שולמית אייל נ. עו"ד יניב אינסל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

שולמית אייל נ. עו"ד יניב אינסל

ע"א 7912/20
תאריך: 21/01/2021

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  7912/20

 

לפני:  

כבוד הנשיאה א' חיות

 

המערערת:

שולמית אייל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עו"ד יניב אינסל-נאמן

 

2. כונס הנכסים הרשמי תל אביב

 

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 5.11.2020 בפש"ר 49809-09-12 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ

 

בשם המערערת:                          בעצמה

 

פסק-דין

 

 

           ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 5.11.2020 בפש"ר 49809-09-12 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

 

1.        בעניינה של המערערת מתנהל הליך פשיטת רגל מאז שנת 2012, שבמסגרתו הוכרזה כפושטת רגל והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן). הנאמן הגיש, בין היתר, בקשה למימוש זכויותיה של המערערת בדירת מגוריה (להלן: הדירה), וזו התקבלה בהחלטת בית המשפט מיום 6.12.2017. ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו התקבל באופן חלקי בפסק-דינו של בית משפט זה בע"א 838/18 מיום 24.12.2018 (השופטים ד' ברק-ארז, ג' קרא וע' גרוסקופף). בין היתר נקבע בו כי הדירה תימכר והתמורה ממכירתה תחולק בין המערערת ובין קופת פשיטת הרגל. המערערת העלתה בהליכים שונים, לרבות בפני בית משפט זה, השגות על מספר החלטות הנוגעות לאופן מכירת הדירה ופינויה (ראו: בג"ץ 3873/19 אייל נ' כב' השופט העליון נ' סולברג (10.6.2019); ע"א 1128/19 אייל נ' עו"ד אינסל - נאמן (10.12.2020)). כך, ביום 24.10.2019 אישר בית המשפט קמא הסכם שהגיש הנאמן למכירת הדירה (להלן: החלטת אישור הסכם המכר), וערעורה של המערערת על החלטה זו נדחה בע"א 1128/19 הנזכר לעיל. כמו כן, הגישה המערערת מספר בקשות לפסילת המותב מלדון בעניינה, וערעורים שהגישה על שתיים מבקשות אלו נדחו ביום 19.1.2014 וביום 24.3.2019 (ראו, בהתאמה: ע"א 6347/13; ע"א 1253/19).

 

2.        ביום 26.2.2020 הגישה המערערת לבית המשפט קמא בקשה לאשר הגשת תביעה אישית נגד הנאמן, נגד המשיב 2 (להלן: כונס הנכסים הרשמי), נגד הנהלת בתי המשפט ונגד המותב הדן בעניינה. זאת, בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב מימוש זכויותיה בדירה והליכי הפינוי. הטיפול בבקשה נותב למותב אחר, וביום 22.10.2020 דחה בית המשפט את הבקשה (השופטת י' רוטנברג; להלן: דחיית הבקשה להגיש תביעה). נקבע כי "אין סיכוי לתביעה [שהמערערת] מבקשת להגיש מאחר וכל הטענות המועלות בה נדונו, נבחנו והוכרעו במספר רב של הליכים. בקשה זו אינה אלא חזרה על בקשות קודמות, ואין לאפשר [למערערת] לשוב ולהעלות פעם נוספת את אותן טענות". בית המשפט קבע כי "לא הורם הנטל להראות כי יש טעם במתן היתר להגשת תביעה נגד הנאמן, ומכאן גם כי לא הונחה כל תשתית המצדיקה הגשת תביעה נגד [כונס הנכסים הרשמי], כאשר הטענות המועלות נגדו הן בגין פעולות הנאמן". עוד נקבע כי נוכח החסינות המהותית המוקנית למותב שדן בהליך הרי שאין לתביעה נגדו תוחלת, וכי טענות המערערת לפיהן המותב פעל בזדון הועלו בהיעדר תשתית מינימלית. יצוין כי ערעורה של המערערת על דחיית הבקשה להגיש תביעה, הוגש לאחר הגשת הערעור דנן, והוא תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 8164/20).

 

           ביני לביני, ביום 8.3.2020 הגיש אחד מנושיה של המערערת בקשה לעיכוב הליכי מכירת הדירה, ובהחלטתו מיום 13.3.2020 דחה בית המשפט את הבקשה מן הטעם שמכירת הדירה הושלמה ועל כן מדובר במעשה עשוי (להלן: ההחלטה מיום 13.3.2020).

 

3.        על רקע זה הגישה המערערת ביום 1.11.2020 בקשה להעברת הדיון בהליך לטיפולו של מותב אחר "נוכח אופן ניהול ההליכים הלקוי בתיק"; ויומיים לאחר מכן, ביום 3.11.2020, הגישה בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך. במסגרת בקשת הפסלות טענה המערערת, בין היתר, כי המותב "מסתתר" מאחורי החסינות המהותית המוקנית לו, וכי אופן ניהול ההליך על ידו גרם "עיוות דין ממשי" לה ולילדיה, שהתגוררו עמה בדירה, וכן גרם "לשיבוש הליכי משפט, לפגיעה בפועל בזכות להליך הוגן ובזמן סביר, להפרה של זכויות יסוד וזכות הגישה לערכאות ולנזק בלתי הפיך [למערערת] וילדיה הן ממוני והן עוגמת נפש מרובה". עוד הלינה המערערת על החלטות שהתקבלו לאורך ניהול ההליך, שחלקן התקבלו לשיטתה בהיעדר נימוקים, מבלי שהוגשו המסמכים הנדרשים לצורך קבלתן, או מבלי שנתבקשה עמדתם של בעלי הדין בהליך. המערערת טענה כי קביעותיו של המותב מעידות שדעתו "נעולה" ואף "ידועה וכתובה מראש על פי דרישותיו של הנאמן ללא הפעלת שיקול דעת שיפוטי [...]". המערערת הוסיפה כי החלטותיו של המותב התקבלו ברשלנות ובחוסר סמכות, ועל כן הן "אינן מקצועיות, אינן סבירות, נגועות בדעה קדומה ופוגעות במראית פני הצדק"; וכן כי בית המשפט נוהג "בחוסר תום לב דיוני ומהותי". המערערת הוסיפה והדגישה כי במסגרת דחיית הבקשה להגיש תביעה, בית המשפט שלל "את רכיב הזדון אך לא [שלל] את עילת הרשלנות" שהעלתה בנוגע להתנהלות המותב. לבסוף טענה המערערת כי "ריבוי ההחלטות השגויות, גם אם ניתן להגיש עליהן ערעור, אינו סביר ולא יכול להתקבל בכל קנה מידה [...]".

 

4.        ביום 5.11.2020 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בהחלטה תמציתית, מבלי שנתבקשו תגובות המשיבים. בית המשפט קבע כי בקשת הפסלות אינה אלא "מיחזור" של טענות המערערת שהועלו בבקשות פסלות קודמות שהגישה; כי גם אם המערערת סבורה שנוצר חשש למשוא פנים, מדובר בחשש סובייקטיבי שאין בו כדי להקים עילת פסלות; וכי חוסר שביעות רצונה של המערערת מהחלטות המותב אינו מצדיק את פסילתו.

 

           להשלמת התמונה יצוין כי ביום 8.11.2020 דחה בית המשפט בקשה שהגישה המערערת לעיכוב הדיון בהליך עד להכרעה בערעור דנן. בנוסף, דחתה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופטת ר' לורך, ביום 4.11.2020, את בקשת המערערת להעברת הדיון בהליך למותב אחר, ובקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 10.11.2020. בקשה שהגישה המערערת להעברת מקום הדיון בהליך, שהוגשה לבית משפט זה, נדחתה אף היא בהחלטתי מיום ‏13.1.2021 (בש"א 26/21).

 

5.        בערעור דנן טוענת המערערת, שאינה מיוצגת, כי נפלו פגמים בהחלטת אישור הסכם המכר, ומוסיפה כי ההחלטה מיום 13.3.2020 מעידה כי דעתו של המותב "נחרצת" ו"נעולה" מכיוון שניתנה מבלי שהתבקשה עמדת המשיבים ומבלי שהתקיים דיון בטענות הצדדים. ביחס לדחיית הבקשה להגיש תביעה, המערערת חוזרת וטוענת כי בית המשפט לא שלל את טענותיה בדבר עילת הרשלנות, ומוסיפה כי נוכח כוונתה להגיש ערעור על החלטה זו, ייווצר "מצב בלתי אפשרי מבחינת חוקי הצדק הטבעי" שבו המותב ימשיך לדון בהליך אף שהוא בעל דין בערעור על דחיית הבקשה להגיש תביעה. המערערת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט הביע "דעת[ו] הנחרצת" בנוגע לסוגיות עובדתיות ומשפטיות הנתונות במחלוקת במסגרת ההליך, וחוזרת על טענותיה בדבר פגמים שנפלו בהחלטות שונות שניתנו בעניינה. עוד טוענת המערערת, כי בית המשפט אינו מפקח כנדרש על עבודת הנאמן, והחלטותיו מעידות כי הוא "אינ[ו] [קורא] את מסמכי הבקשה והחלטותי[ו] אינן מבוססות על ראיות או ממצאים עובדתיים אלא מ'כוונות מטרה' [כך במקור] לאישור בקשות הנאמן". על כן עותרת המערערת להעברת ההליך לטיפולו של למותב אחר "למניעת משוא פנים, עינוי דין ולמראית פני הצדק".

 

6.        עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שנפסק לא אחת,  המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. טענותיה של המערערת מופנות בעיקרן כלפי החלטות שיפוטיות שקיבל המותב, וכפי שציין בית המשפט בדחותו את בקשת הפסלות, הליכי פסלות אינם האכסניה המתאימה להשיג על החלטות אלו, ולכך נועדו הליכי הערעור המתאימים (ע"א 5800/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 ‏(21.11.2019)). לא למותר לציין כי חלק מטענות המערערת, ובפרט הטענה ביחס להחלטת אישור הסכם המכר וביחס להחלטה מיום 13.3.2020, הועלו בשיהוי וגם בכך יש כדי לתמוך בדחיית הערעור דנן. המערערת הוסיפה וטענה כי יש טעם לפגם בכך שהמותב ימשיך לדון בעניינה נוכח הערעור שהגישה על דחיית בקשתה להגיש תביעה. עצם הגשת תביעה נגד המותב אינה מקימה עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 228-227 (2006)), לא כל שכן הגשת ערעור על דחיית בקשה לאשר הגשת תביעה. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי ההחלטות שעליהן מלינה המערערת מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, ואף לא שוכנעתי כי בנסיבות שתוארו יש מקום להורות על פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק.

 

           אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"א (‏21.1.2021).

 

 

 

 

 

 ה נ ש י א ה

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים