שמעון בן חמו נ. פלקו בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

שמעון בן חמו נ. פלקו בע"מ

רע"א 6984/19
תאריך: 05/12/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  6984/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקש:

שמעון בן חמו

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

פלקו בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.10.2019 בת"א 48758-08-19, שניתנה על ידי כב' השופטת ח' פלינר

 

בשם המבקש:                        עו"ד יובל דמול

בשם המשיבה:                       עו"ד ד"ר גלעד וקסלמן; עו"ד אוריאל מוזס;

                                           עו"ד אדי לבדנסקי

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' פלינר) בת"א 48758-08-19 מיום 10.10.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה למתן סעדים זמניים נגד המבקש.

 

2.        המשיבה, היא חברה העוסקת משנת 1945 בפיתוח, ייצור, מכירה, שיווק והפצה של מוצרי גלידה, ונושאת את סימן המסחר "פלדמן", הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקש, למתן צווי מניעה וצו עשה, ולתשלום סכומי כסף שונים. בצד התביעה הגישה המשיבה אף בקשה למתן סעדים זמניים, כפי שיפורט להלן. המשיבה טענה, בעיקרו של דבר, כי ביום 18.7.2003 נחתם בינה לבין המבקש הסכם להפצת מוצריה באזור אשדוד, קריית גת וקריית מלאכי (להלן: הסכם ההפצה), בו הוסכם בין היתר כדלקמן:

 

"תוקפו של הסכם זה לשנה... לא הודיע צד מן הצדדים למשנהו בכתב עד 60 יום לפני תום תקופת החוזה על רצונו שלא להאריך את החוזה לתקופה נוספת וחוזר חלילה בתום כל תקופת ההסכם" (ראו: סעיף 4.2 להסכם ההפצה).

 

           כן נכתב בהסכם ההפצה כי "מיד עם סיום תקופת ההסכם, יחדל הסוכן מלהשתמש בשמה של החברה ו/או בשם מוצריה ו/או במוניטין שלה". המשיבה טענה כי בעקבות חתימת הסכם ההפצה, היא השאילה למבקש מכולות קירור גדולות ומקררי גלידה (להלן: הציוד), וכי ההסכם חודש אוטומטית מידי שנה. ואולם, נטען כי בשנים האחרונות המשיבה קיבלה תלונות מלקוחותיה לגבי התנהלות המבקש, כמו גם מידע על הפרות של הסכם ההפצה מצדו, ובעקבות זאת, ביום 7.5.2019 הודיעה לו המשיבה בכתב כי אין בכוונתה לחדש את הסכם ההפצה לשנה נוספת, וכי יחסי ההפצה יסתיימו ביום 17.7.2019 (להלן: מכתב הסיום) – הכול בהתאם לסעיף 4.2 להסכם האמור. כן צוין במכתב כי על המבקש להשיב למשיבה את הציוד שהושאל לו, והוא אף נדרש להעביר לידיה רשימה של מקררי הגלידה שברשותו. המשיבה טענה כי נשלחו למבקש אף מכתבים נוספים בדבר סיום יחסי ההפצה בין הצדדים, אך הלה טרם השיב את הציוד ואף לא מסר למשיבה רשימת פריסה של מקררי הגלידה. כן נטען כי המבקש ממשיך להשתמש בציוד ולהציג עצמו כמפיץ של המשיבה, ואף מאחסן במקררי הגלידה סחורה של חברות מתחרות. לטענת המשיבה, התנהלותו המתוארת של המבקש מסבה לה נזק, כמו גם למפיצה אשר עתידה להחליף את המבקש, ובשל כך התבקש בית המשפט המחוזי ליתן סעדים זמניים המורים למבקש כדלקמן:

 

"א.  לחדול ולהימנע מהצגה עצמית כמפיץ של פלדמן [המשיבה, י.ו.], או כזה הפועל מטעם פלדמן, או קשור אליה באופן רחוק, ולחדול ולהימנע מכל שימוש בסימני המסחר שלה ולהפר את זכויותיה הקנייניות בכל דרך אחרת, באמצעות צו מניעה זמני.

 

ב.    לחדול ולהימנע ממניעת גישה של לקוחותיה של פלדמן אליה... וכן לחדול ולהימנע מפגיעה בשמה הטוב של פלדמן ומהכפשתה, באמצעות צו מניעה זמני.

 

ג.    לחדול ולהימנע מכל שימוש במקררי הגלידה של פלדמן אשר הושאלו לו על ידה כדי לקדם את מוצריה במסגרת ההתקשרות עמו (שהסתיימה) ואשר נמצאים בנקודות המכירה הקמעונאיות, ומכל ניסיון להוציא את מקררי פלדמן מנקודות המכירה או לעשות בהם כל פעולה אחרת, באמצעות צו מניעה זמני.

 

ד.    למסור לידי פלדמן באופן מיידי רשימה מלאה של פריסת מקררי הגלידה של פלדמן, ולהשיב למקומם מקררים שכבר נטל מנקודת המכירה.

 

ה.    לחדול ולהימנע מכל שימוש במכולות הקירור של פלדמן שהושאלו לו ולהשיבן לידיה באופן מיידי".

 

3.        בתשובתו לבקשת המשיבה טען המבקש, בין היתר, כי הוא משמש כמפיץ של מוצריה עוד משנת 1974, וכי במהלך שנת 2017 אף סיכם עם מנכ"ל המשיבה על המשך יחסי העבודה ביניהם למשך 10 שנים – סיכום שבעקבותיו, כך נטען, רכש המבקש משאית והגדיל את מצבת עובדיו. המבקש אמנם הודה כי קיבל את מכתב הסיום, אך טען כי לאחר מכן התנהגה המשיבה באופן המעיד על חזרה מן האמור במכתב זה. עוד נטען להתנכלות של מנכ"ל המשיבה כלפי המבקש, ולהתנהלות חסרת תום לב מצד המשיבה, אשר החלטתה להימנע מחידוש הסכם ההפצה נגועה בשיקולים זרים. לטענת המבקש, מערכת היחסים החוזית בינו לבין המשיבה עומדת בעינה, ואף אין ממש בטענות המשיבה לגבי אי אילו הפרות שנעשו על-ידו. כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן מתן הסעדים הזמניים ימנע ממנו את פרנסתו. בסיכומים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בסוגיית הסעדים הזמניים הוסיף המבקש והעלה טענות בדבר תוקפו של הסכם ההפצה שצורף לבקשת המשיבה, ולחלופין טען כי היה על המשיבה ליתן לו הודעה מוקדמת על סיום ההסכם, כך שיחסי ההפצה יבואו לסיומם אך בסוף שנת 2025.

            

4.        בתגובה הבהירה המשיבה, בין היתר, כי היא לא ביטלה את הסכם ההפצה מחמת הפרתו על-ידי המבקש, אלא מימשה את זכותה שלא לחדשו על-פי סעיף 4.2 להסכם.

 

5.        בהחלטה מיום 10.10.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה. נקבע כי משהמבקש אינו מכחיש שקיבל את מכתב הסיום, הרי שעל פני הדברים, הסכם ההפצה בוטל בהתאם למנגנון הקבוע בו בסעיף 4.2, ומשכך על המבקש להשיב למשיבה את הציוד ולהימנע משימוש בשמה המסחרי – הכול לפי הוראות הסכם ההפצה לגבי סיום היחסים בין הצדדים. כן צוין בהקשר זה כי המבקש הודה בתשובתו שהציוד מצוי בבעלות המשיבה, ואך הושאל לו על-ידה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הגיש תביעה לאכיפתו של הסכם ההפצה או להצהרה כי הסכם זה בוטל שלא כדין, ומכל מקום, נראה כי לא יהא מקום להורות על אכיפה כאמור, וזאת נוכח הוראת סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ונוכח פסיקתו של בית משפט זה לפיה לא ניתן לכפות על יצרן להמשיך ביחסי עבודה עם מפיץ מטעמו. כמו כן, נקבע כי המקום לברר את טענות המבקש לפיהן ביטולו של הסכם ההפצה נעשה שלא כדין, כמו גם טענות נוספות שהעלה – הוא במסגרת ההליך העיקרי, וכי על כל פנים, טענות אלה עשויות להצמיח למבקש, לכל היותר, זכות לקבלת פיצוי כספי. הנה כי כן, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בטענות המבקש בתשובתו כדי למנוע את מתן הסעדים הזמניים שביקשה המשיבה.

 

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

6.        בבקשה דנן שב המבקש, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, וכן טוען כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב, וכי הסעד בגין הפרת חובת תום הלב עשוי להיות אכיפה של הסכם ההפצה או קביעה כי מכתב הסיום אינו תקף. הדברים נטענים, בין היתר, על רקע פערי הכוחות בין הצדדים, גילו המתקדם של המבקש, משך העסקתו במשיבה, והקושי שיעמוד בפניו באיתור עבודה חלופית. עוד נטען כי הסעדים הזמניים עליהם הורה בית המשפט המחוזי יסבו למבקש נזק בלתי הפיך, שכן משמעם סיום העסקתו כמפיץ של המשיבה, וכן מאחר שהמבקש עודו מחזיק בסחורה רבה. כן נטען כי הסעדים הזמניים שביקשה המשיבה זהים לסעדים המבוקשים בהליך העיקרי, ומשכך יש לנהוג בכגון דא במשנה זהירות.

 

למען שלמות התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 31.10.2019, לאחר קבלת תשובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע, הוריתי על עיכוב ביצוע חלקי של החלטת בית המשפט המחוזי, בכל הנוגע להשבתם של מקררי הגלידה ומכולות הקירור; וכן הוריתי כי המבקש יהא רשאי להמשיך ולעשות שימוש במקררים ובמכולות האמורים אך ורק לשם שמירה על סחורה קיימת.

 

7.        בתשובתה לבקשת רשות הערעור המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, שבה אף היא על עיקר טענותיה בפניו, וטוענת כי דין הבקשה לדחייה. כן מציינת המשיבה כי המבקש טרם פעל בהתאם לקביעות בית המשפט המחוזי אשר ביצוען לא עוכב, וכי בשל כך אף הושתה עליו ביום 3.11.2019 סנקציה לפי פקודת בזיון בית משפט. נטען עוד כי סיכויי תביעתה של המשיבה להתקבל – גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, חרף הזהות שבין הסעדים הזמניים לבין הסעדים המבוקשים בהליך העיקרי, וזאת נוכח הפגיעה הקשה שמסב מצב הדברים הנוכחי לזכויותיה הקניינות. בתוך כך, נטען כי התנהלותו של המבקש מסבה למשיבה נזק כלכלי קשה, שכן הלה מסכל את הפצת מוצריה באזורים בהם עבד עמה, ובעקבות זאת עלולים לקוחותיה הקמעונאיים של המשיבה לעבור לחברות מתחרות. בנוסף, נטען כי מחודש יולי 2019 לא נמכרו למבקש מוצרים של המשיבה, ומשכך ברי כי הוא אינו מחזיק עוד במלאי מוצרים כאמור. על כל פנים, אם אכן נותרה בידי המבקש סחורה של המשיבה, מתחייבת האחרונה לרכוש ממנו סחורה זו במחיר שוק, ובלבד שהציוד יושב לידיה. לצד זאת, נטען כי הסעדים הזמניים לא יסבו למבקש כל נזק, שכן הלה רשאי לעבוד כמפיץ של חברה אחרת; וכן כי אף אם לבסוף תידחה תביעתה של המשיבה, הרי שניתן יהיה להשיב למבקש את הציוד ולפצותו על התקופה בה נמנעה ממנו האפשרות לעבוד כמפיץ מטעם המשיבה.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

           הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע לסעדים זמניים, וכי התערבות ערעורית כאמור תעשה אך במקרים חריגים, בהם צפויה ההכרעה בסוגיית הסעדים הזמניים להשפיע באופן בלתי הפיך, ולמצער ניכר, על זכויות הצדדים (ראו: רע"א 3058/19 אילן ביוקלצ'ק בע"מ נ' סוירף, פסקה 16 (16.7.2019); רע"א 5174/19 מרג'י נ' ברניידת, פסקה 12 (11.9.2019); רע"א 3945/19 דורון רובין השקעות וייעוץ בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב, פסקה 10 (19.11.2019)). לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת באמות המידה האמורות להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי כאמור. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שבענייננו בית המשפט המחוזי מצא לנכון לנהל הוכחות בהליך הנוגע לסעדים הזמניים, ולהתרשם מהעדים ששמע טרם מתן ההחלטה. לא ראיתי, אפוא, מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בשלב זה של ההליך. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

 

9.        למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופם של דברים איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, המבקש סעד זמני נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים, ביניהם מתקיים יחס של "מקבילית כוחות": האחד, כי סיכויי תביעתו להתקבל גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: רע"א 5174/19 מרג'י נ' ברניידת, פסקה 13 (11.9.2019); רע"א 5298/19 מרקוביץ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 13 (24.10.2019)).

 

10.     בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי התביעה, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה הסיכוי לקבלת הכרעה האוכפת את הסכם ההפצה, אינו מצדיק דחייתה של בקשת המשיבה למתן סעדים זמניים. זאת, בין היתר, אך לא רק, בשים לב לאמור בסעיף 4.2 להסכם ההפצה; מאחר שהמבקש אינו מכחיש כי קיבל את מכתב הסיום מאת המשיבה; וכן נוכח העובדה שהמבקש לא הגיש תביעה לאכיפת ההסכם. אציין כי לא מצאתי שיש בשיקולי מאזן הנוחות כדי לשנות ממסקנה זו, שכן אף אם תידחה תביעת המשיבה, לא תהיה מניעה של ממש להשיב את המצב לקדמותו, וככל שיגרמו למבקש נזקים – הרי שהם ברי פיצוי.

 

11.      סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. עיכוב הביצוע החלקי עליו הוריתי בהחלטה מיום 31.10.2019 – מבוטל.

 

           אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ז' בכסלו התש"ף (‏5.12.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים