AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ נ. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות

רע"א 772/20
תאריך: 01/06/2020

 

בבית המשפט העליון

רע"א  772/20

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשת:

AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

2. פלוני

 

3. פלוני

 

4. פלונית

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 81316-01-19 מיום 31.12.2019 שניתן על ידי כב' סג"נ יהודית שבח וכב' השופטים יונה אטדגי ושלומית יעקובוביץ

 

בשם המבקשת:

עו"ד גילה ערד

 

 

בשם המשיבה 1:

עו"ד עמליה ליאור

 

בשם המשיב 3:

עו"ד הישאם שבאיטה

 

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

 

הולך רגל נפגע בתאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב, שאחד מהם הוא חסר ביטוח. האם דין קרנית כדין "מבטח" לעניין סעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן: החוק), כך שעליה לשאת במחצית סכום הפיצויים לנפגע? על שאלה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

 

1.       ביום 8.5.2008, נפגעה ו.ד (להלן: הקטינה) בתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב וקטנוע. הרכב פגע בקטנוע עליו רכב המשיב 2 ואשר בבעלותו של המשיב 3, והקטנוע נהדף לכיוונה של הקטינה שעמדה על אי תנועה עודנה ממתינה לאור ירוק. הרכב היה מבוטח על ידי המבקשת, חברת AIG (להלן: המבטחת), ואילו הקטנוע נעדר כיסוי ביטוחי לנהג נוסף מלבד בעליו. במסגרת ההליך בבית משפט השלום, טענה המבטחת (הנתבעת באותו הליך) כי המשיבה 1 (להלן: קרנית) חבה באופן בלעדי כלפי הקטינה, ולחילופין, כי המבטחת וקרנית חבות ביחד ולחוד.

 

בפסק דינו מיום 12.12.2018 קבע בית משפט השלום כי מדובר בתאונת דרכים מעורבת, ושני הנוהגים חבים כלפי הקטינה ביחד ולחוד כאמור בסעיף 3(ב) לחוק. נקבע כי מאחר שלנהג הקטנוע לא היה כיסוי ביטוחי, רק המבטחת של הרכב תישא לבדה במלוא נטל הפיצוי כלפי הקטינה; וכי קרנית פטורה מלשאת במחצית הפיצוי, באשר "מלשון סעיף 12(א) לחוק עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי כאשר בידי הנפגע לתבוע פיצויים מאת חברות ביטוח, אין לאותו נפגע עילת תביעה עוד כנגד קרנית ועילת התביעה שלו היא אך כנגד חברת הביטוח".

 

2.       במוקד הערעור לבית המשפט המחוזי, כמו גם בבקשת רשות הערעור שלפנינו, עמדה קביעתו של בית המשפט לפיה חבותה של קרנית כלפי נפגע הולך רגל בתאונה מעורבת הינה שיורית, ועל המבטח לשאת במלוא נטל הפיצוי. בית המשפט המחוזי דחה בדעת רוב (כב' השופטות י' שבח וש' יעקובוביץ) את הערעור, וקבע כי סעיף 12(א) לחוק כולל שלושה תנאים מצטברים, שבהתקיימם על קרנית לפצות את הנפגע, ואחד מהתנאים עניינו "ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח". בהתאם לכך נקבע כי מקום שיש לנפגע אפשרות לתבוע פיצויים מאת מבטח, נטל הפיצוי מוטל על המבטח בלבד.

 

כב' השופט י' אטדגי בדעת המיעוט חלק על קביעה זו. לשיטתו, לו רצה המחוקק לפטור את קרנית בכל מקרה שבו קיים מבטח כלשהו שיחוב בפיצוי, סעיף 12(א) לחוק צריך היה להסתיים אחרי המילה "מבטח". בנוסף, השופט אטדגי ציין כי זניחת עקרון האשם וקביעת האחריות המוחלטת בחוק, מחייבות הקפדה על כך שיחויבו האחראים לתאונה כדי חלקם בלבד ולא יותר מכך, ולפיכך בתאונה מעורבת אין הצדקה להטיל את מלוא האחריות לפיצוי רק על מי שנמצא כ"מבטח". בהתאם לכך, השופט אטדגי סבר כי על קרנית ועל המבטחת לשאת בנטל הפיצוי ביחד ולחוד בהתאם לחלקן היחסי בתאונה.

 

3.       על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבטחת, מונחת בקשת רשות הערעור שלפנינו.

 

המבטחת תמכה יתדותיה בדעת המיעוט של השופט אטדגי, וטענה כי מלשון סעיף 12(א) לחוק עולה כי כאשר נהג הרכב הפוגע אינו מבוטח, קם ומתגבש מיידית תפקידה של קרנית הנכנסת לנעליו. לפיכך, כיוון שבמקרה דנן נהג הקטנוע אינו מבוטח, קרנית חבה במקומו כלפי הקטינה ביחד ולחוד עם המבטחת. נטען כי ההיגד בסעיף 12(א) לחוק, לפיו "ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח", אינו עומד בפני עצמו אלא קשור בטבורו להמשך המשפט, "מחמת אחת מאלה..", ובכך מתאפשר לקרנית להיכנס לתמונה בהתקיים אחת הנסיבות המנויות בסעיף. לגישת המבטחת, הפרשנות לפיה קרנית פטורה מקום שיש מבטח כלשהו להיפרע ממנו, סותרת את לשון החוק, ומצמצמת את תפקידה ותכליתה של קרנית.

 

המבטחת טענה כי הסוגיה טרם נידונה לגופה בבית משפט זה, אלא עלתה בעקיפין, והפנתה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי שציין כי "אכן, הסוגיה המשפטית שהונחה מלפני בית משפט קמא ולפנינו לא הובאה, עד כה, להכרעתו של בית המשפט העליון".

 

קרנית הגישה תגובה מטעמה ותמכה יתדותיה בפסקי הדין של ערכאות קמא, והמשיב 3 ביקש מבית המשפט לראות בתגובתה כתגובה מטעמו.

 

4.       לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה, החלטנו לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור.

 

          נשים נגד עינינו את ההוראות הרלוונטיות בחוק :

 

          סעיף 3(ב) לחוק דן במצב בו הולך רגל נפגע בתאונה בה היו מעורבים מספר כלי רכב:

 

3. (ב)  נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע.

 

 

           וסעיף 12(א)(2) לחוק קובע בזו הלשון:

 

12. (א) תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

(1) [...]

(2) אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה; הוראה זו לא תחול לגבי נפגע שאינו ישראלי אשר נהג ברכב המכוסה בכרטיס ביטוח רכב בין-לאומי לפי הוראות פקודת הביטוח.

 

           בהיעדר התייחסות בסעיף 12 למצב דברים של תאונה מעורבת, ניתן לכאורה לטעון כי מקום בו אין לנהג ביטוח תקף, חובת הפיצוי לנפגע תחול על קרנית. בדרך זו הלך כב' השופט אטדגי בדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, ובדרך זו מבקשת המבטחת כי נלך גם אנחנו.

 

           אלא שגישה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, עם תכליתו, עם הפסיקה ועם גישתם של מלומדי משפט.

 

5.        לשון החוק: הוראת הרישא לסעיף 12(א)(2) קובעת כי החובה לשאת בפיצויים לנפגע תחול על קרנית רק מקום שמתקיימים שני תנאים ראשוניים: שהנפגע זכאי לפיצויים לפי החוק; ושאין בידו לתבוע פיצויים מידי מבטח. פשוטו של מקרא, כי כאשר יש מבטח אחר כלשהו שממנו ניתן לתבוע פיצוי, קרנית לא נכנסת כלל לתמונה. די אפוא ברישא של סעיף 12(א) כדי לפטור את קרנית, שכן בידי הקטינה לתבוע פיצויים מאת המבטחת, בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק. ודוק: החיוב כלפי הנפגע הוא של הנוהגים ביחד ולחוד, ובניגוד לנטען, קרנית לא נכנסת בנעלי הנהג וממילא אין כנגדה תביעת תחלוף.

            

6.        התכלית: חבותו של מבטח על פי החוק, נובעת מחוזה – מפוליסת ביטוח החובה שהוצאה מכוח פקודת רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. לא כך לגבי  קרנית, שהיא תאגיד סטטוטורי הממומן על-ידי ציבור בעלי הרכב כולו, וחבותה נובעת מכוח החוק. בבסיס הקמתה של קרנית עומדת תכלית סוציאלית, שנועדה להגן על הנפגע התמים שאין לו ממי להיפרע את נזקיו. קרנית היא אפוא בבחינת רשת בטחון לנפגע התמים, ומכאן שתפקידה הוא שיורי ומשני לתפקידה של חברת הביטוח המסחרית:

 

"ההלכה הפסוקה שבה והבהירה כי תפקידה של קרנית הוא שיורי לתפקידה של חברת הביטוח המסחרית, בהיותה רשת בטחון לאותו נפגע שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מהנהג-הפוגע וחברת הביטוח שגבתה את הפרמיה עבור הביטוח [...] פרשנות לפיה קרנית תהיה ברירת המחדל במצב שבו לא הוכחה זהות הנהג, למרות שהרכב המעורב בתאונה מבוטח בביטוח חובה, תאפשר למבטחות לצרף את קרנית כנתבעת בכל תביעה בה שהה ברכב הפוגע יותר מאדם אחד, ותחייב את קרנית להוכיח במאזן הסתברויות בכל אחד מהמצבים האלו את זהותו של הנהג. תוצאה כזו סותרת את אופיה השיורי של קרנית, וחוטאת לתכלית החקיקתית של סעיף 12 לחוק הפלת"ד. על דרך ההיקש לעניין פחימה, שם נקבע כי על מבטח המכונית, ולא על קרנית, לשאת בסיכון של סטיית הנוהג מההיתר הראשוני, כך גם במקרה בו הרכב הפוגע מבוטח, הרי ששאלת זהותו של הנהג ברכב המבוטח נופלת ל'תחום המשיכה' של המבטח ולא 'לתחום המשיכה' של קרנית" (פסק דיני בע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' ג'בארין, בפסקה 12 (10.7.2012), ההדגשה במקור – י"ע).

 

           ובמקרה אחר, שבו זהותו של הנהג הפוגע לא הייתה ידועה:

 

"הביטוח הסטטוטורי מטעם קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אדם שנפגע בתאונת דרכים לא יוותר ללא פיצוי, אולם ברור הדבר שמדובר באמצעי המהווה ברירת מחדל, והוא חל במקרים של אין-ברירה המתוארים בסעיף 12 לחוק הפיצויים (וכן בסעיפים 7א ו- לחוק). 'תפקידה של קרנית הוא שיורי לתפקידה של חברת הביטוח' (ע"א 214/81 מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד לט(4) 821 (1986)). הבחירה לגבות את כספי-הפיצוי מחברת הביטוח המסחרית או מקרנית אינה 'טכנית' גרידא, כלשונו של בית המשפט המחוזי (השופט שנלר). קרנית לא באה לייתר את חובת הביטוח ואת גביית דמי-הביטוח מחברת הביטוח המסחרית כשהדבר אפשרי" (דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין ברע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' קורן, פ"ד סג(2) 867, 877 (2009), ההדגשה במקור – י"ע).

 

           וכן:

 

"מהדברים האמורים עולה, שאופי חבותה של קרנית אינו ראשוני אלא משני. מדובר תמיד במצבים, בהם, דרך כלל, מוטלת החבות על חברת הביטוח, ורק משזו אינה מתקיימת במקרה הספציפי, קמה האפשרות לפנות לקרנית. הפירוש המוצע סותר אופי משני זה של החבות, מאחר שהוא מטיל בכל מקרה את החבות ישירות על קרנית" (ע"א 91/82 גולדמן נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד לח(3) 505, 523 (1984)).

 

           מערכת היחסים של קרנית היא מול הנפגע לשם תשלום הפיצויים, ומול אחרים לצורך מימוש זכות החזרה על פי סעיף 9 לחוק, אך אין מבטחת רשאית לחזור על קרנית כמשתתפת מכוח סעיף 9 לחוק. תפקידה של קרנית בא לידי ביטוי רק מקום שבו נותר הנפגע ללא פיצוי. ודוק: קרנית לא נכנסת בנעליו של הנהג הפוגע. נהפוך הוא, לעיתים קרובות קרנית היא שחוזרת על הנהג הפוגע חסר הביטוח. גישתה של המבטחת, לפיה על קרנית להיכנס לנעלי הנהג חסר הביטוח ולשאת עמה במשותף בנטל הפיצויים, משמעה, הלכה למעשה, יצירת רשת ביטחון כלפי חברות הביטוח ולא כלפי הנפגעים. תוצאה כזו סותרת את התפקיד השיורי של קרנית, וחוטאת לתכלית החקיקתית של סעיף 12 לחוק.

 

7.        גישת הפסיקה ומלומדי משפט: בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקת הערכאות הדיוניות אנו מוצאים כי גישתה של המבטחת נדחתה.

 

"בהקשר זה יוער כי תפקידה של קרנית הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים, שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מאת מבטח – למשל כאשר זהות הנוהג ברכב אינה ידועה, או בהעדר ביטוח בתוקף (ראו סעיף 12(א) לחוק). ואולם בתאונה שבה מעורבים רכב חסר ביטוח ורכב שמבוטח כדין, ולנפגע קמה עילת תביעה נגד שני כלי הרכב מכוח הוראת סעיף 3(ב), אזי חובת הפיצוי מוטלת במלואה על מבטחת הרכב המבוטח. במקרה כגון דא לא ניתן לתבוע את קרנית, שכן תפקידה הוא שיורי לחברות הביטוח המסחריות..." (דברי השופטת ע' ברון בע"א 8090/16 אוחנה נ' פלונית, בפסקה 5 (22.10.2018), ההדגשה במקור – י"ע) (להלן: עניין אוחנה).

 

           הדברים בעניין אוחנה נאמרו אמנם באמרת אגב, אך עולה כי הם בבחינת מובן מאליו. ואכן, הנושא שבפנינו, בהקשר של תאונה בה מעורבים מספר כלי רכב, נדון במהלך השנים מספר פעמים בפסיקת הערכאות הדיוניות, ובכל המקרים נקבע כי המבטחת אינה יכולה לחזור על קרנית, מקום בו קיים מבטח אחר (וראו, בין היתר, ת"א (מחוזי ת"א) 2295/80 בגר נ' רותם חברה לביטוח בע"מ וקרנית, פ"מ תש"ן (ב) 24, 32 (1989) (השופט מישר); ת"א (שלום חיפה) 982/86 מחמד נ' חאמד, צלטנר, 354(מו) (השופט מרגלית); ת"א (מחוזי נצרת) 284/87 עטיה נ' "הסנה" ואח', צלטנר, 354(כא) (השופט אור); ת"א (שלום אשדוד) 1158/98 עזבון המנוח בוני ז"ל נ' בוני, בפסקה 16 (25.4.2004) (השופט חדש); ת"א (שלום ת"א) 40672/03 כהן נ' זמיר (17.5.2005) (השופטת קוברסקי); ת"א (שלום נצרת) 3372-07-09 דאהר נ' דאהר (19.7.2012) (השופט טאהא); ת"א (שלום חדרה) 2878-12-10 אגבאריה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 39 והאסמכתאות שם (9.4.2013) (השופט שרעבי); ת"א (מחוזי י-ם) 8257/06 פלונית נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח', בפסקה 3 (8.10.2007) (השופט זילברטל); ת"א (שלום ת"א) 151467/09 בניגי ז"ל נ' הררי, בעמ' 18-17 (26.5.2013) (השופטת אגי); ע"א (מחוזי ת"א) 13065-07-13 הררי נ' מנביץ, בפסקה 6 (19.10.2014) (השופט ורדי) [בשלושת המקרים האחרונים צוין בפסק הדין כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שמאחר שהרכב השני היה מבוטח, קרנית יוצאת מהתמונה]).

 

8.        גם מלומדי משפט סברו כי במצב בו חל סעיף 3(ב) לחוק ואחד מהרכבים המעורבים בתאונה חסר ביטוח, אזי חובת הפיצוי מוטלת במלואה על מבטחת הרכב המבוטח:

 

"בתאונה בה מעורבים רכב חסר ביטוח ורכב אחר מבוטח, וקמה לנפגע תביעה גם כנגד הרכב המבוטח, (למשל הולך רגל הנפגע בתאונת דרכים בה מעורבים שני כלי רכב ואשר כלפיו חייבים הנוהגים יחד ולחוד, מכוח הוראת סעיף 3(ב) לחוק), הרי משיש לנפגע תביעה כלפי מבטח כלשהו שוב אין לו עילת תביעה כנגד קרנית. ממילא אין הקרן חייבת להשתתף עם המבטח בפיצוי הנפגע" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 466 (מהדורה רביעית, 2011)).

 

           פרופ' אנגלרד בספרו מפרש באופן דומה את סעיף 12(א) בנסיבות של תאונה מעורבת:

 

"גם כאן, במסגרת סעיף 12(א)(2), יש לצרף את הוראת הרישא של סעיף 12(א), שלפיה תנאי הוא כי אין בידי הנפגע לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת היעדר ביטוח אצל הנוהג. כך, אם היו מעורבים מספר מכוניות, העובדה, כי לאחת מהן לא היה ביטוח, אינה מזכה את הנפגע לפנות לקרן. הוא זכאי כלפי מבטח של מכונית אחרת המעורבת בתאונה" (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 232 ( מהדורה רביעית, 2013)).

 

 

           הנה כי כן, פסיקת הערכאות הדיוניות לאורך השנים, כמו גם דברי מלומדים, שוללים את גישתה של המבטחת.

 

9.        דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי גרסה כי אם נפטור את קרנית עלולה להיפגע ההרתעה. על כך ניתן להשיב כי מאחר שבמקרה של היעדר כיסוי ביטוחי המבטחת רשאית לחזור על הנוהג ברכב או על הבעלים של הרכב השני מכוח סעיף 9(ג) לחוק, לא נגרע כוחה של ההרתעה (על כך שזכות החזרה לפי סעיף 9(ג) לחוק אינה עומדת לקרנית בלבד ראו רע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (19.4.09)).

 

           ולבסוף, אומר בקצרה כי לא מצאתי ממש בטענות המבטחת בדבר "השתק שיפוטי" כנגד קרנית.

 

 

 

10.     אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

 

           המבטחת תישא בהוצאות קרנית בסך 10,000 ₪.

 

 

           ניתן היום, ‏ט' בסיון התש"ף (‏1.6.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים