קימברלי- קלארק ישראל שיווק נ. מיה גד- מסטיי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קימברלי- קלארק ישראל שיווק נ. מיה גד- מסטיי

ע"א 7100/19
תאריך: 02/12/2019

 

בבית המשפט העליון

ע"א  7100/19

 

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשת:

קימברלי - קלארק ישראל שיווק בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מיה גד - מסטיי

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.8.2019 בת"צ 18451-04-11 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה מ' נד"ב

 

בשם המבקשת:                      עו"ד צבי אגמון, עו"ד יואב הירש, עו"ד רוני מונק,

                                           עו"ד גד טיכו, עו"ד אלון קנטי

 

בשם המשיבה:                       עו"ד יואב גפני

 

החלטה

 

 

1.        בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 12.8.2019 (ת"צ 18451-04-11, השופטת הבכירה מ' נד"ב). 

 

2.        ביום 12.4.2011 הגישה המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ, שעילתה בכך שבמהלכה של שנת 2010 זו שיווקה חיתולי "האגיס" מכותנה אורגנית שהיו פגומים. המבקשת טענה כי יש לדחות את בקשת האישור בשל "נוהל פיצוי" שהנהיגה מיוזמתה, ובמסגרתו פרסמה את דבר התקלה והציעה פיצוי לרוכשים במתכונת של הענקת מוצרים תקינים (להלן: נוהל הפיצוי). לטענת המבקשת עלותו של מהלך זה נאמדת בכ-7,500,000 שקלים, ובמסגרתו הוענקו 130,000 חיתולים ליותר מ-30,000 צרכנים בישראל. 

 

3.        ביום 7.4.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת האישור, וקבע, בעיקרו של דבר, כי המבקשת ידעה על הפגם שנפל בחיתולים ימים ספורים לאחר תחילת שיווקם ובכל זאת לא אספה אותם מן החנויות ולא עדכנה את הציבור בכך, אלא לאחר יותר מחודשיים. כן נקבע כי אין בהנהגתו של נוהל הפיצוי כדי להצדיק את דחייתה של בקשת האישור. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בפסק דינו מיום 6.7.2015 נענה בית משפט זה להענקת רשות ערעור, אך דחה את הערעור לגופו (רע"א 3814/14, השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן והשופטים י' דנציגר ו-א' שהם; להלן: רע"א חוגלה)).

 

4.        בין הצדדים נוהל הליך גישור שכשל, ובהמשך לכך ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את התובענה הייצוגית. במישור העובדתי קבע בית המשפט המחוזי כי שיווק החיתולים הפגומים החל ביום 15.12.2010, כי הפגם נפל בכל מידות החיתולים המשווקות, כי כל חבילות החיתולים שהופצו בין יום 15.12.2010 ועד ליום 20.1.2011 הכילו חיתולים פגומים, וכי עד יציאתה של המבקשת במסע פרסום בדבר התקלה שווקו לשוק 428,088 חבילות שהכילו חיתולים פגומים.

 

5.        בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקשת הפרה את הוראותיהם של סעיפים 2(א)(1), 2(א)(4) ו-4 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 האוסרים על הטעייה ועל הפרת חובת גילוי, וכן ביצעה עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. בית המשפט המחוזי סבר כי נוהל הפיצוי שהנהיגה המבקשת והמהלך הפרסומי שנלווה לו ננקטו מאוחר מדי, ועמד על כך שהמבקשת הייתה מודעת לפגם שנפל בסמוך לאחר תחילת שיווקם של החיתולים החדשים אך לא פעלה באותה עת לאיסוף החבילות הפגומות שהופצו ולא יידעה בעניין את הציבור.

 

6.        בסיכומו של דבר הורה בית המשפט המחוזי על תשלום פיצוי שיחושב לפי שוויין של החבילות ששווקו ושהמבקשת לא פיצתה בגינן, בסך כולל שלא יפחת מ-15,855,262 שקלים. אם היקף הפניות של חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי לא יגיעו לסכום זה, כך נקבע, סכום היתרה יועבר לקרן שתוקם על-פי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ושמטרותיה יהיו רווחת תינוקות ופעוטות. את הגמול למשיבה העמיד בית המשפט המחוזי על 796,763 שקלים ואת שכר הטרחה של בא-כוחה על 2,782,598 שקלים, סכום שישולם בשתי פעימות.

 

7.        ביום 22.8.2019 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע זמני של כלל חלקיו של פסק הדין עד להגשת ערעור לבית משפט זה יחד עם בקשת עיכוב ביצוע ולהכרעה בבקשה זו.

 

8.        בבקשה שבפני טוענת המבקשת – בהתייחס לדרישות הדין – כי סיכויי הערעור שהגישה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירפה את ידיהן של חברות מסחריות לצאת במהלך של פיצוי מיוזמתן, וכי יש לפיכך הצדקה להתערב בו. בהקשר זה נטען כי בית המשפט המחוזי לא רק התעלם מנוהל הפיצוי שהנהיגה אלא אף הטיל עליה פיצוי שהוא עונשי דה-פקטו באמצעות העברת ההפרש שלא ישולם לחברי הקבוצה – לקרן. באשר למאזן הנוחות סומכת המבקשת את ידה על הגישה הנוהגת בפסיקה בדבר עיכוב ביצוע של תשלום פיצויים בתובענות ייצוגיות במקרים שבהם ישנם חברי קבוצה רבים, בהתחשב בקשיי ההשבה הקיימים במקרים כאלה. כן טוענת המבקשת כי ממילא הקרן לא תהיה רשאית לעשות שימוש בכספים שיועברו אליה עד שפסק הדין ייהפך לחלוט, וכי עבור הפרטים בקבוצה מדובר בסכומי כסף קטנים כך שלא ייגרם להם כל נזק בגין עיכוב בתשלומם. המבקשת טוענת כי אף באשר לגמול ולשכר הטרחה נוטה מאזן הנוחות לעברה, בהתחשב בכך שמדובר בסכומים גבוהים שנפסקו לאנשים פרטיים.

 

9.        המשיבה מצדה מתנגדת לעיכוב הביצוע וטוענת, בתמצית, כי בניגוד לנטען סיכויי הערעור קלושים. זאת, תוך הסתמכות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי כמו גם על קביעותיו של בית משפט זה ב-רע"א חוגלה, שעסק כאמור באישורה של התובענה הייצוגית. בכל הנוגע לטענות המבקשת בדבר יצירת "אפקט מצנן" כלפי חברות מסחריות במקרים דומים, נטען כי המסר העולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא כי על יצרן ומשווק לפעול במהירות וביעילות ברגע שנודע לו על תקלה במוצר, ולהודיע על כך לציבור. באשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי המקרה שבו עסקינן שונה מן ההחלטות שבהן הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של תשלום סכום הפיצוי, הן בשל כך שמצבה הכלכלי הנטען של המבקשת איתן והן לנוכח ההסדרים שחלים בעניין זה בנוגע לתשלום הגמול ושר הטרחה (בהפנותה לע"א 939/14 אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ' פירט (23.3.2014) (להלן: עניין אקסלנס), ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' דבוש (14.11.2013) (להלן: עניין קונקטיב גרופ), ע"א 2235/18 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב (22.4.2018), וע"א 2090/19 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין (8.4.2019)). בהמשך לכך, נטען כי אם בכל זאת תתקבל הבקשה יש לעשות כן בתנאים. בהקשר זה הוסיפה המשיבה כי חרף טענותיה של המבקשת בדבר איתנותה הכלכלית, ככל חברה מסחרית היא חשופה לסיכון של הפסדים.

 

10.      ביום 28.11.2019, נעניתי לבקשה להגיש תגובה לתשובה מטעם המשיבה. המבקשת עמדה על כך שאין כל חשש שלא תוכל לשלום את הפיצויים שנפסקו לחובתה אם ערעורה יידחה. בנוסף נטען כי המשיבה עצמה גילתה דעתה ביחס לכוונתה להגיש ערעור שכנגד על היקף הפיצוי, כך שגם לדידה פסק הדין בשלב זה אינו חלוט. ערעור שכנגד אכן הוגש ביום 29.11.2019. 

 

11.        לאחר ששקלתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

12.      אכן, הכלל הרגיל הנוהג בהליכים אזרחיים הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה גם בעניינן של תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). השיקולים המנחים את הדיון בבקשה הם, כידוע, סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: ע"א 6290/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 2 (5.9.2017); ע"א 4674/19 כן פייט ביופרמה בע"מ נ' קפיטל פוינט בע"מ, פסקה 5 (29.7.2019); ע"א 4604/19 כיכר השבת בע"מ נ' פלונית, פסקה 5 (25.8.2019)). ככלל, הדברים אמורים ביתר שאת כאשר עסקינן בפסק דין כספי שלרוב אינו בלתי הפיך על דרך ההשבה (ראו: ע"א 7453/18 עמאר נ' מזרחי, פסקה 11 וההפניות שם (6.11.2018)).

 

13.      אולם, כפי שהטעימו הצדדים יש מקום לתת משקל למאפיינים המיוחדים של פסיקת פיצוי לקבוצה גדולה של ניזוקים שההשבה לכל אחד מהם צריכה להיעשות באופן פרטני והנזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מקשיים בכך צפוי להיות גבוה (ראו: עניין קונקטיב גרופ, בפסקה ט; עניין אקסלנס, בפסקה 14). כאשר עסקינן בסכום נמוך של פיצוי שנפסק לכל אחד מחברי הקבוצה, לעומת סכום נכבד ביותר שהוטל על המבקשת, העולה על 15,000,000 שקלים, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים (ראו והשוו לעניין דואר ישראל, בפסקה 10), וזאת אף בלא להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

 

14.      לנוכח מצבה הכלכלי האיתן של המבקשת, שהטענות כנגדה הועלו בעלמא, לא ראיתי להורות על הפקדת ערובה בשלב זה על סכום הפיצוי. אשר ליתר רכיבי פסק הדין אני מוצאת להורות בנסיבות העניין על עיכוב ביצוע חלקי, כך שישולמו בשלב זה למשיבה 150,000 שקלים בגין הגמול שנפסק לה, ואילו בגין ההוצאות ושכר הטרחה ישולמו בשלב זה 500,000 שקלים.

 

15.      סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי. תשלום הפיצויים יעוכב כולו עד להכרעה בערעור, ואילו תשלום הגמול ושכר הטרחה יעוכב חלקית כאמור בפסקה 14 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ד' בכסלו התש"ף (‏2.12.2019).

 

 

 

                       ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים