קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני

ע"א 459/15
תאריך: 08/08/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א    459/15

 

וערעור שכנגד

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

 

המערערת והמשיבה

בערעור שכנגד:

 

קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

 

נ  ג  ד

המשיבה והמערערת

בערעור שכנגד:

 

1. פלונית

 

המשיבים והמשיבים הפורמאליים בערעור שכנגד:

 

2. פלונית

 

3. פלוני

 

4. פלוני

 

5. פלונית

 

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במרכז-לוד בת"א 509-05-09 שניתן ביום 21.12.2014 על ידי כב' השופטת אסתר שטמר

 

תאריך הישיבה:

ג' בסיון התשע"ח (17.5.2018)

 

 

בשם המערערת

והמשיבה בערעור שכנגד:

 

עו"ד אלון בלגה  

 

 

 

 

 

בשם המשיבה 1

והמערערת בערעור שכנגד:

 

עו"ד שלום סביון

 

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

 

           ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' שטמר) מיום 21.12.2014 בת"א 509-05-09 (אשר תוקן לפי החלטה מיום 14.12.2014). עניינם של הערעורים בפיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. כיוון שאין מחלקות על החבות, עסקינן בשאלת גובה הנזק.

 

רקע עובדתי והליכים קודמים

 

1.       המערערת והמשיבה שכנגד היא הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית). המשיבה בערעור והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה), ילידת חודש יולי 1986, נפגעה קשה בתאונת דרכים ביום 8.1.2008 בהיותה כבת עשרים ואחת. המשיבה סבלה מפגיעה רב מערכתית, הכוללת פגיעות נוירולוגיות, נוירופסיכולוגיות ואחרות, ובמשך תקופה ממושכת אושפזה בבית החולים בילינסון. בהמשך, הועברה לשיקום בבית החולים לוינשטיין, ולאחר כשנה שוחררה ממנו. בשל נסיבות חייה הקשות, ולאור פציעתה הקשה בתאונה, היא הוכרזה כחסויה; דודתה מונתה כאפוטרופוס על גופה ועמותת "גג לנזקק ולחוסה" מונתה כאפוטרופוס על רכושה (להלן: העמותה).

 

2.        בפסק דינו, סקר בית המשפט המחוזי את עדויות המומחים והראיות שהובאו בפניו. עדותה של המשיבה הופסקה לאחר שבית המשפט התרשם כי מתן העדות עלול להזיק לה. גם דודתה העידה על מצבה של המשיבה לפני התאונה ולאחריה, ובית המשפט קבע כי ניסיונה לתאר את המשיבה כתלויה בה באופן מוחלט – מופרז ואינו נכון. לצד זאת, טענתה של קרנית שלפיה הדודה נטלה על עצמה את הטיפול במשיבה רק כדי להרוויח מכך כלכלית – נדחתה. בית המשפט שמע גם את עדויות קרובי משפחת המשיבה, אך בדיעבד, מצא כי לא ניתן לקבוע ממצאי עובדה על סמך עדותם, באשר אלה ניצלו את הבמה לשטוח את ביקורתם הקשה על הדודה. ובכלל, בפני בית המשפט קמא נפרס סכסוך משפחתי שלא הקל על מלאכתו, ואציין כי הטענות והחשדות שהופנו כלפי הדודה, הם שהביאו בסופו של דבר לכך שהעמותה מונתה כאפוטרופוס על רכושה של המשיבה.

 

3.       בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות קבע בית המשפט המחוזי את התמונה הרפואית: בתחום האורתופדי – ד"ר קורן העמיד את נכותה של המשיבה על 20%; בתחום הנוירולוגי – פרופ' שדה העמיד את נכותה על 50% בגין חולשה בגפיים תחתונות ועל 50% במישור הקוגניטיבי; בתחום הנפשי – ד"ר מיטרני העמידה את נכותה של המשיבה על 50% (בהפחתה של 5% בגין מצבה מלפני התאונה); בתחום הרפואה הפנימית – פרופ' טור כספא העמיד את נכותה על 20% בגין פגיעה בכבד, 10% בגין פגיעה ריאתית ו-20% בגין צלקות מרובות. בית המשפט קיבל קביעות אלה של המומחים. בתחום האורולוגי – ד"ר מוריאל העמיד את נכותה של המשיבה על 70% בגין אי שליטה מוחלטת בסוגרים, אך בית המשפט בחר שלא לקבל את חוות הדעת, הגם שלא הכריע לגבי שיעור הנכות בתחום זה, אם בכלל. זאת, לאחר שמצא כי שיעור הנכות שנקבע אינו מתיישב כלל עם העובדות שהוצגו בפני בית המשפט, לרבות העובדה שהמשיבה אינה נדרשת לשימוש בטיטולים.

 

4.       מבחינת מצבה התפקודי, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה יכולה לדאוג לעצמה ברמה הבסיסית (לרבות להיגיינה אישית), לעלות ולרדת במדרגות עם תמיכה במעקה, ולהתנייד לחנות מכולת קרובה. ואולם, לצד זה נקבע כי המשיבה "אינה יכולה להפעיל יכולת קוגניטיבית כלשהיא לצורכי השתכרות, ולו משום התנודתיות הברורה במצב ובמצבי הרוח שלה, שאינ[ה] מאפשר[ת] לסמוך על פעולתה. הדבר עלה גם מן ההמלצה הברורה למסגרת תעסוקתית מוגנת". נקבע אפוא כי המשיבה אינה יכולה לדאוג לענייניה וכי אין באפשרותה להשתכר.

         

5.        בהמשך בחן בית המשפט את ראשי הנזק השונים, וקבע כלהלן:

 

א.       הפסד השתכרות – מבלי שהתעלם ממסלול חייה הקשה והבלתי רגיל של המשיבה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות את המשיבה כמי שכתבה כבר את סיפור חייה. בנקודה זו תמך בית המשפט את מסקנתו גם על עמדת הפסיכיאטרית, לפיה אין מקום לקבוע כי פוטנציאל השתכרותה של המשיבה נפגם בשל עברה, הגם שניבוי השתכרותה "אינו אופטימי". נפסק, כי התאונה היא שגרמה לירידה החמורה ברמה הקוגניטיבית של המשיבה ואלמלא התאונה, ייתכן שמסלול חייה היה מקובל ורגיל במישור התעסוקתי. עם זאת, נוכח נסיבות חייה הקשות של המשיבה (גדלה במשפחת אומנה, השתמשה בסמים, לא גויסה לצה"ל, לא התמידה במסגרות תעסוקתיות, ועוד), נקבע כי ממועד התאונה ועד למתן פסק הדין, יש לחשב את אבדן כושר השתכרותה על פי שכר המינימום, ורק ממועד פסק הדין יחושב כושר השתכרותה לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. על בסיס נתונים אלה פסק בית המשפט בגין הפסד השתכרות לעבר – הסך של 368,309 ₪, בגין הפסד השתכרות לעתיד – הסך של 2,400,927 ₪, ובגין הפסדי פנסיה – הסך של 188,370 ₪.

 

           ב.      עזרת הזולת – נקבע כי בניגוד לנטען ובניגוד לתמונה שהוצגה בפני המומחה השיקומי, המשיבה:

 

"יכולה להסתדר לבדה בביתה למשך שעות אחדות, ואף יורדת לבדה לשוחח עם השכנה או למכלת השכונתית. [המשיבה] אינה זקוקה לעזרה בביצוע פעולות היומיום, אם כי מקובל עלי שהיא זקוקה להשגחה בשעת הרחצה, למי שיבשל עבורה וינקה את דירתה, למי שיארח לה לחברה, ולמי שידרבן אותה לעשייה ולפעולה. ראש וראשון לכל זקוקה [המשיבה] לתעסוקה ולחברה, וזאת יכולה וצריכה לקבל במסגרת מוגנת [...] בנוסף לכך נדרשת עזרה ביתית משמעותית, בצרוף פיקוח ועזרה הכרחיים של בני משפחה [...] משום כך נדרש מינויו של אדם שיפקח על העזרה [שהמשיבה] מקבלת, וידגיש את הפן הטפולי לרבות הדרבון, ויהיה זמין לקריאה טלפונית של [המשיבה]" (בפסקה 50 לפסק הדין).

 

 

           על רקע קביעות אלה נפסק פיצוי לעתיד לפי 5 שעות עזרה ביום, תוך שבית המשפט מדגיש כי החליט להעמיד את התשלום "בסכום גבוה מעזרה לצרכי ניקיון ונמוך לצרכי טפול" לפי 50 ₪ לשעה – סה"כ 7,525 ₪ לחודש. בהתאם לכך נפסק לזכות המשיבה בראש נזק זה הסך של 2,443,611 ₪ לעתיד; לעבר, לתקופה של כשבע שנים (83.5 חודשים)– נפסק הסך של 628,338 ₪.

 

           ג.      בגין הוצאות רפואיות נפסק סכום כולל של 100,000 ₪; סכום של 250,000 ₪ בגין התאמת דיור; סכום של 100,000 ₪ בגין ציוד רפואי ושיקומי; שכר אפוטרופסות לעבר (בבית החולים) בסך 9,660 ₪; שכר אפוטרופסות לעבר (בבית) בסך 64,057 ₪ ושכר אפוטרופסות לעתיד בסך 343,567 ₪. בגין נזק לא ממוני פסק בית המשפט סכום של 196,978 ₪.

 

           סה"כ נפסק לזכות המשיבה הסך של 7,092,890 ₪, ובניכוי קצבת נכות כללית וקצבת שר"מ (שירותים מיוחדים) – הסך של 6,094,301 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 33,000 ₪ ושכ"ט עו"ד ומע"מ.

 

           ביום 22.2.2015 תוקן פסק הדין בהסכמה, לאחר שהצדדים הודיעו כי המשיבה, באמצעות העמותה שהיא האפוטרופוסית לרכוש, בחרה לקבל קצבת שירותים מיוחדים על פני קצבת ניידות. בעקבות הסכמה זו, נקבע כי קרנית תשלם למשיבה סכום נוסף של 267,507 ₪.

 

           על פסק דין זה נסבים הערעור והערעור שכנגד.

 

6.       קרנית מיקדה את ערעורה בשלושה רכיבים מרכזיים בפיצוי:

 

א.        עזרת הזולת – לטענת קרנית, סכום הפיצוי בגין רכיב זה נקבע על הצד הגבוה ולשיטתה, יש להעמיד הפיצוי לעתיד ולעבר על סך של 3,500 ₪ לחודש. בנוסף, יש להעמיד את הפיצוי לעבר בגין עזרת הדודה על סך של 2,000 ₪ לחודש בתקופת האשפוז.

 

ב.         אפוטרופסות – נטען כי הסכום שנפסק בראש נזק זה הוא המקסימאלי על פי התקנות, בעוד שנתוני המשיבה אינם מצדיקים זאת. לשיטת קרנית, הדודה אינה זכאית לפיצוי לעבר בגין היותה אפוטרופסית, סכום שמתווסף לסכום אותו המשיבה קיבלה ממילא בגין "עזרת הזולת".

 

ג.       אבדן כושר השתכרות – קרנית גרסה כי בית המשפט היה צריך לפסוק את הפסדי ההשתכרות לעתיד לפי שכר המינימום, נוכח מצבה ויכולותיה של המשיבה לפני התאונה. בהקשר זה הצביעה קרנית על מכתבה של הדודה למשרד השיכון בבקשת סיוע לדיור, בו פירטה את קורותיה של המשיבה עד לתאונה.

 

7.       המשיבה העלתה מספר טענות בתגובה לערעור ובמסגרת הערעור שכנגד. בין היתר, הלינה המשיבה על הסכום שנפסק לזכותה בראש הנזק של עזרת צד ג' לעתיד, וטענה כי הסכום שנפסק לא משקף את העלויות של העסָקָה באמצעות חברת כוח אדם. עוד נטען כי בתקופת האשפוז צריך היה לחשב את הפיצוי לדודתה על בסיס של 8,500 ₪ לחודש, והחל משחרורה מבית חולים לוינשטיין ועד למתן פסק הדין – על בסיס עלות העסקת מטפל צמוד.

 

עוד גרסה המשיבה, כי אין עילה להתערב בסכום שקבע בית המשפט עבור האפוטרופוס וכי אין להתערב בקביעת בית המשפט שלפיה חישוב הפסדי שכר לעתיד ייעשה לפי השכר הממוצע, אך כי צריך היה לחשב לפי בסיס זה החל מיום התאונה. עוד הלינה המשיבה על גובה הסכום שנפסק עבור התאמת דיור ועבור צרכיה הטיפוליים והשיקומיים. בהקשר זה הגישה המשיבה בקשה להגשת ראיות נוספת בשלב הערעור, הכוללות תסקיר של עובדת סוציאלית מאגף הרווחה בעירייה, שנערך למשיבה כחלק מההליך בבית המשפט לענייני משפחה בקשר להליכי האפוטרופסות לרכוש. מראיות אלה עולה כי המשיבה החלה להעסיק מטפלת זרה צמודה שמתגוררת עמה. קרנית התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בניסיון נוסף של הדודה להאדיר את נזקיה של המשיבה.

 

עוד אציין כי המשיבה הגישה בקשה לתיקון כתב הערעור כך שהיוון הפיצויים לעתיד ייעשה לפי ריבית בשיעור 2%, לנוכח תיקון לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 אשר נכנס לתוקף ביום 1.10.2017. משניתן פסק דיננו בסוגיה זו (ע"א 3751/17 וע"א 4268/17 המאגר הישראלי לביטוח נ' פלוני (8.8.2019)), הרי שאיננו נדרשים לסוגיה זו.

 

8.       אומר בקצרה כי לא מצאתי ממש בערעור שכנגד מטעם המשיבה. על פי קביעות העובדה בפסק הדין, המשיבה אינה זקוקה להשגחה צמודה ועד למתן פסק הדין, המשיבה לא העסיקה עובדת זרה.

 

אך גם בהנחה שהמשיבה, שהחלה להתגורר בדירה שכורה בגפה, נזקקת לעובדת זרה, הרי שהסכום שנפסק לזכותה לצורך עזרת צד ג' עומד על הסך של 7,525 ₪ לחודש. על פי הבקשה שהוגשה על ידי העמותה לבית המשפט לענייני משפחה (צורף על ידי המשיבה במסגרת בקשתה להבאת ראיות נוספות תחת הכותרת "הודעה על פירוט טופס א'"), עלות העסקת המטפלת הזרה עומדת על 7,485 ₪. מכאן שהסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא בראש נזק זה מותאם גם להעסקת עובדת זרה לשיטת המשיבה עצמה.

 

9.       ומכאן לערעורה של קרנית.

 

לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא להעמיד את בסיס הפסד ההשתכרות לעתיד על השכר הממוצע במשק. זאת, על אף סימני השאלה לגבי כושר השתכרותה של המשיבה, שלאור נסיבות חייה הקשות והרקע הסוציאלי המורכב ממנו הגיעה לא התגייסה לצבא והחלה לעבוד בעבודות מזדמנות שלא התמידה בהן. מכאן שיכולה הייתה להישמע הטענה כי המשיבה כבר החלה לכתוב את סיפור חייה. למרות זאת, בהינתן כי בעת התאונה הייתה המשיבה כבת 21.5 בלבד; לאור חוות הדעת של המומחית בתחום הנפשי; ולנוכח המגמה שלא לסטות מהשכר הממוצע במשק לגבי קטינים וצעירים אלא במקרים חריגים – על רקע כל אלה, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה אליה הגיע. מה עוד, שבית המשפט העמיד את שכרה של המשיבה במשך תקופה של כשבע שנים – החל מיום התאונה ועד למתן פסק הדין – על סכום נמוך מהשכר הממוצע במשק, ובכך איזן בין הדברים.

 

אף אין מקום להתערבותנו בשכר שנפסק בראש הנזק של שכר אפוטרופסות, בהינתן שרכושה של המשיבה מתנהל כיום על ידי העמותה, ששכרה משתלם לה על פי התקנות.

 

10.     ראש הנזק היחיד שמצאנו מקום להתערב בו, הוא עזרת צד שלישי לעבר. המשיבה אושפזה למשך כשנתיים (מיום התאונה, ה-8.1.2008, ועד ליום 29.12.2009), ולאחר מכן טופלה ונעזרה בדודתה. בית המשפט פסק סך של 7,525 ₪ לחודש עבור כל התקופה, ולטעמי, היה מקום להעמיד הסכום על הסך של 2,500 ₪ לחודש לתקופת האשפוז, ולאחר מכן על הסך של 6,000 ₪ לחודש עד למועד מתן פסק הדין. לפי חישוב זה הסכום שיש לפסוק למשיבה עבור עזרת צד ג' בעבר עומד על הסך של 420,000 ₪ (במעוגל), קרי, הפחתה של 208,338 ₪ (ובמעוגל – סך של 208,000 ₪). 

 

11.     סוף דבר, שהערעור מתקבל חלקית במובן זה שמהסכום הכולל שנפסק לזכות המשיבה יופחת הסך של 208,000 ₪ "נטו". בכפוף לכך, הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות בערכאה זו.

 

ש ו פ ט

השופט ד' מינץ:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' וילנר:

           אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

 

 

           ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ט (‏8.8.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים