קרן קיימת לישראל נ. עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קרן קיימת לישראל נ. עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע

רע"א 6613/19
תאריך: 14/01/2020

 

בבית המשפט העליון

רע"א  6613/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשות:

1. קרן קיימת לישראל

 

2. רשות מקרקעי ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ו96 אח'

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק א 039035-07-16 שניתנה ביום 25.08.2019 על ידי כבוד השופט ב' ארנון

 

בשם המבקשות:

עו"ד איילת עומר ליפשיץ

בשם המשיבים:

עו"ד דוד בסון

 

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.8.2019 בת"א 39035-07-16 (השופט ב' ארנון), בגדרה נדחתה בקשת המבקשות, קרן קיימת לישראל ורשות מקרקעי ישראל (להלן: קק"ל ורמ"י), לסלק על הסף תביעה שהגישו נגדן המשיבים, עין ורד מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: עין ורד), בעלי זכויות בנחלות החקלאיות בעין ורד.

 

רקע

2.        תביעת המשיבים היא אחת משורה של תביעות הנסמכות על פסק הדין בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002) (להלן: עניין שיח חדש), וליתר דיוק – על החריג שנקבע בפסק הדין. ככלל, נקבע בעניין שיח חדש, כי זכויות החוכרים החקלאיים במקרקעי מדינת ישראל נקבעות לפי הוראות חוזי החכירה האחידים של רמ"י המתייחסים למגזר החקלאי, והוראותיהם נקבעו בהתאם לחקיקת המקרקעין, החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונהלי רמ"י. לצד זאת נקבע חריג:

 

"בחלק קטן של חוזי החכירה לא נקבע מה תהיה התוצאה מבחינת זכויות החוכרים במקרה שינוי ייעוד בקרקע. מדובר בחלק קטן ביותר של החוזים. ייתכן גם שהיו מקרים של השתתפות חוכרים או גופים מיישבים בתמורה ששולמה עבור רכישת קרקע שנרשמה על שם קרן קיימת לישראל והוחכרה אחר כך לחוכרים. ייתכן שבמקרים אלה ובמקרים אחרים לחוכרים אלה או אחרים יש זכויות משפטיות העולות על אלה שהמדינה טוענת להן. עניינים אלה ואחרים דורשים ליבון והכרעה משפטית נקודתיים" (עניין שיח חדש, פסקה 34 לפסק דינו של השופט ת' אור).

 

           המשיבים טוענים בתביעתם, כי הם יזמו את רכישת המקרקעין, ונשאו בחלק מעלות רכישתם, כמו גם בחלק מהוצאות הכשרתם והשבחתם. משכך, לשיטתם, באים הם בגדרי החריג שנקבע בעניין שיח חדש, ותובעים הכרה בזכויות משפטיות החורגות מאלו המוקנות לחוכרים חקלאיים על-פי חוזי החכירה האחידים.

 

3.        להשלמת התמונה יצוין, כי בפסק דין מהעת האחרונה, פירש בית משפט זה את החריג שנקבע בעניין שיח חדש, וקבע עקרונות מנחים ליישומו (ע"א 463/18 קיבוץ חפציבה קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (5.3.2019) (להלן: עניין חפציבה)). בדומה לנדון דידן, נדונה בעניין חפציבה טענה לזכויות יתר, מעבר לחוזי החכירה האחידים. בתום הדיון שהתקיים באותו עניין, קיבלו המערערים את המלצת בית המשפט, וחזרו בהם מערעורם. יחד עם זאת, מצא בית המשפט לנכון "להוסיף מספר דברי הבהרה ביחס למשמעותה ותחום מחייתה של פסקה 34 [לפסק הדין בעניין שיח חדש – נ' ס'] על מנת להעמיד הלכה על מכונה ולמנוע התדיינויות סרק" (שם, פסקה 5).

 

4.        ובחזרה מחפציבה לעין ורד. המבקשות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בגין עילות שונות. כך נטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה, שכן החריג שנקבע בעניין שיח חדש מתייחס רק למצבים שבהם בוצע שינוי יעוד במקרקעין הנדונים, בעוד שבמושב עין ורד לא בוצע שינוי שכזה. עוד נטען, כי האירועים שמגוללת התביעה התרחשו לפני למעלה מ-80 שנה, ועל כן התיישנה התביעה זה מכבר. בהקשר זה טענו המבקשות, כי נוכח הזמן הרב שחלף, נגרם להן נזק ראייתי משמעותי. עוד כהנה וכהנה טענו המבקשות, לקיומן של עילות נוספות המצדיקות את סילוק התביעה על הסף, וביניהן: שיהוי שנפל בהגשת התביעה, המעיד כי המשיבים ויתרו על זכות תביעתם; מעשה בית דין ביחס לחלק מטענות המשיבים בתביעתם, שעניינן באפליית המגזר החקלאי ביחס למגזר העירוני; אי-צירוף צדדים רלבנטיים; והעדר פירוט של המקרקעין הנדונים, בניגוד להוראת תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

 

5.        לאחר שבחן את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, עילה אחר עילה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט דחה את טענת המבקשות, לפיה החריג שנקבע בעניין שיח חדש מתייחס רק למצבים שבהם בוצע שינוי יעוד בקרקע. בהסתמך על פסק הדין בעניין חפציבה, קבע בית המשפט כי החריג שנקבע בעניין שיח חדש לא יצר עילת תביעה חדשה, אלא נועד להבהיר שאין בפסק הדין "כדי למנוע מימוש זכויות עודפות הקיימות לחוכר, ככל שהן אכן קיימות לו". אותן זכויות עודפות אינן תלויות בשינוי יעוד המקרקעין הנדונים, ובהתאם גם עילת התביעה "אינה נובעת או תלויה בהכרח בשינוי הייעוד של המקרקעין נושא התביעה דנן, אלא נובעת מהנסיבות החריגות והפרטניות של החוכרים, כפי שיוכחו על ידם". בית המשפט הוסיף, כי בין הדוגמאות אשר נמנו בפסקה 34 בעניין שיח חדש, למצבים שעשויים להצדיק הכרה בזכויות עודפות של החוכרים, צוינו מקרים של השתתפות החוכרים ברכישת המקרקעין. משכך, נוכח טענת המשיבים לגבי השתתפותם ברכישה, ובשים לב להלכה שלפיה טענה בדבר העדר עילה נבחנת ביחס לאמור בכתב התביעה בלבד, קבע בית המשפט כי אין מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

 

6.        אשר לטענת ההתיישנות, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המבקשות ברובה. כך, נשללה טענת המשיבים, לפיה פסק הדין בעניין שיח חדש חידש את מירוץ ההתיישנות. כאמור, אותו פסק דין לא יצר עילת תביעה חדשה, אלא אך הבהיר את הדרך למימוש העילות הקיימות. עוד קבע בית המשפט, כי אין ממש בטענה לפיה המבקשות הכירו בעבר בזכויות עודפות של המשיבים, מעבר לחוזי החכירה האחידים, אולם הכרה זו 'בוטלה' עם מתן פסק הדין בעניין שיח חדש. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המשיבים, כי פסק הדין בעניין שיח חדש מהווה 'הודאה בקיום זכות', על-פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות). עוד ציין בית המשפט, כי "במקרה הנוכחי, ברי כי לנתבעות [המבקשות – נ' ס'] נגרם נזק ראייתי ממשי". אף על-פי כן קבע בית המשפט, כי לא ניתן לסלק את התביעה מחמת התיישנות בשלב זה, וזאת נוכח טענת המשיבים בכתב תביעתם באשר לקיומם של יחסי נאמנות בינם לבין קק"ל. על-פי הנטען, המשיבים השתתפו במימון רכישתם של המקרקעין, אולם אלו נרשמו על שמה של קק"ל בלבד, לשם שמירה על מקרקעי הלאום היהודי. לגרסת המשיבים, יחסי נאמנות אלו הופרו לאחר מתן פסק הדין בעניין שיח חדש, ואם כך, הרי שתביעתם לא התיישנה. בית המשפט קבע, כי על-פי מצב הדברים המתואר בכתב התביעה, קמת 'חזקת נאמנות', לפיה המקרקעין הוחזקו בנאמנות על-ידי קק"ל, עבור המשיבים. הכרעה בטענה זו, לרבות השאלה מתי הפרה קק"ל את הנאמנות הנטענת, ככל שנוצרה כזו, דורשת בירור עובדתי, ולפיכך טרם בשלה העת להכריע אם התיישנה התביעה.

 

7.        בהמשך, בחן בית המשפט אם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה, בהתאם להוראת סעיף 27 לחוק ההתיישנות, או מטעמי מניעות, ויתור או השתק. בית המשפט קבע, כי יש ממש בטענת המבקשות, כי השיהוי הניכר בהגשת התביעה גרם להן לנזק ראייתי משמעותי, שכן בשלב זה אין ביכולתן להעיד עדים רלבנטיים, בעלי ידיעה אישית על הליך כריתת חוזי החכירה הראשוניים עם מתיישבי עין ורד. בית המשפט הוסיף, כי המשיבים "לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לשיהוי הניכר שחל בהגשת תביעתם מאז קרות האירועים הרלוונטיים לתובענה דנן". יחד עם זאת צוין, כי מקום שבו קבלת טענת שיהוי תגרום לאי-הכרה בזכות קניינית – על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בצמצום ובזהירות. אשר לנדון דידן נקבע, כי עיקרה של התביעה בהכרה בזכויות קנייניות, ואין מדובר במקרה חריג שבו מוצדק לסלק את התביעה על הסף, כבר בשלב זה, מאחד הטעמים האמורים. לצד זאת ציין בית המשפט, כי "אף אם אין לדחות התביעה מחמת שיהוי, הרי שלשיהוי יש 'מחיר' במישור הראייתי, הן מבחינת נטל השכנוע, והן מבחינת כמות הראיות שהתובע ידרש להציגן בפני בית המשפט כדי להוכיח תביעתו" (ההדגשה במקור – נ' ס').

 

8.        לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המבקשות שעניינה בקיומו של מעשה בית דין, וקבע כי לא הוכחו התנאים הנדרשים להחלת כלל זה. בשולי הדברים, דחה בית המשפט את יתר טענותיהן של המבקשות, לרבות הטענה בדבר אי-צירוף צדדים רלבנטיים. כך גם נדחתה הטענה לפיה המשיבים לא עמדו בהוראות תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, בכל הנוגע לזיהוי מפורט של מקרקעי מושב עין ורד. בית המשפט קבע, כי המבקשות לא הצביעו על מקור חוקי המלמד על כך שאי-עמידה בהוראות התקנה האמורה תביא לדחיית התביעה. מעבר לכך צוין, כי המשיבים צירפו לכתב תביעתם מפה המתארת את המקרקעין, והוסיפו תיאור מילולי.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

 

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

9.        לטענת המבקשות, נפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי שגגות המצדיקות מתן רשות ערעור, חרף אמות המידה המצומצמות להתערבות בהחלטות הדוחות בקשה לסילוק תביעה על הסף. הותרת ההחלטה על כנה, כך נטען, תביא לניהול הליך מיותר ולבזבוז זמן שיפוטי. לגופם של דברים, במישור ההתיישנות טוענות המבקשות, כי עילות התביעה שעליהן מבוססת התביעה, התיישנו לכל המאוחר בשנות ה-70 של המאה שעברה. המבקשות הדגישו את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה "האירועים נושא התביעה דנן התרחשו לפני זמן רב העולה במשכו על תקופת ההתיישנות הקבועה בדין", וטוענות כי נוכח קביעה זו, אין צורך בבירור עובדתי נוסף בכל הנוגע להתיישנות התביעה. לגבי טענת השיהוי גורסות המבקשות, כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לקבלת טענה מעין זו. הודגש, כי במשך עשרות שנים השתהו המשיבים בהגשת תביעתם, ובמקביל חידשו מדי תקופה את החוזים שלהם עם המבקשות, פרקטיקה המעידה על כך שזנחו את זכות תביעתם. הגשת התביעה בחלוף 80 שנים מעת קרות האירועים המתוארים בה, עולה כדי שימוש לא נאות בזכות התביעה.

 

10.      אשר לטענה בדבר העדר עילה, סבורות המבקשות כי קביעות בית המשפט המחוזי אינן עולות בקנה אחד עם הפסיקה בעניין שיח חדש ובעניין חפציבה. לדבריהן, לא ניתן לבסס עילת תביעה מכוח החריג שנקבע בעניין שיח חדש, אלא במצבים שבהם חל שינוי יעוד בקרקע, או קיים צפי לשינוי שכזה. עוד נטען, כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה הלכת שיח חדש לא יצרה את זכויותיהם הנטענות של החקלאים במקרקעין, נוגדת פסיקה קודמת בעניין זה. מכל מקום, טוענות המבקשות, "אין בהשתתפות המשיבים ברכישת המקרקעין, בין במצב של שינוי יעוד הקרקע ובין במצב רגיל, כדי להעניק זכויות עודפות מעבר לאלו שהוענקו להם מכוח החוזה ו/או החלטות המועצה המיטיבות". המבקשות הוסיפו, כי המשיבים לא הציגו בתביעתם נסיבות יחודיות, אלא טענו טענות גנריות שאינן מצדיקות קבלת זכויות עודפות, מעבר לחוזי החכירה האחידים. משכך, נטען כי התביעה אינה מגלה עילה, שכן "טענת חוכר חקלאי לקיומן של זכויות יתר אינה יכולה להתבסס על טיעונים גנריים, המשותפים לכלל המגזר החקלאי, אלא עליה להתבסס על טיעונים פרטניים, המבוססים על נסיבות ייחודיות המתייחסות לאותו חוכר חקלאי" (עניין חפציבה, פסקה 10). עוד טוענות המבקשות, כי שגה בית המשפט המחוזי, שעה שלא דחה על הסף את טענת המשיבים לקיומה של נאמנות בינם לבין קק"ל. לגרסתן, השתתפות המשיבים ברכישת המקרקעין אינה מקימה חזקת נאמנות, שכן הסכומים ששולמו על-ידיהם – הוחזרו להם, ולפיכך מדובר לכל היותר בהלוואה, לא ביחסי נאמנות. מעבר לכך נטען, כי קק"ל מעולם לא רכשה קרקעות לשם אחזקתן בנאמנות, ופעולות מסוג זה אף היו אסורות עליה על-פי תקנותיה. יתרה מכך, יחסי נאמנות מעין אלו לא הוזכרו באף אחד מן החוזים שנחתמו בין הצדדים במהלך השנים.

 

11.      עוד טוענות המבקשות, כי היה מקום לדחות את התביעה על הסף מחמת אי-צירוף צדדים רלבנטיים. לדבריהן, כתב התביעה הוגש בשם מושב עין ורד ו-96 בעלי נחלות במושב, אולם לא צורף יפוי כוח מטעם 34 בעלי נחלות נוספים המתגוררים במושב. לטענת המבקשות, אי-צירוף אותם בעלי נחלות עלול לפגוע במעמדם ובזכויותיהם, והיה על המשיבים לצרפם, או לחלופין להחריגם במפורש מכתב התביעה. לבסוף טוענות המבקשות, כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא דחה את התביעה על הסף מחמת העדר פירוט של המקרקעין. המבקשות שבו על טענתן, לפיה המשיבים לא הגדירו בפירוט מספק את המקרקעין שבהם הם תובעים זכויות קנייניות, אלא הסתפקו בצירוף תשריט ישן של מקרקעי מושב עין ורד כולו. משכך, נטען כי תביעתם "אינה ניתנת לבחינה מצד המבקשות ואף פוגעת בהגנתן ביחס לטענות התובעים [המשיבים – נ' ס']".

 

12.      המשיבים טוענים בתשובתם, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, ועל כן דינה להידחות. הודגש, כי כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה שלא לסלק תביעה על הסף – היקף ההתערבות מצומצם במיוחד. בנדון דידן, כך נטען, לא הצביעו המבקשות על נזק שייגרם להן כתוצאה מניהול התביעה, אשר אינו בר-פיצוי באמצעות פסיקת הוצאות, ומחייב דיון בטענותיהן כבר עתה.

 

13.      לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי לא נפל בהחלטת בית המשפט המחוזי פגם המצדיק התערבות בהחלטה. לשיטתם, על יסוד השתתפותם במימון רכישת המקרקעין, קמה חזקת נאמנות לפיה קק"ל נרשמה כבעלי המקרקעין כנאמנת, בעוד המשיבים הם הבעלים ה'אמיתיים'. עוד בהקשר זה טוענים המשיבים, כי קק"ל הפרה את חובתה כנאמנת כלפי המתיישבים ביום שבו בוטלו החלטות מועצת מקרקעי ישראל בעניין החקלאים, היינו מועד מתן פסק הדין בעניין שיח חדש. מכאן מסיקים המשיבים, כי תביעתם לא התיישנה, ואין לסלקהּ על הסף מטעם זה. אשר לטענת השיהוי סבורים המשיבים, בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, כי משום שעניינה של התביעה בהגנה על זכויותיהם הקנייניות, אין מקום לסלקהּ מחמת שיהוי. המשיבים מוסיפים לעניין זה, כי קק"ל כפרה בנאמנותה "רק בעת האחרונה", ומשכך אין לזקוף לחובתם את ההשתהות בהגשת התביעה. בנוגע לטענת המבקשות בדבר העדר עילה, טוענים המשיבים, כי תביעות כגון דא אינן מוגבלות רק למצבים שבהם בוצע שינוי יעוד בקרקע, ומכל מקום צפוי לדבריהם שינוי יעוד במושב עין ורד.

 

דיון והכרעה

14.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים, על נספחיהן, ושקלתי את נימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. להווי ידוע, כי סילוק תביעות על הסף יֵעשה רק במצבים חריגים, שבהם ברור, כי "בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה כ (4.6.2007)). אם כך בערכאה הדיונית, בערכאת הערעור, במסגרת הליך של בקשה לרשות ערעור, על אחת כמה וכמה (רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל, פסקה 4 (26.12.2013)). הנדון דידן אינו נמנה עם אותם מצבים חריגים המצדיקים התערבות. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקשות לעומקן, לא התעלם מן הקשיים שהציגו בנוגע לתביעת המשיבים, אולם קבע כי דרוש בירור עובדתי על מנת להכריע בחלק מן הטענות. כך ראוי שייעשה כאשר בסעד קיצוני של סילוק על הסף עסקינן; אם יש ספק – אין ספק.

 

15.      זאת ועוד, לא זו בלבד שאין בדחיית בקשת סילוק התביעה על הסף כדי ללמד על גורלה של התביעה, אלא שזהו לא סוף פסוק גם בנוגע לטענות הסף כשלעצמן. בהתאם להוראת תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה במחיקה על הסף (ובדומה לה, גם הוראת תקנה 101, שעניינה בדחייה על הסף), "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים" (ההדגשה הוספה – נ' ס'). עינינו הרואות, בית המשפט יהא רשאי למחוק או לדחות את כתב התביעה בכל עת; כל אשר טעון בירור – עוד עתיד להתברר, במסגרת ההליך העיקרי. בייחוד אמורים הדברים ביחס לטענת ההתיישנות. כאמור, בית המשפט קבע, כי אין לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, וזאת נוכח טענת המשיבים, לפיה קק"ל תפקדה כנאמנת על המקרקעין, ונאמנות זו הופרה לאחר פסק הדין בשיח חדש. המבקשות מעלות טענות כבדות משקל לעניין עצם קיומה של חזקת נאמנות; חלקן במישור המשפטי הכללי, חלקן נובעות מנסיבות העניין הקונקרטיות. מנגד, המשיבים טרם הבהירו מה כוללת, לשיטתם, חובת הנאמנות של קק"ל כלפיהם, ובמה התבטאה הפרתה של חובה זו. כך למשל, ככל שאכן התקיימו יחסי נאמנות בין המשיבים לבין קק"ל, עולה השאלה מה מייחד את ההפרה הנטענת, מהפעולות שבוצעו בעקבות פסק הדין בעניין שיח חדש. זאת, נוכח טענת המשיבים לפיה חובת הנאמנות הופרה לאחר מועד מתן פסק הדין בעניין שיח חדש, ובהתחשב בכך ש"בפסקה 34 לא ביקש בית משפט זה ליצור יש מאין זכויות חדשות או להחיות זכויות שהתיישנו" (עניין חפציבה, פסקה 7). מכל מקום, שאלות נכבדות אלו דורשות בירור עובדתי, ויתבררו בהמשך ההליך בבית המשפט המחוזי. בכל הנוגע לשאלת הנאמנות, דומה כי מוטב מוקדם ממאוחר, שכן ככל שיתקבלו טענות המבקשות לעניין זה – קצרה הדרך לקביעה כי התביעה אכן התיישנה.

 

16.      אין בידי לקבל את טענות המבקשות במישור של העדר עילה. הטענה לפיה החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעניין שיח חדש ובעניין חפציבה – היא טענה מוקדמת, שאין זה המועד המתאים לדון בה. כל שנקבע הוא, כי על יסוד האמור בכתב התביעה – התביעה "אינה חסרת עילה", ולפיכך טענות המשיבים מצריכות בירור עובדתי. בהמשך, ככל שיידרש לכך, יכריע בית המשפט המחוזי בשאלות שבמחלוקת על סמך מכלול הנתונים, ובהתאם לתבחינים שנקבעו בעניין שיח חדש, ופורשו לאחר מכן בפסיקה, לרבות העקרונות המנחים שנקבעו בעניין חפציבה. כך גם לגבי טענתן השנייה של המבקשות במישור זה, לפיה תביעות המבוססות על החריג שנקבע בעניין שיח חדש, מוגבלות למצבים שבהם בוצע שינוי יעוד בקרקע. על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, טענה זו אינה נתמכת בלשונה של פסקה 34 בעניין שיח חדש, וגם לא קיבלה ביטוי בפסק הדין בעניין חפציבה. משכך, אין הצדקה לסלק את התביעה על הסף, מן הטעם שלא בוצע שינוי יעוד במקרקעי עין ורד. טענה זו תתברר לגופה בבית המשפט המחוזי, יחד עם יתר הטענות הנדרשות להכרעה.

 

17.      אשר ליתר טענותיהן של המבקשות – שיהוי, אי-צירוף צדדים רלבנטיים, העדר פירוט של המקרקעין – לא מצאתי הצדקה לקיים בירור 'ערעורי' לגביהן כבר בשלב זה. גם תחת הנחה לפיה מתקיימים כל התנאים הנדרשים לקבלת טענת שיהוי, מסור לבית המשפט שיקול דעת בשאלה מהי המשמעות שתינתן לשיהוי בנסיבות העניין. סילוק תביעה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, יֵעשה בנסיבות חריגות בלבד, ו"במיוחד נכונים הדברים מקום בו בגין השיהוי האמור מתבקש בית המשפט להימנע מלהכיר בזכותו הקניינית של אדם, שאז שיקול-הדעת האמור מופעל אף ביתר צמצום" (ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 19 (21.2.2007)). בנדון דידן, עיקרה של התביעה בדרישת המשיבים להכרה בזכויות קנייניות. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי באיזון מכלול השיקולים, אין מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי. לא למותר לציין, כי בית המשפט הציע מזור לקשיים הראייתיים שנגרמו למבקשות, תוך שהבהיר כי "לא מן הנמנע כי נטל ההוכחה המוטל על התובעים לשם הוכחת תביעתם זו הינו נטל מוגבר" (ההדגשה במקור – נ' ס'). נוכח מסקנה זו, מקל וחומר, ומבלי להידרש לגופן של הטענות, אין מקום לדחות את התביעה על הסף בגין אי-צירוף צדדים רלבנטיים, או העדר פירוט מספק של המקרקעין.

 

18.      אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

 

           המבקשות ישאו בהוצאות המשיבים, בסך של 5,000 ₪.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"ז בטבת התש"ף (‏14.1.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
רע"א 476/21
החלטה
22/01/2021
טען מסמכים נוספים