קי.גי.אס. אינווסטמנטס בע"מ נ. עו"ד גיא אורן | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קי.גי.אס. אינווסטמנטס בע"מ נ. עו"ד גיא אורן

רע"א 8277/19
תאריך: 09/01/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א 8277/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשת:

קי.גי.אס. אינווסטמנטס בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עו"ד גיא אורן

 

2. חב' שבע בכל בע"מ

 

3. ים אופקים חדשים יזום ויעוץ כלכלי בע"מ

 

4. יצחק מזרחי

 

5. יעקב מזרחי

 

 

המשיבים הפורמליים:

6. אביב נקש

 

7. מי חיים אחזקות בע"מ

 

8. דורון חלא

 

9. לירון אלמוג

 

10. דוד אלמוג

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.2019 בת"א 40109-05-13 שניתנה על ידי כב' השופט אריה רומנוב

 

בשם המבקשת:

עו"ד ראובן יהושע

 

 

החלטה

 

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אריה רומנוב) בת"א 40109-05-13 מיום 16.11.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

 

1.            ברקע ההליך שלפניי תביעה כספית בסכום של כ-2.7 מיליון ש"ח שהגישה המבקשת נגד המשיבה 2 – חברת "שבע בכל בע"מ" (להלן: "החברה"), ובעלי מניותיה – המשיבים 10-3 (להלן: "בעלי המניות"). עניינה של התביעה בטענות המבקשת להפרתו של הסכם שנכרת בינה לבין בעלי המניות בשנת 2005.

 

2.            עובר להגשת התביעה, נתגלע סכסוך בין בעלי המניות, אשר עודנו מתברר במסגרת הליך אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 37122-08-11, כב' השופטת רות רונן) (להלן: "תביעת בעלי המניות"). במסגרת אותו הליך, הורה בית המשפט על מכירת הנכס היחיד של החברה – נכס מקרקעין בבאר-שבע – והתקבל תמורתו סכום של למעלה מ-13 מיליון ש"ח (להלן: "כספי התמורה"). יצוין כי במסגרת תביעת בעלי המניות מינה בית המשפט את המשיב 1, עו"ד גיא אורן (להלן: "הנאמן"), כבא כוחה של החברה וכנאמן על כספה.

 

3.            לאור כך, הגישה המבקשת, לצד תביעתה הכספית, בקשה למתן צו עיקול זמני על כספי התמורה בגובה מלוא סכום התביעה, היינו כ-2.7 מיליון ש"ח, לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין (ככל שתוכרע התביעה לטובתה). ביום 22.5.2013, נעתר רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט ראובן שמיע) לבקשה והורה על מתן צו עיקול זמני על כספי התמורה, במעמד צד אחד, בגובה של כ-2.7 מיליון ש"ח (להלן: "ההחלטה הראשונה"). נוכח החלטה זו, הגישו החברה ובעלי המניות מספר בקשות לביטול העיקול הזמני. ביום 3.7.2013 התקיים דיון בבקשות, במסגרתו העלו בעלי המניות את הטענה כי העיקול יפגע בניהולה התקין של החברה וביכולת הפירעון שלה. בתגובה, ציין בא כוחה של המבקשת כי "העיקול לא יפריע להם לשום הוצאה שכונסי [ה]נכסים צריכים להוציא, אני גם מסכים כי זה יהיה כתוב. רק שלא יחלקו כספים לבעלי המניות" (עמוד 17 לפרוטוקול הדיון מיום 3.7.2013) (להלן: "הצהרת בא כוח המבקשת").

 

4.            ביום 14.7.2013 נתן רשם בית המשפט המחוזי החלטה הדוחה את הבקשות (להלן: "ההחלטה השנייה"). עם זאת, קבע הרשם כי נוכח הצהרת בא כוח המבקשת תוכל החברה "להשתמש בכספי התמורה ממכירת הנכס, ככל שהדבר נחוץ לפעילות[ה] השוטפת" בכפוף לכך ש"לא יועבר[] מתוך [כספי התמורה] כל סכום למי [מבעלי המניות]" (עמוד 7 להחלטת בית המשפט). ביום 7.8.2013 הגישו החברה ובעלי המניות ערעורים על החלטה זו לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הרשם (ע"ר 11167-08-13, 41190-09-13, 43388-09-13; כב' השופט משה סובל), וביום 29.10.2013 התקיים דיון בערעורים. במסגרת הדיון, הסכים בא כוח המבקשת להורדת סכום העיקול ל-2.3 מיליון ש"ח. בנוסף, ציין ביחס לשימוש בכספי התמורה כי "אם זה פעילות שוטפת, אז כן. כמובן שלא יתחילו לחלק כסף. הכוונה מהכספים המעוקלים. אני חושב שזה ברור. כסף שלא מעוקל, אין הם צריכים את הרשות שלי" (עמוד 14 לפרוטוקול הדיון בערעורים מיום 29.10.2013). בסופו של יום, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן, בין היתר, תוקנה ההחלטה הראשונה כך שגובה העיקול הועמד על 2.3 מיליון ש"ח. הסכמות אלו קיבלו תוקף של פסק דין.

 

5.            מספר שנים לאחר מכן, ביום 17.4.2019, ניתנה במסגרת תביעת בעלי המניות החלטה המורה על העברת כל הכספים בקופת החברה לידי המשיבים 3 ו-5 (להלן: "מזרחי"), וזאת כחלק מפשרה שהושגה בין בעלי המניות. לאור החלטה זו, העביר הנאמן למזרחי את כספי התמורה שנותרו בקופת החברה, למעט סכום של 2.3 מיליון ש"ח עליו הוטל העיקול. עקב כך, הגישה המבקשת ביום 12.8.2019 בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה").

 

6.            ביום 16.11.2019 נתן בית המשפט קמא (כב' השופט אריה רומנוב) החלטה מפורטת הדוחה את הבקשה. במסגרת החלטתו ציין בית המשפט כי קיימת מחלוקת פרשנית בין הצדדים ביחס להחלטות. לאחר שניתח את נוסח ההחלטות ואת הדיונים שהתקיימו בעניין צו העיקול הזמני, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לקבל את הפרשנות שהציעו המשיבים 5-1, לפיה העיקול הוטל על סכום של 2.3 מיליון ש"ח, ולא נקבעה כל הגבלה ביחס לשימוש ביתרת כספי התמורה.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

7.            לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא בהחלטתו. בתמצית, טוענת היא כי בהחלטותיו אסר בית המשפט על העברת כספים לבעלי המניות מתוך מלוא כספי התמורה, ולא רק מתוך הסכום עליו הוטל העיקול. לכן, במעשיו הפר הנאמן את ההחלטות.

 

8.            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה ייחודי בעל מאפיינים מעין-פליליים, אשר השימוש בו ייעשה במשורה ובלבד שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית (ראו: רע"א 4009/17 רם נ' ימיני, פסקה 9 והאסמכתאות שם (17.9.2017); רע"א 6448/15 וינברג נ' עו"ד דורון, פסקה 13 (7.10.2015) (להלן: "עניין וינברג")). בשל ייחודיותו של הליך זה, נפסק לא פעם כי אין אוכפים מכוח הפקודה אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד-משמעי, לא יראו בהפרתו משום ביזיון בית-משפט. כן נקבע כי לא יהיה זה ראוי להיזקק להליך מכוח הפקודה כאשר קיימת מחלוקת פרשנית בתום לב בין הצדדים ביחס להוראות הצו אותו מבקשים לאכוף (ראו: עניין וינברג, בפסקה 13; רע"א 6858/14 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 9 (11.1.2015)). הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה במסגרתה ניתן תוקף להסכמות בין הצדדים (רע"א 1932/18 נמבר נ' רושל, פסקה 8 (29.3.2018)).

 

9.            בענייננו, הצו אשר אכיפתו מתבקשת הותווה במסגרת שלוש החלטות נפרדות: ההחלטה הראשונה, ההחלטה השנייה ופסק-הדין בערעורים, אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים ובמסגרתו תוקנו ההחלטות האמורות. מטבע הדברים, הוביל השעטנז לאי-בהירות ביחס להוראות הצו, אשר יצרה מחלוקת פרשנית בין הצדדים: המשיבים מצדם טוענים כי הצו מטיל עיקול בסך של 2.3 מיליון ש"ח ולא קובע כל הגבלה על השימוש ביתרת כספי התמורה, ואילו המבקשת סבורה כי בנוסף להטלת עיקול בסך האמור, אוסר הצו גם על העברת יתרת כספי התמורה לבעלי המניות. די בקיומה של מחלוקת זו, במסגרתה כל צד אוחז בתום לב בפרשנות לגיטימית של ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו, כדי להצביע על כך שפקודת ביזיון בית המשפט אינה האכסניה הראויה לפתרונה. אשר על כן, סבורני כי אכן היה מקום לדחות את הבקשה, שכן, כמובהר, אין לנקוט בהליך בזיון בית משפט כאשר ההפרה הנטענת שנויה במחלוקת פרשנית בתום לב.

 

10.         סוף דבר: בקשת רשת הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

 

 

          ניתנה היום, ‏י"ב בטבת התש"ף (‏9.1.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים