שי נתן הדר נ. עינב שם טוב | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

שי נתן הדר נ. עינב שם טוב

רע"א 6222/20
תאריך: 27/10/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים

 

רע"א 6222/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקש:

שי נתן הדר

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

עינב שם טוב

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 19.7.2020 בת"א 2638-11-17 שניתנה על ידי כב' השופטת רחל ערקובי

 

בשם המבקש:

עו"ד אלירן הדרי

 

 

החלטה

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) בת"א 2638-11-17 מיום 19.7.2020, במסגרתה התקבלה בקשתו של המשיב לתיקון כתב תביעה בתובענה שהגיש כנגד המבקש.

 

רקע והשתלשלות העניינים

 

1.            ביום 15.7.2007 הגיש המשיב, מר עינב שם טוב (להלן: המשיב), בקשה למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל. לאחר כ-5 חודשים, ביום 4.12.2007, ניתן צו כינוס לנכסי המשיב, ועו"ד ערן אטלס מונה כמנהל מיוחד לכינוס הנכסים (פש"ר (מחוזי תל אביב-יפו) 1915/07 שם טוב נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז ת"א (להלן: הליך הכינוס)). יחד עם זאת, נוכח העדר שיתוף פעולה מצד המשיב במשך תקופה ארוכה, רק ביום 29.12.2011 הוכרז המשיב כפושט רגל, ועו"ד אטלס מונה גם כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן).

 

2.            ביני לביני, ביום 16.5.2008 נחתם בין המשיב לבין המבקש, מר שי הדר (להלן: המבקש), הסכם למכירת זכויותיו של המשיב במקרקעין המהווים 0.6% ממתחם דניאל בתל אביב, וידועים כחלק מגוש 7229 חלקה 58 (להלן: הסכם המכר ו-המקרקעין, בהתאמה), בתמורה לסך של 50,000 דולר. כבר באותו היום נרשמה לטובת המבקש הערת אזהרה על זכויות המשיב במקרקעין (להלן: הערת האזהרה). כעבור מספר ימים, ביום 27.5.2008, וכחלק מהיחסים שנרקמו בין הצדדים, המחתה חברה בבעלות המשיב כ-2.8 מיליון דולר לטובת חברה בשליטת המבקש, בגין כספים ושירותים שהעניקה לה (להלן: הסכם ההמחאה). להלן יכונו הסכם המכר והסכם ההמחאה, יחדיו, ההסכמים משנת 2008.

 

3.            ביום 31.10.2011 הגיש הנאמן במסגרת הליך הכינוס בקשה לביטול הערת האזהרה, בנימוק שההערה נרשמה בפנקסי המקרקעין לאחר מועד מתן צו הכינוס, קרי בזמן שכל נכסי המשיב היו מוקנים לקופת הכינוס. עוד ציין הנאמן בבקשתו כי המשיב לא גילה לו או לכונס הנכסים הרשמי על אודות זכויותיו במקרקעין, וכי קיים חשש ביחס לכשירותו הנפשית של המשיב במועד חתימת הסכם המכר ולניצול מצוקתו לשם גזילת נכסיו.

 

4.            לאחר כשנה וחצי, הגיעו הנאמן והמבקש לפשרה, שעיקרה הקניית זכויותיו של המשיב במקרקעין לקופת פשיטת הרגל לשם מימושן על ידי הנאמן, כאשר למבקש ניתנה זכות סירוב ראשונה לרכישת זכויות אלו, בהתאם לתנאים עליהם הסכימו הצדדים (להלן: הסכם הפשרה משנת 2013 או הסכם הפשרה). ביום 2.4.2013 נתן בית המשפט של פשיטת רגל תוקף של החלטה להסכם הפשרה.

 

5.            בחלוף כשנתיים, ביום 18.5.2015, הגיש המשיב הודעה לבית המשפט של פשיטת רגל, במסגרתה הכחיש כי המבקש שילם לו את מלוא הסכום שנקבע בהסכם המכר, וטען כי איננו יודע מה פשר הסכם ההמחאה. לדידו, המבקש ניצל את חולשתו הנפשית לשם חתימה על הסכם ההמחאה. עוד הוסיף המשיב, במסגרת עדותו מיום 26.5.2015, כי עורך הדין שלפניו חתם על הסכם ההמחאה ידע על צו הכינוס במועד החתימה. בהמשך לכך, ביום 31.5.2015 הגיש הנאמן בקשה לביטול ההסכמים משנת 2008 (דהיינו הסכם המכר והסכם ההמחאה) וכן הסכם הפשרה משנת 2013 (כל ההסכמים הללו יכונו יחדיו: מערך ההסכמים), מחמת פגמים שנפלו בכריתתם. לאחר כשנתיים, ביום 24.7.2017, קבע בית המשפט של פשיטת רגל כי על הנאמן להגיש תובענה עצמאית לביטול מערך ההסכמים, כדי לא לפגוע בזכויות דיוניות של מי מהצדדים.

 

6.            עקב האמור, ביום 1.11.2017 הגיש הנאמן בשם המשיב תביעה נגד המבקש לבית המשפט קמא שעניינה ביטול מערך ההסכמים (להלן: כתב התביעה המקורי). במסגרת זו, נטען כי העילות לביטול ההסכמים משנת 2008 הן "תרמית ו/או מצגי שווא ו/או הפרה יסודית מצד [המבקש] ו/או עילת ביטול הענקה מכוח דיני פשיטת רגל" (פסקה 3 למבוא לכתב התביעה המקורי). לצד זאת נטען, כי יש לבטל את הסכם הפשרה ואת פסק הדין שנתן לו תוקף מכיוון "שהסכמת הנאמן לפשרה הושגה על ידי תרמית ו/או הטעיה מצד [המבקש] ו/או טעות מצד הנאמן" (פסקה 4 לכתב התביעה המקורי).

 

7.            לאחר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש וקיום מספר דיונים מקדמיים, ביום 9.3.2020 הגיש הנאמן בקשה לתיקון כתב התביעה, תוך צירוף ראיות חדשות: חוות דעת פסיכיאטרית ותצהיר מטעם בנו של המשיב – העוסקים במצבו הנפשי של המשיב בתקופה הרלוונטית לתובענה (להלן: בקשת התיקון). במסגרת בקשת התיקון נטען כי הראיות החדשות נחוצות לשם בירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וכי לא תיגרם כל פגיעה לבעלי הדין מקבלת בקשת התיקון, לאור השלב המוקדם בו מצוי ההליך המשפטי.

 

8.            המבקש התנגד לבקשת התיקון, בין היתר, מכיוון שלטענתו כתב התביעה המתוקן כולל עילת ביטול חדשה ביחס להסכמים משנת 2008 – "עושק וניצול לרעה של מצבו הנפשי של [המשיב]" (להלן: עילת הביטול החדשה)– אשר לשיטתו התיישנה זה מכבר, וכן מאחר שהיעתרות לבקשת התיקון תאריך ותסרבל את בירור התובענה. בתגובה להתנגדות המבקש, טען הנאמן כי עילת התביעה החדשה עוד לא התיישנה, מאחר שלא ניתן היה להשיג את הראיות החדשות טרם החתימה על הסכם הפשרה נוכח מצבו של המשיב והעדר שיתוף פעולה מצדו, הסתרת מידע מכוונת מצד המבקש והעובדה שרק לאחרונה משפחת המשיב יצרה קשר עם הנאמן וחשפה לפניו מידע חדש לעניין מצבו הנפשי במועדים הרלוונטיים לתובענה. בנוסף, נטען כי ניתן לצמצם את הפגיעה בזכויות המבקש באמצעות פסיקת הוצאות.

 

9.            ביום 19.7.2020 נעתר בית המשפט קמא לבקשת התיקון, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת המבקש, וללא תלות בתוצאות ההליך העיקרי. בית המשפט קמא דחה את טענתו של המבקש כי היעתרות לבקשת התיקון תמנע ממנו את האפשרות להעלות טענת התיישנות, ונימק זאת בכך ש"גם אם עילת התביעה הייתה מוגשת במועדה הרי הטענות בנוגע להתיישנות העילות ביחס לשנת 2008, עומדות על כנן, כלומר, טענת ההתיישנות קיימת הן ביחס למועד הגשת כתב התביעה המקורי והן ביחס להגשת כתב התביעה המתוקן. ביחס לעילה הנוגעת להסכם הפשרה, הרי מועד זה היה בשנת 2013, וטרם התיישן הן ביחס למועד הגשת כתב התביעה המקורי והן ביחס למועד הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה". לצד זאת, הדגיש בית המשפט קמא בהחלטתו כי נסיבות המקרה דנן הינן חריגות – הנאמן תובע בשם המשיב, שהינו פושט רגל, בטענה שבזמנים הרלוונטיים היה המשיב חסר כוח שיפוט, ולמעשה חסוי, וכי המבקש היה מודע לכך. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי מדובר ב"טענות קשות לגופו של עניין וקשות להוכחה". יחד עם זאת, צוין כי בהינתן הנסיבות המורכבות של ההליך, ובשים לב לתרומתה האפשרית של חוות הדעת הפסיכיאטרית להכרעה בלב המחלוקת שבין הצדדים, ולנוכח הגישה הליברלית לתיקון כתבי טענות, הרי שיש מקום להיעתר לבקשת התיקון, תוך חיוב בהוצאות כאמור.

 

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

10.         במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו לאפשר למשיב לתקן את כתב תביעתו. ראשית, נטען כי ההחלטה להתיר תיקון של כתב התביעה תוך הוספת עילה הביטול החדשה, שעניינה "עושק וניצול לרעה של מצבו הנפשי של [המשיב]" ביחס להסכמים משנת 2008, כ-12 שנים לאחר חתימת ההסכמים הללו – היא שגויה. לטענת המבקש, החלטה זו סותרת את ההלכה הפסוקה לעניין תיקון כתב תביעה תוך הוספת עילה שהתיישנה, וכן פוגעת בזכותו להתגונן ובשוויון בין בעלי הדין. שנית, טוען המבקש כי תיקון כתב התביעה בשלב הנוכחי של בירור התובענה, לאחר שגולו מסמכים והתקיימו מספר דיונים מקדמיים, מכבידה משמעותית על ניהול ההליך, בייחוד שעילת הביטול החדשה מהווה חריגה מובהקת מגדר המחלוקת ששורטטה בין הצדדים. שלישית, נטען כי המשיב לא הציג הסבר לשיהוי הרב בו לקתה בקשת התיקון, קל וחומר כאשר בקשה לביטול מערך ההסכמים הוגשה כבר בשנת 2015 במסגרת הליך הכינוס. לבסוף, מלין המבקש על דרך התנהלותם של המשיב והנאמן בהליך המתנהל לפני בית המשפט קמא ובתוך כך טוען כי בקשת התיקון נעדרת פרטים חשובים.

 

דיון והכרעה

 

11.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

 

12.         כידוע, לבית המשפט שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר "בכל עת" לבקשות לתיקון כתבי טענות, "בדרך ובתנאים הנראים צודקים" לשם הכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018). טעם הדבר נעוץ בכך שתיקון כתבי טענות נועד ככלל לסייע לבעלי הדין לגבש את השאלות העיקריות השנויות במחלוקת ביניהם ובכך לייעל את ההליך המשפטי (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 315 (מהדורה שלוש עשרה, 2020) (להלן: גורן)). מלבד זאת, השאלה האם להתיר תיקון כתב טענות היא שאלה הנוגעת לסדרי הדין, ועל כן ממילא מצויה בגדר הפררוגטיבה הרחבה של הערכאה הדיונית. בהתאם לכך, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין, עשויה לגרום עיוות דין לאחד הצדדים, או חורגת ממתחם הסבירות (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, פסקה 12 (1.1.2015) (להלן: עניין צוקר); רע"א 8861/18 ארמוזה אינטרנשיונל מדיה בע"מ נ' Creighton Online Media PTE Ltd., פסקה 6 (1.1.2019); רע"א 5391/19 בן שלמה נ' גלעד, פסקה 8 (6.10.2019)). לא מצאתי כי המקרה דנן הוא מסוג המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור, וזאת בשל הטעמים שיוצגו להלן.

 

13.         לאורך השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, כאשר על פי רוב נעתרים בתי המשפט לבקשות אלו ברוחב לב, בייחוד במקרים בהם הגיש בעל הדין את הבקשה בשלב מקדמי של ההליך ובטרם החל בירור התובענה לגופה (ראו: בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פסקה 9 (22.11.2012); רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון, פסקה 14 (28.3.2016); רע"א 5783/19 מגן דוד אדום נ' פלונית, פסקה 5 (1.12.2019)). בית המשפט קמא הסתמך בהחלטתו על גישה זו, והשתכנע על יסוד החומרים שהונחו לפניו כי היעתרות לבקשת התיקון במועד שבו הוגשה עשויה לסייע בהעמדת הפלוגתאות האמיתיות לדיון ובהכרעה מלאה במחלוקת שבין הצדדים. בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שבקשת התיקון בענייננו הוגשה בטרם החל הליך ההוכחות, היה על המבקש להצביע על נסיבות מיוחדות כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה (השוו: עניין צוקר, פסקאות 18-16). הדברים נכונים ביתר שאת שעה שבית המשפט קמא חייב את המשיב בהוצאות המבקש בעקבות הטרחה הדיונית הנוספת שהביאה בקשת התיקון (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992); רע"א 7466/17 אסיסקוביץ נ' מועצה אזורית הר חברון, פסקה 8 (20.12.2017); רע"א 6541/19 קופת חולים לאומית נ' פלוני, פסקה 12 (26.11.2019)). ואולם, המבקש לא עמד בנטל לבסס בבקשתו נסיבות מיוחדות שבכוחן להצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

 

14.         ראשית, המבקש לא התמודד בהצלחה עם הקביעה כי היעתרות לבקשת התיקון אינה פוגעת בזכויותיו הדיוניות לעניין העלאת טענת התיישנות ביחס לעילת הביטול החדשה. ודוק, עילת הביטול החדשה נטענה ביחס להסכמים משנת 2008 (הסכם המכר והסכם ההמחאה), ולפיכך תקופת ההתיישנות לגביה חלפה, לכאורה, עוד לפני מועד הגשת כתב התביעה המקורי (שנת 2017). מכאן, שככל שעומדת למבקש טענת התיישנות בעניין זה (דהיינו ככל שלא חלים בענייננו הסייגים הקבועים בחוק ההתיישנות), אין תיקון כתב התביעה פוגע בהגנת המבקש. ויובהר, בניגוד לטענות המבקש, נימוק זה של בית המשפט קמא אינו עומד בסתירה לפסקי הדין שאליהם מפנה בקשת רשות הערעור. טעם הדבר הוא שההלכה שאותה מיישמים פסקי דין אלה עוסקת בהיעתרות לבקשת תיקון כתב תביעה המוסיפה עילה אשר התיישנה מאז הוגשה התביעה המקורית, ואשר תיקון כתב התביעה עלול לאפשר לתובע לעקוף את דיני ההתיישנות לגביה (ראו למשל: ע"א 728/79 קירור – אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 133 (1980); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998); רע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 9 (24.02.2013); רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 24 (19.3.2018). כן ראו: גורן, בעמ' 327-326; טל חבקין התיישנות 59-57 (2014)). הלכה זו אינה רלוונטית למקרה דנן, מפני שבענייננו, כאמור, אין ההיתר לתיקון כתב התביעה גורע מטענת ההתיישנות העומדת למבקש ממילא, ככל שיקבע שהסייגים למניין תקופת ההתיישנות אינם מתקיימים, ועל כן אינו פותח פתח לעקיפה של דיני ההתיישנות (השוו: רע"א 6513/13 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פסקאות 9-8 (19.1.2014)). אשר על כן, אין ממש בטענת המבקש כי היענות לבקשת התיקון עלול לפגוע בזכויותיו הדיוניות במקרה דנן.

 

15.         שנית, בית המשפט קמא היה ער לכך כי החלטתו ניתנה על רקע נסיבותיו החריגות של המקרה, והוסיף והדגיש כי בפני המשיב ניצבת משוכה לא קלה להוכחת טענותיו, לרבות הטענה בדבר מודעת המבקש להעדר כוח שיפוטו של המשיב במסגרת ההתקשרות בהסכמים משנת 2008. על רקע האמור, דומה כי אין ממש בחששו של המבקש כי תיקון כתב התביעה צפוי להביא לפגיעה בזכויותיו הדיוניות.

 

16.         שלישית, אכן הנאמן העלה במהלך השנים טענות ברוח עילת הביטול החדשה (ראו, למשל, פסקה 3 לעיל, וכן פסקה 1 לכתב התביעה המקורי, המתארת את עמדת הנאמן במסגרת הבקשה שנוהלה בשנים 2017-2015 בבית המשפט של חדלות פירעון), ואולם לטענתו הראיות המאששות את טענתו בעניין זה הגיעו לידיו רק עובר למועד הגשת בקשת התיקון. אין זה ראוי לחסום את דרכו של הנאמן מלברר את טענותיו ביחס לעילת הביטול החדשה עתה, משנצברו לשיטתו הראיות הדרושות להוכחתה, רק מהטעם שנהג באחריות בעת הגשת כתב התביעה המקורי, ונמנע מלהעלות טענות שסבר כי אין בידיו הראיות הדרושות לביסוסן. לכל היותר ניתן יהיה להביא עניין זה בחשבון במסגרת הדיון בטענות הצדדים לגופו של עניין.

 

17.         נוכח האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא להתיר את תיקון כתב התביעה בענייננו, אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

 

18.         סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, ובשים לב למכלול הנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ט' בחשון התשפ"א (‏27.10.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים