצורף [...] תסתיים לא יאוחר מ-14 שנים ממועד מתן היתר השיווק הראשון באחת מהמדינות המוכרות" (ההדגשה נוספה – נ' ס'). חישוב התקופה התבצע החל מהמועד שבו התקבלה ההחלטה לתת היתר שיווק לתכשיר הרפואי באיחוד האירופי, ביום 20.4.2007.

 

3.       בדין האירופי קבועה מגבלה דומה לעניין תוקפם של צווי הארכה. מספר חודשים לאחר שניתן ל-UCB צו ההארכה הנ"ל, חל שינוי בדין האירופי, בעקבות פסקי דין שניתנו בבית הדין האירופי לצדק (CJEU), שבעקבותיהם השתנתה הגישה הפרשנית לעניין חישוב מועד מתן היתר השיווק. עיקרו של השינוי המדובר – פסק הדין בעניין Seattle Genetics Inc. v. Österreichisches Patentamt (C-471/14) [2015] (להלן: Seattle Genetics), שבו נקבע כי המועד הקובע של מתן היתר השיווק, לצורך חישוב תקופתם של צווי הארכה, הוא מועד המצאת ההחלטה למבקש ההיתר, לא מועד מתן ההחלטה על ההיתר. בפסק דין נוסף, בעניין Incyte Corporation v. Szellemni Tulajdon Nemzeti Hivatala (C-492/16) [2017] (להלן: Incyte), הורחבה ההלכה שנקבעה בעניין Seattle Genetics, והוחלה גם על צווי הארכה שכבר ניתנו ועודם בתוקף.

 

4.       משדות זרים, חזרה למחוזותינו-אנו. ההלכה שנקבעה בעניין Seattle Genetics אומצה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) בעש"א 3231-10-16 Bristol Myers Squibb Holdings Ireland נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני מסחר (26.12.2017) (להלן: עניין בריסטול). באותו עניין, פרסם רשם הפטנטים הודעה לפי סעיף 64ה(ה)(1) לחוק, בדבר כוונתו ליתן צו הארכה, שתקופתו חושבה על-פי מועד מתן ההחלטה על היתר שיווק. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור של המבקשת, בעלת הפטנט, וקבע כי תקופת צו ההארכה תחושב מחדש, לפי מועד המצאת היתר השיווק. בית המשפט ציין, כי בפועל שונתה מדיניות רשם הפטנטים, כך שתקופותיהם של צווי הארכה חדשים, שטרם ניתנו, מחושבות לפי הגישה שננקטה בעניין Seattle Genetics. בהקשר זה נקבע, כי על הרשם "לנקוט בגישה זו כלפי כל מבקשי הארכת פטנט באופן שוויוני", ו"אין מקום להתנות את יישום גישת ההמצאה בתנאי שהליך הבחינה טרם הסתיים". יודגש כבר עתה – ויש לכך חשיבות לענייננו – כי בעניין בריסטול נדונה בקשה למתן צו הארכה שטרם אושרה, אלא רק פורסמה לגביה כוונתו של רשם הפטנטים לאשרה.

 

5.       לצד האימוץ של 'גישת ההמצאה' בפסיקה, הוביל פסק הדין בענייןSeattle Genetics לתיקונן של תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה – סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול), התשנ"ח-1998 (להלן: תקנות צווי הארכה). בתיקון לתקנות אלו, מיום 5.11.2017, נקבע בין היתר כי המבקש צו הארכה, יצרף לבקשתו ראיות בדבר מועד מתן היתר השיווק במדינות הייחוס. תיקון זה מאמץ את ההיגיון של הלכת Seattle Genetics, אולם הוא אינו כובל את שיקול דעתו של רשם הפטנטים ביחס לחישוב תקופת הצו. כמו כן, התיקון מכוון לשלב בחינת הבקשה למתן צו הארכה, לא לשינוי תקופתם של צווים שכבר ניתנו.

 

6.       ביום 27.3.2018 הגישה UCB בקשה לתיקון תקופת תוקפו של צו ההארכה שניתן לפטנט שבבעלותה, כך שמועד פקיעת ההגנה עליו יוארך בארבעה ימים, עד ליום 24.4.2021. לשיטתה, הארכה שכזו מוצדקת נוכח הימים שחלפו בין המועד שבו הוחלט ליתן לה היתר שיווק באיחוד האירופי, לבין המועד שבו הומצאה לה ההחלטה בדבר מתן היתר השיווק. UCB טענה, כי על רקע אימוץ ההלכה שנקבעה בענייןSeattle Genetics, יש ללכת צעד נוסף, לאמץ גם את פסק הדין בעניין Incyte, ולאפשר את תיקונם של צווי הארכה שכבר ניתנו, כך שתוקפם יחושב על-פי 'גישת ההמצאה'.

 

7.       בהחלטתו מיום 4.7.2018 דחה רשם הפטנטים את הבקשה לתיקון צו ההארכה. הרשם הבהיר, כי הסוגיה שמעלה UCB מעוררת שאלות דומות לאלו שנדונו בבית הדין האירופי לצדק, בעניין Incyte. הרשם הוסיף, כי אף לשיטתו נכון להתחשב באופן חישוב תוקפם של צווי הארכה על-פי הדין האירופי, שכן "עקרון זה מתיישב עם הרצון להצמיד את תקופת ההארכה שתינתן בישראל לתקופת ההארכה במדינת הייחוס". יחד עם זאת קבע הרשם, כי אין בשינויים בדין באירופה כדי להצדיק את תיקונם של צווי הארכה שכבר ניתנו ונרשמו בפנקס הפטנטים. הרשם נימק, כי ההבדל בין הנדון דידן לעניין בריסטול, נעוץ בשאלה אם הצו כבר ניתן, אם לאו. מהרגע שבו ניתן הצו ונרשם בפנקס – מתגבש אינטרס לוודאות בקרב צדדים שלישיים, אשר מסתמכים על הרישום בפנקס. לבסוף קבע הרשם, כי באיזון בין האינטרסים השונים שעל הפרק, "איני מוצא כי אינטרס המבקשת בקבלת פיצוי נוסף של מספר ימים, גובר על האינטרס הציבורי שביציבות החלטות הרשות, והסתמכות הציבור וצדדים שלישיים על מועד פקיעה, שידוע כבר מזה זמן רב".

 

8.       UCB ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את הערעור בפסק דין מיום 17.2.2019. בית המשפט קבע, כי "החלטתו של הרשם היא לא רק סבירה, אלא אף נראית כהולמת ביותר את הנגזר ממכלול נתוני המקרה". עוד ציין בית המשפט, כי לרשם יש יתרון נוכח מומחיותו והיכרותו הקרובה עם הסוגיות הנדונות, ומשכך, "קיימת הצדקה מרובה להימנע מהתערבות בהחלטה".

 

          מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

 

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

9.       כאמור, UCB ביססה את דבריה על השינויים שחלו בדין האירופי ובדין הישראלי, וצוינו לעיל. לשיטתה, שינויים אלו "מהווים שינוי באקלים המשפטי בכל הנוגע לאופן שבו יש לפרש את ההוראה הקבועה בסעיף 64י(2) לחוק", ומשכך, שגה רשם הפטנטים כשסירב להאריך את תוקפו של צו ההארכה. UCB הדגישה, כי עמדתה מוצדקת גם בהתעלם מההלכות בעניין Seattle Genetics ובעניין Incyte. כך נטען, כי 'גישת ההמצאה' מגשימה באופן מיטבי את תכליתו של ההסדר החקיקתי בדבר מתן צווי הארכה – מתן פיצוי לבעלים של פטנטים, בדגש על פטנטים בתחום התעשיות הפרמצבטיות, בגין הליך רישוי ארוך אשר מעכב את ניצולם המסחרי של הפטנטים. כמו כן נטען, כי בנסיבות העניין, תכלית הפיצוי גוברת על אינטרס הוודאות וההסתמכות של צדדים שלישיים. לדבריה, אין במתן ההארכה המבוקשת, ארבעה ימים בלבד, "כדי לפגוע בצורה ממשית בוודאות המשפטית או באינטרס ההסתמכות של צד שלישי כלשהו". כך ביתר שאת, נוכח העובדה שהבקשה לתיקון הצו הוגשה לפני שהצו נכנס לתוקפו. מעבר לכך טענה UCB, כי על-פי הפסיקה, בהקשר של צווי הארכה אין לתת משקל מכריע לתכלית של ודאות משפטית. UCB הסתמכה על פסיקת בית משפט זה ברע"א 8127/15 התאחדות התעשיינים בישראל נ' Merck Sharp Dohme Corp. (15.6.2016) (להלן: עניין מרק), שם נקבע, כי ניתן לקצר את תוקפם של צווי הארכה שניתנו, על אף הפגיעה בוודאות. לעמדת UCB, אין מקום להבחין בין אינטרס הוודאות של בעלת הפטנט, לאינטרס הוודאות של צדדים שלישיים. עוד טענה UCB, כי החלטת הרשם ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, סותרים את פסק הדין בעניין בריסטול. בשני המקרים מדובר בהארכה של צו שטרם נכנס לתוקפו, ועל כן אין להלום את ההכרעות השונות.

 

10.     רשם הפטנטים טען בתשובתו, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הרשם עמד בהרחבה על המסגרת המשפטית שעל-פיה נקבעת תקופת ההארכה בצווי הארכה. הודגש, כי תקופת ההגנה אשר ניתנת לפטנטים מחושבת ביחס לתקופות הגנה במדינות שמחוץ לישראל, וכי "ההיגיון בבסיס מנגנון זה, הוא שלא תינתן הגנה לפטנט בישראל, בעוד שבמדינות זרות המנויות בתוספת לחוק יפקע פטנט דומה מצב שיגרום לכך שבמדינות אחרות תהיה תחרות בשוק התרופות לגבי מוצר מסוים, ובישראל לא". עם זאת, "אין משמעות הדבר שפטנט בישראל חייב להיות מוארך עד לתום תקופת ההגנה שניתנה בחו"ל". הרשם טען, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות תיקון רטרואקטיבי של צו ההארכה. מדובר בצו שכבר ניתן לפני מספר שנים, ופרסומו לציבור יצר אינטרס הסתמכות אצל צדדים שלישיים. נוכח האמור הסביר הרשם, כי המדיניות שנקבעה ברשות הפטנטים היא ליישם את שינויי ההלכה באירופה על בקשות לצווי הארכה שיוגשו בעתיד, ועל בקשות תלויות ועומדות, אך לא על בקשות שכבר התקבלו. לשיטתו, פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין בריסטול, והתיקון לתקנות צווי הארכה – משקפים את מדיניות הרשות, ואין בהם כדי להצדיק את קבלת בקשתה של UCB. אשר לטענה בדבר סתירה בין החלטת הרשם לפסק הדין בעניין בריסטול נטען, כי קיים הבדל מהותי בין המקרים, שכן בעניין בריסטול דובר בפרסום של כוונה ליתן צו הארכה, ואילו בעניינה של UCB עסקינן בצו הארכה שכבר ניתן ופורסם. אשר לפסק הדין בעניין Incyte נטען, כי הרשם בחר במודע שלא להחילו, תוך שעמד על הנסיבות הייחודיות שהצדיקו את אותו פסק דין, ואינן מתקיימות בדין בישראל.

 

דיון והכרעה

11.      בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, ושקלתי את נימוקיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להידחות.

 

12.      עסקינן בצווי הארכה לתקופת ההגנה על פטנטים, אשר מועד תפוגתם נקבע בהתאם להוראת סעיף 64י(2) לחוק הפטנטים, על סמך מועד מתן היתר השיווק הראשון באחת מן המדינות המוכרות, כפי שמוגדרות בחוק. המסגרת הנורמטיבית לעניין זה נסקרה בהרחבה על-ידי הצדדים, ופורטה לעיל. נתחום את המחלוקת בהעמדת השאלה הטעונה הכרעה: האם יש להאריך את תוקפם של צווי הארכה שניתנו ופורסמו בפנקס הפטנטים, ולתקן בדיעבד את חישוב מועד תפוגתם, למועד שבו הומצאה לבעלת הפטנט ההחלטה על מתן היתר לשיווק המוצר שאושר כפטנט?

 

13.      סמכותו של רשם הפטנטים לבצע תיקונים בפנקס הפטנטים מעוגנת בסעיף 170 לחוק, שלפיו "רשאי הרשם לתקן את הרשום בפנקס וכל מסמך שהוציא הוא או שהוגש לרשות, אם לדעתו אין הפנקס או המסמך משקפים את העובדות". בהחלטתו מיום 4.7.2018 קבע הרשם, כי סמכותו אינה מוגבלת למצבים שבהם הרישום התבצע על סמך עובדות שגויות לכתחילה, אלא קיימת גם במקום שבו העובדות השתנו בדיעבד, כך שמתחייב שינוי הרישום. מטבע הדברים, נוכח העובדה ש-UCB היא זו שביקשה מהרשם להפעיל את סמכותו, לא התעוררה בין הצדדים מחלוקת לעניין זה. מבלי לטעת מסמרות באשר לגדרי סמכותו של הרשם, אני מוכן לצאת מנקודת הנחה שלפיה נתונה לו סמכות עקרונית להאריך את צו ההארכה בעניין דנן. מנקודת מוצא זו, ניגש עתה לגופו של עניין.

 

14.      מבחינה לשונית, אין חולק – סעיף 64י(2) לחוק יכול 'להכיל' את שתי הגישות הפרשניות לשאלה מהו 'מועד מתן היתר השיווק'. אכן, ניתן לראות את מועד המצאת היתר השיווק, כמועד הקובע לחישוב תקופת ההארכה. כאמור בתגובה מטעם רשם הפטנטים, כך אכן נעשה בפועל. 'גישת ההמצאה' התקבלה בישראל, בכל הנוגע לחישובם של צווי הארכה מעתה ואילך, לרבות בקשות תלויות ועומדות למתן צווי הארכה. גישה זו משרתת את תכליתו העיקרית של ההסדר בדבר צווי הארכה – מתן פיצוי ראוי לבעל הפטנט. ההנחה שעליה מתבסס חוק הפטנטים היא, כי הגנה לתקופה של עשרים שנים, שבהן נהנה בעל הפטנט מרווחים מונופוליסטיים, היא הגנה מספקת על מנת ליתן תמריץ הולם לממציאים, ליזום ולפתח אמצאות חדשות. צווי הארכה נועדו למצבים שבהם בעל הפטנט לא זכה להנות ממלוא תקופת ההגנה שניתנה לו, עקב נסיבות חיצוניות. לשם כך קבע המחוקק את האפשרות למתן צווי הארכה, אשר מגלמים פיצוי לבעל הפטנט, בגין התקופה שבה לא התאפשר לו לנצל בפועל את הפטנט מבחינה מסחרית (ראו בעניין מרק, פסקאות 9-8). כך למשל, במצבים שבהם חלפו-עברו להן מספר שנים בין המועד שבו אושר הפטנט, לבין המועד שבו ניתן היתר לשיווקו.

 

15.      תכלית הפיצוי איננה חזות הכל. מן העבר השני עומד האינטרס בדבר קידום התחרות בשוק בישראל, אשר מחייב את הגבלת תקופת ההגנה הניתנת לבעלי פטנטים. לשם קידומו של אינטרס זה, נקבעו בחוק תקרות שונות, המגבילות את תקופת ההארכה הפוטנציאלית בצווי הארכה. זהו למשל מקור המגבלה שבסעיף 64י(2), לפיה תקופת ההגנה הכוללת על הפטנט "תסתיים לא יאוחר מ-14 שנים ממועד מתן היתר השיווק הראשון באחת מהמדינות המוכרות". תקרה זו משקפת את האיזון שיצר המחוקק בין הפיצוי לבעל הפטנט, לבין האינטרס בקידום התחרות, וזאת תוך שאיפה לאחידות עם מדינות אחרות שבהן משווק המוצר המוגן בפטנט. במסגרת האיזון הזה, אומצה כמדיניות של רשות הפטנטים (ובפסיקה בעניין בריסטול) הגישה שמקורה בפסק הדין בעניין Seattle Genetics, ולפיה על מנת ליתן פיצוי בשיעור מדויק יותר לבעל הפטנט, יש לחשב את תקופת ההארכה בהתאם למועד המצאת היתר השיווק. זהו היום שבו עובר הכדור למגרשו של בעל הפטנט, אשר הותר לו להוציא את המוצר לשוק.

 

16.      אולם האיזון שהצדיק את אימוץ 'גישת ההמצאה' ביחס לצווי הארכה שטרם ניתנו, משתנה כאשר עסקינן בצווי הארכה שניתנו ונרשמו בפנקס הפטנטים. לאחר הרישום, תכלית הפיצוי מתנגשת חזיתית עם התכליות של ודאות והסתמכות של צדדים שלישיים – חברות יצרניות מתחרות המבקשות להיכנס לשוק. רישום צו ההארכה בפנקס הפטנטים הוא 'קו פרשת המים', שיוצר את אינטרס ההסתמכות בקרב צדדים שלישיים. מטעם זה לא מצאתי לנכון לקבל את טענתה של UCB, כי החלטתו של רשם הפטנטים בעניין דנן אינה הולמת את פסק הדין בעניין בריסטול. אין דינם של צווי הארכה קיימים, כדינן של בקשות חדשות, או בקשות תלויות ועומדות למתן צו הארכה.

 

17.      כאמור, UCB טענה, כי אין להסתפק באימוץ 'גישת ההמצאה' באופן כללי, אלא שיש לקבל גם את אשר נקבע בפסק הדין בעניין Incyte, ולהחיל גישה זו באופן רטרואקטיבי. גם טענה זו – דינה להידחות. פסיקת בית הדין האירופי לצדק אינה מחייבת את רשם הפטנטים ואת בתי המשפט בישראל. הרשם לא התעלם מפסק הדין, אלא בחן את השאלה אם ראוי ליישם כאן את ההלכה שנקבעה בו, תוך שעמד על הנסיבות הייחודיות שהצדיקו את אשר קבע בית הדין האירופי, ואינן מתקיימות בדין בישראל. הרשם בחן את השיקולים השונים כדבעי, והחליט כפי שהחליט על-פי שיקול דעתו, למיטב שיפוטו, כי בנסיבות העניין אין לאמץ את ההלכה שנקבעה בעניין Incyte. לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעה זו.

 

18.      מעבר לכך, מקובלת עלי גישתו של רשם הפטנטים לעניין זה, שלפיה ככלל, ראוי להביט אל מעבר לים, ולקבוע לפטנט מסוים תקופת הגנה התואמת לזו שניתנה לו במדינות הייחוס. אולם אין משמעות הדבר, כי לפטנטים בישראל תינתן ההגנה המקסימלית שניתנה במדינות הייחוס. ההיגיון המנחה המרכזי בכל הנוגע להתאמה בין השווקים, הוא קידום התחרות בשוק בישראל, תוך התחשבות בתקופת הפטנט בשווקים אחרים כנקודת יחוס; לא כאמת מידה מחייבת. כפי שצוין בתשובת הרשם, ההצמדה למדינות הייחוס נועדה למנוע מצב שבו בשווקים אחרים מתקיים מסחר תחרותי ביחס למוצר מסוים, בעוד שבישראל אותו מוצר נמכר במחיר מונופוליסטי. היגיון זה עולה, למשל, מסעיף 64ט(א) לחוק, שלפיו צו הארכה יעמוד בתוקפו "למשך תקופה השווה לתקופת ההארכה הקצרה מבין תקופות ההארכה שניתנו לפטנט ייחוס". כך גם עולה מסעיף 64י(2), מוקד הערעור דנן, שהתקרה שנקבעה בו מחושבת לפי "מועד מתן היתר השיווק הראשון באחת המדינות המוכרות" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). לעניין זה יפים דבריו של השופט נ' הנדל, שקבע בעניין מרק כי הפיצוי הראוי ביותר לבעל פטנט "הוא התקופה הקצרה ביותר שניתנה באחת המדינות המוכרות [...] סטייה מן התקופה הקצרה ביותר משמעותה פיצוי יתר לבעלת הפטנט, ופגיעה בחברות הגנריות ובעקיפין בציבור צורכי התרופות" (עניין מרק, פסקה 12).

 

19.      עוד ביקשה UCB להיבנות מפסק הדין בעניין מרק, שלפיו ניתן לקצר צווי הארכה שכבר ניתנו. לטענתה, נוכח האמור בפסק הדין, אינטרס הוודאות וההסתמכות איננו שיקול מרכזי כאשר מדובר בשינויים רטרואקטיביים של צווי הארכה. אכן, באותו עניין נקבע, כי "דומה שהמחוקק לא שיווה לנגד עיניו את שאלת ודאות מועד פקיעת צו הארכה כשיקול ראשון במעלה" (עניין מרק, פסקה 6). אלא שהנדון אינו דומה לראיה. בעניין מרק דובר באינטרס הוודאות של בעלת הפטנט, שהסתמכה על צו הארכה שניתן לה, ומעוניינת לכלכל את צעדיה; בענייננו-אנו מדובר באינטרס הוודאות של צדדים שלישיים, שהסתמכו על הרשום בפנקס הפטנטים. אלו הם שני אינטרסים שונים ונפרדים, אשר אינם משפיעים במישרין זה על זה.

 

20.      נוכח האמור, אציע לחברַי לדחות את הערעור, ולהותיר את החלטת רשם הפטנטים על כנה.

 

                                          

 

       ש ו פ ט

 

השופט י' עמית:

אני מסכים.

 

 

 

       ש ו פ ט

 

השופט ד' מינץ:

אני מסכים.

 

 

 

       ש ו פ ט

 

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג.

 

           ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשע"ט (‏24.7.2019).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

       ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים