קרן להב שתיים שותפות מוגבלת נ. בנט קפלן | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קרן להב שתיים שותפות מוגבלת נ. בנט קפלן

רע"א 6106/19
תאריך: 06/10/2019

בבית המשפט העליון

 

רע"א  6106/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשות:

1. קרן להב שתיים שותפות מוגבלת

 

2. ע.ג ביכורים בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

בנט קפלן

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 3.7.2019 בת"א 52865-06-17 שניתנה על ידי כבוד השופטת עינת רביד ובקשה לעיכוב ביצוע

 

בשם המבקשות:

עו"ד צבי בר-נתן; עו"ד מרב ברוך; עו"ד בר טננבאום

 

 

החלטה

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת עינת רביד) מיום 3.7.2019 בת"א 52865-06-17, אשר חייבה את המבקשות 1 ו-2 בגילוי מסמכים ספציפיים. לצד בקשת רשות הערעור התבקש עיכוב ביצוע ההחלטה האמורה.

 

העובדות הצריכות לעניין והחלטת בית המשפט קמא

 

1.            המבקשות העמידו הלוואה על סך 15 מיליון ש"ח לחברת קיי.ויי.גי ישראל בע"מ (להלן: "KYG"), בעלת מניות בחברת גלובוס מקס בע"מ (להלן: "גלובוס"), לצורך מימון פעילותה השוטפת של גלובוס. ההלוואה הוסדרה במסגרת שני הסכמי מימון (להלן: "הסכמי המימון"). על פי טענת המבקשות, המשיב נתן ערבויות סולידריות ועצמאיות לחיובים שנקבעו בהסכמי המימון, יחד ולחוד עם 5 ערבות נוספות (4 ערבות הרשומות בארה"ב (להלן: "הערבות הזרות") וחברת גלובוס רשת בתי קולנוע בע"מ). סוכם שהערבויות תהיינה ללא מגבלת סכום או תקופה, ללא תלות האחת באחרת, ותוקפן יעמוד עד לאחר שהמבקשת 2 תאשר בכתב כי החיובים המובטחים נפרעו במלואם. על בסיס הסכמי המימון נחתמו ביום 19.5.2016 הסכמי ערבות ישירים בין המבקשת 2 לבין המשיב וערבות נוספות, בהן עוגנו ההתחייבויות שבהסכמי המימון (להלן: "הסכמי הערבות"). לטענת המבקשות, במסגרת זו הסכים המשיב כי המבקשות לא יידרשו לנקוט בהליך נגד החייבת העיקרית, KYG, טרם יידרש למימוש ערבותו, כי חובתו כערב לא תשתנה גם מקום בו ייכרתו הסכמים עם ערבות נוספות, וכי הוא מוותר על הגנות מכוח חוק הערבות, התשכ"ז-1967.

 

2.            ביום 13.6.2017 גלובוס הגישה בקשה דחופה להקפאת הליכים, אשר התקבלה באותו היום (אם כי במתכונת ארעית באותו שלב (פר"ק 27678-06-17)). המבקשות העמידו לפיכך את יתרת סכום ההלוואה שטרם שולם לפירעון מידי, זאת כפי שמתיר להם אחד מהסעיפים בהסכמי המימון. בהמשך לכך, ביום 22.6.2017, המבקשות הגישו נגד המשיב ונגד הערבות הנוספות תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום החיובים המבוטחים, אשר הועמדה על סך 15,292,180 ש"ח. ביום 17.8.2018 ניתן נגד KYG ונגד הערבות הזרות פסד דין על מלוא סכום התביעה המבוקש. KYG והערבות הזרות ערערו לבית משפט זה על פסק הדין (ע"א 7136/18), אך בד בבד באו בדברים עם המבקשות והתקבלו ביניהן הסכמות (להלן: "ההסכמות"). על יסוד הסכמות אלו הוגשה ביום 4.4.2019 בקשה בהסכמה לדחיית הערעור, ו-3 ימים לאחר מכן בית משפט זה (כבוד הרשם רון גולדשטיין) דחה את הערעור כמבוקש, וללא צו להוצאות.

 

3.            ההליך נגד המשיב המשיך להתנהל, כאשר במסגרתו הוגשה על ידי המשיב בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים. המשיב ביקש לעיין בהסכמות האמורות, וכן ביקש לקבל מסמכים בנוגע להסכמות נוספות, אליהן הגיעו המבקשות וצדדים נוספים בהליך אחר המתנהל בארצות הברית (להלן: "ההליך בארה"ב").

 

4.            בקשת המשיב התקבלה בחלקה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 3.7.2019. בקשתו לעניין בהסכמות שהתקבלו במסגרת ההליך בארה"ב נדחתה, משנקבע כי על המשיב למצות טענותיו וזכויותיו בהליך שם, אך בקשתו ביחס להליך קמא התקבלה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מההסכמים עליהם חתם המשיב עולה, לכאורה, כי ויתר על ההגנות הקבועות בחוק הערבות, ולכן ההסכמות אינן רלוונטיות לחיובו שלו, ואולם, יש לאפשר למשיב לעיין בהן מכוח חובת תום הלב וכחלק ממימוש "עקרון ההחזר". כך, יוכל לשקול את סוגיית ההחזר כשלפניו הנתונים הנדרשים.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

           למען שלמות התמונה יצוין כי עובר להגשת בקשת רשות ערעור זו הגישו המבקשות לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בקשה זו התקבלה בהחלטה מיום 14.7.2019, וצו עיכוב ביצוע ארעי ניתן עד להחלטה בבקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לצד בקשת רשות ערעור זו.

 

נימוקי הבקשה

 

5.            המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט קמא, ומשכך יש לבטל החלטתו ולדחות את בקשת הגילוי במלואה. את טענתן תומכות המבקשות בנימוקים הבאים:

 

6.            ראשית, המשיב אינו בגדר "חייב משני", כפי שנדרש לתחולת "עקרון העדכון", ועל כן ההסכמות אינן רלוונטיות כלפיו. לטענת המבקשות, סיווג המשיב כחייב משני נעשה ללא נימוק ועל בסיס פרשנות משפטית שגויה; המשיב אינו ערב להלוואה שנטלה KYG, כי אם התחייב לשיפוי מקום בו KYG לא תעמוד בהחזר ההלוואה. כך נלמד ממספר מקורות: מאפייני ההתחייבות, שהיא אוטונומית ואינה קשורה לעסקת היסוד שנערכה מול KYG; מלשון הסכמי המימון והסכמי הערבות, לדוגמא, סעיף 3.1.3 להסכם הערבות לפיו ערב נותר חייב אף אם הנושה התפשר עם החייב העיקרי; ומהתנהלות המשיב, לדוגמא, מתשלומי ריבית בהם נשא באופן אישי טרם כניסתה של גלובוס להקפאת הליכים. בנוסף, נטען כי המשיב חתם על כלל מסמכי הערבות בשם KYG, בשם הערבות הזרות וכן באופן אישי, דבר המעיד כי היה הרוח החיה מאחורי העסקה כולה ועל כן ישנו קושי בהתייחסות אליו כאל חייב משני. התחייבות המשיב היא לפיכך התחייבות לשיפוי, ולמצער "יצור כלאיים" בין ערב לבין מתחייב לשיפוי (כפי שזה הוגדר בע"א 255/89 פרדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 641, 650–651 (1992)).

 

7.            שנית, אין בגילוי ההסכמות כדי למלא אחר "עקרון העדכון", ככלי עזר להגשמת "עקרון ההחזר". חובת המבקשות מכוח "עקרון העדכון" הוא להתריע לפני ערבים כי החייבת העיקרית חרגה מקיומו התקין של החיוב, כפי שהמבקשות עשו במקרה דנן, אך אין חובה לעדכן בדבר הסדרים שונים. כך אין בהסכמות, אשר נועדו להסדרת גביית החוב, כדי להשפיע על חיובו של המשיב מכוח ערבותו או לסייע בהגנתו. המבקשות הוסיפו כי בשני פסקי דין אליהם התייחס בית המשפט קמא בהחלטתו לא בוצע גילוי בקשר להסכמים בין נושים לבין ערבים, אך נקבע כי אי גילוי זה אינו נוגד את חובת תום הלב ביחס לערב שחויב בערבותו. בהינתן הדמיון העובדתי בין פסקי הדין לבין הנדון דידן, מתחייבת תוצאה זהה בענייננו. קרי, כי אין לחייב בגילוי.

 

8.            זאת ועוד, המבקשות טענו כי בית המשפט קמא שגה כשבחר לא לעיין בהסכמות שגילוין התבקש טרם נתן החלטתו. בהמשך לכך טענו כי לו היה בית המשפט קמא מעיין בהסכמות היה נוכח כי החלטתו, במתכונת שניתנה, כלל אינה אפשרית לביצוע; ההסכמות הושגו במסמך אחד בו משולבות הן ההסכמות עם הערבות הזרות, אותן קבע בית המשפט כי יש לגלות, והן ההסכמות ביחס להליך בארה"ב, אותן לא נדרשו המבקשות לגלות.

 

דיון והכרעה

 

9.            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי החלטות דיוניות בדבר אופן ניהול ההליך המשפטי מצויות בגדר הפררוגטיבה של הערכאה המבררת, כאשר התערבות ערכאת הערעור בה שמורה למקרים חריגים בלבד. הדברים נכונים ביתר שאת ביחס להחלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים, בהן לא תתערב ערכאת הערעור אלא כאשר החלטה אינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות (רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 5 (4.9.2017); רע"א 7515/16 לוזון נ' ברקוביץ, פסקה 18 (11.6.2019)). במקרה שלפניי התייחס בית המשפט קמא, בהחלטה מפורטת ומנומקת, לכלל טענות הצדדים והחליט כחוכמתו. לא מצאתי כי החלטתו נמצאת בגדר המקרים החריגים שמצדיקים התערבות בשיקול דעתו.

 

10.         ויובהר, השאלה בה נדרש בית המשפט קמא להכריע איננה מהן חובות הגילוי המוטלות על נושה כלפי חייב מסוגו של המשיב במהלך ההתנהלות השוטפת (בלשון המבקשות, מהם התחולה וההיקף של "עקרון העדכון" בנסיבות העניין), אלא האם במסגרת הליך משפטי יש מקום להורות על גילוי מסמכים מסוימים העשויים להיות רלוונטיים לצורך בירור התובענה. בית המשפט קמא היה ער להבחנה זו (ראו פסקה 32 להחלטה), ויש לקרוא את החלטתו כמבוססת אך על הקביעה כי המסמכים שעל גילויים הורה עשויים להיות רלוונטיים לבירור התובענה שלפניו, וזאת לאור עקרונות יסוד של דיני ריבוי חייבים בחיוב בלתי מצטבר (זכות ההשתתפות בין חייבים ושלילת האפשרות להיפרע פעמיים) – הא ותו לאו.

 

11.         המבקשות הוסיפו וטענו נגד בית המשפט קמא כי נתן החלטתו מבלי שעיין בהסכמות, כפי שהמבקשות הציעו שיעשה, וכי העיון כלל אינו אפשרי משום שבמסמך ההסכמות משולבות הסכמות נוספות שבקשת העיון בהן נדחתה. לא מצאתי בטענות אלו ממש. הסמכות הקיימת לבית המשפט לעיין במסמכים מקום בו עלתה טענת חיסיון היא סמכות שבשיקול דעת. כלשון סעיף 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כשטענה מעין זו מועלת בית המשפט "רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו". אכן, הפסיקה התייחסה לאפשרות עיון במסמך מכוח סעיף זה גם במקרים בהם נטען לקיום אינטרס נוגד, קרי אף כשלא עלתה טענת חיסיון, ונהוג להשתמש בסמכות באופן רחב (רע"א 7598/14 ג'אנופולוס נ' הימנותא בע"מ, פסקה 12 (6.1.2015)). ואולם, הדבר אינו מוריד מהיות העיון בשיקול דעת בית המשפט. כן לא שוכנעתי כי העיון עשוי היה לתרום להבהרת הנסיבות באופן שהיה משנה מהאופן בו הבין אותן בית המשפט קמא. בית המשפט התייחס לרגישות ההסכמות בציינו כי "ככל שנדרש יוכלו הצדדים להגיע להסכמות על מגבלות על העיון, כגון איסור פרסום, חשיפתו רק למספר מצומצם מאוד של אנשים, ביצוע העיון במשרדי בא כוח [המבקשות] וכיוצא בזה". ברי לפיכך כי בית המשפט קמא נתן דעתו לטענות המבקשות בסוגיה זו. קביעתו כי מענה לחששן של המבקשות יכול שימצא במסגרת הגבלות ספציפיות על אופן מימוש זכות העיון סבירה בנסיבות העניין, ומשכך לא מצאתי בטענות שהועלו ברובד זה כדי להצדיק התערבות בשיקול דעת בית המשפט קמא.

 

12.         סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לצדה. מאחר ומדובר בבקשה שלא היה מקום להגישה, יישאו המבקשות בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 7,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏ז' בתשרי התש"פ (‏6.10.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים