שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ. שרות פל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ. שרות פל

ע"א 9145/18
תאריך: 24/01/2021

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע"א 9145/18

 

לפני:  

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר

 

כבוד השופט י' אלרון

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

 

המערערות:

1. שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ

 

2. רון-טכניקה בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. שרות פלוס בע"מ

 

2. אילן לויאן

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 10982-10-12 שניתן ביום 31.10.2018 על ידי כב' השופטת אסתר שטמר

 

תאריך הישיבה:

ל' בסיון התש"ף      

(22.06.2020)

 

בשם המערערות:

עו"ד יניב דינוביץ

 

בשם המשיבים:

עו"ד עודד שטרוזמן

 

 

פסק-דין

 

 

השופט ע' גרוסקופף:

 

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת אסתר שטמר) בת"א 10982-10-12 מיום 31.10.2018 (להלן: פסק הדין), במסגרתו נדחתה תביעה כספית שהגישו המערערות נגד המשיבים, לאחר שהתקשרות עסקית בין הצדדים עלתה על שרטון.

 

 

 

רקע והשתלשלות האירועים

 

1.             המערערת 1 – חברת שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ (להלן: שרות מזור), והמערערת 2 – חברת רון טכניקה בע"מ (להלן: רון טכניקה), הן חברות העוסקות במתן שירותי התקנה ותיקון למוצרי חשמל ביתיים (להלן, יכונו יחדיו: המערערות). המשיבה 1 – שרות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ (להלן: שרות פלוס), היא חברה העוסקת אף היא במתן שירותי התקנה ותיקון למוצרי חשמל ביתיים, וזאת בין היתר באמצעות קבלני משנה. המשיב 2 – מר אילן לויאן (להלן: אילן) מחזיק במלוא מניותיה של שרות פלוס, וכן מכהן כדירקטור וכמנכ"ל החברה (להלן, יכונו יחדיו: המשיבים). בין אילן לבין מנהלי המערערות – מר ארז מזור מנהלה של שרות מזור (להלן: ארז), ומר אהרון רונן כהן מנהלה של רון טכניקה (להלן: רוני) – שררו יחסי חברות קרובים והשלושה חברו יחד לפעילות עסקית משותפת. זאת, כפי שיתואר להלן, עד לשנת 2011 במהלכה נקלעו השלושה לסכסוך ביחס לעסקיהם המשותפים.

 

2.            בתחילת שנות ה-2000, החלה שרות פלוס לשמש כקבלן ראשי למתן שירותי התקנות ותיקונים ללקוחות חברת קרדן סחר בע"מ (להלן: קרדן), אשר פעלה בעת הרלוונטית בין היתר כיבואנית של מוצרי חברת Whirlpool Europe S.R.L Italy (להלן: ווירפול). במאמר מוסגר, יצוין כי באותו הזמן החזיקה שרות פלוס ב-30% ממניותיה של קרדן, ועד לשנת 2012 כיהן אילן כדירקטור ומנהל בקרדן. במקביל, שימשה שרות פלוס כקבלן הראשי למתן שירותי תיקונים ללקוחות חברת האחים סקאל בע"מ, אשר ייבאה באותה העת מוצרי חשמל לישראל (להלן: סקאל).

 

3.            לצורך מתן שירותי התיקון לקרדן ולסקאל, התקשרה שרות פלוס בהסכמי קבלנות משנה עם המערערות, לפיהם העניקו האחרונות שירות התקנות ותיקונים ללקוחות שרכשו מוצרי חשמל מקרדן ומסקאל (להלן: הסכמי קבלנות המשנה). במסגרת הסכמים אלה, נקבע כי שרות מזור תעניק שירות ללקוחות באזור צפון הארץ, ורון טכניקה תעניק שירות ללקוחות באזור ירושלים והסביבה. יצוין כי שרות פלוס העניקה בעצמה שירות ללקוחות באזור המרכז. שירותי התיקונים הוענקו ללקוחות בהתאם לתעודות אחריות שקיבלו בעת רכישת המוצר, כאשר על מוצרי סקאל ניתנו 3 שנות אחריות, ועל מוצרי קרדן ניתנה שנת אחריות אחת, והוצעה האפשרות לרכוש אחריות מורחבת לתקופה נוספת של עד 7 שנים (להלן: תקופת האחריות הראשונה ו-תקופת האחריות המורחבת, בהתאמה).

 

4.            בשנת 2008 חדלה סקאל מלמכור מוצרי חשמל, וכתוצאה מכך הופסק מתן השירות למוצריה בסוף שנת 2010 – דהיינו, בתום תקופת האחריות על מוצריה. זאת ועוד, ביום 31.12.2010 ההתקשרות בין ווירפול לקרדן באה לסיומה, ואולם סוכם בין השתיים כי קרדן תמשיך להיות אחראית על מתן שירות ללקוחות ביחס לכל מוצרי ווירפול שימכרו על ידה עובר למועד סיום ההתקשרות. בעקבות זאת, ביום 14.4.2011 התקשרו קרדן ושרות פלוס בהסכם, במסגרתו התחייבה שרות פלוס להמשיך ולספק שירותי התקנה ותיקון ללקוחות שירכשו את מוצרי קרדן עד לסוף שנת 2011, הן במהלך תקופת האחריות הראשונה והן במהלך תקופת האחריות המורחבת, וזאת עד לסוף שנת 2018 (להלן: הסכם 2011). בנוסף, לצורך סגירת ההתחשבנות בין השתיים, נטלה על עצמה קרדן מספר התחייבויות כלפי שרות פלוס. להלן יפורטו אותן ההתחייבויות הרלוונטיות לערעור דנן:

 

          א.       קרדן תשלם לשרות פלוס סך של 603,450 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישולם במלואו עד לסוף שנת 2011, בגין שירותים שניתנו בתקופת האחריות הראשונה למוצרים שנרכשו עד ליום 28.2.2011 (סעיפים 3.2 ו-3.3 להסכם 2011);

         

          ב.       קרדן תשלם לשרות פלוס סך של 1.5 מיליון אירו בתוספת מע"מ עבור המשך מתן שירותים למוצרים בתקופת האחריות המורחבת. סכום זה ישולם במספר פעימות בכל שנה, החל משנת 2011 ועד לשנת 2018 (סעיף 4.2 להסכם 2011);

 

          ג.       קרדן תקזז חובות של שרות פלוס כלפיה בסך של 3.375 מיליון ש"ח כולל מע"מ, בגין חלקי חילוף שרכשה שרות פלוס מקרדן בין השנים 2010-2008 לצורך החלפת חלקים תקולים ללקוחות קרדן בתקופת האחריות המורחבת (סעיפים 9.1 ו-9.2 להסכם 2011);

 

          ד.       קרדן תשלם לשרות פלוס סך של 400,000 ש"ח כולל מע"מ לפירעון מידי כנגד החתימה על ההסכם (סעיף 9.3 להסכם 2011);

 

          ה.       קרדן תשלם לשרות פלוס סך של 300,000 ש"ח כולל מע"מ לפירעון מידי בגין שירותים מיוחדים שנתנה שרות פלוס לבקשת קרדן (סעיף 9.4 להסכם 2011).

 

5.            להשלמת התמונה, יצוין כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, הוכח כי לאחר החתימה על הסכם 2011, ניהלו ארז ואילן משא ומתן ביחס לחלקן היחסי של המערערות בתמורה שתקבל שרות פלוס במסגרת ההסכם, ואולם השניים לא הצליחו להגיע להסכמות. כן נקבע כי לא הוכח ששרות פלוס קיבלה את מלוא התשלומים אותם התחייבה קרדן להעביר לה במסגרת הסכם 2011, אלא לכל היותר את אלה שמועד פירעונם נקבע לשנים 2012-2011.

 

6.            בסוף שנת 2012 הודיעה קרדן כי היא חדלת פירעון, והחלה בהליכי פירוק מרצון. בעקבות כך, ביום 1.1.2013 בוטל הסכם 2011. במסגרת הליכי הפירוק, הגישו המערערות תביעות חוב נגד קרדן בסך כולל של כ-25 מיליון ש"ח, בטענה כי הן משמשות כ"תחנות שירות" המספקות שירות תיקונים ללקוחותיה של קרדן לפי תעודות אחריות, ולכן הן זכאיות לקבל חלק מן הכספים ששולמו לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011. תביעות החוב נדחו על ידי המפרק של קרדן. ערעורים שהגישו המערערות ביחס להחלטות המפרק נדחו אף הם על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ) ביום 13.4.2016, בקבעו כי המערערות נקשרו בהסכם עם שרות פלוס ולא עם קרדן, ולכן על אף שהן מספקות שירותים ללקוחות קרדן, אין בכך כדי ליצור יריבות ישירה בינן לבינה (ראו: פר"ק (מרכז) 60245-07-13 שרות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' קרדן סחר בע"מ (13.4.2016) (להלן: פסק הדין בתיק הפירוק)). ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק בהמלצת בית המשפט, תוך שנקבע כי "אין בכך כדי לחסום בפני המערערות את התביעה שאותה הגישו בת.א. 10982-10-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד [זו התביעה מושא הערעור דנן – ע'ג'], ככל שתביעה זו אינה נסמכת על איזו מן העילות שעליהן ביססו המערערות את תביעות החוב שאותן דחה המפרק" (ע"א 4400/16 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' חברת קרדן סחר בע"מ (בפירוק מרצון) (16.1.2017)).

 

7.            ביני לביני, בטרם הוכרעו תביעות החוב, ביום 11.10.2012 הגישו המערערות תביעה כספית בשווי 10 מיליון ש"ח, נגד שרות פלוס ואילן, וכן נגד קרדן, ווירפול ונתבעות נוספות (ת"א 10982-10-12, שהיא כאמור התביעה מושא הערעור דנן. להלן: התביעה). זאת, נוכח חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים, לרבות ביחס לחלקן של המערערות בסכומים שהועברו לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011. המערערות ביססו את תביעתן על עילות של הטעייה ותרמית, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, גרם הפרת חוזה, גזל, הפרת התחייבויות חוזיות, עשיית עושר שלא במשפט ועוד. בתוך כך, נטען כי אילן ניצל את יחסי החברות שהיו לו עם ארז ורוני, והפר את התחייבויותיו כלפי המערערות: ראשית, נטען כי המשיבים לא שילמו למערערות את חלקן היחסי בתקבולים ששילמו קרדן וסקאל לשרות פלוס בגין שירותי ההתקנה והתיקונים שהוענקו ללקוחותיהן, ובכלל זאת לא הועבר למערערות חלקן בתקבולים ששולמו לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011. בהקשר זה, טענו המערערות כי החלק המגיע לכל אחת מהן צריך להיגזר בהתאם לחלוקה "דמוגרפית" (כך בלשון המערערות) התואמת את האזור בארץ בו פעלה כל אחת מהן, כך ששרות מזור צריכה לקבל 30% מהתקבולים, ורון טכניקה – 17% (להלן: החלוקה הדמוגרפית). שנית, טענו המערערות כי המשיבים לא זיכו אותן על חלקי החילוף שרכשו משרות פלוס בעבור לקוחותיהן של סקאל וקרדן, וזאת על אף שלטענתן חלקים אלה היו אמורים להיות מסופקים להן ללא תשלום (להלן: חלקי החילוף).

 

8.            במהלך בירור התביעה, נמחקו התביעות נגד כל הנתבעות מלבד המשיבים, וזאת בשל הקביעה כי לא קיימת יריבות ישירה בין יתר הנתבעות לבין המערערות. קביעה זו התבססה, בין היתר, על פסק הדין בתיק הפירוק, אשר לפי קביעת בית המשפט קמא יוצר השתק עילה כלפי קרדן וכלפי כל מי שנכנס בנעליה (ראו: החלטת בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיא, השופט אברהם יעקב) מיום 18.8.2014 (יצוין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה נגד החלטה זו נדחתה בהחלטת השופט נעם סולברג מיום 7.1.2015. ראו: רע"א 6403/14 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' WHIRLPOOL EUROPE S.R.L ITALY (7.1.2015)); החלטות בית המשפט קמא (כב' השופטת אסתר שטמר) מיום 8.8.2016 ומיום 8.2.2017).

 

9.            במסגרת ההליך בבית המשפט קמא, התקיימו 4 דיוני הוכחות במהלכם העידו 6 עדים: מטעם המערערות העידו בין היתר ארז ורוני, וכן רואה החשבון אהרון מיכאלי אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעם המערערות (להלן: רו"ח מיכאלי ו-חוות הדעת, בהתאמה); מטעם המשיבים העיד אילן.

 

10.         למען שלמות התמונה, יצוין כי בשנת 2013 הגישה שרות פלוס תביעות נגד המערערות בסך כולל של כ-1.6 מיליון ש"ח, בטענה כי האחרונות אינן משלמות את חובותיהן כלפי שרות פלוס (ת"א (שלום ראשל"צ) 57830-07-13 ות"א (שלום ראשל"צ) 22020-08-13) (להלן: התביעות מטעם שרות פלוס). בירור תביעות אלה עוכב בהסכמת הצדדים עד להכרעה בתביעה מושא הערעור שלפנינו.

 

 

פסק דינו של בית המשפט קמא

 

11.         ביום 31.10.2018 נתן בית המשפט קמא את פסק דינו. בפתח דבריו, ציין בית המשפט קמא כי הגיע למסקנה שלא עלה בידי המערערות להוכיח את תביעתן, שכן לא הוצגו הסכמים המלמדים על נכונות טענותיהן, לא הוצג תיעוד מפורט של פעילות כלכלית ממנה ניתן להסיק על אופן ההתחשבנות בין המערערות לשרות פלוס, וכן לא הוצגו מסמכים ברורים המפרטים כיצד חושב הנזק הנטען.

 

12.         לאחר זאת, דן בית המשפט קמא בפירוט בטענות המערערות. ראשונה נידונה הטענה לפיה יש לחשב את הסכומים המגיעים למערערות בהתאם לחלוקה הדמוגרפית, התואמת את האזור בארץ בו פעלה כל אחת מהן. לעניין זה, קבע בית המשפט קמא כי לא הוצגה כל ראיה כתובה המראה כי הצדדים הסכימו על חלוקה דמוגרפית, ולמעשה היחיד שהעיד על קיומה של הסכמה מעין זו הוא ארז. בית המשפט קמא ציין כי מהראיות שהוגשו ומהעדויות שניתנו במסגרת ההליך, לרבות הסכמי קבלנות המשנה שנחתמו בין הצדדים לאורך השנים, עולה כי מהתקבולים שקיבלה מקרדן ומסקאל התחייבה שרות פלוס לשלם לשרות מזור לכל היותר 18%, ולרון טכניקה לכל היותר 9%. יתרה מכך, בית המשפט קמא ציין כי אף ארז עצמו העיד כי הסכים "לעשות חישוב לפי ההתקנות בפועל לפי קבלני המשנה ביחס לכל ההתקנות בארץ", וכן כי מחומר הראיות עולה כי שיעור ההתקנות של שרות מזור בשנת 2010 עמד על 18% בלבד (ראו פסקה 35 לפסק הדין). משכך, קבע בית המשפט קמא כי בהיעדר תיעוד או ראיה מהימנה אחרת ביחס להסכמה הנטענת על חלוקה דמוגרפית, ונוכח קיומן של ראיות סותרות בדבר אחוזי התשלום עליהם הוסכם, יש לדחות את טענת המערערות בדבר תשלום המבוסס על החלוקה הדמוגרפית. בהתאם, נפסק כי הואיל וחוות הדעת של רו"ח מיכאלי מבוססת על טענת החלוקה הדמוגרפית, ומשזו נדחתה, יש לדחות גם את אופן חישוב הנזק שבוצע במסגרת חוות הדעת.

 

13.         על רקע קביעה זו, עבר בית המשפט קמא לבחון את רכיבי הנזק להם טענו המערערות. להלן יפורטו עיקר קביעותיו:

 

          א.       היעדר תשלום בעבור שירותי התקנה ותיקונים שניתנו על ידי המערערות ללקוחות קרדן – בית המשפט קמא סבר כי המערערות העלו טענות סותרות: מחד גיסא, נטען כי על פי המוסכם בין הצדדים הן היו זכאיות לקבל תשלום משרות פלוס עבור כל קריאת שירות שביצעו ללקוחות קרדן (להלן: תשלום פר-קריאה), ומאידך גיסא נטען כי המערערות זכאיות לתשלום יחסי בהתאם לחלוקה הדמוגרפית. בית המשפט קמא סבר כי טענות אלו מצביעות על דרישה לכפל פיצוי. כן ציין בית המשפט קמא כי על אף שרו"ח מיכאלי העיד כי חישוב רכיב נזק זה בחוות הדעת בוצע על בסיס מידע שעיבד מתוך חשבוניות וכרטסות, הוא לא צירף את התחשיב שביצע על מנת להגיע לסכום הפיצוי עליו הצביע. אשר על כן, החליט בית המשפט קמא לדחות את טענות המערערות לעניין זה.

 

          ב.       היעדר זיכוי בגין חלקי חילוף שנרכשו לטובת מתן שירות תיקונים ללקוחות קרדן בתקופת האחריות המורחבת (אשר לטענת המערערות, כאמור, היו אמורים להיות מסופקים להן ללא תשלום) – בית המשפט קמא קבע כי רו"ח מיכאלי לא הבהיר כנדרש את האופן בו העריך את שוויו של הנזק ביחס לרכיב זה, ואף לא צירף את החשבוניות עליהן התבסס לצורך הערכה זו. כן ציין בית המשפט קמא כי מאחר שהוכח שבין החשבוניות שהציגו המערערות, ישנן חשבוניות הנוגעות לרכישת חלקי חילוף למוצרים שאינם רלוונטיים לתביעה, קיים קושי לקבל את טענות המערערות ביחס לרכיב זה. זאת ועוד, בית המשפט קמא סבר כי הסכם 2011 מלמד שבשנים שקדמו לו, שרות פלוס שילמה לקרדן עבור חלקי החילוף שנדרשו למתן שירות תיקונים ללקוחותיה בתקופת האחריות המורחבת, וכי בכך יש כדי להטיל ספק בטענת המערערות לפיה חלקי החילוף היו אמורים להיות מסופקים ללא תשלום. עוד ציין בית המשפט קמא כי ארז עצמו העיד שלאחר החתימה על הסכם 2011, נדרשה שרות פלוס לשלם לקרדן על חלקי החילוף וקיבלה החזר בגינם, ואולם הודה כי המערערות כלל לא שילמו לשרות פלוס עבור חלקי החילוף שקיבלו ממנה. משכך, נקבע כי אין זה ברור מדוע זכאיות המערערות להחזר כלשהו. אשר על כן, דחה בית המשפט קמא גם את טענות המערערות ביחס לרכיב זה.

 

          ג.       היעדר זיכוי בגין מתן שירות תיקונים ורכישת חלקי חילוף בעקבות תקלות "אפידמיות" במוצרי סקאל וקרדן – לעניין זה, קבע בית המשפט קמא כי גרסתן של המערערות בעניין התקלות האפידמיות איננה סדורה, ומכל מקום לא הובאו ראיות ברורות להוכחת טענותיהן. בתוך כך, ציין בית המשפט כי ארז הודה בעדותו שהיה על המערערות להציג אישורי יצרן לביסוס קיומן של תקלות אפידמיות לצורך קבלת חלקי חילוף ללא תשלום, ואף על פי כן אישורים כאמור לא הוצגו. משכך, דחה בית המשפט קמא את טענות המערערות גם בעניין זה.

 

          ד.       היעדר תשלום בעבור שירותים חריגים שנתנו המערערות לבקשת קרדן –בית המשפט קמא קבע כי החישוב שביצע רו"ח מיכאלי לצורך הערכת הנזק של רכיב זה התבסס על חשבוניות אשר עשויות להתייחס ללקוחות מזדמנים בהם טיפלו המערערות, ולא הוכח כי הן רלוונטיות לתביעה. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי ביחס לרון טכניקה, קיים פער משמעותי בין הסכום שנתבקש בגין רכיב זה בכתב התביעה (כ-400,000 ש"ח), לבין הסכום שהוערך במסגרת חוות הדעת (כ-38,000 ש"ח בלבד), אשר לא ניתן לו כל הסבר. אשר על כן, דחה בית המשפט קמא את טענות המערערות גם ביחס לרכיב זה.

 

          ה.       היעדר תשלום חלקן של המערערות בתמורה שקיבלה שרות פלוס מקרדן במסגרת הסכם 2011 – ביחס לרכיב זה, ציין בית המשפט קמא כי המערערות לא הציגו גרסה עובדתית סדורה, והעלו גרסאות שונות אשר קיים קושי ליישב ביניהן. עוד ציין בית המשפט כי חלק מהתמורה אותה התחייבה קרדן לשלם במסגרת ההסכם הוא עבור המשך מתן שירות ללקוחותיה עד לשנת 2018. בית המשפט קמא סבר שהמערערות לא הוכיחו כי המשיכו לתת שירות במהלך שנים אלו, ולכן הן אינן זכאיות לקבל חלק מהתמורה ששולמה בעבור כך. כן ציין בית המשפט כי הוכח ששרות פלוס לא קיבלה מקרדן את מלוא התמורה לפי הסכם 2011, אלא רק את החלק שרלוונטי לשנים 2012-2011. משכך, נקבע כי אין לקבל את חישוב הנזק שהוצג בחוות הדעת, אשר מבוסס על שתי הנחות שגויות: כי המערערות המשיכו לתת שירות ללקוחות קרדן עד לשנת 2018; וכי הסכומים שנקבעו במסגרת הסכם 2011 שולמו במלואם. זאת ועוד, בית המשפט קמא ציין כי במסגרת חוות הדעת, קבע רו"ח מיכאלי שמגיע למערערות חלק מהסכום ששולם לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011 בגין שירותים שניתנו ללקוחות קרדן בתקופת האחריות הראשונה (603,450 ש"ח). ואולם, הוא לא היה ער לכך שביחס למוצרי קרדן קיבלו המערערות תשלום פר-קריאה בסך של 60 ש"ח בתוספת מע"מ. לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי החישוב שנערך בחוות הדעת ביחס לסכומים המגיעים לכאורה למערערות מכוח הסכם 2011, התבסס על טענת החלוקה הדמוגרפית אשר נדחתה, וגם מסיבה זו אין לקבלו.

 

          ו.       נזקים נוספים – במסגרת רכיב זה, דן בית המשפט קמא בנזקים נוספים שנטענו על ידי המערערות, לרבות נזקים שנגרמו בעקבות הפסקת ההתקשרות עם קרדן, וקבע כי אלה לא הוכחו על ידי המערערות.

 

14.         אחר הדברים האלה, דן בית המשפט קמא במספר סוגיות נוספות שעלו במסגרת ההליך. ראשית, צוין בפסק הדין כי רון טכניקה לא הציגה נתונים מדויקים ביחס לנזקיה וכן לא הביאה אסמכתאות לתמיכה בטענותיה. בית המשפט קמא סבר כי בהיעדר מסמכים, ומשעדותו של רוני לא נמצאה מהימנה דיו, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה של רון טכניקה. שנית, התייחס בית המשפט קמא לטענת המערערות, לפיה הואיל ובעת הרלוונטית היה אילן הבעלים והמנכ"ל של שרות פלוס מחד גיסא, ומנהל ודירקטור בקרדן מאידך גיסא, יש לקבוע כי פעל בניגוד עניינים ולהטיל עליו חבות אישית. בית המשפט קמא דחה טענה זו בקבעו כי היות שמדובר בשתי חברות פרטיות, ושהעובדות האמורות היו ידועות לעוסקים עמן, הרי שלא נפל פגם בהתנהלותו של אילן. לבסוף, ביקר בית המשפט קמא את האופן בו התנהלו המערערות במסגרת הליכי גילוי המסמכים. בתוך כך, צוין כי המערערות צירפו לתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמן 13 קלסרים המכילים למעלה מ-5,000 עמודים, וזאת ללא הפניה ספציפית לאיזה מן המסמכים.

 

15.         אשר על כן, החליט בית המשפט קמא לדחות את התביעה, ולחייב את המערערות בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 350,000 ש"ח, ובתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ש"ח.

 

          על פסק דין זה נסוב הערעור שלפנינו.

 

16.         בטרם אדרש לטענות שהעלו הצדדים בערעור, יוער כי במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 22.6.2020, צמצמו המערערות את ערעורן לשתי סוגיות בלבד הנוגעות להסכם 2011: האחת עניינה בקיזוז החובות שביצעה קרדן לשרות פלוס בסך של 3.375 מיליון ש"ח; ו-השנייה עניינה בכספים ששרות פלוס קיבלה בפועל מקרדן במסגרת הסכם 2011. אשר על כן, מכאן ואילך אתייחס לסוגיות אלו בלבד.

 

טענות הצדדים

 

17.         במסגרת ערעורן, מלינות המערערות על קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק הדין. ראשית, גורסות המערערות כי שגה בית המשפט קמא בהחליטו לדחות את טענת החלוקה הדמוגרפית. לעניין זה, נטען כי לאחר החתימה על הסכם 2011, ניהלו המערערות משא ומתן עם שרות פלוס ביחס לחלקן היחסי בתמורה שתתקבל בגין ההסכם, ובמסגרתו דרשו שחלקן ישקף את החלוקה הדמוגרפית לפיה עובדים הצדדים במתן השירות, כך ששרות מזור תקבל 30% ורון טכניקה תקבל 17%. ואולם, משכשל המשא ומתן והצדדים נותרו חלוקים, סבורות המערערות כי עומדת להן הזכות להוכיח במסגרת תביעתן מהו החלק היחסי לו הן זכאיות, ובתוך כך לטעון כי החלוקה הראויה היא החלוקה הדמוגרפית. משכך, לשיטתן שגה בית המשפט קמא בציפייתו לקבל אסמכתאות המוכיחות כי זו הייתה השיטה שנהגה בין הצדדים, ובהחליטו לדחות באופן גורף טענה זו נוכח היעדרן של אסמכתאות כאמור.

 

             שנית, נטען כי ככל שהחליט בית המשפט קמא לדחות את טענתן לעניין החלוקה הדמוגרפית, הרי שלמצער היה עליו לקבוע את החלוקה בהתאם לאחוזים שהוסכמו על ידי המשיבים. כך, טוענות המערערות כי במסגרת ההליך קמא הוכח כי המשיבים עצמם הודו כי הן זכאיות לקבל שיעור מסוים מן התקבולים שקיבלה שרות פלוס מקרדן במסגרת הסכם 2011, ובפרט כי שרות מזור זכאית לקבל בין 18%-24% מהתקבולים, ורון טכניקה – 9%. לשיטתן, הסכמת המשיבים לחלוקה זו נתמכת בראיות שהוגשו ובעדויות שניתנו במסגרת ההליך קמא, ואף קיבלה ביטוי במסגרת פסק הדין (ראו פסקאות 37-35 לפסק הדין).

 

             שלישית, נטען כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי לא הוכח שהתמורה שהתחייבה קרדן לשלם לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011 שולמה במלואה. בתמיכה לטענתן, מפנות המערערות לקביעות בית המשפט המחוזי במסגרת פסק הדין בתיק הפירוק, לפיהן על פי הסכם 2011 כל חובותיה של קרדן לשרות פלוס נפרעו במלואם, ואין לשרות פלוס טענות נגד החברה. כן מציינות המערערות, כי מסיבה זו שרות פלוס לא הגישה תביעת חוב נגד קרדן במסגרת הליכי הפירוק. לחלופין, גורסות המערערות כי אף אם סבר בית המשפט קמא כי קרדן לא העבירה לשרות פלוס את מלוא התשלומים מכוח ההסכם, הרי שלפי קביעתו הוא, הועברו לשרות פלוס התשלומים שמועד פירעונם נקבע לשנים 2012-2011. משכך, טוענות המערערות כי למצער היה על בית המשפט קמא לקבוע כי מגיע להן חלק יחסי מתוך התשלומים שנתקבלו בגין שנים אלו.

 

           לטענת המערערות, מדובר בסך כולל של כ-7.8 מיליון ש"ח, המתחלק ל-3.375 מיליון ש"ח בקיזוז חובות (ראו פסקה 4(ג) לעיל), וכ-4.5 מיליון ש"ח בתמורה כספית, לפי הפירוט הבא:

א.   סכום של 603,450 ש"ח בגין מתן שירותי התקנות ותיקונים בתקופת האחריות הראשונה למוצרים שנרכשו עד ליום 28.2.2011 (ראו פסקה 4(א) לעיל);

ב.   פיצוי יחסי לשנים 2012-2011 מתוך 1.5 מיליון האירו שהייתה אמורה לשלם קרדן בעבור המשך מתן שירותים למוצרים בתקופת האחריות המורחבת בסך כולל של 640,000 אירו (345,000 אירו לשנת 2011, ו-295,000 אירו לשנת 2012, כאמור בסעיפים 4.2.1 ו-4.2.2 להסכם 2011; ראו פסקה 4(ב) לעיל);

ג.    פיצוי כללי בסך של 400,000 ש"ח (ראו פסקה 4(ד) לעיל);

ד.   תשלום בסך של 300,000 ש"ח בגין שירותים מיוחדים (ראו פסקה 4(ה) לעיל).

 

           לשיטת המערערות, נוכח הודאת המשיבים כי שרות מזור זכאית לקבל בין 18% ל-24% מהתקבולים שהתקבלו בגין ההסכם, ורון טכניקה ל-9% מתקבולים אלה, היה על בית המשפט קמא לפסוק להן פיצוי בשיעורים אלה מתוך הסכומים שהוצגו לעיל, ולהורות על קיזוז יחסי של חובותיהן של המערערות כלפי שרות פלוס (בהתאם לסכום שקוזז מחובותיה של שרות פלוס כלפי קרדן). בהקשר זה, מוסיפות המערערות כי בפרט שגה בית המשפט קמא עת דחה את טענותיהן ביחס לחלקן בסכום של 603,450 ש"ח ששולם בעבור מתן שירותים ללקוחות קרדן בתקופת האחריות הראשונה, וזאת בקבעו כי הן קיבלו תשלום פר-קריאה בעבור שירותים אלו. לטענת המערערות, מאחר שהסכם 2011 שינה את תנאי ההתקשרות בין הצדדים, הרי שלאחר כניסתו לתוקף הן חדלו לקבל תשלום פר-קריאה, ולכן מגיע להן חלק מהתשלום ששילמה קרדן לשרות פלוס בגין שירותים אלו.

 

             רביעית, נטען כי בית המשפט קמא שגה בקבעו כי המערערות לא הוכיחו כי סיפקו שירותים ללקוחות קרדן עד לשנת 2018. לעניין זה, מפנות המערערות לתכתובות שהציגה שרות מזור, לפיהן סיפקה שירותים באזור הצפון למצער עד לחודש ספטמבר 2013. בנוסף, הן טוענות כי אומנם במהלך שנת 2012 חלק מהשירותים שהייתה אמורה לספק רון טכניקה ניתנו על ידי שרות פלוס, אך החל משנת 2013 שבה רון טכניקה לספק באופן מלא שירותים ללקוחות קרדן באזור ירושלים והסביבה. משכך, סבורות המערערות כי לא יכול להיות חולק שהן המשיכו לספק שירותי התקנה ותיקון. לחלופין, טוענות המערערות כי לכל הפחות היה על בית המשפט קמא לפסוק למערערות פיצוי יחסי בגין התשלומים שהועברו לשרות פלוס עד לחודש אוקטובר 2013.

 

             לבסוף, טוענות המערערות כי שגה בית המשפט קמא עת דחה את תביעתה של רון טכניקה בשל העובדה שלא הציגה אסמכתאות לטענותיה. זאת, שכן כפי שהובהר בהליך קמא, אובדן המסמכים נבע ממעבר למשרדים חדשים ומקריסתה של חברת התוכנה שסיפקה לרון טכניקה שירות גיבוי. לשיטתן, לא ייתכן כי אירועים אלו ייזקפו לחובתה של רון טכניקה ויובילו לשלילה מוחלטת של זכותה לפיצויים, שכן לא הייתה מחלוקת כי רון טכניקה סיפקה שירותים ולא קיבלה תמורה בעבורם. משכך, סבורות הן כי היה על בית המשפט קמא לפסוק לרון טכניקה פיצויים על דרך האומדנה או למצער פיצויים התואמים את שיעור הזכאות בו הודו המשיבים, כפי שהוצג לעיל.

 

18.         המשיבים מצדם סומכים ידם על פסק דינו של בית המשפט קמא, וסבורים כי דין הערעור להידחות. טענתם המרכזית של המשיבים היא כי המערערות כלל לא ביססו את זכאותן לכל אחד מרכיבי התשלום להם התחייבה קרדן במסגרת הסכם 2011:

 

א.   ביחס להתחייבות קרדן לשלם לשרות פלוס סך של 603,450 ש"ח בגין מתן שירותים למוצרי קרדן בתקופת האחריות הראשונה (ראו פסקה 4(א) לעיל), נטען כי מדובר בהתחשבנות בין קרדן לשרות פלוס בגין חוב על שירותים שניתנו בעבר, וכי באותה עת גבו המערערות משרות פלוס תשלום פר-קריאה בעבור כל קריאת שירות למוצרי קרדן. משכך, אין המערערות זכאיות לקבל חלק מסכום זה.

 

ב.   זכאותן הנטענת של המערערות לקבלת חלק מהסכום של 1.5 מיליון אירו שהתחייבה קרדן לשלם לשרות פלוס מבוססת על רכישות עתידיות של חלקי חילוף (ראו פסקה 4(ב) לעיל), ואולם בפועל המערערות כלל לא ביצעו רכישות אלו. יתרה מכך, ארז אף הודה בעדותו כי לאחר החתימה על הסכם 2011, קיבל משרות פלוס חלקי חילוף בשווי 600,000 ש"ח עבור השנים 2012-2011, מבלי ששילם בעבורם כל תמורה.

 

ג.    המערערות כלל לא טרחו להסביר מדוע מגיע להן חלק בהתחייבויותיה של קרדן להעביר לשרות פלוס סכומים של 400,000 ש"ח ו-300,000 ש"ח (ראו פסקאות 4(ד)-(ה) לעיל), אשר שולמו לשרות פלוס בגין עבודות חריגות שביצעה בעצמה עבור קרדן, ואשר המערערות לא לקחו כל חלק בהן.

 

ד.   בנוסף, המשיבים גורסים כי טענת המערערות לזכאותן לקיזוז חובות בשיעור יחסי מסכום חובות בסך של 3.375 מיליון ש"ח שקוזז לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011 (ראו פסקה 4(ג) לעיל), מבוססת על ההנחה כי הן לא זוכו כנדרש בגין חלקי חילוף אותם רכשו במהלך השנים 2010-2008 לטובת לקוחות בתקופת האחריות המורחבת. ואולם, טענה זו הופרכה במסגרת ההליך קמא, שכן הוצגו חשבוניות המלמדות כי אכן בוצע קיזוז כאמור.

 

           לבסוף, נטען כי לאחר הסכם 2011, נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של הצדדים כל הסכומים אשר מגיעים למערערות מכוח הסכם 2011, ובוצעה התאמת כרטסות מלאה אשר בסופה נמצא כי המערערות חייבות לשרות פלוס 1.6 מיליון ש"ח (ומכאן התביעות מטעם שרות פלוס שהוגשו, כאמור, נגד המערערות).

 

           לצד טענה זו, מוסיפים המשיבים מספר טענות נוספות: ראשית, ביחס לטענת החלוקה הדמוגרפית, נטען כי זו הופרכה במסגרת ההליך קמא, והוכח כי הצדדים כלל לא הסכימו על חלוקה כאמור. בהקשר זה, הוסיפו המשיבים כי בעוד שהמערערות טוענות כי בהתאם לחלוקה הדמוגרפית מגיע לשרות מזור 30% ולרון טכניקה 17%, הרי שבחוות הדעת מטעמן נטען כי לשרות מזור מגיע כ-28% ולרון טכניקה כ-14%, ואילו מהעדויות נלמד כי מגיע לשרות מזור 18% ולרון טכניקה 9%. מכך עולה כי המערערות כלל לא הציגו גרסה סדורה ביחס לטענה זו. שנית, נטען כי המערערות לא היו צד להסכם 2011 ולכן אינן זכאיות לקבל כל תמורה במסגרתו. שלישית, נטען כי המערערות לא הציגו כל אסמכתא לפיה שרות פלוס קיבלה את מלוא התשלומים אותם הייתה אמורה לקבל מכוח הסכם 2011, ואף הודו כי מאחר שההסכם בוטל ביום 1.1.2013 היא קיבלה אך את החלק היחסי לשנים 2012-2011. רביעית, נטען כי על אף שזכאותן הנטענת של המערערות לחלק מן הכספים ששולמו מכוח הסכם 2011 מבוססת על כך שהמשיכו לתת שירות ללקוחות קרדן עד לשנת 2018, הרי שבמסגרת ההליך קמא כלל לא הוכח כי הן אכן נתנו שירות כאמור, וזאת על אף שיכלו להוכיח זאת בנקל, שכן ההליך בבית המשפט קמא נמשך עד לשנת 2018.

 

19.          בתשובתן לטענות אלו, חוזרות המערערות וטוענות כי הודאותיהם של המשיבים ביחס לזכאותן לשיעור מסוים מהתמורה שקיבלה שרות פלוס במסגרת הסכם 2011, מחייבות לכל הפחות לפסוק לזכותן פיצוי בשיעור זה. לטענתן, המשיבים כלל לא סתרו טענות אלו בסיכומיהם. זאת ועוד, נטען כי לאורך כל הדרך ואף במסגרת ההליך קמא, טענו המשיבים שההתקשרות בין שרות פלוס למערערות הייתה "גב אל גב" (Back to Back) להתקשרות של שרות פלוס עם קרדן, כך שכל סכום שהועבר לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011 צריך היה להתחלק בינה לבין המערערות. יתרה מכך, נטען כי בזמן אמת הכירו המשיבים בזכאותן של המערערות לחלק מהכספים שהועברו במסגרת הסכם 2011, ניהלו עמם משא ומתן ביחס לחלקן עובר לחתימה על ההסכם ולאחריה, והתחייבו לשלם למערערות יחד כ-35% מהסכומים שהועברו.

 

20.         בדיון שהתקיים לפנינו ביום 22.6.2020 חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם, תוך התמקדות בטענות הנוגעות לתמורה ששולמה לשרות פלוס במסגרת הסכם 2011. בנוסף, כאמור, במהלך הדיון הודיעו המערערות כי הן מצמצמות את ערעורן לשתי סוגיות בלבד הנוגעות להסכם 2011 – קיזוז חשבונות בשיעור יחסי מתוך סך של 3.375 מיליון ש"ח שקיזזה קרדן לשרות פלוס; ושיעור יחסי מתוך כספי התמורה ששולמו לשרות פלוס מכוח הסכם 2011.

 

דיון והכרעה

 

כשלי ההוכחה של המערערות והאפשרות להתגבר עליהם

 

21.         בהליך אזרחי נטל ההוכחה מוטל במקרה הרגיל על כתפי התובע. על מנת להצליח בתביעתו, מחובתו לבסס בראיות לא רק את עילת התביעה לה הוא טוען (בענייננו, הזכות לאכיפה בעקבות הפרת חוזה), אלא גם את המצע העובדתי המאפשר לתרגם את זכויותיו הנטענות לסעדים משפטיים אופרטיביים (בעניינו, הסכומים שהיו משולמים למערערות אילו החוזה היה מקוים). כאשר, כמו במקרה שלפנינו, הסעד הנתבע הוא כספי, אין התובע יכול להסתפק אך בהצגת הפגיעה שנגרמה לו (לא שולמו לו כספים המגיעים לו על פי החוזה), אלא נדרש הוא לצייד את בית המשפט בראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו הוא זכאי בגין פגיעה זו (היקף הסכומים להם הוא זכאי מכוח החוזה). די להזכיר בעניין זה את דבריו של השופט (כתוארו אז) אהרן ברק בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981) (הדברים נאמרו ביחס לתביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה, ואולם הם יפים, בשינויים המחויבים, גם לתביעה לאכיפת חיוב כספי, ולמעשה, לכל תביעה כספית):

 

הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו.

[...]

על-פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על-פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על-פי אומדנא דדיינא.

[...]

באותם המקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהםלאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר.

 

22.         הוכחת הסעד הכספי לו טוען התובע צריכה להיות מושתתת על שני אדנים משלימים שהתובע נדרש להניח בפני בית המשפט: האדן הראשון, הוא תשתית ראייתית קונקרטית, המבססת מבחינה עובדתית את הנתונים עליהם נסמכת דרישת הסעד. תשתית זו צריכה להיות מורכבת ממסמכים, ראיות וחוות דעת מקצועיות המלמדות על אשר ארע בפועל: קבלות המעידות על ההוצאות שהוציא התובע; מסמכים המלמדים על ההכנסות שנמנעו ממנו; חוות דעת המעידות על השינוי שחל בשווי נכסיו וכיו"ב (להלן: התשתית הראייתית). האדן השני, הוא ניתוח של התשתית הראייתית שהניח כאמור לפני בית המשפט, המקשר בינה לבין עילת התביעה. לשון אחרת, על התובע להבהיר באמצעות עדים, מומחים וסיכומים כיצד עילות התביעה הנטענות, והתשתית הראייתית הקונקרטית שהוצגה, מקימות לו את הזכות לקבלת הסעד המבוקש (להלן: הניתוח האנליטי).

 

23.         הכשל המרכזי של המערערות במקרה שלפנינו הוא שטענותיהן אינן מצביעות על זיקה מספקת בין התשתית הראייתית שהניחו לפתחו של בית המשפט בשאלת הסעד, לבין הניתוח האנליטי שהציגו.

 

           מצד אחד, המערערות הגישו לבית המשפט כמות עצומה של מסמכים –  המצטברים יחד ליותר מ-5400 עמודים – בלא שהבהירו מהי הרלוונטיות של כל מסמך לטענותיהן, ובלא שזיקקו את החלקים החשובים לעניין תביעתן מכל מסמך ומסמך (לא למותר לציין כי בית המשפט קמא חייב את המערערות בהוצאות על כך שהעמיסו על תיק בית המשפט 13 קלסרים שהחזיקו את כלל החומרים שהעבירו במסגרת גילוי המסמכים (פסקה 82 לפסק הדין)). ודוק, מסמכים אלה עשויים להיות ראיות קבילות, ואולם אין הם "חי הנושא את עצמו", אלא הבנתם מחייבת עבודת סינון וניתוח מקצועי, שבית משפט אינו אמון עליה. כך, למשל, המערערות הגישו לבית המשפט עמודים רבים מכרטסת החשבוניות של קרדן, המתייחסים למערכת ההתחשבנות בינה לבין שרות פלוס. בכרטיסיות אלה מצוי, כך ניתן לשער, מידע רלוונטי לבירור התביעה. ואולם, אין זה מתפקידו של בית המשפט לחלץ בכוחות עצמו מידע מחומר גולמי מסוג זה, הן בהינתן העבודה הרבה הכרוכה בכך, והן בשים לב שמלאכה זו אינה מצויה בתחום המומחיות של בית המשפט. על כן, ככל שהמערערות ביקשו לבסס על תשתית ראייתית זו את הסעד הכספי שתבעו, היה עליהן לזמן לבית המשפט עדים ומומחים, ולספק ניתוח והבהרות בסיכומים, במטרה לברור את המידע הכלול בכרטסת החשבונות, ולהציגו בצורה נהירה לבית המשפט. כזאת לא טרחו המערערות לעשות.

 

           מצד שני, הגישו המערערות חוות דעת כלכלית אשר איננה מתייחסת כלל לעיקר התשתית הראייתית שהגישו, אלא מבוססת על הנחות עבודה מרחיקות לכת, שנדחו בדיעבד על ידי בית המשפט קמא. כך, למשל, חוות הדעת של רו"ח מיכאלי יוצאת מנקודת הנחה כי הסכם 2011 בוצע במלואו, ומחלקת את התמורות שהיו אמורות להיות משולמות מכוחו על פי "חלוקה דמוגרפית", בשיעור של כ-28% לשרות מזור וכ-14% לרון טכניקה (סעיפים 4.1 ו-8 לחוות הדעת). ואולם, בית המשפט קמא קבע, כעניין עובדתי, כי לא רק שלא הייתה כל הסכמה על "החלוקה הדמוגרפית" הנטענת, אלא שהוכח כי הסכם 2011 לא קוים במלואו ידי קרדן, ולפיכך אין בסיס להנחת העבודה לפיה מלוא הכספים שהיו אמורים להתקבל מכוחו על ידי שרות פלוס אכן התקבלו על ידה (פסקאות 37-32, 64-61 לפסק הדין).

 

           כתוצאה מהתנהלות המערערות, מצא עצמו בית המשפט קמא במצב בו הניתוח האנליטי שהוצג על ידיהן, אינו תואם את התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט. משמעות הדבר היא שבסופו של דיון המערערות הניחו לפתחו של בית המשפט את שני אלה: ניתוח אנליטי ללא תשתית ראייתית – עליו אין בית המשפט יכול לסמוך; ותשתית ראייתית ללא ניתוח אנליטי – ממנה התקשה בית המשפט להסיק מסקנות. מכאן לדחיית התביעה קצרה הדרך.

 

24.         למרות האמור, סברתי, וכך אמליץ לחברי כי נפסוק, שניתן בכל זאת להעלות מהתשתית הראייתית שהונחה לפתחו של בית המשפט קמא ראיות שניתוחן האנליטי על ידי המערערות, הגם שלא היה מהמשופרים, מאפשר להסיק לטובתן מסקנות המזכות אותן בחלק מתביעותיהן. ויובהר, אין לבוא בטענות לבית המשפט קמא על כך שלא עשה את מלאכת המערערות, ולא העמיק בניתוח האנליטי מקום בו כשלו הן בהצגתו. יחד עם זאת, הטיעונים במסגרת הערעור, ובמיוחד מיקודו בתשלומים שקיבלה שרות פלוס מקרדן על פי הסכם 2011, מאפשרים בשלב זה להגיע למסקנות שמאפשרות לשיטתי קבלת חלק מהתביעה.

 

25.         כאמור, המערערות מיקדו במהלך הערעור את טענותיהן בתמורה ששרות פלוס קיבלה בפועל מקרדן על פי הסכם 2011. בחינת טענותיהן מחייבת לדון בשתי שאלות נפרדות: ראשית, מהם רכיבי התמורה שהוכח לגביהם כי הם התקבלו בפועל על ידי שרות פלוס על פי הסכם 2011 (להלן: התמורות שהתקבלו); שנית, האם הוכח על ידי המערערות כי עומדת להן זכות לקבלת חלק מהתמורות שהתקבלו, וככל שהתשובה לכך היא בחיוב – מהו שיעורו של חלק זה (להלן: חלק המערערות בתמורות שהתקבלו). לבחינת שאלות אלו נפנה עתה.

 

רכיבי התמורה מהסכם 2011 שהתקבלו בפועל

 

26.         הטבלה להלן מפרטת את רכיבי התמורה מתוך הסכם 2011 שלגביהם נטען בערעור כי התקבלו בפועל על ידי שרות פלוס:

 

 

 

סכום בסיס

סעיף בהסכם 2011

מהות התשלום מקרדן לשרות פלוס

רכיב 1

3,375,000 ש"ח

9.2-9.1

קיזוז החוב שהיה קיים לשרות פלוס כלפי קרדן בגין חלקי חילוף, שרכשה שרות פלוס מקרדן בין השנים 2010-2008

רכיב 2

400,000 ש"ח

9.3

פיצוי כללי

רכיב 3

300,000 ש"ח

9.4

פיצוי בגין שירותים מיוחדים שנתנה שרות פלוס לבקשת קרדן

רכיב 4

603,450 ש"ח

3.3-3.2

תשלום בגין שירותים שניתנו בתקופת האחריות הראשונה למוצרים שנרכשו עד ליום 28.2.2011

רכיב 5

345,000 אירו

(1,702,989 ש"ח ליום 14.4.2011)

4.2.1

בגין מתן שירותי התיקונים בתקופת האחריות המורחבת במהלך שנת 2011

רכיב 6

295,000 אירו

(1,456,179 ש"ח ליום 14.4.2011)

4.2.2

בגין מתן שירותי התיקונים בתקופת האחריות המורחבת במהלך שנת 2012

סה"כ

7,837,618 ש"ח

 

           הערה: לפי הסכם 2011 רכיבים 5 ו-6 אמורים להיות משולמים באירו עד ל-5 בחודש שבתחילת כל רבעון. על מנת לפשט את התחשיב, חישוב ההמרה לערכים שקליים נעשתה לפי מועד כריתת ההסכם, כפי שנעשה בחוות הדעת מטעם המערערות. מבדיקה שנערכה עולה כי שער חליפין זה (4.9362 ש"ח לאירו) קרוב מאד לשער החליפין הממוצע במועדי התשלום (4.9409 ש"ח לאירו), כך שאין בפישוט זה כדי להביא לשינוי משמעותי בתוצאה.  

 

27.         קיימות ראיות מספיקות לכך שרכיבים 1-4 התקבלו הלכה למעשה על ידי שרות פלוס. על פי הכרטסת של שרות פלוס אצל קרדן (מוצג 2(11) למוצגי המערערות), רכיב 1 התקבל ימים ספורים לאחר החתימה על הסכם 2011. רכיב זה אמנם שולם על דרך הקיזוז, אך זאת כפי שהוסכם במפורש בסעיף 9 להסכם 2011, ומכל מקום יוער כי אין חולק כי זוהי דרך לגיטימית לפירעון חוב (ראו: ע"א 9838/17 גבעות דוד השקעות ונדל"ן בע"מ נ' מנהל מע"מ – תל אביב-יפו, פסקה 41 לפסק דיני (11.11.2020)). רכיבים 4-2 שולמו בצ'קים שמסרה קרדן לשרות פלוס במעמד כריתת הסכם 2011, וגם להם יש תיעוד בכרטסת הנ"ל התואם את ההתחייבויות החוזיות המתאימות שבהסכם 2011. אין כל טענה כי צ'קים אלה לא נפרעו על ידי קרדן בשנת 2011.

 

28.         השאלה אם רכיבים 5 ו-6 התקבלו על ידי שרות פלוס הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. יחד עם זאת סבורני כי המערערות עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן לעניין זה, וזאת בהתבסס על הטעמים הבאים:

 

           ראשית, המדובר בתשלומים על פי הסכם 2011 בעבור שירותי התיקונים שנתנה שרות פלוס לקרדן (חלקם באמצעות המערערות) בשנים 2012-2011. אין חולק כי הסכם 2011 הובא לידי סיום על ידי קרדן בסוף שנת 2012, וזאת במכתב מיום 27.12.2012 שנשלח לשרות פלוס לאור הליכי הפירוק של קרדן. במכתב זה צוין על ידי קרדן כדלקמן: "הרינו להודיעכם על סיום ההסכם שבנידון וזאת בהתאם לסעיף 12.3 להסכם." (סעיף זה להסכם 2011 קובע כי "כל צד להסכם זה יהיה רשאי לבטלו לאלתר, במקרה ומי מהצדדים לו יהפוך להיות חדל פירעון"). בהמשך לכך צוין במכתב האמור כי "מאחר וקרדן סחר בע"מ שילמה לחברתכם את מלוא הסכום עבור שירותי התיקונים באחריות מוארכת עד לתום שנת 2012, כאמור בסעיף 4.2.2 להסכם, הרי שההסכם בין הצדדים יסתיים ביום 1 בינואר 2013". מכאן שלשיטת קרדן היא עמדה בתשלום בגין מתן השירותים על פי הסכם 2011 לשנים 2011 ו-2012.

 

           שנית, שרות פלוס לא הצביעה על כך שכפרה בזמן אמת בטענת קרדן ששולם "מלוא הסכום עבור שירותי התיקונים באחריות מוארכת עד לתום שנת 2012". יתרה מכך, שרות פלוס הבהירה בטענותיה כי לא הגישה כל תביעת חוב במסגרת הליכי הפירוק של קרדן, ובכלל זה תביעת חוב המתייחסת לשירותים שהעניקה בשנים 2011 ו-2012 (ראו סעיף 58 לסיכומי המשיבים). התנהלות זו תומכת בטענה כי גם לשיטתה שולמו לה מלוא הסכומים בגין השנים הללו.

 

           שלישית, העד המרכזי מטעם המערערות, ארז, אישר בעדותו כי שרות פלוס לא קיבלה את מלוא הסכום לפי ההסכם, אך באותה נשימה טען כי קיבלה את התשלומים בגין השנים 2011-2012 (עמ' 119 ש' 5-4 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2015). פסק הדין מתבסס על חלקה הראשון של הטענה (לצורך שלילת ההתבססות על חוות דעת המומחה), אולם איננו קובע ממצא ביחס לחלקה השני (ראו פסקה 62 לפסק הדין). עם זאת, לא מצאתי בטענות מטעם המשיבים כל נימוק משכנע הסותר את חלקה השני של טענה זו.

 

29.         המסקנה היא שקיים בחומר הראיות בסיס מספק לקבוע כי מכלול הרכיבים להם טוענות המערערות, כמפורט בטבלה לעיל, אכן התקבלו על ידי שרות פלוס. מכאן שיש לבחון האם הונחה תשתית מספקת לטענה כי למערערות מגיע חלק בתשלומים אלה, ומהו אותו חלק.

 

חלק המערערות בתמורות שהתקבלו

 

30.         המערערות כקבלני משנה ביצעו בעבור שרות פלוס שירותי תיקונים להם התחייבה כלפי קרדן: בצפון הארץ (שרות מזור) ובירושלים והסביבה (רון טכניקה). בין הצדדים הייתה הבנה כי בעבור שירותים אלה יהיו המערערות זכאיות לחלק מהתשלום שיועבר בגינם על ידי קרדן, וזאת באופן יחסי לשירותים שיבצעו מכלל השירותים בעבורם הועבר התשלום. ואולם, בין הצדדים לא הושגה הסכמה בדבר החלק היחסי מתך התשלום המגיע למערערות, וכן קיימות ביניהם אי הסכמות בשאלה איזה מהתשלומים ששולמו על ידי קרדן לפי הסכם 2011 הוא בגין שירותי תיקונים שסיפקו גם המערערות.

 

31.         ככל שהדבר נוגע למחלוקת ביחס לחלק היחסי לו זכאיות המערערות, הרי שבהעדר הסכמה, ומשכשלו המערערות בהוכחת טענותיהן בעניין זה, אין הן לכאורה זכאיות לתשלום כלשהו. ואולם, בעניין זה יש לתת את הדעת גם לטענות שרות פלוס, ולהיקף הכפירה שלה בחלק אותו תבעו המערערות. שרות פלוס טענה כי החלק לו זכאיות המערערות נמוך משמעותית מתביעתן, והבהירה כי לפי תחשיביה, התקנות המערערות היוו בשנת 2010 רק 18% (שרות מזור) ו-9% (רון טכניקה) מכלל ההתקנות. לאור זאת קבע בית המשפט קמא כי "לכל היותר התחייבה שירות פלוס לשלם לשרות מזור 18% מן התקבולים מקרדן סחר ולרון טכניקה 9%" (פסקה 34 לפסק הדין). אשר על כן, ובשים לב לקושי היסודי הרובץ לפתחן של המערערות בהוכחת חלקן היחסי מכלל שירותי התיקונים שניתנו ללקוחות קרדן בארץ (שהרי, הנתונים ביחס למכלול שירותים זה – ממנו ניתן לחשב את חלקן של המערערות – כלל אינם מצויים ברשותן), סבורני כי יש לראות בנתון זה כרף מינימאלי לחלקן של המערערות, בו אף שרות פלוס אינה כופרת. משכשלו המערערות להוכיח כי חלקן עולה על רף זה, ומאחר שבמהלך הדיון לפנינו אף צמצמו את טענותיהן ל"מינימום" בו הודו המשיבים (ראו עמ' 9 ש' 35-33 לפרוטוקול הדיון), יש להכיר בזכותן לקבלת חלק יחסי זה.

 

             הערה: העמדת חלקן של המערערות על 18% ו-9%, בהתאמה, נובעת מתחשיב שערכה שרות פלוס בספטמבר 2011 והמתייחס להתקנות מוצרי קרדן בשנת 2010 (ראו סעיף 290 לתצהיר אילן). כפי שיובהר להלן, חלק מרכיבי הסכם 2011 בהם עסקינן נוגעים לשירותי תיקונים בתקופת האחריות המורחבת שניתנו בשנים 2011 ו-2012. אמנם לא הוצגו נתונים ביחס לחלקן של המערערות ביחס לשירותי התיקונים בשנתיים הללו, ואולם יש טעם להניח כי קיים מתאם חיובי חזק בין אחוזי ההתקנות בשנים בהן סופקו המוצרים, להיקף שירותי התיקונים במסגרת האחריות בשנים שלאחר מכן. מכאן שבהעדר נתון אחר (וכאמור, השליטה בנתונים אלה היא בידי שרות פלוס), ניתן להשתמש בחלק היחסי של המערערות בהתקנות בשנת 2010 גם כתקריב לחלקן היחסי בשירותי התיקונים לשנים 2011 ו-2012.

 

32.         ביחס לאיזה מרכיבי התשלום שפורטו לעיל עומדת למערערות הזכות לחלקים היחסיים האמורים? עיון בהסכם 2011 מלמד כי המרכיבים בהם עסקינן נחלקים לשלוש קבוצות:

 

(1) התחשבנות בין שרות פלוס לבין קרדן בגין התקופה שקדמה להסכם 2011 (רכיבים 1, 2 ו-3. ראו סעיפים 9.4-9.1 להסכם 2011) (להלן: התחשבנות בגין העבר);

 

(2) תשלום לשרות פלוס בעבור שירותי תיקונים בתקופת האחריות הראשונה (רכיב 4. ראו סעיף 3 להסכם 2011) (להלן: התחשבנות בגין תקופת האחריות הראשונה);

 

(3) תשלום לשרות פלוס בעבור שירותי תיקונים בתקופת האחריות המורחבת (רכיבים 5-6. ראו סעיף 4 להסכם 2011) (להלן: התחשבנות בגין תקופת האחריות המורחבת).

 

           להלן נבחן את זכאות המערערות לתשלום החלק היחסי האמור ביחס לכל אחת מהקבוצות הללו.

 

33.         התחשבנות בגין העבר – עיקר ההתחשבנות האמורה היא בגין חלקי חילוף ששרות פלוס משכה מקרדן במשך שנות הפעילות, על מנת לתת את השירות ללקוחות. וזאת יש לדעת, החיוב בגין חלקי החילוף נעשה הן בין המערערות לבין שרות פלוס, והן בין שרות פלוס לבין קרדן, כך שכנגד כל חלק חילוף שנמשך על ידי המערערות לצורך מתן שירות ללקוח, חויבה המערערת הרלוואנטית על ידי שרות פלוס, ושרות פלוס חויבה עוד קודם לכן על ידי קרדן (ראו פסקה 46 לפסק הדין וסעיפים 26-25, 43-42 לסיכומי המשיבים). ממילא, משהכירה קרדן בכך שבהיקף של 3.775 מיליון ש"ח, עליה לזכות את שרות פלוס בגין משיכות חלקי חילוף שבוצעו בעבר, יש מקום לזכות באופן מקביל ויחסי גם את המערערות בחלקיהן היחסיים ממשיכות אלו. מכאן שבגין רכיבים 1 ו-2, יש להכיר בכך שהמערערות זכאיות לחלק היחסי מהתמורה ששולמה על ידי קרדן לשרות פלוס.

 

           לעומת זאת, רכיב 3, שאף הוא התחשבנות בגין העבר, אינו נוגע לפי האמור בהסכם 2011 להתחשבנות בגין חלקי חילוף, אלא בגין "שירותים מיוחדים (עבודה בבונדד)". בית המשפט קמא קבע כי המערערות לא הצליחו להוכיח כי אותם שירותים מיוחדים ניתנו גם על ידן (פסקאות 66-64 לפסק הדין). משאין בטענות המערערות נימוק משכנע להתערבות בקביעה זו, ממילא לא הוכח כי בגין רכיב זה זכאיות המערערות לחלק כלשהו.

 

34.         התחשבנות בגין אחריות לשנה ראשונהבגין התחשבנות זו שולם לשרות פלוס רכיב 4, ואולי גם תשלומים נוספים. ואולם התשלום בגין אחריות לשנה הראשונה לפי הסכם 2011 נעשה על בסיס "מחזור המכירות", ולא על בסיס השירותים שסופקו בפועל (ראו סעיף 3.1 להסכם 2011). לטענת שרות פלוס, המערערות לא היו זכאיות לנתח מתשלום זה (השקול לדמי ביטוח אחריות ששולמו לשרות פלוס על ידי קרדן), ותחת זו עמדה להן הזכות לתשלום פר-קריאה, דהיינו תשלום בסכום קבוע בעבור כל ביקור שבוצע בשנה הראשונה על ידיהן. בית המשפט קיבל את טענת שרות פלוס בעניין זה (ראו פסקה 66 לפסק הדין), ולא מצאתי בטענות המערערות סיבה משכנעת שמצדיקה התערבות בממצא עובדתי זה. לפיכך אין מקום להעניק למערערות נתח מרכיב 4.

 

35.         ההתחשבנות בגין תקופת האחריות המורחבת – רכיבים 5 ו-6 מהווים את התמורה ששולמה על ידי קרדן לשרות פלוס בעבור השירותים שניתנו בגין תקופת האחריות המורחבת. חלק מהשירותים הללו סופקו על ידי המערערות, כאשר התשלום המגיע להן בגין כך הוא חלקן היחסי בשירותים האמורים. כאמור, כתקריב, יש להניח שחלק יחסי זה עומד על 18% לשרות מזור ו-9% לרון טכניקה.

 

36.         עוללות – כפי שצוין לעיל, בין הצדדים מתנהלות תביעות נוספות, שעניינן יתרות חוב בסכום של כ-1.6 מיליון ש"ח שלשיטת שרות פלוס המערערות חבות בהן כלפיה (ראו פסקה 10 לעיל). לפנינו לא טענו הצדדים בדבר היחס שבין התביעה דנן לבין התביעות מטעם שרות פלוס, וממילא לא נוכל לעסוק בכך. טוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים על מנת לנסות ולייתר את הדיון בתביעות האמורות, על דרך של קיזוז מוסכם של יתרות החוב להן זכאית שרות פלוס (יתרות שכאמור אינן בידיעתנו, ואשר הן נושא התביעות מטעם שירות פלוס), עם המגיע למערערות על פי פסק דין זה.

 

37.         סיכומו של דבר – לאור המפורט לעיל יש להכיר בזכותן של המערערות לקבלת החלק היחסי ממספר רכיבים ששולמו לשרות פלוס על פי הסכם 2011, וזאת כמפורט בטבלה להלן:

 

 

 

סכום בסיס

שרות מזור (18%)

רון טכניקה (9%)

רכיב 1

3,375,000 ש"ח

607,500 ש"ח

303,750 ש"ח

רכיב 2

400,000 ש"ח

72,000 ש"ח

36,000 ש"ח

רכיב 5

345,000 אירו

(1,702,989 ש"ח)

306,538 ש"ח

153,269 ש"ח

רכיב 6

295,000 אירו

(1,456,179 ש"ח)

262,112 ש"ח

131,056 ש"ח

סה"כ

9,934,168 ש"ח

1,248,150 ש"ח

624,075 ש"ח

 

38.         לאור האמור לעיל אציע לחבריי כי התביעה תתקבל באופן חלקי, במובן זה ששרות פלוס תחויב לשלם לשרות מזור סכום של 1,248,150 ש"ח, ולרון טכניקה סכום של 624,075 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי דין ממועד הגשת התביעה. כן אציע כי בשים לב לאופן ניהול התביעה על ידי המערערות לא נטיל הוצאות בערכאתנו, ונתערב באופן חלקי בלבד בפסיקת ההוצאות לטובת המשיבים בבית המשפט קמא (350,000 ש"ח (כולל מע"מ)), תוך שנסתפק בכך שנפחית ממנה 100,000 ש"ח, ונעמידה על 250,000 ש"ח (כולל מע"מ). למען הסר ספק מובהר כי ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא לטובת המדינה יעמדו בעינם.

 

 

 

ש ו פ ט

 

השופט י' אלרון:

 

           אני מסכים.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

 

           אני מסכים בנסיבות לתוצאה ולהנמקה הכלולות בחוות דעת חברי, השופט ע' גרוסקופף.

 

 

 

 

המשנה לנשיאה

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף.

 

           ניתן היום, ‏י"א בשבט התשפ"א (‏24.1.2021).

 

 

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים