שרגא בודה נ. משה אור ובניו חברה לבנין והשקעות | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

שרגא בודה נ. משה אור ובניו חברה לבנין והשקעות

רע"א 7593/19
תאריך: 11/12/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  7593/19

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקשים:

1. שרגא בודה

 

2. ציפורה בודה

 

3. ישראל בודה

 

4. שרית (שליסלברג) בודה

 

5. נתן בודה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. משה אור ובניו חברה לבנין והשקעות

 

2. משה אור

 

3. שושנה אור

 

4. יהודה אור

 

5. קרן אור

 

6. גד יוחנן אור

 

7. דבורה ישר

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' אמיר) מיום 10.10.2019 בהפ"ב 60143-03-19

 

בשם המבקשים:

עו"ד רון דרור; עו"ד אופיר מנצ'ל

 

החלטה

 

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' אמיר) מיום 10.10.2019 בהפ"ב 60143-03-19 במסגרתו נמחקה בקשה למתן פסיקתה מטעם המבקשים והפניית הצדדים לגישור.

 

1.            בין הצדדים לבקשה התנהלו הליכים משפטיים ארוכים במשך עשרות שנים עד אשר ביום 8.10.2013 נחתם ביניהם הסכם גישור (כך בלשון הצדדים) (להלן: הסכם הגישור הראשון). בהמשך התגלע בין הצדדים סכסוך בקשר להסכם הגישור הראשון ולצורך הכרעה בו הם פנו למגשר, עו"ד עמוס גבריאלי (להלן: המגשר), והגיעו להסכם גישור שני (להלן: ההסכם). במסגרת ההסכם הוסכם, בין היתר, כי הוא יקבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט. ואכן, ביום 27.3.2019 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם.

 

2.             ביום 10.9.2019 הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי למתן פסיקתה, על פי הקבוע בסעיף י' להסכם זאת רק לגבי החיוב הכספי שהוא חיוב אחד מיני חיובים רבים אחרים בין הצדדים על פי ההסכם. המשיבים התנגדו לבקשה למתן פסיקתה בנוסח שהגישו המבקשים והציעו נוסח אחר, אליו התנגדו המשיבים. ביום 10.10.2019 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מעיון בטענות הצדדים עולה כי אין להכריע במחלוקת בין הצדדים אגב בקשה למתן פסיקתה, ודרך הבירור צריכה להיות בהליך משפטי עצמאי. נוכח העובדה שהצדדים בחרו זה מכבר ללכת להליך גישור, מחק בית המשפט את הבקשה למתן פסיקתה והורה לצדדים לפנות אל המגשר, על מנת שינסה להסדיר את המחלוקת שנפלה ביניהם בנוגע לפרשנותו ויישומו של ההסכם. מכאן הבקשה.

 

3.            המבקשים טוענים כי הפסיקתה לה עתרו הייתה בנוסח המוסכם בין הצדדים, כפי שפורט בהסכם ושגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט שלא לאשרה.

 

4.            דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

 

5.            סעיף 198(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעגן את סמכות בית המשפט לתת פסיקתה:

 

על סמך החלטה שניתנה מותר לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה יכול שתהא ערוכה לפי טופס 16 ויחתום עליה שופט או רשם; תאריך שימוע ההחלטה הוא התאריך לפסיתקה.

 

6.            הפסיקתה אמורה להוות אפוא שיקוף של מה שנפסק בפסק הדין. פסיקתה היא תמצית ההחלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים (ראו: רע"א 426/09 סאלח נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים, פסקה 14 (20.7.2009)). בענייננו, כאמור הפסיקתה נתבקשה בנוגע לפסק דין אשר נתן תוקף להסכם גישור בין הצדדים. ברע"א 1837/19 בוכריס נ' המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ (29.8.2019) התעוררה שאלה דומה והשופט ע' גרוסקופף עמד על ההשפעה שיש לכך על אופן אכיפתו של פסק הדין המתקף:

 

"בפסק דין שנותן תוקף להסכמה בין צדדים ממוזגות שתי תכונות, הן של הסכם והן של פסק דין (זוסמן, עמ' 547). צד להליך שמבקש לאכוף פסק דין כזה, פתוחים לפניו שני מסלולים: במסלול הראשון, שבנוי על הפן ההסכמי, אפשר להגיש תביעה חדשה שעילתה הפרת ההסכם, והסעד שנתבע בה הוא אכיפתו. במסלול השני, שבנוי על הפן השיפוטי, אפשר לדרוש לאכוף את פסק הדין במישרין, בהוצאה לפועל או בהליך ביזיון בית המשפט (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 345 (1999); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 600-559 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: "גורן")). המסלול המתאים תלוי במידה רבה בבהירות פסק הדין או הסדר הפשרה שבבסיסו. אם ההוראות בהם ברורות ומסוימות, תיתכן אכיפה ישירה. אם לאו, יש להגיש תביעה חדשה שעילתה פסק הדין המוסכם (רע"א 5112/07 סיבוני נ' יזרעאלי, פסקה 7 (28.1.2008); ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עיזבון שנקר, פסקה 4 (19.6.1996))" (פסקה 10).

 

7.            המבקשים ביקשו לילך במסלול האכיפה הישירה. ברם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, החלק בהסכם עליו גם התבקשה הפסיקתה קובע חיובים הדדיים, אשר הצדדים חלוקים עובדתית בדבר התקיימותם והמועד בו התקיימו. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט כי אין מקום להכריע במחלוקות אלה במסגרת פסיקתה, "שכן אין הפסיקתה שבה ופותחת את ההליך או מהווה מקצה שיפורים שלו" (רע"א 3808/14 חמזה נ' רשות הפיתוח – מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 7 (30.6.2014)).

 

8.            מכל מקום, בית המשפט הפנה את הצדדים חזרה אל המגשר על מנת להביאם להסכמה בנושאי המחלוקת שהתגלעו בקשר להסכם, והוא הבהיר כי פתוחה הדלת בפני המבקשים לנקוט בהליך מתאים להעלאת טענותיהם כי המשיבים נמנעים מלקיים את הוראות הסכם הפשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין.

 

9.            בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏י"ג בכסלו התש"פ (‏11.12.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים