רוברט דניאל נ. גזיאל את אבנר (2007) בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

רוברט דניאל נ. גזיאל את אבנר (2007) בע"מ

ע"א 6800/16
תאריך: 08/01/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע"א 6800/16

ע"א 6895/16

 

לפני:  

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המערערים בע"א 6800/16 והמשיבים בע"א 6895/16:

1. רוברט רונן

2. דניאל רונן

 

3. רויטל (גבאי) רונן

 

4. מוריס רונן

 

5. רוזה רונן

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה בע"א 6800/16 והמערערת בע"א 6895/16:

 

גזיאל את אבנר (2007) בע"מ

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בה"פ 51708-04-15 שניתן ביום 6.6.2016 על ידי כב' השופט צבי ויצמן

 

תאריכי הישיבות:

י"ג בסיון התשע"ח

(27.5.2018)

 

י"ד באייר התשע"ט

(19.5.2019)

 

בשם המערערים בע"א 6800/16 והמשיבים בע"א 6895/16:

 

 

עו"ד שמואל אריאלי

 

בשם המשיבה בע"א 6800/16 והמערערת בע"א 6895/16:

 

עו"ד יצחק קריטנשטיין

 

 

 

פסק-דין

 

השופט ע' גרוסקופף:

 

           לפנינו ערעורים הדדיים על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט צבי ויצמן). בית המשפט המחוזי קיבל בעיקרה המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי, דחה הודעה על ביטול הסכם קומבינציה והורה מיוזמתו לצדדים כיצד לפעול כדי להביא לביצועו. מהטעמים שיפורטו להלן אנו סבורים שבית המשפט פסק כראוי בקבלו את הבקשה לסעד הצהרתי, אך חרג מסמכותו בהוראתו לצדדים לפעול על פי מתווה שלא היה חלק מהמבוקש בתובענה, ושהצדדים לא נתנו לו את הסכמתם.

 

רקע עובדתי ופסק הדין של בית המשפט המחוזי

 

1.            המערערים בע"א 6800/16 (והמשיבים בע"א 6895/16. להלן: "רונן") הם בעלים של מקרקעין בנתניה (להלן: "המקרקעין"). המערערת בע"א 6895/16 (והמשיבה בע"א 6800/16. להלן: "גא"א") היא חברה קבלנית. רונן וגא"א חתמו ביום 8.3.2010 על חוזה המגבש עסקת קומבינציה בנוגע למקרקעין (להלן: "החוזה"). עיקר החוזה הוא שרונן ימכרו לגא"א חלקים מהמקרקעין, וגא"א יקימו בהם בניין מגורים או בנייני מגורים ויבנו עבור רונן 5 דירות בחלק המקרקעין שיישאר בבעלות רונן.

 

2.            החוזה לא בוצע עד היום. במהלך השנים שלחו רונן כמה הודעות ביטול לגא"א, ואולם בתי המשפט דחו את כולן. ביום 14.11.2010 הם שלחו הודעת ביטול ראשונה וטענו שגא"א הפֵרה את חובתה להעמיד להם הלוואה בסך 2,400,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע שאין בהסכם מועד להעמדת ההלוואה, ולכן החובה לא הופרה (ה"פ 22534-12-10, החלטה מיום 8.8.2011, כב' הנשיאה הילה גרסטל). ביום 4.9.2011 שלחו רונן הודעת ביטול שנייה וטענו שגא"א מתכחשת לחובה לתת דירות לרונן. יומיים לאחר מכן, ביום 6.9.2011, שלחו רונן הודעת ביטול שלישית וטענו שגא"א מסרבת לשאת בהיטל ההשבחה שהיא חייבת בו לפי החוזה. בית המשפט המחוזי קבע שיש לקיים את החוזה, משום שלפני בניית הדירות טרם התגבשה החובה למסור אותם – כלומר החוזה עדיין לא הופר – ושרונן אמורים לשלם את היטל ההשבחה (ה"פ 8946-11-11, החלטה מיום 29.11.2012, כב' השופט אברהם יעקב). ביום 3.6.2013 שלחו רונן הודעת ביטול רביעית וטענו שגא"א אינה רשומה אצל רשם הקבלנים, ושאילו ידעו זאת לא היו מתקשרים איתה בחוזה. בית המשפט המחוזי קבע שגא"א לא התחייבה לבנות בעצמה, והיא יכולה לעשות זאת באמצעות קבלן מוסמך (ה"פ 20589-06-13, החלטה מיום 10.2.2014, כב' השופט צבי ויצמן). רונן חזרו בהם מערעורים לבית המשפט העליון על שני פסקי הדין האחרונים, והערעורים נדחו (ע"א 131/13 וע"א 3270/14, 2.3.2015, כב' השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל ועוזי פוגלמן).

 

3.            ביום 18.3.2015 שלחו רונן את הודעת הביטול החמישית, שהיא נושא המרצת הפתיחה מושא ערעור זה (להלן: "הודעת הביטול החמישית"). בהודעה זו טענו רונן כי גא"א מסרבת לשלם מס שבח שהיא חייבת בו לפי החוזה. בעקבות זאת, הגישה גא"א המרצת פתיחה וביקשה סעד הצהרתי שלפיו הודעת הביטול החמישית בטלה. בפסק הדין מושא הערעור (להלן: "פסק הדין") ציין בית המשפט המחוזי כי מוסכם שגא"א אמורה לשלם מס שבח. עם זאת, הוא קיבל את המרצת הפתיחה בשל כמה טעמים: ראשית, הצדדים הסכימו בחוזה שלצורך תשלום מיסים תבקש גא"א הלוואה מבנק, והם ידעו שלשם כך היא נזקקת להיתר בנייה. היתר בנייה בא לאחר תשלום היטל השבחה. רונן לא שילמו היטל זה, כלומר הם שגרמו לכך שגא"א אינה מסוגלת לקבל הלוואה ולשלם מס שבח. בהקשר זה דחה בית המשפט את הטענה של רונן כאילו גא"א חזרה בה מהטענה שרונן לא עמדו בחובת תשלום היטל השבחה; שנית, מאחר שגא"א אינה מסוגלת לקבל הלוואה, טרם חלף המועד הסביר לקיום החיוב החוזי לשלם מס שבח; שלישית, רשויות המס האריכו את המועד לתשלום מס שבח עד ליום 30.6.2016, כלומר במועד מתן פסק הדין טרם חלף המועד החוקי לתשלום מס שבח; רביעית, רונן טענו שרשויות המס דחו את מועד התשלום משום שגא"א הונתה אותן, וזו תרמית שעולה כדי הפרה יסודית של החוזה. אולם כלל לא ברור שהייתה תרמית, ורונן לא עמדו בחובת ההוכחה המוגברת בנוגע לטענה כזו; חמישית, רונן החליטו כנראה לבטל את החוזה, והם מעלים בכל פעם עילת ביטול חדשה. הדבר עולה כדי חוסר תום לב בשימוש בהליכי משפט, וזו עדות לכך שאין לפנינו הפרה יסודית של החוזה שמצדיקה לבטלו.

 

4.            בבואו לקבוע סעד עמד בית המשפט המחוזי על קושי מעשי: נראה שסוף ההתדיינויות וביצוע החוזה אינם קרובים. הפתרון שבית המשפט מצא, הוא קיום החוזה בתום לב ובדרך מקובלת. כדי להשיג זאת ציין בית המשפט התחייבות של בא הכוח של גא"א לשלם את היטל ההשבחה במקום רונן. על בסיס זה הורה בית המשפט המחוזי כך: הודעת הביטול החמישית שרונן שלחו, נדחתה; גא"א תגיש עד ליום 1.10.2016 בקשה חדשה להיתר בנייה; כשתתקבל דרישה להיטל השבחה, יודיעו רונן אם ישלמו אותו; אם לא יודיעו שישלמו אותו, תשלם גא"א את היטל ההשבחה ותוכל לגבות אותו מרונן בתום המיזם; מס שבח ישולם על ידי גא"א לפי דרישת רשויות המס; אם המיסים בנוגע למיזם, כולל היטל השבחה ומס שבח, לא ישולמו במועד, ההסכם יבוטל והצדדים יהיו רשאים לעתור לסעדים בעקבות הביטול. בית המשפט חייב את רונן בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.

 

הטענות בערעורים

 

5.            רונן מערערים בע"א 6800/16 על דחיית הודעת הביטול החמישית. לשיטת רונן, גא"א זנחה את הטענה שאינה משלמת מס שבח משום שרונן לא שילמה היטל השבחה. הם מוסיפים שההתחייבות של גא"א לשלם מס שבח אינה תלויה בקבלת ליווי בנקאי, וממילא היא אינה צפויה לזכות בו היות ששני מנהליה הוכרזו בתור חייבים מוגבלים. רונן טוענים שרשויות המס אינן יכולות לקבוע את המועד לתשלום המס לצורך היחסים בין רונן לגא"א לפי החוזה. לטענתם, עוד בשנת 2010 – ולכל המאוחר בסוף שנת 2014 – התגבשו תנאים שחייבו את גא"א לשלם מס שבח, וזו הביאה לדחיית מועד התשלום בטענות כחש. רונן מוסיפים ששני המנהלים של גא"א אינם יכולים כעת לנהל עסקי חברות. רונן קובלים על שגא"א טענה טענות שקר ולא העידה את מנהליה, ועל תיאור טענותיה בהליכים קודמים.

 

6.            גא"א מבקשת לדחות את הערעור של רונן. היא טוענת שהן מכוח החוק, הן מכוח החוזה, ובהתאם למה שנקבע בה"פ 22534-12-10 (ההליך הראשון), היא אינה חייבת עדיין לשלם מס שבח: רשויות המס פטרו אותה מתשלום מס לפי סעיפים 51 ו-91א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"), ולפי החוזה תשלום המס תלוי בכך שרונן ישלמו היטל השבחה. גא"א מצביעה על חוסר תום לב נטען בהתנהלות של רונן: היא ידעה כבר בשנת 2010 שיש לשלם מס שבח (לגישתה), אך העלתה במהלך השנים טענות ביטול אחרות ונדרשה לאי התשלום רק משאלו כשלו.

 

7.            גא"א מצידה מערערת בע"א 6895/16 על החיובים שבית המשפט המחוזי הטיל עליה. היא מבקשת לבטל אותם, ולחלופין לשנותם בשתי דרכים: המועד שבו עליה לשלם מס שבח יהיה זה שקבוע בחוזה, ולא זה שרשויות המס יקבעו; את המשא ומתן עם רשויות המס על תשלום המס (לרבות מועדו) תנהל היא, ולא רונן. גא"א טוענת שהצדדים לא ביקשו לקבוע הוראות ביצוע, ושהיא הסכימה לשאת בהיטל ההשבחה לפנים משורת הדין ולא בתור בקשה לסעד. לטעמה, החיובים מנוגדים לחוזה, לקביעות בית המשפט, להיגיון ולהגינות, ואל לבית המשפט לעצב לצדדים חוזה חדש.

 

8.            רונן משיבים שגא"א התחייבה בבית המשפט המחוזי לשאת בהיטל ההשבחה כדי לקבל היתר בנייה אם ההסכם לא יתבטל, וכעת היא אינה רשאית לחזור בה. לבד מכך, נטען, החיובים בפסק הדין צודקים שכן גא"א אינה משלמת את המוטל עליה לפי החוזה, בעוד היא מחזיקה בפועל במקרקעין.

 

9.            להשלמת התמונה נציין כמה עניינים:

 

(א)      בערעור של גא"א הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. כפי שעולה ממנה, רונן פנו לרשויות המס בעניין המועד לתשלום מס שבח. בוועדת ערר הסכימו רונן ומנהל מיסוי המקרקעין שלאחר יום 31.3.2017 הוא יוציא דרישות לתשלום מס שבח ומס רכישה, והתשלום לא יוקפא עוד. ועדת הערר נתנה להסכמה תוקף של פסק דין ביום 2.1.2017. השופט מני מזוז החליט ביום 5.4.2017 לעכב את פסק הדין של ועדת הערר עד שיינתן פסק דין בערעורים שלפנינו. גא"א וגורם נוסף ביקשו לבטל את פסק הדין של ועדת הערר, ובשל הערעורים כאן הוסכם שההליך לפני ועדת הערר ובקשת הביטול יימחקו.

 

(ב)      בעוד הערעורים שלפנינו תלויים ועומדים, הגישו רונן תובענה שעיקרה בקשות לסעדים הצהרתיים בקשר לפעולות שנעשו לביצוע החוזה ופסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה (ת"א 27091-01-17, החלטה מיום 17.12.2018, כב' השופטת חנה קיציס). בין היתר, צוין שגא"א הגישה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה להיתר בנייה ביום 29.9.2016; שהתבקש לבנות בניין בן 11 קומות ו-42 דירות; ושהבקשה נדחתה מאחר שלא צורף לה כל הנדרש. נקבע שהבקשה הוגשה בתוך התקופה שנקבעה בפסק הדין; שבחוזה לא נקבעו מספר הקומות ומספר הדירות; ושבהגשת אותה תובענה מנעו רונן את המשך הטיפול בבקשה. עוד קבע בית המשפט המחוזי שהחובה לשלם מס שבח מוקפאת עד להכרעה בערעורים דנן. השופטת קיציס התרשמה אף היא שרונן "גמרו אומר לבטל את ההסכם ויהי מה" (פסקה 63).

 

(ג)       גא"א הגישה תובענה לסעד הצהרתי שלפיו אם תשלם את מס השבח ושווי של 4 דירות, היא תקיים את מלוא התחייבותה כלפי רונן. ההליך בעניין תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי מרכז עד להכרעה בערעורים אלה (ה"פ 18­01­68724).

 

(ד)      בתום הדיון בעל פה הצענו לצדדים הצעה לסיום הסכסוך, והורינו לצדדים להודיע מה עמדתם באשר לה. אחד הצדדים הודיע כי אין הוא מסכים להצעה, ועל כן אין מנוס מהכרעה בגורל הערעורים.

 

דיון והכרעה

 

10.         לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה ובנספחים השונים, מצאנו שדין ערעורה של רונן להידחות ודין ערעורה של גא"א להתקבל. נבהיר להלן את נימוקינו.

 

ערעור רונן (ע"א 6800/16)

 

11.         אשר לערעור רונן, בית המשפט המחוזי דן כיאות בסוגיות המשפטיות שעמדו לפניו. ממצאיו והכרעותיו מעוגנים בראיות ובדין. השאלה שעמדה לפני בית המשפט הייתה אם הודעת הביטול החמישית ניתנה כדין. לביסוס הודעת ביטול זו ניתן נימוק אחד בלבד: הפרת החוזה בכך שגא"א לא שילמה את מס השבח בגין החוזה עד לאותו מועד. אולם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בעת שניתנה הודעת הביטול החמישית לא חלה עדיין חובה על גא"א לשלם את מס השבח. על כן החוזה לא הופר בעניין זה, וממילא לא קמה עילה לביטולו בשל כך. ממילא, הודעת הביטול החמישית, כמו ארבע הודעות הביטול שקדמו לה, ניתנה שלא כדין, ועל כן היא בטלה. נפרט מעט.

 

12.         אין חולק כי במערכת היחסים החוזית שבין רונן לגא"א החובה לשלם את מס השבח מוטלת על גא"א. כך נקבע במפורש בסעיף 6(ד) להסכם המכר ("הקבלן ישא בכל המיסים והתשלומים כדלקמן: ... במס שבח מקרקעין בגין העסקה נשוא חוזה זה"). ואולם במה דברים אמורים? בחובה לשלם את מס השבח בהתאם למועד שנקבע לכך על פי דיני המס. בענייננו, לבקשת גא"א, ניתנו על ידי מנהל מיסוי מקרקעין מעת לעת אישורים לדחייה של מועד התשלום, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 91א לחוק מיסוי מקרקעין. אישור מסוג זה היה בתוקף במועד משלוח הודעת הביטול החמישית, ועל כן במועד ההפרה הנטענת טרם הבשילה החובה לתשלום מס השבח בגין העסקה. ויובהר, לרונן טענות שונות נגד הדרך שבה השיגה גא"א את הסכמת רשות המס לדחיית מועד תשלום מס השבח. הם ניסו לשכנע את רשות המס לשנות את עמדתה בעניין זה, ואף הגישו ערר שתכליתו להביא לכך שרשות המס תקבע שהגיע המועד לתשלום מס השבח. ואולם הסיכום שהושג בעניין זה בין רונן לרשות המס בהליכי הערר (סיכום שלא היה מקובל על גא"א, ואשר בוטל בינתיים כמפורט בפסקה 9(א) לעיל) היה שחובת תשלום מס השבח תקום במועד עתידי נכון לאותה שעה (31.3.2017), שמאוחר משמעותית למועד משלוח הודעת הביטול החמישית (18.3.2015). מכאן שהארכות שניתנו בשעתו בוודאי היו בתוקף, ולעמדת רשות המס, אז כעתה, טרם קמה חובת תשלום במועד משלוח הודעת הביטול החמישית.

 

13.         רונן טענו כי המועד שבו חייבת גא"א בתשלום מס השבח כלפי רונן במערכת היחסים החוזית שביניהם, עשוי להיות מוקדם למועד האחרון שבו יש לשלם את מס השבח על פי דיני המס. כעניין עקרוני, טענה זו בוודאי נכונה. החיוב בתשלום מס שבח על פי החוק מוטל על המוכר, ועליו לעמוד בו בהתאם להוראות דיני המס. לעומת זאת הסטה הסכמית של הנטל לשאת בחיוב זה אל הרוכש יכולה להיעשות בכל דרך הנראית לצדדים רצויה, והיא מחייבת במערכת היחסים ההסכמית בין הצדדים לעסקת המקרקעין. ואולם בהעדר התייחסות מפורשת לעניין זה בהסכם שבין הצדדים, הפרשנות הסבירה והטבעית של הדברים היא שרוכש הנוטל על עצמו את החיוב במס השבח, יישא בו בהתאם להוראות דיני המס. זהו מצב הדברים בענייננו, שבו אין כל קביעה שלפיה גא"א תישא במס השבח במועד הקודם למועד האחרון שבו נדרש לשלמו לרשויות המס.

 

14.         האמור לעיל מייתר את הצורך לדון בשאלה אם עומדת לגא"א הזכות לדחות את חובתה החוזית בתשלום מס השבח עד שרונן ישלמו את חלק היטל ההשבחה שבו הם חייבים על פי הסכם המכר. דומה שלעת הזו אין גא"א עומדת עוד על עניין זה, שכן היא הצהירה במהלך הדיון בבית המשפט קמא כי תהיה מוכנה לשלם את היטל ההשבחה תחת רונן, כפוף לשמירה על זכותה לשיפוי (ראו פסקה 27 של פסק הדין קמא). כך ראוי שייעשה.

 

15.         לסיכום, בדין קבע בית המשפט המחוזי שלרונן לא הייתה עילת ביטול תקפה גם במועד משלוח הודעת הביטול, ועל כן בדין נדחתה גם הודעת ביטול זו. הטענות של רונן על התנהלות גא"א כלפי רשות המס – בשים לב לעמדת רשות המס לעת ההיא ולעת הזו – אינן יכולות לשנות ממסקנות אלו. הערעור של רונן בע"א 6800/06 נדחה אפוא.

 

ערעור גא"א (ע"א 6895/16)

 

16.         מכאן – לערעור של גא"א. בית המשפט המחוזי לא הסתפק במתן הסעד שהתבקש בתובענה, אלא הורה על מתווה שהוא מצא ראוי לקידום ביצוע העסקה, וזאת בהתבסס על הצהרה שמסר בא כוחה של גא"א במהלך הדיון. בכך פסק סעד שלא התבקש לא על ידי המבקשת בהליך שלפניו (גא"א) ולא על ידי המשיבים בו (רונן). ככלל, אין לפסוק סעד שמגיש התובענה לא ביקש. אפשר לחרוג מכלל זה בהתקיים שלושה תנאים: הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים לתת את הסעד; הסעד נובע במישרין מהסעד שהתבקש; כל הראיות שדרושות להכרעה בעניין הסעד התבררו (ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 לפסק הדין של השופט אדמונד א' לוי (8.6.2005); ע"א 8570/09 חגולי נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 21 (15.3.2011)). תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו. ההליך שבו עסקינן עניינו בתוקפה של הודעת הביטול החמישית. משנמצא כי הודעה זו ניתנה שלא כדין, הרי שגא"א זכאית לסעד ההצהרתי שביקשה. הסדרת יחסי הצדדים מעתה ואילך תוך קביעת מתווה שהצדדים לא נתנו לו הסכמתם, היא עניין החורג מגדר התובענה, ובוודאי שאינה יכולה להיחשב לסעד הנובע במישרין מסעד שהתבקש בה. ממילא לא היה בסמכותו של בית המשפט קמא לקבוע ללא הסכמת הצדדים (ולמעשה אף בלי שניתנה להם אפשרות לטעון בעניין זה) את אשר קבע בפסקה 28(ב)–(ד) לפסק הדין. לפיכך אין מנוס מביטול קביעות אלו.

 

17.         ויובהר, שותפים אנו לתחושתו של בית המשפט המחוזי כי יש להביא את הפרשיה העגומה שלפנינו לידי סיום בדרך זו או אחרת. אף אנו הצענו את אשר הצענו, מתוך הבנה כי לטובת הצדדים ראוי לפתור את הסכסוך, ולא להסתפק בהכרעה בתובענה. ואולם, כמכתם הידוע, "אנו יכולים להוביל סוס אל השוקת אך לא להכריחו לשתות". בהעדר מתווה מוסכם לפתרון הסכסוך, יימשך למרבה הצער מצב הדברים שבו בניין – אין, התדיינויות משפטיות – יש ויש. הדבר אינו לרוחנו, ואולם במקרה זה קצרה ידנו מלהושיע את הצדדים מלפיתתם ההדדית.

 

18.         סוף דבר: ערעור רונן נדחה. הצהרת בית המשפט כי הודעת הביטול החמישית ניתנה שלא כדין, ולפיכך היא בטלה, בעינה עומדת. כך גם ההוצאות שנפסקו לטובת גא"א בערכאה דלמטה. ערעור גא"א מתקבל. קביעותיו של בית המשפט קמא בפסקה 28(ב)–(ד) של פסק דינו מבוטלות.

 

19.         במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה הניסיונות להגיע למתווה פשרה, לא מצאנו לנכון להוציא צו להוצאות בערכאתנו.

 

 

 

          ניתן היום, ‏י"א בטבת התש"ף (‏8.1.2020).

 

 

 

 

 

 

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים