רוני גבאי נ. סאל הצלע בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

רוני גבאי נ. סאל הצלע בע"מ

רע"א 1930/20
תאריך: 31/05/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  1930/20

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקשים:

1. רוני גבאי

 

2. אילנה כהן

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. סאל הצלע בע"מ

 

2. שרון דרשן

 

3. יצחק כלפון

 

4. ליאור חן

 

5. חלקה 10 בגוש 8250 בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) מיום 11.02.2020 בתיק הפ"ב 33216-11-19

 

בשם המבקשים:

עו"ד צבי מנדל

 

 

החלטה

 

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) מיום 11.2.2020 בהפ"ב 5426-10-19 ו-הפ"ב 33216-11-19 במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') ע' זרנקין (להלן: הבורר).

 

1.            המבקשים התקשרו ביום 15.12.2020 עם משיבה 1 (להלן: חברת סאל הצלע) ביום 15.12.2015 בהסכם למתן אופציה לרכישת מקרקעין שבבעלות משיבה 5, חברת איגוד מקרקעין שהמבקשים ירשו 2 מניות מתוך 3 מניותיה (להלן: המקרקעין, הסכם האופציה ו-החברה, בהתאמה). התמורה המוסכמת עבור האופציה בלבד (במנותק מהתמורה בגין המקרקעין) נקבעה על סך של 85,000 ש"ח. בין היתר, לשם ביצוע העסקה נדרש תחילה להביא לפירוק מרצון של החברה מכיוון שהסכם האופציה לא נחתם עם החברה, בעלת המקרקעין, אלא עם המבקשים, בעלי מניותיה. ביום 11.12.2017 סוחרה האופציה לרכישת המקרקעין למשיבים 4-2, בעלי המניות בחברת סאל הצלע (להלן: המשיבים). בחלוף שנתיים ממועד חתימת הסכם האופציה ובתוך המועד שנקבע למימושה, הודיעו המשיבים למבקשים כי ברצונם לממשה.

 

2.            בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלת תוקפו של הסכם האופציה והמשיבים הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ה"פ 8798-04-18) במסגרתה ביקשו להצהיר כי הסכם האופציה תקף, וכי הם מימשו כדין את האופציה שהוקנתה להם מכוחו. במסגרת ההליך פנו הצדדים לגישור בפני הבורר, במהלכו הסכימו כי הליך הגישור יהפוך להליך בוררות. נוכח הסכמה זו חתמו הצדדים על הסכם בוררות ביום 20.12.2018, בו נקבע כי הבוררות תידון על פי הדין המהותי והבורר ינמק את פסקו, אולם יהיה פטור מדיני הראיות.

 

3.            בתמצית, המבקשים טענו במסגרת הליך הבוררות כי הסכם האופציה אינו תקף. זאת מפני שהמשיבים ניצלו את יחסי החברות והאמון ששררו בין הצדדים ובמעמד החתימה ביצעו בהסכם שינויים מהותיים, לעומת הנוסחים שקדמו לו. כך, בין היתר, שונה מחיר המקרקעין והופחת ברגע האחרון מ-4,200,000 ש"ח ל-1,700,000 ש"ח. עוד טענו כי במועד החתימה על הסכם האופציה, הבעלות במקרקעין הייתה בידי החברה ולא בידיהם, ובהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין) הם לא יכלו להתחייב בהסכם האופציה והוא בטל, וכי לא בוצעו הפעולות הנדרשות על פי חוק כדי שהסכם האופציה ייכנס לתוקפו, שכן פירוק החברה מרצון לא הושלם במועד בו ביקשו המשיבים לממש את ההסכם.

 

4.            הבורר דחה את טענותיהם של המבקשים וקבע כי הסכם האופציה תקף. באשר לטענתם בדבר שינוי התמורה, קבע הבורר כי שינוי זה נבע מפער בין המידע שהוצג על ידי המבקשים במהלך המשא ומתן על הסכם האופציה, לפיו הזכויות הנמכרות מקנות זכויות ל-11 יחידות דיור, בעוד שהתברר סמוך למועד החתימה כי מדובר בזכויות ל-4.66 יחידות דיור בלבד. כן קבע הבורר כי התמורה שנקבעה בין הצדדים תואמת לחוות דעת השמאי מטעם המשיבים, שלא נסתרה. לעומת זאת, חוות דעת השמאי שהציגו המבקשים התייחסה לשווי המקרקעין במועד הבוררות ולא במועד החתימה על הסכם האופציה. מכל מקום, קבע הבורר, טענת המבקשים בעניין התמורה היא טענה לטעות בכדאיות העסקה, שאינה מהווה עילה לביטולה. הבורר דחה גם את טענת המבקשים כי הסכם האופציה נעדר תוקף כל עוד הליך פירוק החברה לא הושלם, שכן הצורך בפירוק החברה היה ידוע וברור לצדדים במועד חתימת הסכם האופציה ואף על פי כן הם לא מצאו לנכון להתנות את תוקפו של ההסכם בהשלמת הליך הפירוק עד מועד מסוים. בסיכומם של דברים, קבע הבורר כי הסכם האופציה תקף וכי הודעת המשיבים על מימוש הסכם האופציה ניתנה כדין.

 

5.            המבקשים לא השלימו עם פסק הבוררות והגישו בקשה לביטולו. בבקשתם טענו כי מתקיימות העילות הקבועות בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), שעניינו חריגת הבורר מהסמכויות שהוקנו לו במסגרת הסכם הבוררות, ובסעיף 24(7) לחוק הבוררות, העוסק בפסיקת בורר שלא על פי הדין, בניגוד להסכמת הצדדים (יצוין, כי המבקשים ציינו בבקשת הביטול את סעיף 24(5) לחוק הבוררות תחת סעיף 24(7) לחוק הבוררות, אולם מטענותיהם עולה בבירור כי כיוונו לכך שהבורר פסק בניגוד לדין המהותי).

 

6.            בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות, כאמור. בכל הנוגע לטענת המבקשים כי הבורר לא פסק בהתאם לדין המהותי, ציין בית המשפט כי הבורר בחן את טענותיהם ביחס להסכם האופציה על פי הדין המהותי הרלוונטי – דיני החוזים. עוד התייחס הבורר לטענות המבקשים ביחס להוראות חוק מיסוי מקרקעין ודחה אותן בהסתמך על פרשנות הסכם האופציה והוראות החוק. כך גם ביחס ליתר טענותיהם של המבקשים בהליך הבוררות. על כן, קבע בית המשפט, לא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי הבורר הכריע במחלוקת בין הצדדים תוך התעלמות מהדין המהותי. בית המשפט ציין כי טענת המבקשים היא, למעשה, כי הבורר שגה ביישום הדין המהותי, אולם טעות בדין המהותי, אינה מקימה את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות. באשר לטענת המבקשים כי לשיטתם הבורר חרג מסמכותו שעה שפסק שלא על פי הדין המהותי, ציין בית המשפט כי בהתאם להלכה, טעות ביישום הדין או בפירושו אינה בגדר חריגה מסמכות, גם כאשר נקבע בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישרו.

 

           מכאן הבקשה שלפנַי.

 

7.            בבקשתם שבים ומעלים המבקשים טענות ערעוריות רבות נגד פסק הבוררות, תוך שהם מעלים את הטענה כי הבורר התעלם מהוראות חוק שונות שהיו רלוונטיות, לשיטתם, להכרעה. לשם הדוגמה, נטען כי הבורר התעלם מחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשכ"ט-1969, מ"דוקטרינת היעדר עסקה או חיוב בשל 'אי אפשרות' או 'אי מעשיות", מהוראות חוק מיסוי מקרקעין ועוד ועוד. לטענתם, יש ליתן רשות ערעור בעניינם, שכן עולה שאלה עקרונית בנושא הגדרת המושג "אופציה במקרקעין" שבחוק מיסוי מקרקעין.

 

8.            דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, בקשת רשות ערעור על החלטות בתי משפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 1950/20 יפה נ' דיאמנט, פסקה 13 (10.5.2020); רע"א 354/20 גרופ א.ה.ב.א בע"מ נ' טלטא בע"מ, פסקה 12 (26.4.2020)). הדבר נכון ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (ראו למשל: רע"א 1148/20 מ.י.ד.ר פסגות ייזום בניה ופיתוח בע"מ נ' עמותת חצרות קדם, פסקה 6 (16.3.2020)). הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלה.

 

9.            המבקשים בבקשתם, בדומה לבקשת הביטול שהוגשה לבית המשפט המחוזי, מעלים טענות ערעוריות נגד פסק הבוררות ומנסים לציירן כהתעלמות של הבורר מהוראות הדין המהותי, בניגוד להסכם הבוררות. אזכיר, עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות לא נועדה לכך שבית המשפט יחליף את הבורר בכתיבת הפסק. על מנת להוכיח כי מתקיימת עילת ביטול זו, על מבקש הביטול להוכיח כי הייתה התנאה לפסוק בהתאם לדין, מה הייתה צריכה להיות החלטת הבורר על פי הדין ומהי סטייתו מהדין המהותי (ראו: רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, פסקאות 47-46 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (4.3.2010)). יתר על כן, הלכה היא כי לעניין עילת ביטול זו, רק במקרים בהם התעלם הבורר מהדין המהותי ופסק במנותק ממנו, במודע, תקום עילת הביטול. זאת לעומת מצב בו הבורר החיל את הדין ונטען כי טעה בפירושו או ביישומו (ראו: רע"א 8042/09 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ, פסקה 19 (11.2.2010)). בענייננו, עיון בפסק הבוררות מגלה כי הבורר נתן דעתו להוראות הדין הרלוונטיות ויישמן על המקרה שלפניו. אף אם שגה – ועל פני הדברים אינני סבור כן – לא הוכיחו המבקשים כי קיימת כל עילה לביטול פסקו. עוד אוסיף, כי הסוגיה העקרונית המתעוררת, לשיטת המבקשים, אינה נוגעת להליך הבוררות או לפסק דינו של הבורר, אלא לכל היותר לשאלה פרשנית כללית הנוגעת לחוק מיסוי מקרקעין, שהתעוררה, לכאורה, במסגרת הליך הבוררות. פשיטא, כי הליך אישורו של פסק בורר אינו האכסניה המתאימה לבירור סוגיות כגון דא.

 

10.         הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ח' בסיון התש"פ (‏31.5.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
רע"א 476/21
החלטה
22/01/2021
טען מסמכים נוספים