רועי אשכנזי נ. מדינת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

רועי אשכנזי נ. מדינת ישראל

בש"פ 5118/19
תאריך: 15/08/2019

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  5118/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

העורר:

רועי אשכנזי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) במ"ת 42277-04-19 מיום 18.7.2019

 

   תאריך הישיבה:

ג' באב התשע"ט

(4.8.2019)

 

בשם העורר:

עו"ד ירון ברזילי; עו"ד רומח שביט

 

בשם המשיבה:

עו"ד הדר פרנקל; עו"ד שירי רום

 

 

החלטה

 

 

           לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) מיום 18.7.2019 שהורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

רקע והליכי המעצר

 

1.            העורר נעצר ביום 12.3.2019 בחשד לביצוע עבירות סמים, הלבנת הון ועבירות מס. ביום 18.4.2019 הוגש נגד העורר ו-6 אחרים כתב אישום בגין פעילותם ברשת "טלגראס" להפצה, תיווך וסחר בסמים מסוכנים (להלן: הרשת או טלגראס). הרשת הוקמה על גבי טלגרם – יישומון לחילופי מסרים המאפשר התקשרות אנונימית ומוצפנת בין המשתמשים – ובמסגרתה נסחרו סמים מסוג קנאביס ומריחואנה, כמו גם MDMA ו-LSD (להלן: כתב האישום). לצד כתב אישום זה הוגש כתב אישום נוסף בפרשה נגד 20 נאשמים נוספים, כמפורט בהרחבה בהחלטת השופטת ד' ברק-ארז בבש"פ 4354/19 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 3-2 (10.7.2019) (להלן: כתב האישום הנוסף ובש"פ 4354/19), בעניין נאשם 7 בכתב האישום הנוסף; ולהליך זה – ולממשקים שלו להליך נושא הערר דנן – נידרש להלן. אשר לעורר בענייננו, כתב האישום מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; תיווך לסחר בסמים מסוכנים (ריבוי עבירות); עסקה אחרת בסמים מסוכנים (ריבוי עבירות); הדחת קטין לסמים מסוכנים (ריבוי עבירות); שיבוש מהלכי משפט; והלבנת הון – הכל גם במסגרת ארגון פשיעה. כן מיוחסת לו עבירה של שימוש בערמה, מרמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה.

 

2.            על פי כתב האישום, בתקופת מיסודה וביסוסה של הרשת בין דצמבר 2017 לבין מרץ 2019, מילא העורר תפקיד של "ראש ענף", שאמון, לצד ראשי ענפים אחרים, על תפעול שוטף של הרשת בהתאם להתוויית הדרג הבכיר – שעליו נמנו עמוס סילבר, ראש הארגון, והנאשמים 2-1 (להלן: דרג הניהול הבכיר). יתר המעורבים בפרשה, ובהם חלק מהנאשמים בכתב האישום הנוסף, שימשו בתפקידים זוטרים יותר, כגון מתכנתים או שליחים בארגון. לפי כתב האישום, העורר הצטרף לארגון במהלך שנת 2017 ושימש כראש ענף חברתי – שניהל קבוצות של משתמשים בנושאים שונים; ומאוקטובר 2018 עד תחילת שנת 2019 עמד, יחד עם בן שיף (נאשם 19 בכתב האישום הנוסף; להלן: שיף) בראש ענף הדוברות – שהיה אחראי על ניהול הפלטפורמות החברתיות של טלגראס באינטרנט ועל יחסי הציבור של הארגון (לאחר מכן, עמד שיף בראש ענף זה לבדו). כמו כן, לפי כתב האישום, העורר היה אחראי על עריכת אימותים לזהות המנהלים והעובדים בארגון, למשך תקופה שלא צוינה. בתחילת שנת 2019, לפי הנטען, החליט נאשם 1 לקדם את העורר ולהסמיכו לקבל ולבדוק את דיווחי השעות של כל המנהלים והעובדים בארגון. על פי המיוחס, העורר התחיל לקבל ולבדוק את הדיווחים האמורים מסוף חודש ינואר 2019 ובהתאם לכך חושב השכר. בצד האמור, לפי הנטען בתחילת שנת 2019 הצטרף העורר לנאשם 2 וסייע לו לנהל את ענף משאבי אנוש, שעסק בין היתר בגיוס ושיבוץ כוח אדם, תהליכי האימות של העובדים והערכתם, ומתן תמריצים (ובהמשך אף הוחלט לקדמו לתפקיד ראש ענף משאבי אנוש, אולם כחודש לאחר מכן נעצרו המעורבים בפרשה, ראו פירוט להלן). עוד על פי המיוחס, סיפק העורר הנחיות למנהלים ולעובדים בדבר אופן אבטחת פעילותם בטלפונים הניידים. לפי כתב האישום, ראשי הענפים בארגון קיבלו שכר חודשי בתמורה לפעילותם, ושכרו של העורר עמד על 5,500 ש"ח לפחות (ובנוסף, על פי הנטען, העורר קיבל חלק מהשכר באמצעות סמים מסוכנים מסוג קנאביס, בכמות שאינה ידועה). לפי האישום השני בכתב האישום, הארגון הפיק הכנסה בסך העומד על לפחות 30 מיליון ש"ח, ופעל להעברת תשלומים למנהלי ועובדי הארגון, תוך הסתרת מקורותיהם מתיווך לסחר בסמים. לפי הנטען, כל אחד מהנאשמים ובהם העורר, הלבין הון בכך שפעל כשותף להסתרה ולהסוואה של אותו חלק מהכנסות הארגון ששולם לו כמשכורת, ושל זהות בעל הזכויות באותו חלק, מיקומו ותנועותיו. בקשר לעורר נטען כי הלבין למצער סכום של 80,000 ש"ח, שקיבל כהכנסות אישיות מהארגון. באישום השלישי נטען כי הנאשמים ובהם העורר פעלו בערמה ובתחבולה במזיד כדי להתחמק ממס על הכנסתם האישית מפעילותם בארגון.

 

3.            עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את הנאשמים, לרבות העורר, עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי נוכח העבירות המיוחסות להם, קמה בעניינם של הנאשמים חזקת מסוכנות, הנלמדת גם ממאפייני הפעילות המיוחסת, של תיווך עסקאות סמים רבות באופן שיטתי ועל בסיס יום יומי, ובמסגרת ארגון פשיעה (תוך שאפשרו לקטינים להשתמש ברשת לרכישה ולסחר של סמים מסוכנים). בצד האמור נטען יש לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים גם בשל חשש ממשי משיבוש הליכי משפט, נוכח פעילותם במסגרת הארגון להעלמת ראיות פוטנציאליות מרשויות אכיפת החוק. בדיון מיום 4.6.2019 הסכים בא כוח העורר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר (בכפוף להסתייגויות בדבר שיעור השכר ומשך תקופת הפעילות המיוחסת לו) ועילת מעצר והעורר הופנה להכנת תסקיר מעצר בעניינו.

          

4.            ביום 24.6.2019 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניין העורר. כעולה מן התסקיר, העורר בן 40, נשוי ואב לילד בן 6, ועבד לפני המעצר משך שנים רבות כרואה חשבון בבנק. עוד עולה כי העורר סובל ממחלה נוירולוגית המתאפיינת בכאבי ראש חזקים, ושבגינה הוא טופל בקנאביס רפואי במשך כ-6 שנים. צוין כי לעורר עבר פלילי נקי; כי הוא חווה קושי והצפה רגשית נוכח המפגש המורכב לראשונה בהליך פלילי בעבירות חמורות, בין היתר נוכח קטיעת רצף חייו ותחושת בושה מול משפחתו; וכי הוא מתאר את המעצר כגורם מציב גבול ומרתיע עבורו. לפי התרשמות שירות המבחן, העורר קיים אורח חיים יציב תוך הסתגלות טובה למסגרות אישיות ותעסוקתיות, ונמנע לאורך השנים ממעורבות שולית. בצד האמור, בקשר לצריכת הקנאביס הרפואי במרשם, הוא נחשף לחברה שולית באופן שתרם להתרופפות הגבולות הפנימיים, כאשר בהדרגה לקח סיכונים משמעותיים תוך הסתרת בחירותיו ממשפחתו. אשר להערכת הסיכון, שירות המבחן ציין כי בעניינו של העורר קיימים גורמים מפחיתי סיכון, ובהם השלכות המעצר עליו ועל הסובבים אותו, ההרתעה הכרוכה בהליך הפלילי ונכונותו לבחינה עצמית ביקורתית. לאחר שנפגש עם 8 מפקחים שהוצעו על ידי העורר מקרב משפחתו וחבריו, ציין שירות המבחן את התרשמותו לחיוב מהם, שלפיה מדובר באנשים יציבים ומשמעותיים בחייו אשר מבינים את משימת הפיקוח וערוכים לחלוקת הנטל ביניהם ולשמירת תנאי השחרור. נוכח כל האמור ולאחר ששקל גם את מאפייני כתב האישום והסתרת הפעילות מבני משפחתו, העריך שירות המבחן כי החלופה המוצעת תצמצם את הסיכון להישנות התנהגות שולית מצדו של העורר בעת הזו. לפיכך, שירות המבחן בא בהמלצה על שחרור העורר למעצר בית בביתו, בפיקוחם של המפקחים האמורים ותוך הרחקתו מאמצעים אלקטרוניים.

 

           ביום 25.6.2019 הורה בית המשפט המחוזי, מטעמים של יעילות דיונית, לערוך בדיקת היתכנות להתקנת פיקוח אלקטרוני בבית העורר. מדיווח יחידת הפיקוח האלקטרוני מיום 1.7.2019 עולה כי קיימת היתכנות להתקנה כאמור.

 

5.            להשלמת התמונה יוער כי ביום 9.7.2019 הגישה המדינה בקשה לתקן את כתב האישום בטענה כי לאחר קבלת חומר חקירה נוסף מהיחידה החוקרת ובמהלך הכנת התיק לדיון בהליך המעצר נמצא כי יש מקום להוסיף עובדות לכתב האישום, הן בחלק הכללי הן ביחס לחלק מהנאשמים (וכן להוסיף עדי תביעה). התיקון הרלוונטי לעניינו של העורר הוא בהוספת סעיף 66 לאישום הראשון, ובו צוין כי החל מחודש פברואר 2019 ניהל העורר את ענף משאבי אנוש תחת פיקוחו של נאשם 2. על פי התיקון, במסגרת ניהול הענף הועברה לעורר האחריות על שיבוץ עובדים חדשים שנקלטו בארגון, בהתאם לענפים שבהם נדרש כוח אדם נוסף. נטען כי בסוף אותו חודש, הורה העורר ליהב ביטון (נאשם 6 בכתב האישום הנוסף), שעמד בראש ענף הקהילות בארגון (ראו סעיף 44(יא) לכתב האישום המתוקן) לעשות הצרחה עם ניר הראל שניהל ענף אחר (נאשם 11 בכתב האישום הנוסף). בדיון מיום 10.7.2019 הודיעו באי כוח הנאשמים כי נוכח השלב המוקדם שבו נמצא ההליך הם אינם מתנגדים לתיקון, ובהחלטה מאותו יום הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטות ל' ברודי ומ' ברק-נבו, והשופט מ' תמיר) על תיקון כתב האישום כמבוקש.

 

6.            למען שלמות התמונה יוער כי כאמור בפרשה מעורבים מספר רב של נאשמים, הן בכתב האישום נושא ההליך דנן, הן בכתב האישום הנוסף. בתמצית ייאמר כי לגבי כתב האישום בענייננו, מלבד נאשם 7, אשר מצוי במעצר בפיקוח אלקטרוני, שלושה נאשמים נתונים במעצר מאחורי סורג ובריח עד לקבלת החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המשיבה לעצור אותם עד תום ההליכים (לגבי נאשם 6, ראו את החלטת השופט ע' גרוסקופף בבש"פ 4952/19 מדינת ישראל נ' מאירסון (21.7.2019) (להלן: בש"פ 4952/19), אשר קיבל את ערר המדינה והורה על מעצרו מאחורי סורג ובריח; כמו כן, ביום 12.8.2019 התקבלה החלטה בעניינו של נאשם 4, שהורתה על מעצרו עד תום ההליכים). אשר לכתב האישום הנוסף, חלק מן הנאשמים בו עצורים מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים נגדם, וחלק ממתינים להחלטה בעניינם. בצד זאת, מספר נאשמים בכתב האישום הנוסף שוהים במעצר בפיקוח אלקטרוני וחלקם משוחררים לחלופות מעצר במתכונות שונות.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

7.            ביום 18.7.2019 הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) על מעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי הוגש כתב אישום מתוקן בפרשה, וכי השינויים בו עומדים לחובת העורר. בצד האמור, ומכיוון שלא ניתנה התייחסות לתיקון האמור על ידי בא כוח העורר (שנתן הסכמתו כאמור לקיומן של ראיות לכאורה על פי כתב האישום המקורי), לא מצא בית המשפט להתייחס לתיקון האמור בהחלטתו. בית המשפט קבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר משמעותית וגבוהה, ונובעת מכך שפעל במסגרת ארגון פשיעה, ומתפקידו הבכיר בו (וזאת לצד חזקת המסוכנות הקמה נוכח העבירות המיוחסות לעורר). בית המשפט עמד על כך שאמנם פעילותו של העורר בתחילת דרכו בארגון לא הייתה בליבת המעשים הפליליים, אולם בהמשך הוא מילא תפקידים בכירים והכרחיים לפעילות הארגון. נמצא כי מעורבותו של העורר באימות זהותם של עובדי הארגון – כולל אימות בלעדי של המנהלים – הקנתה לו חשיבות רבה בשל האופי האנונימי והממודר של הארגון והיא מעידה על האמון שניתן בו (שכן תפקיד זה כרוך בנגישות לפרטים האישיים של עובדי הארגון). עוד נקבע כי מחומר הראיות שהוצג לבית המשפט עלה כי העורר פעל לגייס עובדים לארגון, וביניהם אף קטינים. בית המשפט עמד על כך שאת התפקידים המרכזיים יותר בארגון ביצע העורר כאמור תקופה קצרה בלבד עובר למעצרו, אך יש בכך כדי להעיד על תפקידו הבכיר, על האמון הרב שניתן בו וכן על רצונו להתקדם בהיררכיה הארגונית. בצד אלה נקבע כי העורר השתתף באופן אקטיבי בפעולות שיבוש בכך שהנחה את עובדי טלגראס בעניין אבטחת פעילותם ואף כתב קובץ הדרכה בנושא, ולכן מתעורר חשש מוגבר לשיבוש הליכי משפט אם תהא לו גישה לאינטרנט. כמו כן, בית המשפט ציין כי מחומר הראיות עולה כי מנהלים בארגון תפסו אותו כבכיר, על אף טענתו כי לא ראה את עצמו ככזה. על בסיס שיקולים אלה ובהינתן האמור בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 4354/19 – נקבע כי הגם שהעורר אינו בעל יכולות טכנולוגיות מתקדמות, הוא מילא תפקיד בכיר בארגון ולכן לא ניתן לשחררו ממעצר באופן שיאיין את מסוכנותו.

 

           בנוגע לחלופה שהוצעה, בית המשפט ציין כי אמנם המפקחים המוצעים נמצאו ראויים על ידי שירות המבחן, אולם נוכח גילו המבוגר ועצמאותו של העורר מבית הוריו זה שנים רבות, קיים קושי בהבטחת קיום התנאים המגבילים במתכונת הפיקוח שהוצעה. באופן פרטני לגבי הפיקוח על ידי אשתו של העורר, נקבע כי זו אינה מתאימה לשמש כמפקחת. זאת, נקבע, מכיוון שהכירה במידה מסוימת את מעורבותו בטלגראס, גם אם קיים קושי בבחינה מדויקת של מעורבותה וידיעותיה. לבסוף, בית המשפט דחה את הטענה בדבר הפליה בין העורר לבין נאשמים אחרים בפרשה ששוחררו לחלופות מעצר, וקבע כי קיימות הבחנות רלוונטיות בין עניינם לבין המקרה של העורר, המצדיקות הותרתו מאחורי סורג ובריח ובהן: הימצאותו של העורר בגרעין הקשה של הנהלת הארגון, מעורבותו בשיבוש הליכים, והעובדה שהוא בחר להשתייך לארגון ואף לטפס בסולם התפקידים בו.

 

טיעוני הצדדים בערר

 

8.            בערר שלפניי טוען העורר כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה ונמצאה מתאימה על ידי שירות המבחן, או לחלופין – להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. נטען כי תוצאה זו מתיישבת עם הקווים המנחים שנקבעו בבש"פ 4354/19, שכן תפקידו לא היה ניהולי ובכיר, והוא לא היה שותף לליבת המעשים הפליליים בארגון. לטענת העורר, הנסיבות הפרטניות בעניינו מצביעות על כך שתפקידו לא היה בכיר: פעילותו כראש ענף חברתי וענף דוברות, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אינה בליבת האישומים; אחריותו על אימותי מנהלים הייתה טכנית בלבד, והוא לא היה שותף לקבלת ההחלטות עצמה; בניגוד למנהלים אחרים, לא הייתה לו הרשאה לבצע פעולות שונות ברשת טלגראס עצמה; פעילותו במסגרת בדיקת שעות, שארכה חודש בלבד, הייתה טכנית אף היא, ולא כללה בדיקה של ביצוע השעות בפועל והיבטים הנוגעים לשכר; ומינויו לתפקיד מנהל ענף משאבי אנוש לא יצא אל הפועל, וממילא מדובר בתפקיד טכני בעיקרו. העורר טוען כי לא הייתה לו כל נגיעה לגיוס עובדים – קטינים או בגירים – למרות שבמקרים מסוימים נודע לו כי בארגון פועלים גם קטינים. לטענת העורר, עצם העובדה שהוא הכיר את זהותם האמיתית של המנהלים, אינה מקנה חשיבות למעמדו ואינה מעידה על חשש לשיבוש הליכים. כמו כן, נטען כי אימות זה חשוב פחות מאימות של מאות סוחרי סמים שביצעו מנהלי ענפים אחרים, אשר חלקם אינם מצויים במעצר מאחורי סורג ובריח. עוד מוסיף העורר כי השכר שקיבל היה נמוך עשרות מונים בהשוואה לנאשמים אחרים בפרשה וגם בכך יש להצביע על כך שלא כיהן בתפקיד בכיר בארגון. לפיכך נטען כי יש לבחון את עניינו של העורר באופן דומה לנאשמים אחרים בפרשה, ששוחררו ממעצר או נתונים במעצר בפיקוח אלקטרוני.

 

           העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי קיים חשש לשיבוש הליכים מצדו, שכן לא מיוחס לו כל שיבוש מעבר למיוחס לכלל הנאשמים שניהלו את הארגון. לטענתו, כל שיוחס לו באופן אישי הוא ששלח במספר קבוצות שבהן היה פעיל ברשת הטלגראס מדריך – שלא הוא כתב – לרכישת כרטיס SIM מבלי למסור פרטים מזהים. מטעמים אלה ונוכח נסיבותיו האישיות – שפורטו בהרחבה בתסקיר – טוען העורר כי לא היה מקום לסטות בעניינו מהמלצת שירות המבחן (וזאת אף מבלי שאשתו תימנה על המפקחים).

          

9.            בדיון שלפניי טענה באת כוח המשיבה כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, המבוססת על יישום הקווים המנחים שהותוו בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 4354/19. לטענתה, מעמדו של העורר לא נלמד אך מתפקידיו כראש ענף, אלא מהתחומים שהיו באחריותו: אימות המנהלים, אשר הקנה לו נגישות ייחודית לזהותם האמיתית; ובדיקת דיווחי השעות, אשר אפשרה לו גישה להיקף הכספים שבהם פעל הארגון, שעמד על כ-30 מיליון ש"ח, ולהיקף העבודה של העובדים השונים. כמו כן, נטען כי לפני מעצרו, העורר אמור היה להתמנות למנהל כוח האדם בארגון – במקום נאשם 2, שהוא מראשי הארגון – ובכך יש להעיד על מעמדו הבכיר, כמו גם על המוטיבציה והמחויבות שלו לארגון. לעניין גובה המשכורת, נטען כי המשכורות של יתר הבכירים בארגון לא היו בסדר גודל שונה, אף אם היו גבוהות מזו של העורר, וכי ממילא שכרו היה אמור לעלות נוכח הקידום הצפוי כאמור. עוד נטען כי העורר אמנם לא עסק בסחר בסמים בפועל, אך תפקידיו הבכירים אפשרו את פעילות הרשת והארגון. אשר לעילת המעצר הנוגעת לשיבוש ההליכים טענה המשיבה כי זו מתעוררת הן באופן אינהרנטי, נוכח שיטות הפעולה של הארגון; הן מכוח פעילותו הפרטנית של העורר, שהיה שותף לפעולות השיבוש באופן אקטיבי, בכך שהנחה את עובדי הארגון כיצד להשתמש בכרטיס SIM לא מזוהה ושלח למנהלים קובץ הנחיות בעניין. המשיבה מוסיפה וטוענת כי ההבחנות בין העורר לבין נאשמים אחרים ששוחררו מתבססות על ההיררכיה הארגונית ועל מועד עזיבתם את הארגון.

 

דיון והכרעה

 

10.         לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. נקודת המוצא לענייננו, כפי שציין בית המשפט המחוזי, היא החלטת השופטת ד' ברק-ארז בבש"פ 4354/19 בעניין נאשם 7 בכתב האישום הנוסף, שנדרשה לשיקולים השונים לבחינת עניינם של מעורבים שונים בפרשה. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בענייננו נוגעת אפוא בעיקרה לאופן שבו יישם בית המשפט המחוזי את שנקבע בהחלטה בבש"פ 4354/19 על עניינו של העורר, ובפרט לקביעות בהליך קמא בדבר מעמדו בארגון. לאחר שבחנתי את הנתונים השונים בעניינו של העורר, אני סבור כי לא ניתן לשייכו באופן ברור וחד משמעי ל"מחנה" הבכיר יותר של עובדי הארגון, למצער לא במידה שמחייבת מסקנה כי שום חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני לא ייתכנו בעניינו. לפיכך, ובהינתן מצוות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לצד המלצתו של שירות המבחן כפי שנומקה בהרחבה בתסקיר המעצר (לרבות ההתרשמות החיובית מהמפקחים שהוצעו), אני סבור כי מתכונת מעצר בפיקוח אלקטרוני תחת מגבלות מתאימות יכולה לתת מענה הולם למסוכנותו של העורר. אפרט את הטעמים למסקנתי זו.

 

11.         העורר נאשם בשורה של עבירות חמורות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה, לפי המיוחס, וכפי שציינה השופטת ברק-ארז: "חרף שמו ה'ידידותי' לכאורה, נסחרו באמצעות טלגראס כמויות גדולות של סמים מסוכנים מסוגים שונים, גם לקטינים ובאמצעותם" (בש"פ 4354/19, פסקה 18). לא בכדי, במקרים שבהם מיוחסות לנאשמים עבירות מן הסוג שבהן מואשם העורר, המקימות חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, נקבע בפסיקתנו לא פעם כי אין מקום להורות על שחרור לחלופת מעצר, נוכח החשש כי זו לא תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשמים (בש"פ 3095/18 צ'צ'יק נ' מדינת ישראל (26.4.2018); בש"פ 1566/14 רבה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (7.3.2014)). כמו כן, ובייחוד במקרים שבהם העבירות בוצעו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה, מתחזק חשש מפני הימלטות מן הדין, בשל העונש הגבוה הצפוי במקרה של הרשעה (בש"פ 4354/19, פסקה 20). ברם, גם בעניינם של נאשמים בעבירות מן הסוג שלפנינו, הכיר בית משפט זה באפשרות להורות על שחרור לחלופת מעצר או על מעצר בפיקוח אלקטרוני – בנסיבות מתאימות ובלבד שיימצא כי בכוחה של חלופת המעצר המוצעת לאיין את המסוכנות במידה מניחה את הדעת. על מקרים אלה נמנים למשל מקרים שבהם הנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, שחלקו היחסי במעשים היה מצומצם מזה של שותפיו או כאשר מדובר במי שאינו "נטוע" בעולם הסמים (ראו למשל בש"פ 2479/19 פלץ נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (14.4.2019); בש"פ 5396/18 ברכה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (19.7.2018); בש"פ 8821/17 בן דוד נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (22.11.2017); בש"פ 8585/15 בן לולו נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.12.2015); בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (9.12.2015); בש"פ 3702/15 ברק נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.6.2015); בש"פ 2196/15 רבי נ' מדינת ישראל, פסקאות 17-16 (6.4.2015)). לפיכך, וחרף ברירת המחדל האמורה, יש לבחון בכל מקרה לגופו אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם תהא פחותה (כמתחייב כאמור מהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים).

 

12.         כפי שפורט לעיל, מוקד ההליך בענייננו נוגע למאפייני פעילותו של העורר לפי המיוחס לו בכתב האישום, ולמשמעויות הנגזרות מכך לצורך הכרעה בבקשת המשיבה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. העורר מילא תפקידים בדרג של ראש ענף, והחל משלהי חודש ינואר 2019 סייע לנאשם 2 לנהל את תחום משאבי אנוש, ובין היתר בדק ואישר בתקופה זו את דיווחי השעות של מנהלי ועובדי הארגון. כמו כן, לפי כתב האישום העורר היה אחראי על אימות פרטיהם של מנהלי הארגון. כמפורט בו, בניגוד לאימות פרטיהם של סוחרי הסמים, קבעו נהלי הארגון כי פרטי האימות של העובדים לא יועברו לצוות האימותים כי אם לעורר, כך שהוא היה בין הבודדים שנחשפו לפרטים האמיתיים של עובדי ומנהלי הארגון. בנוסף, כפי שעמדנו לעיל, בתחילת חודש פברואר 2019 הוחלט לקדם את העורר כך שיעמוד בראש ענף משאבי אנוש במקום הנאשם 2. לפי כתב האישום המתוקן, במסגרת החלטה זו הועברה לעורר האחריות לשיבוץ עובדים חדשים שנקלטו בארגון, והוא אף הורה לראשי שני ענפים לבצע הצרחה ביניהם (סעיף 66 לכתב האישום המתוקן). היבטים אלה תומכים במסקנה כי העורר אחז בסמכויות הכרוכות במידה רבה של אמון מצד הנהלת הארגון, וכי גם אחרים ראו בו כמי שממלא תפקיד בכיר בו (ולעניין זה ראו גם החלטת בית המשפט המחוזי, בעמ' 68).

 

13.         כאן המקום להעיר כי בית המשפט המחוזי התבסס בהחלטתו על האמור בכתב האישום המקורי, בשים לב לכך שהעורר נתן הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו על פי אותו כתב אישום. אולם כפי שיבואר להלן, איני סבור כי התוספת הרלוונטית לעניינו של העורר לאחר תיקון כתב האישום בעלת משקל סגולי כזה המשנה מן המסקנה כי למסוכנותו של העורר קיים מענה הולם במעצר בפיקוח אלקטרוני והתחשבתי גם בה (כמו גם בעובדה שהעורר לא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לגביה) בהחלטתי.

 

14.         בצד האמור, יש לעמוד על כך שהעורר לא החזיק בסמכויות המתוארות לעיל מתחום משאבי האנוש לפרק זמן משמעותי, ולמעשה בחלק ניכר של התקופות שאליהן מתייחס כתב האישום מילא העורר, על פי המיוחס לו, תפקידים שאינם בליבת העיסוק של תיווך לסחר בסם (הענף החברתי וענף הדוברות), וכך עולה גם מהחלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן, בניגוד למקרים שנדונו בבש"פ 4354/19 ובבש"פ 5279/19 מדינת ישראל נ' פלוני (8.8.2019) (בעניין נאשם 9 בכתב האישום הנוסף; להלן: בש"פ 5279/19), העורר לא ניהל צוות עובדים, והשכר שקיבל עבור עבודתו עמד על 5,500 ש"ח, והיה נמוך באופן ניכר מיתר המנהלים הבכירים (ראו פירוט הכנסותיהם של נאשמים 5-1 מפעילותם בארגון בסעיף 4 לאישום השלישי בכתב האישום (עמ' 41-40 לכתב האישום המתוקן), וכן לגבי כל נאשם בנפרד בסעיפים 49, 59, 67, 74, 80, 86 ו-91 לכתב האישום המתוקן). היבטים אלה מלמדים לדעתי כי התפקידים שמילא העורר – אימות העובדים והמנהלים ובדיקת שעות – אינם מעידים בהכרח על כך שהעורר השתייך לדרג ההנהלה הבכיר של הארגון, גם אם ברי שהם חיוניים לפעילותו הסדורה.

 

15.         עוד יש לציין כי עיקר הפעולות המיוחסות לעורר עניינן בפן ארגוני פנימי של פעילות הארגון, להבדיל מתפקידים הקשורים בהוצאה לפועל של התיווך לסחר עצמו או בהגנה על פעילות הארגון מפני חשיפה על ידי רשויות האכיפה. זאת, בשונה מעניינם של אחרים. כך למשל, נאשם 7 בכתב האישום הנוסף, שעניינו נדון בבש"פ 4354/19, פיקח לפי הנטען על פרסומים של סוחרי סמים בעשרות ערוצי סחר בסמים מסוכנים שנוהלו בטלגראס ונהג להזהיר סוחרים שלא עמדו בכללי הרשת פן יורחקו ממנה. כמו כן, בעת מעצרו נמצאו בביתו סמים מסוכנים במשקל של כ-30 גרם. בדומה, הנאשם בבש"פ 5279/19 (נאשם 9 בכתב האישום הנוסף) פיקח מתוקף תפקידו על עשרות ערוצי סחר, שימש בעצמו כסוחר סמים ברשת ואף ניהל ערוץ בטלגראס שנועד לחשיפת פרטיהם של שוטרים שפעלו בכיסוי וביקשו לעקוב אחר פעילותה של הרשת (ראו בהתאמה הפירוט בדבר נאשמים 7 ו-9 לכתב האישום הנוסף). גם ההחלטה בבש"פ 4952/19 לגבי נאשם 6 בכתב האישום נושא ההליך דנן נגעה לנאשם בעל נגיעה ישירה לפעילות הסחר בסמים ועל כן, למרות ששכרו עמד על סכום דומה למשכורתו של העורר, יש מקום להבחין ביניהם. באותו עניין, עמד הנאשם לפי הנטען בראש פעילות הרשת בחו"ל וכחלק מכך אימת את פרטיהם של סוחרי סמים שביקשו להצטרף לקבוצות הסחר בסמים בחו"ל, ועדכן את המשתמשים ברשת במחירי הסמים המסוכנים באותה מדינה. עוד צוין בהחלטה זו כי הגם שהנאשם היה מעורב בפעילות בהיקף קטן יותר, זו עסקה בסמים מסוכנים יותר (שם, פסקה 4; על פי כתב האישום, נאשם 6 עמד גם בראש ענף "פסיכדליה", ובכלל זה שימש ככתובת לקבלת מידע לגבי סמים פסיכדליים, לרבות המלצות כיצד להשתמש בהם על פי סוגם ומינונם). לבסוף יש לציין גם את ההחלטה בבש"פ 4267/19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.7.2019) (להלן: בש"פ 4267/19) בעניין נאשם 13 בכתב האישום הנוסף, שבה הורה בית משפט זה לבחון היתכנותו של מעצר בפיקוח אלקטרוני, בין היתר בשים לב לכך שפעולותיו של אותו נאשם כמתכנת לא יועדו לביצוע הסחר עצמו.

 

16.         לכל אלה יש להוסיף כי התמונה המורכבת המצטיירת לגבי פעילותו של העורר בארגון נוגעת לחודש האחרון של פעילותו בו, לפני שנעצר. הגם שבצדק טוענת המשיבה כי מעמדו העדכני של העורר עובר למעצר מעיד על האמון שניתן בו ועל כוונתו לטפס בסולם התפקידים של הארגון (או למצער על הפוטנציאל שלו לעשות כן), ולמרות שמקובלת עליי ההבחנה העקרונית בין מי שעזב את שורות הארגון עובר לחשיפת הפרשה לבין אלה שפעלו במסגרתו באותו מועד, עדיין יש להתחשב בכך שהפעולות המיוחסות לעורר בתפקיד זה נעשו לכל היותר בפרק זמן של כחודש ימים בהתאם לכתב האישום המתוקן. עוד אציין כי קידומו של העורר, כאמור, נעשה תחת פיקוח של נאשם 2 (סעיף 66 לכתב האישום המתוקן).

 

17.         אשר לטענה בדבר גיוס עובדים קטינים לארגון על ידי העורר, יש לציין כי כתב האישום – הן המקורי הן המתוקן – אינו מייחס לעורר פעילות פרטנית קונקרטית הנוגעת לגיוס קטינים. טענה זו מתבססת על שצוין בחלק הכללי (המיוחס גם לעורר) שלפיו בין היתר עובדי ומנהלי הארגון אפשרו לקטינים לרכוש ולסחור בסמים מסוכנים. בית המשפט המחוזי קבע כי מהראיות שהוצגו לפניו עולה כי העורר גייס עובדים לארגון, ובהם קטינים. העורר משיג על קביעה זו וטוען כי מהראיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי (חרף התנגדותו) עולה כי במספר מקרים העורר התוודע לכך שבארגון פועלים גם קטינים, אך מעולם לא פעל לגייס עובדים לארגון – קטינים או בגירים. חומר הראיות לעניין זה הוגש בדיון שהתקיים שלפניי, ומעיון בו עולה כי אכן העורר היה מודע לכך שסוחרים מסוימים – או למצער מועמדים להיות סוחרים – הם קטינים, הגם שלכאורה לא ניתן ללמוד על פעולה אקטיבית שנקט העורר לגיוסם.

 

18.         מן המקובץ לעיל עולה כי לא ניתן לקבוע שהעורר החזיק בתפקיד בכיר המצדיק בהכרח מעצרו מאחורי סורג ובריח. מסקנה זו נלמדת מצירוף ההיבטים שעליהם עמדתי, המצביעים על אופיין ה"מינהלי" של פעולות העורר בתחום כוח האדם, לצד התקופה הקצרה שביצע אותן והשכר הנמוך שקיבל, והכל בראי השיקולים שצוינו בבש"פ 4354/19, ועל בסיס בחינת עניינו האינדיבידואלי של העורר על נסיבותיו הפרטניות (ראו והשוו למשל בש"פ 5166/17 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, פסקה 23 (29.6.2017); בש"פ 3253/10 מדינת ישראל נ' אזייב, פסקה 11 (3.5.2010)). אדגיש, כי דברים אלה אמורים בשים לב לאופי הקביעות בשלב הדיוני הנוכחי, שעניינן במישור לכאורי בלבד, וכי ממילא חלקו של העורר בפעילות הארגון על רבדיו השונים עתיד להתברר במסגרת ההליך העיקרי מבלי שאקבע מסמרות לגביו.

 

19.         אשר לחשש משיבוש הליכי משפט, דומה כי אין מחלוקת שהעורר אינו בעל יכולות טכנולוגיות גבוהות (להבדיל, למשל, מהנאשם שעניינו נדון בבש"פ 4267/19, שם נמצא למרות יכולותיו אלו ובהינתן הנסיבות הפרטניות באותו מקרה, להורות על בחינת היתכנותו של מעצר בפיקוח אלקטרוני). מעבר לפעילות השיבוש הכללית המיוחסת לנאשמים בפרשה, הנובעת מאופיו האנונימי והממודר של הארגון, לפי כתב האישום העורר העביר כאמור לעובדי הארגון מדריך לרכישת כרטיס SIM לא מזוהה ולפתיחת חשבון טלגרם באמצעותו (ויצוין כי העורר טוען בהקשר זה כי בהחלטה קמא צוין בשגגה כי הוא חיבר את המדריך, ואולם כל שיוחס לו הוא הפצתו בקבוצות בטלגראס; ראו סעיף 63 לכתב האישום המתוקן). אני סבור כי טיבן של הפעולות הפרטניות המיוחסות לעורר בנושא זה (הנוגעות לפעילות הארגון לפני חשיפת הפרשה) לצד העובדה כי העורר לא מחזיק בכישורים טכנולוגיים, מעידים כי החשש משיבוש הליכי המשפט כתוצאה משחרור לחלופה או מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו משמעותי בעניינו הפרטני של העורר, וניתן לתת לו מענה במגבלות מתאימות (וזאת בהשוואה לנאשמים אחרים שהיו מעורבים בשיבוש באופן פעיל ומתמשך, והחזיקו בגישה לחסימת משתמשים, מחיקת התכתבויות והסרת מכשירים מהרשת, באופן שהקשה על חקירתה; השוו גם להחלטת בית משפט זה בבש"פ 4952/19, שם התעורר חשש פרטני להימלטות הנאשם מן הדין, נוכח שהותו הממושכת בקונגו כמפורט שם).

 

20.         על רקע מכלול השיקולים האמורים אני סבור כי לא היה מקום בנסיבות העניין שלפנינו לסטות מהמלצתו החיובית של שירות המבחן, בכפוף להוספת נדבך הפיקוח האלקטרוני על מנת להבטיח עמידתו של העורר במגבלות (ובעניין זה אציין כי סבורני כי מן האמור בדיוננו עד כה עולה כי מתקיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים כנדרש בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים; בש"פ 2430/18 ריאבצה נ' מדינת ישראל (28.3.2018) (להלן: עניין ריאבצה)). כפי שציינתי, מתסקיר המעצר עולה כי פרט למעורבותו הנטענת בארגון, ניהל העורר אורח חיים יציב, החזיק בעבודה קבועה ואין בעברו מעורבות כלשהי בפלילים. זאת ועוד. כנלמד מהדברים המתוארים בהרחבה בתסקיר, העורר אינו נטוע בעולם עבריינות הסמים, ומעצרו מאחורי סורג ובריח לראשונה בחייו במסגרת ההליך דנן – נתן את אותותיו ויש בו השפעה מרתיעה על העורר (ראו והשוו עניין ריאבצה; בש"פ 5159/19 אלחמידי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (6.8.2019)). כמו כן, לאחר שהתרשם מהמפקחים הרבים שהוצעו על ידי העורר, קבע שירות המבחן כי אלה מבינים את משימת הפיקוח, נכונים ויכולים לעמוד בה (והשוו לאמור בהחלטה בבש"פ 5279/19). יוער, כי נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי לגבי אשתו של העורר, אני רואה להורות כי בשלב הנוכחי זו תיגרע ממצבת המפקחים, וכי ניתן יהיה לבחון את התאמתה מחדש במידת הצורך בהליך המתאים.

 

21.         סוף דבר: הערר מתקבל. אני מורה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בכפוף לתנאים הבאים:

 

א.   העורר ישהה בפיקוח אלקטרוני בביתו כל שעות היממה, כאשר בכל העת ישהו עמו אחד מהמפקחים שנמצאו מתאימים על ידי שירות המבחן, למעט אשתו של העורר, כאמור בפסקה 20 לעיל.

ב.   נאסר על העורר כל שימוש במחשב, טלפון חכם, טאבלט וכל מכשיר המאפשר חיבור לאינטרנט. הטלפונים האישיים של המפקחים ואשתו של העורר יהיו נעולים בסיסמה שאינה ידועה לעורר. כל מחשב – או מכשיר אלקטרוני אחר בעל חיבור לאינטרנט – המצוי בביתו של העורר או בחזקת מי מהמפקחים יהיה גם הוא נעול בסיסמא שאינה ידועה לעורר.

ג.    הפקדת סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.

ד.   חתימה על ערבות עצמית על ידי העורר ועל ערבות צד ג' על ידי כל אחד מהמפקחים על סך של 35,000 ש"ח.

ה.   הגעה של העורר לדיונים בעניינו תהא מלווה באחד מהמפקחים.

ו.    הפקדת דרכונו של העורר (ככל שזה לא הופקד). ניתן בזה צו איסור יציאה מהארץ.

 

           ההפקדות האמורות לעיל יבוצעו בבית המשפט המחוזי. צו הפיקוח האלקטרוני יינתן רק לאחר השלמת התקנת הפיקוח האלקטרוני וייעשה במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לאחר שזו תוודא קיום כל התנאים לשחרור, לרבות התקנת הפיקוח האלקטרוני, הפקדת הערובה והדרכון, החתימה על הערבויות ומסירת כתובת מקום המעצר ומספר הטלפון במקום. ככל שיהיה צורך ליתן החלטה משלימה בנוגע ליישום החלטה זו – ידון בכך בית המשפט המחוזי, אשר גם יחתום על הצו לאחר שיתקיימו התנאים המפורטים לעיל.

 

           ניתנה היום, ‏י"ד באב התשע"ט (‏15.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
2
רע"א 476/21
החלטה
22/01/2021
טען מסמכים נוספים