שחר קינן עו"ד נ. UNITED PARCEL SERVICE INC | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

שחר קינן עו"ד נ. UNITED PARCEL SERVICE INC

ע"א 3888/19
תאריך: 28/07/2019

 

 

 

בבית המשפט העליון

ע"א  3888/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

המערער:

שחר קינן, עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. UNITED PARCEL SERVICE INC

 

2. UPS  WORLDWIDE FORWARDING LNC

 

3. או. פי.אס.אי. (שינוע בינ"ל) בע"מ

 

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' יקואל) מיום 1.5.2019 בת"צ 27205-05-18

 

בשם המערער:                       בעצמו

בשם המשיבה 2:                    עו"ד רון פלג; עו"ד נועם גילאון; עו"ד יונתן רום

בשם המשיבה 3:                    עו"ד שאול מחרז; עו"ד שלומית רמון

 

החלטה

 

1.            המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבות, חברות שילוח בינלאומיות (להלן גם: UPS), על יסוד שתי הזמנות של מוצרים מחו"ל שביצע באמצעותן. בבקשת האישור נטען כי הנמען הישראלי מחויב לשלם למשיבות עמלה בגין שחרור המוצר מהמכס מבלי שחיוב זה הובא לידיעתו מבעוד מועד, בשעה שהסכם השילוח אמור לכלול את מלוא העלויות בגין משלוח המוצר לידי הנמען בישראל.

 

2.            המשיבות הגישו בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (להלן גם: בקשת הסילוק), אשר התקבלה על ידי בית המשפט באופן חלקי בהחלטה מיום 1.5.2019. בית המשפט (השופט א' יקואל) לא קיבל את טענת המשיבות לפיה דחייתן של בקשות דומות קודמות שהוגשו נגד המשיבה 3 מצדיקה דחייה על הסף בענייננו. זאת, שכן "במקרה הנדון ולעת זו, לא הוצגה מלפניי ראייה שתלמד כי תנאי השילוח היו גלויים ללקוח או כי היה ניתן לגלותם בנקל", בניגוד לנסיבות שתוארו באותם פסקי דין. עם זאת, מצא בית המשפט להורות על מחיקת בקשת האישור בכל הנוגע להזמנה השנייה, לגביה הבהיר המערער כי מדובר ב"הזמנת בדק" שאינה מצמיחה עילת תביעה חדשה, שתכליתה אך לבחון את טענת המשיבות לפיה ההסכם בין UPS לבין הספק בחו"ל קובע שעל הנמען לשלם את עמלת השחרור. נקבע כי לבד מרצון המערער לייצר נתונים חסרים, לא נחזה צורך ממשי להכליל את ההזמנה השנייה בבקשת האישור, ו"כך גם לנוכח שהזמנת בדק זו נחזית כרחוקה מלשקף התנהלות של חבר קבוצה סטנדרטי למול UPS".

 

3.            ביני לביני, פתחה UPS בהליכי בוררות נגד המערער בארה"ב במסגרתם טענה כי המערער הפר את תנית הבוררות שחלה על העסקאות מושא הבקשה לאישור תובענה כייצוגית. בתגובה לכך, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה למתן סעדים זמניים" שנועדה למנוע מ- UPS להמשיך בהליכי הבוררות בארה"ב. בהחלטות מיום 4.12.2018 ו- 6.12.2018 קבע בית המשפט כי נדרש להכריע תחילה בבקשת הסילוק, משהכרעה בה עשויה לייתר את הבקשה למתן סעדים זמניים, אך הורה בהסכמת הצדדים על השהייה זמנית של הליכי הבוררות.

 

           בהחלטתו מיום 1.5.2019 בבקשת הסילוק, ציין בית המשפט המחוזי, בהתייחס להליכי הבוררות בארה"ב, כי לאור העובדה שתנית הבוררות מתייחסת רק להזמנה השנייה, אשר נמחקה בהחלטת בית המשפט מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית, "חזקה על המבקשות שתבחנה את הצורך בהמשך הליך הבוררות. ככל שיוותר בעינו (אך ביחס להזמנה השנייה), ממילא נשמרות טענות הצדדים למהלכו".

 

           לאור החלטה זו, תיקנה המשיבה את דרישתה במסגרת הבוררות בארה"ב ותבעה את נזקיה בגין ההליך שנאלצה לנהל בישראל מול המערער בנוגע להזמנה השנייה עד למחיקתה כאמור. בתגובה לכך, הגיש המערער בקשה חדשה למתן סעד זמני שימנע את ניהול הליכי הבוררות נגדו. בהחלטה מיום 26.5.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי "הח' קודמת אפשרה המשך הליך הבוררות ביחס להזמנה השנייה שראיתי לסלקה על הסף מגדר הדיון גם לאור בחירתו המסרבלת והלא נחוצה להכלילה ... לא ברורים הסעדים המבוקשים והרצון להרחיב את יריעת הדיון מלפניי שצומצמה בכוונת מכוון ... טרם מתן החלטה יובהר מדוע לא ישמור המבקש את טענותיו אלו – שנחזות כל כולן ככאלו שאינן ייצוגיות – למהלך הליך הבוררות או להליך נפרד אחר". בעקבות החלטה זו, הגיש המערער הודעת הבהרה במסגרתה ביקש "סעד זמני כמפורט בבקשה וזאת לתקופה קצרה בת 15 ימים לצורך מתן שהות למבקש להגשת ערעורו". בהחלטה מיום 2.6.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי נחזה שההכרעה בבקשה התייתרה נוכח כך שישיבת הבוררות אותה ביקש המערער למנוע כבר התקיימה ולנוכח הבהרתו כי הוא מתעתד לפנות לערכאת הערעור, ו"ככל שסבור המבקש אחרת, יודיע בהתאם והבקשה תועבר לתגובה ולתשובה". המערער לא הודיע לבית המשפט אחרת.

 

4.            ביום 10.6.2019 הגיש המערער ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.5.2019 בבקשת המשיבות לסילוק בקשת האישור על הסף. במסגרת הערעור מבקש המערער כי בית משפט זה יקבע כי הליכי הבוררות בארה"ב שנוקטת UPS נגד המערער ופנייתה לבית המשפט בניו יורק בבקשות נגדו "נעשו שלא בתום לב וללא כל זכות שבדין", כי אם כדי להתישוֹ מניהול ההליך הייצוגי נגדה, ובהתאם ליתן צו המורה לה לחדול מכל הליך משפטי כאמור שהיא מנהלת נגדו על יסוד בקשת האישור. לצד הערעור, הגיש המערער בקשה למתן סעד זמני זהה במהותו, במסגרתה הוא מבקש להורות ל- UPS לחדול מהליך הבוררות בארה"ב ומכל תביעה המתנהלת במסגרתו נגד המערער על יסוד בקשת האישור, עד להכרעה בערעור.

 

           UPS מתנגדת לבקשה וטוענת כי הן הסעד העיקרי הן הסעד הזמני בערעור חורגים מההחלטה מושא הערעור, והם "מבוקשים בהליך משפטי שגוי בתכלית תוך ניצול לרעה של מוסד הערעור", באשר ההחלטה מושא הערעור לא עסקה בבקשה לצו חוסם אלא אך ורק בבקשת המשיבות לסילוק בקשת האישור על הסף. הובהר, כי סירובו של המערער לברר את טענותיו בנוגע לעסקה השנייה על דרך של בוררות כפי שהוסכם בין הצדדים מראש הוא שהביא את UPS לפנות לפי חוק הבוררות הפדרלי לבית המשפט בניו יורק בבקשות נגדו; כי המערער זומן לדיון אך בחר שלא להתייצב אליו, ולו טלפונית כפי שהתאפשר לו; וכי לאחר שהתרשם מהתשתית העובדתית שהוצגה, קבע בית המשפט בניו יורק כי לו סמכות פרסונלית על המערער לאור הקשר של הסכסוך עם ארה"ב וכי הסכם הבוררות בין הצדדים תקף ואכיף. במקום לשטוח את טענותיו ביחס לתנית הבוררות בפני בית המשפט בניו יורק, כך נטען, ניסה המערער לערב את בית המשפט המחוזי בהליכים שם וקיווה כי זה יוציא תחת ידיו הכרעה סותרת. לאור זאת, סבורה UPS כי אין מקום להיעתר לבקשה לסעד חריג מסוג צו חוסם ש"נועד למנוע מחברה אמריקאית לברר תביעה חוזית עצמאית בפני בורר אמריקאי (שבית משפט פדרלי אמריקאי קבע כי הוא הפורום המוסמך) על-פי דיני ארצות הברית, והכל באופן שאינו משפיע כהוא זה על התביעה הייצוגית המתבררת במקביל בישראל".

 

דיון והכרעה

 

5.            לאחר עיון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

6.            הבקשה למתן סעד זמני שלפניי הוגשה לצדה של הודעת ערעור המכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.5.2019, החלטה שאינה מכריעה בבקשה למתן "צו חוסם", וממילא הסעד המבוקש במסגרת הערעור חורג מגדרה. כזכור, המערער הגיש שתי בקשות נפרדות למתן צו כאמור, עליהן הוא לא עמד בסופו של יום. משנמחקה העסקה השנייה מהליך הבקשה לאישור תובענה כייצוגית בהחלטתו של בית משפט קמא, הרי שאין עוד כל זיקה בין הליך זה לבין הליך הבוררות בארה"ב. לפיכך סיכויי הערעור אינם מצדיקים את קבלת הבקשה. אף השיקול של מאזן הנוחות אינו תומך בבקשה, שכן המשך ניהול הליך הבוררות לא יגרום למערער נזק בלתי הפיך, וגם הוא לא טען כך, ומכל מקום מדובר בפגיעה הניתנת לפיצוי כספי אם וככל שהערעור יתקבל (ע"א 3671/18 שקד עבודות מתכת בע"מ נ' ש.י. אליאסוב סחר בע"מ (22.7.2018); ע"א 9891/17 ‏בלס נ' איילון (4.2.2018); ע"א 556/17 מחול נ' דאוד (26.6.2017); ע"א 7399/16 לוי נ' אמסטר (3.11.2016)).

 

7.             אשר על כן, הבקשה נדחית. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪.

 

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז התשע"ט (‏28.7.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים