JAMES RICHARDSON PROPRIETRY LTD נ. עינת יעיש כהן | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

JAMES RICHARDSON PROPRIETRY LTD נ. עינת יעיש כהן

רע"א 4486/18
תאריך: 01/07/2019

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  4486/18

 

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

המבקשת:

JAMES RICHARDSON PROPRIETRY LTD

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

עינת יעיש כהן

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.2.2018 (כבוד השופט ר' כהן) ב-ת"צ 60359-09-14

 

בשם המבקשת:

עו"ד הלנה ביילין; עו"ד נתי אגמון; עו"ד דוד הדר; עו"ד שי גליק

בשם המשיבה:

עו"ד אברהם (אבי) רוקח; עו"ד חנן בראונשטיין

 

פסק-דין

 

1.        האם המבקשת, חברת ג'יימס ריצ'רדסון שמפעילה חנות פטורה ממכס בנמל התעופה בן גוריון, נדרשת להמיר מטבעות זרים שמשולמים לה במזומן לפי "שער חליפין יציג" ולא כפי שהיא נוהגת – בהתאם ל"שערי קניה ומכירה"? בנוסף, האם נפלו פגמים באופן שבו היא מיידעת את לקוחותיה בדבר שיטת ההמרה שבה היא נוקטת ביחס למטבעות זרים, העולים כדי הטעיה וחוסר תום לב?

 

           בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע כי קיימת אפשרות סבירה שהמענה על שתי שאלות אלה הוא בחיוב, ובהתאם מצא לאשר ביום 1.2.2018 בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המשיבה בנדון (כבוד השופט ר' כהן, ת"צ 60359-09-14; להלן: החלטת האישור). מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הרקע הצריך לעניין

 

2.        המבקשת, James Richardson Proprietry Ltd, היא חברה המפעילה חנויות פטורות ממכס (דיוטי פרי) במעברי גבול שונים בעולם ובמטוסים, בכללם חנות דיוטי פרי בנמל התעופה בן גוריון בישראל (להלן: ריצ'רדסון ו-נתב"ג, בהתאמה). מחירי המוצרים בחנות ריצ'רדסון מוצגים בדולר ארצות הברית (להלן: דולר), והתשלום עבורם מתאפשר בכרטיס אשראי או במזומן. ענייננו בתשלום במזומן. התשלום במזומן אינו מוגבל למטבע הדולר, ויכול להיעשות אף בשקלים או במטבע חוץ כלשהו שאינו דולר, למשל אירו (להלן: מטבע זר). ככל שהתשלום במזומן נעשה בשקלים, ריצ'רדסון ממירה את המחיר הנקוב בדולר לשקל לפי "שער יציג"; ואולם במצב דברים שבו הלקוח מבקש לשלם במטבע זר (ויוזכר כי הכוונה למטבע חוץ שאינו דולר), ההמרה נעשית לפי "שערי קניה ומכירה" שמפורסמים על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: שיטת ההמרה) – כך שבפועל התשלום במזומן במטבע זר משתלם פחות מתשלום במזומן באמצעות דולר או שקל. ייאמר בהקשר זה כי לפי בנק ישראל, שערי קניה ומכירה הם שערי חליפין המפורסמים על ידי בנקים וגופים פיננסיים אחרים לעניין קניה ומכירה של מטבע חוץ בשקלים, ונקבעים בין היתר לפי הביקוש וההיצע – שער הקניה מייצג את "המחיר" בשקל שבו נקנה מטבע חוץ, בעוד שער המכירה הוא "המחיר" בשקל שבו נמכר מטבע החוץ. לעומת זאת, השער יציג מחושב על ידי בנק ישראל אחת ליום ו"מבוסס על ממוצע שערי הקניה והמכירה שמפרסמים הבנקים".

 

           בנקודה זו יצוין כי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן או החוק) קובע כברירת מחדל כי מחירם הכולל של מוצרים יוצג במטבע ישראלי – קרי, שקל חדש (סעיף 17ב(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן; לעיל ולהלן: שקל). לכלל זה נקבעו מספר חריגים (ראו: סעיף 17ז לחוק), בהם פטור להצגה, פרסום ונקיבה של מחירם הכולל של "טובין במחסן למכירה ליוצאים מישראל כהגדרתו בתקנה 12 לתקנות המכס, תשכ"ו-1965)" – והכוונה בעיקר לחנויות הדיוטי פרי שפועלות בנתב"ג, לרבות החנות שמפעילה ריצ'רדסון (להלן: הוראת הפטור). במסגרת הוראת הפטור הובהר כי בחנויות אלה ניתן להציג את המחיר הכולל של מוצרים במטבע חוץ, בתנאי "שמחירם בשקלים חדשים ייקבע לפי השער היציג שפורסם לאחרונה לפני מועד עשיית העסקה עם הצרכן" (סעיף 17ז(ב) לחוק הגנת הצרכן בצירוף פרט 2 לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק). על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי ההוראות לעניין אופן הצגת מחירו הכולל של מוצר, וכך גם הפטורים שניתנו בנושא, נוספו לחוק במסגרת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 11), התשס"ב-2002 שהתקבל ביום 4.3.2002 (להלן: תיקון מס' 11).

 

3.        בחודש אוקטובר 2014 הגישה המשיבה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בגין שיטת ההמרה, בטענה שזו בלתי חוקית ואינו מתיישבת עם הוראות הדין ובעיקר עם חוק הגנת הצרכן (להלן: בקשת האישור). כן נטען לאי-גילוי מצד ריצ'רדסון בדבר אופן ביצוע פעולת ההמרה בעת תשלום במזומן של מטבע זר, כך שהלקוח אינו מודע לעובדה שמטבע זר "שווה" אצלה פחות. בהתאם, בקשת האישור הושתתה על מגוון עילות ובהן הפרת חובה חקוקה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה וחוסר תום לב; תוך שנטען כי יש לפצות את חברי הקבוצה בגין הנזק הממוני שנגרם להם כתוצאה משיטת ההמרה, וכן בגין נזק בלתי ממוני של פגיעה באוטונומיה ורגשות שליליים. בנוסף, נתבקש צו עשה שיורה לריצ'רדסון לפעול בהתאם לדין מעתה ואילך.

 

           בהקשר זה צוין כי ניתן ללמוד מהתנהלותן של יתר החנויות שפועלות בנתב"ג על האופן שבו ראוי היה כי ריצ'רדסון תבצע את ההמרה (להלן: החנויות האחרות). לטענת המשיבה, בעוד החנויות האחרות מבצעות המרה אחת בלבד לפי שערי מטבעות יציגים מצטלבים בין אירו לדולר למשל, ריצ'רדסון מבצעת את ההמרה בשני שלבים – בשלב הראשון נעשית המרה של המטבע הזר לשקל לפי שער קניה, ובשלב השני נעשית המרה של השקל לדולר לפי שער מכירה. לדברי המשיבה, היה על ריצ'רדסון לבצע המרה של המטבע הזר לשקל לפי שער יציג ולמכור את המוצר לפי מחירו בשקלים; ועל כן לא נדרש לבצע המרה נוספת מהשקל לדולר. לטענתה, שיטת ההמרה כוללת המרה כפולה ומיותרת שגורמת לאובדן של כ-5% מערכו של הסכום ששולם במטבע זר, ויש לראות בכך משום עמלת המרה שנגבית באופן סמוי וללא ידיעת הלקוח. למען הסדר, יובהר כי מתיאור המשיבה עולה שהחנויות האחרות אף הן מבצעות המרה של המטבע הזר לדולר ולא לשקל – אלא שהן עושות כן לפי "שערי מטבעות יציגים מצטלבים".

 

           יוער אגב כך והגם שהדבר לא צוין במפורש, כי דומה שבמונח "שערי מטבעות יציגים מצטלבים" הכוונה לחישוב היחס בין שערי מטבעות יציגים (למשל, היחס בין השער היציג של האירו לשער היציג של הדולר). היחס בין השערים מאפשר אמנם לערוך המרה מהירה בין מטבע זר לדולר (למשל) בלא לבצע שני חישובים – המרת המטבע הזר לשקל, ואז המרת השקל לדולר; אולם יש לשים לב כי בשונה מאופן הצגת הדברים בבקשת האישור, עדיין מדובר בהמרה "דרך השקל". במובן זה, הפער בין שיטת ההמרה (כהגדרתה לעיל) לשיטה שבה נוקטות החנויות האחרות אינו טמון במספר שלבי ההמרה, אלא בכך שריצ'רדסון עושה שימוש בשערי קניה ומכירה בעוד החנויות האחרות מסתמכות על השערים היציגים.

 

4.        למען הבהירות ועל מנת לעמוד על פערי ההמרה, תובא להלן דוגמא שצוינה בבקשת האישור. ביום 30.7.2014 צרכן ביקש לרכוש מוצרים בנתב"ג שמחירם הנקוב הוא 5$, באמצעות שטר של 20 אירו. לפי הנמסר, אלה שערי החליפין שחלו באותו יום:

 

 

שער יציג

שער קניה

שער מכירה

דולר

3.429 ש"ח

3.34 ש"ח

3.5 ש"ח

אירו

4.59 ש"ח

4.46 ש"ח

4.69 ש"ח

 

ככל שאותו צרכן היה פונה לרכוש את המוצר בחנות ריצ'רדסון, ההמרה של שטר האירו לשקל הייתה נעשית לפי שער קניה (20X4.46=89.2 ש"ח); ובהמשך ההמרה של השקל לדולר הייתה מבוצעת לפי שער מכירה (89.2/3.5= 25.48$). הפחתת מחיר המוצר (5$) מהסכום הרעיוני שבידי הלקוח בדולרים (25.48$) תביא לכך שיוחזר לו עודף בסך 20.48$. לעומת זאת, ככל שהלקוח ירכוש את המוצר בחנויות האחרות בנתב"ג, אלה ימירו את השטר של 20 אירו לדולר לפי "שערים יציגים מצטלבים" (כך לשון המשיבה, ויוזכר כי הכוונה ליחס בין השער היציג של אירו לשער היציג של הדולר (1.34=4.59/3.429)), כך שהסכום הרעיוני שבידי הלקוח יעמוד על 20X1.34 = 26.8$; ולאחר הפחתת מחיר המוצר (5$), העודף יעמוד על 21.8$. הפער בין ההמרות לפי דוגמא זו – בין שיטת ההמרה (כהגדרתה לעיל) לבין אופן ההמרה המבוצעת על ידי החנויות האחרות – עומד על 1.32$, והוא משקף את "ההפסד" שנוצר ללקוח כתוצאה משיטת ההמרה של ריצ'רדסון.

 

ההחלטה לאשר את ניהול התובענה כייצוגית

 

5.        בהחלטת האישור נקבע כי התובענה מעוררת שתי שאלות מהותיות שיש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובת הקבוצה – שאלת חוקיות שיטת ההמרה, וסוגיית אי-גילוי שיטת ההמרה באופן שעולה לכאורה כדי הטעיה וחוסר תום לב. משכך, בקשת האישור התקבלה בעילות של הפרת חובה חקוקה לפי חוק הגנת הצרכן; התנהלות בחוסר תום לב והטעיה לפי חוק הגנת הצרכן ודיני החוזים; ועשיית עושר ולא במשפט. עוד נקבע כי התנהלות ריצ'רדסון משקפת דפוס פעולה נרחב כלפי קבוצת נפגעים אפשרית בהיקף ובשווי שמעיד על כך שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת; וכן נקבע כי נראה שההליך ינוהל לטובת חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. על יסוד כלל האמור, נמצא כי בקשת האישור עומדת בתנאים המנויים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) והתובענה אושרה כייצוגית.

 

           כך בתמצית וכעת בהרחבה.

 

6.        חוקיות שיטת ההמרה. על מנת לבחון אם התנהלות ריצ'רדסון מהווה הפרה של חוק הגנת הצרכן, פנה בית המשפט לפרשנות הוראותיו – תוך שניתן משקל רב לדיונים שנערכו בכנסת ערב חקיקת תיקון מס' 11. נקבע כי לפי חוק הגנת הצרכן, שומה על עוסק לפרסם מחיר כולל של מוצר במטבע ישראלי; וכי הוראת הפטור מאפשרת הצגה בלבד של המחיר במטבע חוץ, וזאת בלבד שהמחיר ייקבע לפי שוויו השקלי בהתאם לשער החליפין היציג. בית המשפט הוסיף כי מהפרוטוקולים של הדיונים בכנסת עולה כי לא הייתה כוונה להגדיר מטבע חוץ באופן מסוים; והדגש הושם על כך שמחיר המוצר הוא במטבע שקלי אחיד, והמחיר שמוצג במטבע חוץ – בין אם בדולר, בין אם באירו, בין אם במטבע זר אחר – שווה ערך למחיר השקלי לפי שער חליפין יציג. כן צוין כי בהתאם לתכלית הכללית של חוק הגנת הצרכן, לא ניתן לקבל מצב דברים שבו המחיר שמוצג על המוצר שונה מהמחיר הכולל שמשלם הלקוח – כפי שקורה בעת המרת מטבע זר לפי שערי קניה ומכירה, ולא לפי שער יציג; וכי "המחיר הכולל" של המוצר צריך לכלול בחובו גם את עלויות ההמרה. בהתאם לאמור, נדחתה טענת ריצ'רדסון כי יש לראות בהוראת הפטור משום הסדר שלילי לעניין האופן שבו יש לבצע המרה למטבע זר, ונקבע כי פרשנות כזו משמעה פגיעה בעקרונות ובתכליות שחוק הגנת הצרכן בא להגשים. בהתבסס על כלל האמור, נקבע כי היה על ריצ'רדסון להמיר את המטבע הזר לשקל ולא לדולר (בהתאם לקביעה כי הוראת הפטור מתירה רק הצגה של מחיר המוצר במטבע חוץ), וכי המרה זו צריכה להיעשות בהתאם לשער היציג.

 

7.        אי-יידוע והטעיית הלקוחות. בית המשפט הוסיף וקיבל את טענת המשיבה כי ריצ'רדסון אינה מיידעת את לקוחותיה בצורה ברורה ומפורשת בנוגע לשיטת ההמרה כאשר התשלום נעשה במזומן במטבע זר, וכי הדבר עלול להטעות את לקוחותיה לסבור שאין משמעות למטבע שבאמצעותו משולמת העסקה. בהקשר זה נאמר כי שיטת ההמרה אמנם מצוינת בחלקה בתקנון ריצ'רדסון (שמפורסם באתר האינטרנט שלה), וכי בחנות ריצ'רדסון הוצב שילוט שמציין את שער הדולר ושער האירו שלפיהם מתורגם המחיר הנקוב על המוצרים; ואולם אלה אינם פוטרים את ריצ'רדסון מחובות הגילוי שחלות עליה; ואף עלולים להטעות את הלקוחות לסבור כי ההמרה נעשית לפי שער יציג. נקבע שככל שריצ'רדסון מעוניינת לגבות מחיר גבוה יותר מלקוחות המשלמים במטבע זר – עליה לציין זאת במפורש, בתנאי שהדין מאפשר זאת. כך בפרט בהינתן שלקוחותיה של ריצ'רדסון לא הגיעו לחנות הדיוטי פרי על מנת לבצע המרה של כספים; ועל כן ניתן להניח שלא היו מודעים לעובדה שברקע העסקה מתבצעות המרות כספים משתנות ממטבע למטבע.

 

טענות הצדדים

 

8.        ריצ'רדסון והמשיבה, כל אחת בתורה, העלו מגוון רחב של טענות שתומכות בעמדתן. מפאת קוצר היריעה, לא אתייחס לטענות כולן ואתמקד רק במרכזיות שבהן.

 

9.        ריצ'רדסון טוענת כי החלטת האישור היא למעשה חקיקה שיפוטית שיוצרת חובה בדין, יש מאין, ומטילה עליה נטל בלתי סביר לסבסד צרכנים המבקשים לרכוש מוצרים במטבע זר – קרי, לבצע עבורם המרה של מטבע זר בהפסד. ריצ'רדסון עומדת על כך שאין לחובה מעין זו עיגון כלשהו בדין, ולדבריה החלטת האישור מרוקנת את הוראת הפטור מתוכן, ובה בעת מייחסת לה פרשנות שמנוגדת ללשון ההוראה ולתכלית של תיקון מס' 11, שאף עלולה לפתוח פתח למניפולציות פסולות מצד צרכנים. בהקשר זה מציינת ריצ'רדסון כי ההמרה באמצעות "שערי קניה ומכירה" (בשונה משער יציג) נועדה לוודא שכאשר היא תבקש לבצע את פעולת ההמרה ההפוכה, הווה אומר להמיר חזרה את המטבע הזר לדולר, היא לא תינזק מכך.

 

           לטענתה, קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה ריצ'רדסון מחויבת להמיר כל מטבע זר לדולר או לשקל לפי שער יציג, מעוררת קושי לשוני. בהוראת הפטור צוין במפורש כי מחיר בשקלים ייקבע לפי השער היציג, ולא נאמר כי המרה לפי השער היציג תחול על כל מטבע זר שבו הצרכן יבחר לשלם – ויש לראות בכך משום הסדר שלילי מובהק. כן נטען כי תיקון מס' 11 נועד לעודד שימוש במטבע ישראלי, בעוד החלטת האישור מביאה לתוצאה הפוכה שלפיה אין הבדל בין תשלום בשקל או במטבע אחר; והדברים אמורים במיוחד בהינתן שהוראת הפטור נועדה להקל על חנויות הדיוטי פרי, ולא להחמיר עימן. זאת ועוד. לטענת ריצ'רדסון לא ניתן לפגוע בזכויות יסוד, לרבות בחופש העיסוק, ללא הוראה מפורשת בחוק העומדת בתנאי פסקת ההגבלה; והעובדה שהחנויות האחרות פועלות לפי שיטת המרה אחרת, אינה מעידה על כך שריצ'רדסון מפרה הוראה חוקית כלשהי. מה גם שלגישתה של ריצ'רדסון שיטת ההמרה שאומצה על ידה דומה ואף משתלמת יותר מהמרה של מטבע זר לדולר באמצעות דוכן ההמרה שפועל בנתב"ג. בהקשר זה נטען כי החלטת האישור מבוססת על מספר נקודות מוצא שגויות, בהן ההנחה כי הוראת הפטור מאפשרת רק הצגה של המחיר במטבע חוץ בעוד למעשה מחיר המוצרים נותר בשקלים.

 

10.      ריצ'רדסון מוסיפה וטוענת כי לא היה מקום לקבוע שהטעתה את צרכניה, שכן שיטת ההמרה צוינה על ידה במפורש במגוון אמצעים – בתקנון המפורסם באתר האינטרנט שלה; בשילוט שנתלה בחנות ומציין את שער ההמרה של הדולר ושל האירו; על ידי המוכר במעמד הקנייה; ובחשבונית הקנייה. ועוד נאמר כי לא ברור על יסוד מה קבע בית המשפט כי "הצרכן הסביר" סבור כי תשלום במטבע שונה מזה שנקוב על המוצר אינו כרוך בעלות של המרת המטבע. לגישת ריצ'רדסון כל צרכן היוצא מישראל מודע לקיומם של הפרשי שער בין מטבעות, ובכל מקרה הקבוצה אינה הומוגנית – שכן קיימת שונות בין סוגי הצרכנים שפוקדים את החנות של ריצ'רדסון, ובקרבם כאלה שלא מחזיקים במטבע נוסף וכן לקוחות שמודעים לשיטת ההמרה.

 

           על יסוד כלל האמור, נטען כי לא היה מקום להיעתר לבקשת האישור באיזה מן העילות הנטענות; ולטענת ריצ'רדסון אף בהנחה שייקבע כי הופר חיקוק מסוים, ממילא לא נגרם לחברי הקבוצה נזק כלשהו. נוסף על כך, נטען כי ריצ'רדסון לא התעשרה כתוצאה משיטת ההמרה שבה נקטה, ודווקא פרשנות בית המשפט מובילה לכך שלקוחותיה יתעשרו על חשבונה.

 

11.      המשיבה מצידה עומדת על דחיית בקשת רשות הערעור. לעמדתה, אף אם תתקבל טענת ריצ'רדסון כי אינה מוגבלת לשיטת המרה מסוימת ביחס למטבעות זרים, ממילא האופן שבו נעשו פעולות ההמרה על ידה – בהעדר גילוי נאות, בחוסר תום לב ותוך כפיית ביצוע פעולת ההמרה – מנוגד לדין ומקים לחברי הקבוצה זכות לקבלת פיצוי; ומשכך, אין לקבל את ניסיונה של ריצ'רדסון למקד את הדיון אך בשאלת פרשנות הוראת הפטור וחוק הגנת הצרכן.

 

           לגופם של דברים, נטען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה ריצ'רדסון הטעתה את לקוחותיה, המבוססת בעיקר על ממצאים עובדתיים שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור לשנות מהם. לטענתה, העובדה שריצ'רדסון מבצעת פעולת המרה ברקע עסקת רכישת מוצר, בלא שלקוחותיה מודעים לכך – גורמת ללקוחות לבצע פעולה בלתי מושכלת, שהדעת נותנת כי היו נמנעים ממנה לו היו מודעים לכל היבטיה. כן נטען כי ביצוע פעולת המרה ללא קבלת רשות הלקוח הוא בבחינת מתן שירות בכפייה באופן העולה כדי הפרה ברורה של חוק הגנת הצרכן. עוד נטען כי בענייננו מוטלת על ריצ'רדסון חובת גילוי מוגברת בהינתן שעסקינן במתן שירות שהוא בטיבו פיננסי-כלכלי; וכי האמצעים שבהם נקטה ריצ'רדסון אינם עונים על דרישה זו. בהקשר זה נטען כי ריצ'רדסון מעלה כעת טענות עובדתיות חדשות בנושא הגילוי, שלא הועלו לפני בית המשפט המחוזי וממילא לא גובו בתצהיר. לנוכח כל האמור, נטען כי קשה להעלות על הדעת מקרה מובהק וברור יותר שבו גילוי מידע בעניין שיטת ההמרה יכול היה לחסוך מחברי הקבוצה המיוצגת הוצאות מיותרות.

 

           באשר לחוקיות שיטת ההמרה, נטען כי ריצ'רדסון עושה שימוש פסול וחסר תום לב בהוראת הפטור – שכן הוראה זו מאפשרת הצגה בלבד של מחיר המוצר במטבע חוץ, ואילו ריצ'רדסון קובעת את מחיר העסקה במטבע דולרי; ובעשותה כן היא "מצדיקה" את הצורך בהמרת כל מטבע זר לדולר (דרך השקל), ולא מסתפקת בהמרה אחת לשקל. בהתאם, נטען כי אין יסוד לטענתה של ריצ'רדסון שלפיה החלטת האישור טומנת בחובה "תוצאה מוקשית והרת אסון" – והא ראיה, שכל החנויות האחרות בנתב"ג פועלות בהתאם להחלטת האישור; ועוד נאמר כי האופן שבו החנויות האחרות פועלות מעיד על הפרשנות האובייקטיבית שיש ליתן להוראת הפטור. משכך, נטען כי יש לבצע את ההמרה הראשונה ממטבע זר לשקל לפי שער יציג; וכי ההמרה השנייה משקל לדולר איננה דרושה כלל, שכן מחיר המוצר נקבע בשקלים. בהקשר זה נאמר כי דווקא התנהלות ריצ'רדסון, והאופן שבו היא נמנעת מגילוי שיטת ההמרה, מעודדים את לקוחותיה להשתמש במטבע זר חרף שימוש בשקל; וזאת בניגוד לתכלית שביסוד תיקון מס' 11. לסיום מוסיפה המשיבה כי יש להידרש לפרשנות תיקון מס' 11 ולחוקיות שיטת ההמרה במהלך הדיון בתובענה גופה, בראי עמדת הרגולטור שיכול שתוגש בנדון – ועל כן אין להיעתר לבקשת רשות הערעור בשלב זה. עוד יצוין כי לשיטת המשיבה עיסוקה של ריצ'רדסון בהמרת מטבעות מנוגד גם לדיני המיסים ולחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; אולם מאחר שטענות אלה לא התבררו כלל במסגרת החלטת האישור ולא הוגש ערעור מצד המשיבה בנדון – לא אדרש להן.

 

12.      להשלמת התמונה יצוין כי בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישה ריצ'רדסון גם בקשה להוספה ראיה – חוות דעת כלכלית בנושא ההתנהלות המסחרית במטבע חוץ, והמשמעות הכלכלית של המרת מטבע חוץ לפי שערים יציגים. לדבריה, חוות הדעת מפריכה את ההנחות השגויות שביסוד החלטת האישור ולכן נודעת לצירופה חשיבות עליונה. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא הוצג טעם משכנע לכך שחוות הדעת לא הוגשה לבית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשת האישור, וממילא לא מדובר בראיה בעלת חשיבות להכרעה בבקשת רשות ערעור; ועוד היא טוענת כי מקומה של חוות הדעת הוא במסגרת הדיון בתובענה גופה, על מנת שהמשיבה תוכל למצות את זכותה לחקור את המומחה ולהגיש חוות דעת נגדית, ככל שתמצא לנכון.

 

דיון והכרעה

 

13.      לאחר עיון בבקשת רשות ערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, מצאתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לגופו של עניין, הגעתי לידי מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי – כך שבקשת רשות הערעור תתקבל ככל שהיא נוגעת להחלטה לאשר לנהל את התובענה כייצוגית בעילה של הפרת חובה חקוקה (הוראת הפטור שבחוק הגנת הצרכן); וזאת בלא לגרוע מיתר קביעות בית המשפט המחוזי לעניין עילת ההטעיה הצרכנית והחוזית, חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט. ואפרט.

 

14.      חוק תובענות ייצוגיות מגדיר את התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ואלה פזורים על פני מספר סעיפים בחוק. תנאים אלה מגדירים את "הפרוזדור" המוביל אל "הטרקלין" של בירור התובענה לגופה, ותכליתם בתמצית להביא לכך שיתקיים דיון רק בתובענות ייצוגיות ראויות (ראו: רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר, פסקה 16 והאסמכתאות שם (28.10.2018) (להלן: עניין לפינר); רע"א 3489/09‏ מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פסקאות 41-40 (11.4.2013)).

 

           בראש ובראשונה נדרש כי בקשת האישור תוגש בעילה המנויה בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות); וכי בית משפט ישתכנע שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי ישנה אפשרות ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1)). נוסף לזאת, יש להראות כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (סעיף 8(א)(2)); כי קיים יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג באופן הולם ובתום לב (סעיפים 8(א)(3)-(4)); וכי למבקש עומדת עילת תביעה אישית (סעיף 4(א)(1)). ואולם יוער כי ככל שמתעורר קושי לעניין תנאי אחרון זה (עילת תביעה אישית) ונמצא כי יתר התנאים לאישור תובענה כייצוגית מתקיימים – ניתן לאשר את בקשת האישור ולהורות על החלפת התובע המייצג (סעיף 8(ג)(2)) (ראו: בר"מ 3920/18 עיריית ירושלים נ' ש.א.ג ניהול קניונים בע"מ, פסקה 8 (6.6.2019)).

 

           בענייננו, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה אם הונחה תשתית מתאימה לטענה שלפיה שיטת ההמרה של ריצ'רדסון מנוגדת לדין, שאלה שקשורה בטבורה לפרשנות הוראת הפטור שבחוק הגנת הצרכן; וכן בשאלה אם התנהלות ריצ'רדסון בנדון עולה כדי הטעיה וחוסר תום לב.

 

15.      אפתח בשאלת חוקיות שיטת ההמרה. על מנת לקבוע אם קיימת סבירות שריצ'רדסון הפרה את הוראת הפטור, יש להקדים ולבחון אם הוראת הפטור כוללת בחובה מגבלה בנוגע לשיטת ההמרה של תשלום במזומן באמצעות מטבע חוץ כלשהו (לרבות דולר). עסקינן אפוא בשאלה משפטית, שעניינה פרשנות הוראת חוק. כידוע, נקודת המוצא למלאכת הפרשנות של דבר חקיקה היא לשון הטקסט. מקום שבו לשון החוק נושאת בקרבה מספר משמעויות אפשריות, על הפרשן לברור את הפרשנות שמגשימה את תכלית החקיקה באופן מיטבי; ואולם, עיקרון יסוד הוא שאין להעניק ללשון משמעות שהטקסט אינו יכול לשאת, וככל שלשון החוק "סובלת" רק פרשנות אחת – תבוא על דרך הכלל מלאכתו של הפרשן לידי סיום בנקודה זו (ראו והשוו: אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה 89-84 (1993); עא 1609/16 חברת שי צמרות (אורנית) נ' מנהל מס ערך מוסף פתח תקוה, פסקה 36 (1.11.2018); עניין לפינר, פסקה 19).

 

           כפי שיבואר להלן, דומני כי הפרשנות שניתנה בהחלטת האישור להוראת הפטור, סוטה מלשון הטקסט ואף אינה מתיישבת עם התכלית שביסודה.

 

16.      הוראת הפטור היא למעשה שילוב של סעיף 17ז(ב) לחוק הגנת הצרכן עם פרט 2 לחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק. במסגרת סעיף 17ז(ב) לחוק, המחוקק מצא לפטור עוסקים מסוימים מהצגה (פרסום ונקיבה) של מחירים במטבע ישראלי, ואולם נקבע כי המחיר בשקל ייעשה לפי שערי החליפין שנקבעו בחלופות המנויות בחלק ב' לתוספת הראשונה לחוק. פרט 2 לחלק ב' לתוספת הראשונה, מחיל את הפטור על "טובין במחסן למכירה ליוצאים מישראל", וקובע כי מחירם בשקלים ייקבע לפי השער היציג שפורסם לאחרונה לפני מועד עשיית העסקה עם הצרכן (ויצוין כי פרטים אחרים בחלק ב' נוקבים בשערי המרה אחרים).

 

           אין בהוראת הפטור התייחסות כלשהי לאופן שבו יש לבצע המרה בין מחיר נקוב במטבע חוץ (בענייננו דולר) למטבע זר (כהגדרתו לעיל, קרי: מטבע חוץ שאינו דולר); ומהפשט של המקרא ניכר כי שער החליפין שצוין מתייחס רק למצב דברים שבו מבוקש לשלם במטבע ישראלי (שקל), ולא בכל מטבע אחר. לא זו אף זו, יש קושי למצוא בלשון ההוראה בסיס לפרשנות שניתנה להוראת הפטור בהחלטת האישור, שלפיה הפטור חל רק על אופן ההצגה של המחיר, אך לא על קביעתו וגבייתו. כפי שצוין, הוראת הפטור מתייחסת בפירוש ל"הצגה, פרסום ונקיבה" גם יחד; ומבהירה כי ההמרה של המחיר של המוצר (שנקבע כאמור במטבע חוץ) תיעשה לפי שער יציג. יתרה מזאת, דומה כי פרשנות המבחינה בין המחיר שמוצג לצרכן למחיר שבו הוא נמכר בפועל אינה מתיישבת עם השכל הישר, ויש בה כדי לחטוא לתכלית של תיקון מס' 11 כי יוצג לצרכנים מחיר אחד וכולל של המוצר, על מנת לייצר ודאות ולמנוע הטעיה. יוזכר בהקשר זה כי אף החנויות האחרות אינן מבצעות המרה של המטבע הזר לשקל ולמעשה ממירות את המטבע הזר לדולר לפי "שערי המרה יציגים מצטלבים". עובדה זו תומכת במסקנה כי הוראת הפטור אינה מוגבלת רק להצגה של המחיר במטבע חוץ; ויוער כי יש קושי בכך שהמשיבה מסתמכת אך באופן חלקי על האופן שבו החנויות האחרות פועלות, במובן זה שהיא מבקשת להיבנות מהעובדה שהחנויות האחרות ממירות את המטבע הזר לפי השער היציג, אולם מתעלמת מכך שאף לפי התיאור שלה החנויות האחרות מבצעות המרה של המטבע הזר לדולר ולא לשקל (אלא רק "עוברות" דרך השקל בתהליך ההמרה).

 

           משאלה פני הדברים, לא היה מקום בענייננו ליתן לדיונים שנערכו בכנסת את הבכורה בפרשנות הוראת הפטור כפי שניתן להם בהחלטת האישור, באופן החורג מגדרי לשון החוק. כן ייאמר כי מעיון בפרוטוקולים של הדיונים בוועדת הכלכלה ניכר כי תיקון מס' 11 עבר תמורות רבות במסגרת הליך החקיקה, ואף משום כך יש קושי להסתמך על אמירות חלקיות מתוך הדיונים בלא לעמוד על הקשרן הרחב.

 

17.      זאת ועוד. נראה על פניו כי הטלת מגבלות על ריצ'רדסון בנוגע לאופן המרת תשלום באמצעות מטבע זר, משמעה הטלת מגבלה על חופש העיסוק והקניין, ומשכך נדרש כי מגבלה כזו תהא מעוגנת בדין באופן ברור וחד משמעי. משנמצא כי אין בהוראת הפטור עיגון למגבלה מעין זו, לא ניתן לגזור מכוחה חובה שלפיה יש להמיר מטבע זר לפי שער יציג דווקא; כך מורנו עיקרון החוקיות ש"מחייב הקפדה על כך שפגיעה בזכות, ולא כל שכן פגיעה בלתי מוצדקת, תעוגן בבירור בחוק מסמיך" (ראו: ע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריית-אתא נ' חנה הולצמן, נה (4) 629, 644 (2001); ראו והשוו גם: ע"א 7918/15 פלונית נ' גל פרידמן, פסקה 5 (24.11.2015). אף מנקודת מבט כללית יותר נראה כי יש קושי לראות בהוראת הפטור שנועדה להקל ולהיטיב עם עוסקים מסוימים, משום מקור לחובה רחבה וגורפת כי חנויות הדיוטי פרי נדרשות לבצע המרה של כל מטבע שמשולם להן לפי שער יציג; זאת בפרט שעה שמדובר בחובה שעניינה באופן שבו יש להמיר מטבעות זרים – בעוד חוק הגנת הצרכן עיקרו בהגנה על הצרכן הישראלי ובהתאם על המטבע המשמש אותו (שקל).

 

18.      סופו של דבר, נראה כי לא היה יסוד לקבוע כי ריצ'רדסון מחויבת לבצע המרה של מטבעות זרים באופן מסוים, ואין בעובדה שהחנויות האחרות מבצעות המרה בשיטה שונה כדי להטיל על ריצ'רדסון חובה חוקית לנהוג כמותן. משכך, דומה כי לא עלה בידי המשיבה להראות ולו לכאורה שריצ'רדסון הפרה חובה חוקית בהחילה את שיטת ההמרה על תשלום במזומן במטבעות זרים. דין הערעור בנקודה זו להתקבל אפוא, והתוצאה היא שבקשת האישור נדחית ככל שהיא סבה על עילה של הפרת חובה חקוקה המעוגנת בחוק הגנת הצרכן.

 

           יוער אגב כך, כי אין בדבריי משום הבעת עמדה לעניין "הוגנות" שיטת ההמרה או כדאיותה למי מהצדדים. כל שנקבע הוא שלא הונח יסוד לטענה כי חלה על ריצ'רדסון חובה חוקית להמיר מטבע זר בשיטת המרה מסוימת, וממילא היא לא הפרה כל הוראה בנדון; ודי בכך על מנת לדחות את בקשת האישור בעילה זו.

 

19.      לעומת זאת, מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי כי הגילוי שבו נקטה ריצ'רדסון אינו מספק לכאורה, ועלול להוות משום הטעיה. "הטעיה" הוגדרה בפסיקה כ"הצהרה כוזבת ... [ה]נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (ראו: רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, 607 (2000)). בענייננו עיקר טענות המשיבה מתמקדות בהטעיה במחדל, שלפיה בשל אי-גילוי עצם ביצוע פעולת ההמרה ואי-גילוי שיטת ההמרה, לקוחותיה של ריצ'רדסון הוטעו לכאורה לסבור שהמחיר שהם משלמים במטבע זר שווה ערך למחיר הנקוב על המוצר. במסגרת בקשת רשות הערעור טוענת ריצ'רדסון כי היא פרסמה את שערי ההמרה העדכניים לדולר ולאירו במגוון אמצעים – בשילוט שנתלה בחנות, במעמד התשלום בקופה ובחשבונית הקנייה. כן הודגש כי שיטת ההמרה מפורטת בתקנון שמפורסם באתר האינטרנט שלה. אף בהנחה שאמנם זה המצב (ויצוין כי לדברי המשיבה לפחות חלק מאמצעי הגילוי שריצ'רדסון טוענת להן כעת, לא נטענו וממילא לא הוכחו לפני בית המשפט המחוזי), נראה על פניו כי אין מדובר בגילוי מספק ואפקטיבי שמאפשר ללקוחות לעמוד על המשמעות של תשלום במזומן באמצעות מטבע זר לעומת תשלום בשקל או בדולר. בהתאם, לא מן הנמנע כי העדר הגילוי הביא לכך שלקוחות עלולים לטעות ולסבור כי תשלום במזומן בדולר, שקל, אירו או כל מטבע זר אחר – חד הוא; ובשל כך נמנעה מהם האפשרות לקבל החלטה מושכלת בדבר האופן שבו הם מעוניינים לבצע את התשלום בחנות ריצ'רדסון.

 

20.      התנהלות זו של ריצ'רדסון עולה לכאורה כדי הפרה של סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן שלפיו: "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה)". מסעיף זה נגזרת חובה לגלות לצרכן פרטים מהותיים בנוגע לעסקה הצרכנית שבה הוא מתקשר (רע"א 3922/17 ‏פליי רקורדס שיווק והפצה בע"מ נ' ערוץ הופ ! בע"מ, פסקה 5 (21.8.2017)); ו"בלא לגרוע מכלליות האמור" במסגרת הסעיף נמנו חלופות לעניינים שנחשבים מהותיים בעסקה. במקרה שלפנינו, נראה כי לקוחות ריצ'רדסון עלולים להיות מוטעים בעניין הנוגע ל"מחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית" (סעיף 2(א)(13) לחוק); שכן, אף שבעת הקנייה נאמר להם מהו הסכום שעליהם לשלם במטבע זר – העובדה שלא סופק ללקוחות מידע על אודות שיטת ההמרה עלול להטעות אותם לסבור כי הסכום שעליהם לשלם במטבע זר נקבע לפי השער היציג למחיר ולמטבע הנקוב על המוצר. יתרה מזאת, דומה כי בנסיבות העניין מדובר בגילוי מהותי לעסקה, גם מהטעם שבשונה ממרבית העסקאות שמבוצעות בישראל מדובר במכירה של מוצר שמחירו נקבע בדולר (ולא בשקל), והן משום שניתן להניח שלרוב הנוסעים שיוצאים מישראל יש מטבע ישראלי בכיסם.

 

           לפי סעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן דין הפרה של "איסור הטעיה" כדין עוולה בפקודת הנזיקין. בהתאם, על מנת שהפרת האיסור תזכה את התובע בסעד של פיצוי, נדרש להוכיח גם הסתמכות על המצג המטעה וקשר סיבתי בין ההסתמכות לנזק הנטען (ראו: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385, 414 (2003); וראו גם: רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר, פסקה נא והאסמכתאות שם (29.8.2017); ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פסקה 28 (4.12.2011); ע"א 458/06 עו"ד שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ, עמוד 14 (6.5.2009)) – ואף שנדרש היה ליתן לכך את הדעת בהחלטת האישור, סוגיות אלה טרם לובנו. על פניו איני רואה קושי בשאלת הנזק, שכן נראה כי מתקיים פער בין התשלום במזומן במטבע זר (שאז ההמרה נעשית לפי שערי קניה ומכירה) לתשלום בשקל או דולר (המרה לפי שער יציג). לעומת זאת, מקובל עליי כי שאלת התקיימותו של קשר סיבתי איננה מובנת מאליה ויכול שתהא לה השלכה אף על "הומוגניות" הקבוצה המיוצגת. עם זאת, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת ההחלטה לאשר לנהל את התובענה כייצוגית בעילה זו, ובשלב זה די בכך שיש יסוד סביר להניח כי ישנם לקוחות שאכן הוטעו גם אם לא ידוע היקפם. נוסף על כך ובהתבסס על כלל האמור, נראה כי יש יסוד לסברה שניתן לכאורה לראות בהעדר הגילוי גם משום הטעיה חוזית או חוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה.

 

21.      טרם סיום, יצוין כי בית המשפט המחוזי מצא לאשר את ניהול התובענה כייצוגית גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט; וזאת בלא שפורטו הטעמים המצדיקים קביעה זו. השאלה אם ריצ'רדסון התעשרה שלא כדין כתוצאה מהתנהלותה בקשר עם שיטת ההמרה, באופן המצדיק השבה, היא שאלה שדורשת בירור – בפרט משנקבע כי לא הוכח ולו באופן לכאורי כי שיטת ההמרה עולה כדי הפרת חובה חקוקה. אולם מאחר שבמסגרת טענות הצדדים הסוגיה הועלתה באורח אגבי בלבד, איני מוצאת להידרש לכך עתה והנושא יתברר לפני הערכאה הדיונית במסגרת הדיון בתובענה גופה, ככל שיימצא לכך מקום.

 

סוף דבר

 

22.      התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי לאשר לנהל תובענה כייצוגית נגד המבקשת בעילה של הפרת חובה חקוקה בשל אי החוקיות שדבקה לכאורה בשיטת ההמרה, מבוטלת; בעוד יתר חלקי החלטת האישור נותרים בעינם.

 

           בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בבקשה להוספת ראיה. וייאמר רק כי ככלל "בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור", וככל שערכאת הערעור סבורה כי יש להתיר הבאת ראיות נוספות עליה לפרט את הטעמים לכך (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו די בכך שעל פניו נראה כי ניתן היה להגיש את חוות הדעת שמבוקש לצרף עתה במסגרת הדיון בבקשת האישור, ולכן בכל מקרה אין הצדקה לצרפה כעת.

 

           בהינתן התוצאה, המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 15,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏כ"ח בסיון התשע"ט (‏1.7.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים