רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ. מדינת ישראל – משרד הבינ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד הבינ

רע"א 2102/20
תאריך: 07/07/2020

 

בבית המשפט העליון

רע"א  2102/20

 

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשות:

1. רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ

 

2. דור-אל ש.הנדסה בניה והשקעות ב"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

 

2. רשות מקרקעי ישראל

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 39964-01-20 שניתנה ביום 5.3.2020 על ידי כבוד השופט ד' גדעוני

 

בשם המבקשות:

עו"ד דוד חמו ועו"ד רחלי מינאי

בשם המשיבות:

עו"ד גלעד קאלך

 

 

פסק דין

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' גדעוני) בת"א 39964-01-20 מיום 5.3.2020 בגדרה נדחתה בקשת המבקשות למתן סעד זמני עד להכרעה בתביעה שהגישו נגד המשיבים, משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י; וביחד: המדינה).

 

רקע

 

2.        המבקשות הן חברות העוסקות בהקמת פרויקטים למגורים אשר זכו במספר מכרזי "מחיר למשתכן" שפרסמה רמ"י. בהמשך לזכייתן במכרזים, התקשרו המבקשות בחוזי חכירה ובניה עם רמ"י (להלן: חוזי הבניה), וכן התקשרו בהסכמי מכר עם רוכשי הדירות בפרויקטים השונים (להלן: חוזי המכר). לחוזי הבניה צורף נספח שבו נקבעו הוראות שלפיהן נדרשו המבקשות לנסח את חוזי המכר עם רוכשי הדירות.

 

           בחוזי המכר נקבע, בין היתר, כי רוכשי הדירות ישלמו למבקשות את עלות חיבור הדירות בפרויקטים לחשמל. לטענת המבקשות, על אף שחברת הבקרה מטעם משרד הבינוי והשיכון אישרה את נוסח הסכמי המכר, ביום 10.12.2019 הודיע משרד הבינוי והשיכון כי לשיטתו הקבלנים, ובהם – המבקשות, אינם רשאים לגבות מרוכשי הדירות תשלום בגין חיבור הדירות לחשמל, וציין כי קבלנים שגבו סכומים גבוהים מהמותר נדרשים להשיבם לרוכשים עד ליום 31.1.2020 (להלן: הסכום שבמחלוקת). 

 

3.        ביום 19.1.2020 הגישו המבקשות תביעה נגד המדינה, ובה עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו בהתאם להסכמי המכר הן היו רשאיות לגבות מהרוכשים את עלות חיבור הדירות לחשמל, וכן סעד הצהרתי לפיו אין למשרד הבינוי והשיכון סמכות להורות למבקשות להשיב את הסכום שבמחלוקת.

 

4.        סמוך לאחר הגשת התביעה, הגישו המבקשות בקשה לאפשר להן להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שבמחלוקת, וזאת במקום להשיבם לרוכשים בהתאם להנחיית משרד הבינוי והשיכון. המדינה לא השיבה לבקשה במועד, וביום 9.2.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה האמורה.

 

5.        ביום 11.2.2020 הגישה המדינה בקשה לביטול ההחלטה ובקשתה התקבלה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' אבמן-מולר) קבע כי לא היה מקום לקבל את בקשת המבקשות, שבמהותה היא בקשה למתן סעד זמני, משלא עמדה בכל דרישות הדין לבקשה מעין זו. עוד נקבע כי רוכשי הדירות שעלולים להיפגע מההחלטה לא צורפו לבקשה, ואף משום כך לא היה מקום לקבלה (להלן: החלטת הביטול).

 

6.        בהמשך לכך, ביום 1.3.2020 הגישו המבקשות בקשה נוספת, שהפעם הוגדרה כבקשה למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע הנחיית משרד הבינוי והשיכון להשבת הסכום שבמחלוקת לרוכשים, ויאשר הותרתו בקופת בית המשפט (כ-1,400,000 ש"ח). בבקשתן טענו המבקשות כי הן כבר גבו את עלות חיבור הדירות לחשמל מ-393 רוכשי דירות, וכי אם יאלצו להשיב להם את התשלומים שבמחלוקת לאלתר ובסופו של דבר יזכו בתביעתם – הן יעמדו בפני קושי ממשי לשוב ולגבות מכל אחד מהרוכשים את הסכום האמור, עניין שיהיה כרוך בהליכים משפטיים מרובים ויגרום להם נזק. אשר לצירוף הרוכשים כצד לבקשה, נטען כי עילת התביעה היא נגד המדינה ומשכך אין מקום לצרף את הרוכשים כצד להליך.

 

7.        בהחלטתו מיום 5.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה מבלי להורות למדינה להגיש תשובה. בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשות לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן באופן המצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש. בהקשר זה צוין כי ככל שייגרם למבקשות נזק הנובע מהצורך לגבות את הסכום שבמחלוקת מכל אחד מהרוכשים בעתיד, הרי שניתן יהיה לפצות אותן בגינו, וכי אין מדובר בנזק בלתי הפיך. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשות אף לא טענו לסנקציה כלשהי שתופעל כלפיהן אם לא ישיבו את הסכום שבמחלוקת לאלתר, וכי בהודעת משרד הבינוי והשיכון מיום 10.12.2019 צוין רק כי קבלן שלא יפעל בהתאם להוראות יוזמן לבירור. משכך, נקבע כי הבקשה למתן סעד זמני לכל הפחות הקדימה את זמנה.

 

           עוד נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את בקשת המבקשות גם משום שהן לא צירפו לבקשתן את רוכשי הדירות, על-אף שהחלטה קודמת בנדון בוטלה בין היתר בשל כך. בית המשפט המחוזי ציין כי הרוכשים (ולא המדינה) הם אלה שעלולים להיפגע מהסעד הזמני המבוקש, וכי על-אף הסרבול הכרוך בצירופם לבקשה אין להצדיק מתן סעד שיפגע בהם בהיעדרם מהדיון. בשולי הדברים הבהיר בית המשפט המחוזי כי הוא אינו מחווה דעה ביחס לצורך בצירוף הרוכשים לתביעה העיקרית ולשאלת הנפקות של פסק הדין שיינתן בתביעה על מי שלא צורף אליה.

 

           לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי לא מצא להידרש בפירוט לסיכויי התביעה שכן נוכח האמור לא היה בהערכת הסיכויים כדי להטות את הכף ולשנות את התוצאה.

 

           הבקשה דנן נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

 

הבקשה דנן

 

8.        בבקשת רשות הערעור טוענות המבקשות כי לא היה מקום לדחות את בקשתן לסעד זמני מבלי להידרש לתשובת המדינה ומבלי לקיים דיון בבקשה, וזאת בניגוד לתקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כן נטען כי המקרה הנדון אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים שלא לעשות כן.

 

           המבקשות טוענות עוד כי במסגרת הדיון במאזן הנוחות לא נתן בית המשפט המחוזי משקל לכך שהן ביקשו להפקיד את הסכום שבמחלוקת בקופת בית המשפט עד להכרעה בתביעה, כך שאף אם יפסידו בתביעתן, תובטח השבת כספי הרוכשים. המבקשות מוסיפות כי לא היה מקום לקבוע כי בקשתם מקדימה את זמנה משלא הצביעו על סנקציה שתופעל כלפיהן אם לא ישיבו את כספי הרוכשים, שכן המבקשות אינן מעוניינות לפעול בניגוד להנחיות משרד הבינוי והשיכון ולפנות אל בית המשפט רק לאחר שתופעל נגדן סנקציה. לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי אף שגה בכך שלא דן בסיכויי התביעה, הגבוהים לשיטתן.

 

           אשר לצירוף רוכשי הדירות כצד לבקשה, טוענות המבקשות כי השאלה שבמוקד התביעה היא שאלת פרשנותם של חוזי הבניה שבין המדינה לבין המבקשות, ומשכך אין רלוונטיות לעמדת הרוכשים בעניין זה, ולא היה מקום לצרפם כצד להליך.

 

9.        בהחלטתי מיום 18.3.2020 הוריתי למדינה להגיש תשובה לבקשה ולהתייחס בתשובתה אך לשני עניינים: (1) קביעתו של בית המשפט המחוזי כי היה על המבקשות לצרף לבקשתן את רוכשי הדירות כצד להליך; (2) טענת המבקשות כי היה מקום להורות על קבלת תשובת המדינה לבקשה טרם מתן ההחלטה על-ידי בית המשפט המחוזי, וכי המקרה הנדון אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים שלא לעשות כן.

 

10.      בתשובתה מיום 16.6.2020 טענה המדינה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן בדין נדחתה בקשת המבקשות למתן סעד זמני משלא צורפו רוכשי הדירות לבקשה כבעלי דין דרושים אשר עלולים להיפגע ממתן הסעד המבוקש בה. כן צוין כי למיטב ידיעת משרד הבינוי והשיכון, ישנם מספר רוכשי דירות אשר פנו לערכאות לשם השבת הכספים ששילמו לקבלנים עבור חיבור הדירה לחשמל, עובדה המלמדת על כך שלפחות לחלק מהרוכשים יש עניין ברור בבקשה לסעד זמני.

 

           לטענת המדינה, השאלה אם יש צורך בצירוף רוכשי הדירות לתביעה העיקרית היא שאלה חשובה, והמדינה תתייחס אליה במסגרת כתב ההגנה שיוגש מטעמה בהליך העיקרי. ואולם, לטענתה, זוהי אינה השאלה הנדונה בענייננו, שכן החלטת בית המשפט המחוזי עוסקת בצירוף רוכשי הדירות אך ורק לבקשה לסעד זמני, אשר כאמור קבלתה עלולה לפגוע בזכויות הרוכשים.

 

           המדינה מוסיפה כי בנסיבות הייחודיות שבהן בקשה זהה קודמת נדחתה בשל אותה סיבה, ועמדת המדינה בנדון הייתה כבר בפני בית המשפט המחוזי, בצדק נדחתה הבקשה אף ללא קבלת עמדת המדינה.

 

           עוד ציינה המדינה כי היא לא תתנגד להגשת בקשה חדשה בנדון לבית המשפט המחוזי אליה יצורפו רוכשי הדירות כצד. במקרה כזה, כך נטען, המדינה מודיעה כבר עתה כי היא תותיר את ההכרעה בנדון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

 

דיון והכרעה

 

11.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה. כפי שיובהר להלן, דין הערעור להתקבל בכפוף לאמור בפסקה 16.

 

12.      הנימוק המרכזי בגינו נדחתה בקשת המבקשות למתן סעד זמני הוא אי-צירופם של רוכשי הדירות כצד לבקשה. ואולם, נראה כי שאלת צירופם של רוכשי הדירות כצד לבקשה למתן סעד זמני כרוכה, ושמא אף תלויה, בהכרעה בשאלה הכללית יותר בדבר צירופם של אלה כצד לתביעה כולה, שאלה שצפויה להתברר בהליך העיקרי בעקבות העלאת הסוגיה במסגרת כתב ההגנה שיוגש מטעם המדינה. בהקשר זה, ראו למשל את דבריו של י' זוסמן:

 

"תנאי בל יעבור הוא, כי הצו הזמני יהא טפל לתביעה עצמה, ומטרתו תהא, להבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי, אשר יינתן לאחר מכן. לפיכך, במשפט בין שניים, הנוגע לשימוש במקרקעין, לא יתן בית המשפט צו מניעה זמני נגד אדם שלישי, כדי למנוע אותו אדם מלהשתמש בקרקע, אם לא צורף הוא בתור בעל דין למשפט, שכן, אם לא צורף, לא יהא כוחו של פסק הדין יפה כלפי האדם השלישי, והצו הזמני יתבטל מאליו" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 614 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); וראו והשוו גם: רע"א 7158/18 רוטנברג נ' אלתר (2.4.2019)).

 

13.      נוכח האמור, אני סבורה כי ראוי להותיר את ההכרעה בשאלה הנכבדה והמורכבת בדבר הצורך בצירופם של רוכשי הדירות – לדיון בהליך העיקרי, אם וככל שיהא בכך צורך, ולעת הזאת יש ליתן החלטה בבקשה למתן סעד זמני על בסיס מצב הדברים הנתון כיום.

 

14.      כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה למתן סעד זמני. אני סבורה כי לעת הזו המבקשות הצביעו על קושי ממשי שעלול לעמוד בפניהן אם יאלצו לגבות את הסכומים שבמחלוקת מכ-400 רוכשי דירות שונים לו יזכו בתביעתן בסופו של יום. לעומת זאת, נכונותן של המבקשות להפקיד את הסכום שבמחלוקת בקופת בית המשפט מבטיחה כי אם יפסידו המבקשות בתביעתן, יוכלו רוכשי הדירות לקבל את כספם בחזרה ללא קושי.

 

           בהקשר זה חשוב להדגיש כי המדינה ציינה בתשובתה לבקשת רשות הערעור כי ככל שתוגש בקשה חדשה להפקדת הסכום שבמחלוקת בקופת בית המשפט תוך צירוף רוכשי הדירות לבקשה, היא תותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. משכך, וחרף העובדה שהמדינה לא נתבקשה להתייחס לשיקולי מאזן הנוחות, נראה כי בכך היא הביעה עמדתה בנדון, מנקודת מבטה.

 

15.      כמו כן, שלא כמו בית המשפט המחוזי, אני סבורה כי לא היה מקום לייחס משקל לעובדה שהמבקשות לא הצביעו על סנקציה שעלולה להינקט נגדן אם לא יפעלו בהתאם להנחיית משרד הבינוי והשיכון. מובן כי המבקשות נדרשות לציית להוראות המדינה ולהנחיותיה, וזאת אף אם לא צוינה מה הסנקציה שתינקט בגין הפרתן, והדברים ברורים.

 

16.      לאור כל האמור, ומשנמנע בית המשפט המחוזי להתייחס לסיכויי התביעה, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה למתן סעד זמני. אציין כי ככל שתידרש בהליך העיקרי הכרעה בשאלת צירופם של רוכשי הדירות לתביעה, כמפורט לעיל, ולאחר שתתקבל החלטה בסוגיה זו, יהיה רשאי בית המשפט המחוזי, ככל שיהיה בכך צורך, לשוב ולשקול את הצורך בקבלת עמדה עדכנית של הצדדים ובקבלת החלטה נוספת בבקשה למתן סעד זמני.

 

17.      בשולי הדברים אעיר כי נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי להידרש לטענות המבקשות לפיהן לא היה מקום לדחות את בקשתן לסעד זמני מבלי להידרש לתשובת המדינה ומבלי לקיים דיון בבקשה. לצד זאת, אעיר בקצרה כי ככלל, ראוי לקבל את תשובת המשיבים ולקיים דיון במעמד הצדדים בטרם מתן החלטה בבקשה למתן סעד זמני כמפורט בתקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. אמנם, נפסק כי אין באמור כדי לשלול את סמכותו הטבועה של בית המשפט לדחות על הסף בקשות אשר גם ברמה הלכאורית אינן מצדיקות את מתן הסעד הזמני המבוקש, ואולם בהקשר זה הודגש כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו זו אך ורק במצבים חריגים, כאשר הבקשה על פניה אינה מגלה עילה (ראו: רע"א 1499/20 מרקעי תקשורת בע"מ נ' בר, פסקה 16 והאסמכתאות שם (25.5.2020)).

 

 

 

18.      סוף דבר: הערעור מתקבל, וזאת בכפוף לאמור בפסקה 16.

 

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, ‏ט"ו בתמוז התש"ף (‏7.7.2020).

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים