קיבוץ עין חרוד מאוחד נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קיבוץ עין חרוד מאוחד נ. פלוני

רע"א 3521/20
תאריך: 09/11/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"א  3521/20

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשים:

1. קיבוץ עין חרוד מאוחד

 

2. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. פלוני

 

2. זועבי ראיף חומוס בע"מ

 

3. סעיד שלבי

 

4. זועבי ראיד

 

5. ק.ש. חתמים בע"מ

 

6. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 65909-01-20 מיום 31.3.2020, שניתן על-ידי כב' השופטת ב' טאובר

                                          

בשם המבקשים:

עו"ד יוסף הוד

 

בשם המשיבים 4-2:

עו"ד יזיד ח'. ח'ליפה

 

בשם המשיבה 6:

עו"ד אלון בלגה

 

פסק-דין

 

השופטת י' וילנר:

 

1.        השאלה העומדת במוקד בקשת רשות הערעור דנן היא האם יעה אופני זעיר המכונה "בובקט" (להלן: בובקט) בא בגדר המונח "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק).

 

2.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר) ברע"א 65909-01-20 מיום 31.3.2020, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום (כב' השופט י' פרידמן) בת"א 34587-02-18 מיום 29.12.2019, וערעורם על פסק דין חלקי זה – נדחה. בית משפט השלום דחה בפסק דינו החלקי את תביעת המשיב 1 נגד המשיבה 6, היא קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן בהתאמה: המשיב וקרנית) מכוח חוק הפיצויים, בקבעו כי הבובקט אינו מהווה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

 

רקע והליכים קודמים

 

3.        ביום 2.1.2017 נפגע המשיב בתאונה שאירעה כתוצאה מהתהפכות בובקט באתר עבודה (להלן בהתאמה: התאונה ואתר העבודה או האתר). עובר לתאונה פרקה משאית בטון על הכביש הסמוך לאתר העבודה בו בוצעו עבודות עפר. מאחר שלא היה באפשרותה של המשאית להיכנס לאתר, נעשה לצורך כך שימוש בבובקט הנושא כף מלפנים, אשר מילא את הכף בבטון ונסע לאתר על מנת לפרוק את הבטון במקום המיועד לכך. בהגיעו ליעד עצר הבובקט בפתאומיות, ואז התהפך ופגע במשיב.

 

           עוד יצוין כי במועד התאונה היה הבובקט מבוטח על-ידי המשיבה 5 – ק.ש. חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2020) בע"מ, בפוליסת ציוד מכני הנדסי, אך לא היה מבוטח בביטוח חובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

 

4.        המשיב הגיש, אפוא, לבית משפט השלום תביעה נזיקית נגד המבקשים והמשיבים 6-2 בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה (להלן: התביעה). תביעת המשיב התבססה על שתי עילות חלופיות: האחת, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], נגד המבקשים והמשיבים 5-2. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המשיבה 2 – זועבי ראיף חומוס בע"מ (להלן: חברת זועבי) היא חברה אשר שימשה בעת התאונה כקבלן באתר העבודה וכמעסיקתם של המשיב ושל נהג הבובקט; כי המבקש 1 – קיבוץ עין חרוד מאוחד, היה היזם ומזמין העבודה באתר; וכי המבקשת 2 היא מבטחת הקיבוץ בביטוח אחריות המכסה גם קבלני משנה, ובכך מכסה את אחריותה הנזיקית של חברת זועבי. לחלופין, טען המשיב כי יש לחייב את קרנית בפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לו מכוח חוק הפיצויים.

 

5.        הדיון בתביעה פוצל כך שתחילה נדון סיווג התאונה – האם היא באה בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים (כפי שטענו המבקשים), ובפרט, האם הבובקט בא בגדר המונח "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

 

פסק דינו החלקי של בית משפט השלום

 

6.        בפסק דינו החלקי מיום 29.12.2019 דחה בית משפט השלום את התביעה נגד קרנית, בקבעו כי הבובקט אינו עונה על הגדרת "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים.

 

           על-פי הסכמה עובדתית אליה הגיעו הצדדים, לפיה הבובקט הוא כלי הנוסע כמה עשרות מטרים באתר עבודה לצורכי עבודתו, וכן על-פי יתר הנתונים שהוצגו לפני בית משפט השלום, צוין כי הבובקט הוא מכונה ניידת מסוג יעה אופני זעיר, וכי מהירות נסיעתו המרבית עומדת על כ-19 קמ"ש. עוד צוין כי הבובקט איננו "רכבת", "טרקטור", "רכב נגרר", או רכב ה"נתמך על ידי רכב מנועי", כאמור בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים, ומשכך פנה בית משפט השלום לבחון האם הבובקט בא בגדר שתי החלופות הנוספות ל"רכב מנועי" על-פי החוק, והן: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית", ו"מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש".  בתוך כך, נקבע כי הבובקט אינו עונה על הגדרת "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" (ההדגשה הוספה, י.ו.), מאחר שנוכח מהירות נסיעתו המרבית, נאסר עליו על-פי דיני התעבורה לנוע בכביש. כמו כן, נקבע כי הבובקט אינו מהווה "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית", שכן למרות שכלי זה מסוגל לנוע באתר עבודה ואף להוביל מטען, הרי שהובלת מטען היא לכל היותר תכלית משנית של הבובקט, בעוד שייעודו העיקרי הוא ביצוע עבודות שונות באתרי עבודה. בתוך כך, צוין עוד כי ניתן לחבר לבובקט כלי עבודה שונים, ומשכך הסיכון הדומיננטי העולה מהפעלתו נובע מן השימוש בו לביצוע עבודות, ולא משימוש תעבורתי.

 

7.        בנוסף, נקבע כי בבחינת ייעודו של הבובקט, אין רלוונטיות לשימוש אשר נעשה בו בעת שאירעה התאונה, אלא יש לבחון את ייעודו על-פי מאפייניו ותכונותיו הבסיסיות. מכל מקום, צוין כי אף במקרה דנן השימוש בבובקט לשם הובלת מטען נבע מאילוץ נקודתי, נוכח בעיית הגישה של משאית הבטון אל אתר העבודה – בעיה אשר הובילה לשימוש בבובקט שלא לשם ייעודו העיקרי.

 

8.        נוכח כל האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי הבובקט אינו עונה על הגדרת "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים. לפיכך נקבע כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" לפי החוק, והתביעה נגד קרנית נדחתה.

 

9.        המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום, וטענו כי הבובקט אכן בא בגדר "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, בהיותו "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". בבקשתם נסמכו המבקשים, בין היתר, על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 613/95‏ קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997).

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

10.      בפסק דינו מיום 31.3.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור של המבקשים, ודחה, כאמור, את ערעורם.

 

11.      בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על מאפייני הבובקט, כפי שתוארו אף על-ידי בית משפט השלום, ועל רקע זה, קבע כי הבובקט נועד לשמש ככלי עבודה בעל כושר ניידות שלא לצרכי "תחבורה יבשתית". זאת, כך נקבע, מאחר שהבובקט לא נועד לנוע בין שני מקומות גיאוגרפיים, אלא רק בתוך אתר עבודה, ומשכך, אין בהפעלתו כדי ליצור סיכון תעבורתי.

 

12.      יתר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם ישנו ייעוד תעבורתי לבובקט, הרי שלבטח לא מדובר בייעודו העיקרי, כנדרש לשם הגדרתו כ"רכב מנועי" בחוק הפיצויים. זאת, מאחר שתכליתו העיקרית של הבובקט היא ביצוע עבודות שונות באתרי בנייה באמצעות אביזרים המותקנים עליו.

 

13.      נוכח המקובץ, נקבע כי הבובקט אינו מהווה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים, וכן צוין כי מסקנה זו מתיישבת עם פסק דינו של בית משפט זה בע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337 (2003); להלן: עניין האחים לוינסון). בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין ממש בהסתמכות המבקשים על פסק הדין בעניין נחום, מכיוון שפסק דין זה חל על מלגזה מסוג ספציפי בלבד, השונה מהותית מהבובקט – שכן כמבואר לעיל, שלא כמו המלגזה שם, הבובקט  יכול לנוע כמה עשרות מטרים בלבד בתוך אתר עבודה מוגדר, וייעודו העיקרי הוא לבצע עבודות עפר ופיתוח.  

          

           על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

14.      בבקשתם נסמכים המבקשים, בעיקרו של דבר, על פסק דינו של בית משפט זה בעניין נחום, וטוענים כי פסקי הדין של הערכאות קמא אינם מתיישבים עם ההלכה שנקבעה שם.

 

           לגופם של דברים, נטען כי בעניין נחום נדחתה העמדה לפיה הובלת אנשים או מטען בתוך מקום גיאוגרפי אחד אינה מהווה "תחבורה יבשתית" ונקבע כי הכלים אשר יבואו בגדר "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים הם כלים בעלי מנוע, ארבעה גלגלים, הגה וכסא נהג, אשר נעים אופקית באופן חופשי על מישור (ולא על מסילה), בעודם עמוסים במטען, ואשר הסיכון התעבורתי הוא הסיכון הדומיננטי בעבודתם. לטענת המבקשים,  הבובקט אכן עומד בכל התנאים האמורים, שכן מרבית עבודתו נעשית בתנועה אופקית, ובמקרה דנן אף התממש הסיכון התעבורתי הטמון בו עקב כך. עוד צוין כי בדומה לבובקט, אף מלגזה מועברת בין אתרי בנייה על גבי כלי רכב אחר, ולמרות זאת הוגדרה בעניין נחום כ"רכב מנועי".

 

           כמו כן, המבקשים טוענים כי בדרך כלל מורכבת על הבובקט כף המשמשת להובלת מטענים; כי אף על מפרט היצרן שהוגש על-ידי קרנית לבית משפט השלום מופיעה תמונת בובקט עם כף המורכבת עליו כאמור; וכי בכך מעיד היצרן שהכלי נועד בעיקרו להובלת מטענים. לטענת המבקשים, אפוא, יתר הכלים אשר ניתן להרכיב על גבי הבובקט משמשים לייעודים משניים שלו, ומכל מקום, נטען כי ניתן להתאים את סיווג הבובקט – אם כ"רכב מנועי", ואם לאו – לכלי אשר מותקן עליו בזמן נתון.

 

           המבקשים מוסיפים וטוענים כי בפסק הדין בע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707 (2002) הרחיב בית משפט זה את הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים אף לכלים רב-תכליתיים, אשר אחת מתכליותיהם היא תעבורתית, אף אם אין זו תכליתם העיקרית. נטען, אפוא, כי די בכך שאחד מייעודי הבובקט הוא ייעוד תעבורתי, על מנת שזה יבוא בגדר "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

 

תשובות המשיבים

 

15.      בתשובתה סומכת קרנית ידיה על פסקי הדין של הערכאות קמא, ומוסיפה, בין היתר, כי בניגוד לטענת המבקשים, היגוי הבובקט נעשה באמצעות "סטיקים", בדומה לכל כלי החפירה, ולא באמצעות הגה; כי אין די בעובדה שעיקר עבודת הבובקט נעשית בתנועה אופקית, שכן "תחבורה יבשתית" לפי הפסיקה משמעה העברת אנשים או מטען בין מקומות גיאוגרפיים שונים; וכי יתרון הבובקט טמון באפשרות להרכיב עליו כלי עבודה שונים, ומכאן שייעודו העיקרי הוא לשמש ככלי עבודה. עוד נטען כי הבובקט שונה ממלגזה המיועדת להוביל מטענים למרחקים גדולים, ואף הושוותה בעניין נחום למשאית שעליה מנוף. זאת, כך לטענת קרנית, בעוד שהבובקט נע באתרי עבודה למרחק של כמה עשרות מטרים בלבד, ואף הכף אשר לעתים מותקנת עליו נועדה אך להעמסת עפר על גבי משאית (כאשר הובלתו נעשית על-ידי המשאית בלבד), לפיזור עפר או ליישור ולפילוס קרקע.

 

           בנוסף, טוענת קרנית כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה סיווגו של הבובקט על-פי חוק הפיצויים יעשה בהתאם לכלי המורכב עליו בעת האירוע הנדון, וזאת מאחר שקבלת הטענה האמורה עלולה ליצור חוסר אחידות בפסיקה ומחלוקות רבות. כן נטען כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין בעניין נחום, בו נקבע כי בדיקת ייעודו של כלי לשם סיווגו על-פי חוק הפיצויים ייעשה לפי מאפייניו, להבדיל משימוש ספציפי שנעשה בו במקרה נתון. עוד טוענת קרנית כי הסתמכות המבקשים על פסק הדין בעניין פטאפטה אינה ממין העניין, באשר פסק דין זה לא עסק כלל בהגדרת "רכב מנועי" לפי החוק, וכי מכל מקום, טענה זו הועלתה לראשונה בבקשה דנן, ולכן מהווה הרחבת חזית אסורה.

 

16.      המשיבים 4-2 סומכים אף הם ידיהם על פסקי הדין של הערכאות קמא, ומעלים בתוך כך טענות ברוח הטענות המועלות בתשובתה של קרנית.

 

דיון והכרעה

 

17.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור דנן ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון באשר להחלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והשתכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה בה הרשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. אקדים ואציין כי דין הערעור להידחות, כפי שיבואר להלן.

 

המסגרת הנורמטיבית

 

18.      סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע כי "תאונת דרכים" לפי חוק זה היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (ההדגשה הוספה, י.ו.). בהמשך לכך, מוגדר "רכב מנועי" כדלקמן:

 

"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות" (ההדגשה הוספה, י.ו.).

 

         הנה כי כן, ההגדרה הבסיסית הקבועה בחוק הפיצויים לרכב מנועי היא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". לצד זאת, מתייחס החוק למספר "מצבי ריבוי" המרחיבים את הגדרת "רכב מנועי" לכדי כלים נוספים אשר אינם עונים בהכרח על ההגדרה הבסיסית, והם רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש, רכב נגרר או רכב נתמך על-ידי רכב מנועי (ראו: ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3) 819, 828-827 (1996); ע"א 2606/06 שפורן נ' תורג'מן, פסקה 13 (11.5.2010); רע"א 7451/19 עזבון אסולין נ' דרויש, פסקה 29 לחוות דעתו של השופט י' עמית (12.10.2020)).

 

19.     במקרה דנן, אין חולק כי הבובקט אינו בא בגדר מצבי הריבוי המתוארים בהגדרת "רכב מנועי" שבחוק (ובתוך כך יצוין כי המבקשים אינם עומדים על הטענה כי הבובקט מהווה "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש"). בהקשר זה, המבקשים ממקדים את טענותיהם לפנינו אך בסוגיית עמידתו של הבובקט בתנאי ההגדרה הבסיסית. ליתר דיוק, יצוין כי אף במסגרת ההגדרה הבסיסית, הצדדים אינם חולקים על כך שהבובקט הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע", ומשכך הדיון שלהלן יתמקד בשאלה אם הבובקט בא בגדר הסיפא להגדרה זו, היינו, אם "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית".

 

"עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית"

 

20.     הסיפא להגדרתו הבסיסית של "רכב מנועי" מתחלקת על-פי הפסיקה לשתי דרישות מצטברות: האחת, כי למצער אחד מייעודי הרכב הנדון הוא לשמש ל"תחבורה יבשתית"; והשנייה, כי ייעוד תעבורתי זה יהא ייעודו העיקרי של הרכב (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 99 (מהדורה רביעית, 2011); עניין סובח, בעמוד 830; עניין נחום, בעמוד 666; עניין שפורן, בפסקה 14).

 

21.     המונח "תחבורה יבשתית" פורש בפסיקה כמעבר יבשתי לשם הובלת אנשים או מטען בין שני מקומות גיאוגרפיים שונים, כאשר במעבר זה טמון סיכון תעבורתי (ראו: ריבלין, בעמודים 99-98; יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 50 (מהדורה רביעית, 2013); עניין סובח, בעמוד 831; עניין נחום, בעמוד 668-667). על כך נכתב בעניין סובח:

 

"למושג 'תחבורה יבשתית' - על רקע התכלית התעבורתית שהוא נועד להגשים - יש היבט 'גיאוגרפי' שעניינו העברת אנשים או מטען ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר. אין לדבר על 'תחבורה יבשתית' ועל סיכון תעבורתי בגדריו של מקום גיאוגרפי אחד. הגדרתו של 'מקום גיאוגרפי' וקביעת גבולותיו הן בעיה פרשנית קשה. כך, למשל, לעתים 'מקום גיאוגרפי' הוא כה ניכר וגדול, עד כי ניתן לדבר על מקומות גיאוגרפיים שונים בגדריו. התשובה לשאלות השונות תימצא לא בהבחנות ארכיטקטוניות או גיאוגרפיות, אלא בפנייה למטרת החוק ולתכליתו. עניין לנו בשני מקומות גיאוגרפיים רק כאשר המעבר מהאחד לאחר יוצר סיכון תעבורתי. סיכון כזה אינו קיים במסגרתו של מקום גיאוגרפי אחד" (שם, בעמוד 831; ההדגשות הוספו, י.ו.).

 

22.     מן האמור עולה אפוא כי "רכב מנועי" על-פי ההגדרה הבסיסית שבחוק, הוא רכב אשר נועד לשמש להובלת אנשים או מטען ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר, ואשר עיקר ייעודו הוא לשימוש תעבורתי.

 

23.     עוד יצוין, למען השלמת התמונה, כי על-פי הפסיקה, יש לבחון את ייעודו העיקרי של רכב בשים לב לשימוש שנעשה בו בדרך כלל על-פי טיבו, מאפייניו ותכונותיו, כמו גם לשאלה האם טמון בו סיכון תעבורתי אינהרנטי. זאת, להבדיל מבחינת ייעודו של הרכב על-פי שימוש זה או אחר שנעשה בו בעת קרות התאונה (ראו: ריבלין, בעמודים 100-99; עניין נחום, בעמודים 667-666; ע"א 2455/06 חראנבה נ' בדארנה, פסקה 16 (19.3.2008)).

 

על הבובקט

 

24.     יישום אמות המידה שלעיל על ענייננו מוביל לכלל מסקנה כי הבובקט אינו בא בגדר "רכב מנועי" על-פי ההגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים. להלן אבהיר עמדתי זו, אך תחילה חשוב לציין כי למסקנה זהה הגיעו אף הערכאות הדיוניות שנדרשו לסוגיה, ואשר קבעו כי הבובקט אינו בא בגדר "רכב מנועי" כהגדרתו הבסיסית בחוק הפיצויים (ראו: ת"א (שלום ת"א) 57900/04 פניקשווילי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (31.7.2007) (כב' השופט א' בכר); ת"א (שלום ת"א) 56601/04 יאיר נ' יצחק (2.10.2007) (כב' השופט א' זמיר); וכן ראו ריבלין, בעמודים 126-125).

 

(1)         מאפייני הבובקט

 

(מתוך מפרט היצרן, נספח א' לתשובת קרנית)

 

25.     כפי שעולה מן התשתית העובדתית אשר הוצגה על-ידי הערכאות קמא, כמו גם מן ההסכמה העובדתית אליה הגיעו הצדדים במסגרת ההליך לפני בית משפט השלום (ראו לעיל בפסקה 6) – הבובקט הוא, כאמור, כלי אשר נועד לבצע עבודות שונות באתרי עבודה באמצעות כלים הניתנים להרכבה עליו. בין היתר, נועד הבובקט לחפירה, לקידוח או לפיזור ולפינוי ערמות. כמו כן, הבובקט משמש לעתים להובלת חומרי בניין מתוך משאית או טנדר המובילים חומרים אלה לאתר עבודה, אך אין באפשרותם לגשת לאתר בשל מידותיהם. במצב דברים זה, מנוצל היתרון הטמון במידותיו הקטנות של הבובקט, המאפשרות לו לנוע בתחומיהם של אתרי עבודה. עוד יצוין כי לצורך ביצוע העבודות האמורות להן משמש הבובקט, נע הוא למרחקים של כמה עשרות מטרים בתוך אתרי עבודה; וכי העברתו בין אתרים שונים נעשית על גבי משאית. בנוסף, יוער כי הבובקט רשום במרשם הציוד ההנדסי המנוהל מכוח חוק רישום ציוד הנדסי, התשי"ז-1957 כ"יעה אופני זעיר".

 

26.     ממאפיינים אלה עולה, אפוא, כי נדמה שהבובקט לא נועד להעביר אנשים או מטענים ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר – היינו, לא נועד לשמש ל"תחבורה יבשתית". כפי שבואר לעיל, הבובקט נועד לשמש ככלי עבודה אשר נוסע בתוך אתרי עבודה על מנת לבצע עבודות שונות או לסייע בהובלת מטענים, בין היתר, מכלי רכב אשר אין באפשרותם להיכנס לאתר. עוד יצוין כי הלכה למעשה, המבקשים כלל לא טענו בבקשתם כי הבובקט מעביר אנשים או מטען בין מקומות גיאוגרפיים שונים, אלא אך טענו כי די במאפיינים אחרים שלו כדי להביאו בגדר "רכב מנועי" לפי החוק. מן האמור עולה, אפוא, כי הבובקט אינו משמש ל"תחבורה יבשתית", ואף לא ניתן לומר כי הפעלתו בתוככי מתחם גיאוגרפי אחד יוצרת סיכון תעבורתי. הנה כי כן, התשתית העובדתית שנקבעה על-ידי הערכאות קמא מלמדת כי התנאי הראשון הקבוע בהגדרה הבסיסית לפיו – אחד מייעודי הרכב הנדון הוא לשמש ל"תחבורה יבשתית" – אינו מתקיים בבובקט, ודי בכך כדי לקבוע כי הוא איננו בא בגדר "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים.

 

27.     המבקשים ביססו, כאמור, את עיקר טענתם כי הבובקט הוא "רכב מנועי", על ההלכה שנקבעה בעניין נחום. לגישתם, בעניין נחום נדחתה העמדה לפיה המונח "תחבורה יבשתית" מתייחס למעבר בין מקומות גיאוגרפיים שונים. עוד לטענתם, סיווג המלגזה בעניין נחום כ"רכב מנועי" מחייב את המסקנה כי אף הבובקט בא בגדר הגדרה זו.

 

         דין הטענות להידחות, שכן הקביעות העובדתיות של הערכאות קמא לגבי מאפייניו של הבובקט מעלות תמונה שונה מזו אשר עולה ממאפייני המלגזה המתוארים בעניין נחום, ומכאן ההצדקה למסקנה השונה לגבי סיווגם של כלים אלה. אבאר את דבריי.

 

         בעניין נחום התייחס בית המשפט בבירור להלכה לפיה "תחבורה יבשתית" משמעה מעבר בין מקום גיאוגרפי אחד למשנהו, ואף הטעים כי "אם יתברר כי המלגזה שבה עסקינן, על-פי טיבה, אינה מיועדת לפעול בין מקומות גאוגרפיים שונים, הרי שייעודה אינו תחבורה 'יבשתית', כמובנה בחוק הפיצויים" (שם, בעמוד 668). בהתאם, נקבע כי המלגזה אשר נדונה בעניין נחום (ואשר תמונתה הוגדרה כת/1) אכן "נועדה לפעול בין מקומות גאוגרפיים שונים" (שם, בעמוד 668), וכי "תחבורה יבשתית" היא ייעודה העיקרי של מלגזה זו. לצד האמור, הודגש כדלקמן:

 

"כדי למנוע אי-הבנות, נחזור ונדגיש שעוסקים אנו במלגזה אשר תמונה שלה הוצגה בפנינו (ת/1)... זוהי מלגזה אשר כדוגמתה קיימות מלגזות רבות שנעשה בהן שימוש להובלת מטענים ממקום גאוגרפי אחד למשנהו. מכאן, שמסקנתנו במקרה הנוכחי אינה מסקנה כללית, המתייחסת לכל 'מלגזה' באשר היא. בכל מקרה ומקרה, יש לבחון אם המלגזה שבה מדובר, על-פי טיבה ועל-פי סוגה, אוצרת בחובה סיכון תחבורתי שהוא הסיכון הדומיננטי בפעולתה" (שם, בעמוד 670).

 

         (כן ראו: ריבלין, בעמוד 119; ע"א 7984/99 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זאהי, פ"ד נז(5) 733, 743 (2003); והשוו: עניין חראנבה, בפסקה 18).

 

28.     אם כן, אף שיש בוודאי דמיון רב בין מאפייני המלגזה שנבחנה בעניין נחום לבין מאפייניו של הבובקט, השאלה הרלוונטית לענייננו היא האם הבובקט נועד להוביל אנשים או מטענים ממקום גאוגרפי אחד למקום גאוגרפי אחר. שאלה זו היא שאלה עובדתית מובהקת, ובמקרה דנן הכריעו הערכאות קמא כי יש להשיב לה בשלילה, והכרעתן זו אף מתיישבת עם ההסכמה העובדתית אליה הגיעו הצדדים במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית משפט השלום (ואשר המבקשים כלל לא חלקו עליה בבקשה דנן). לא ראיתי הצדקה להתערב בקביעות עובדתיות אלה המלמדות על שוני רלוונטי בין המלגזה שנדונה בעניין נחום לבין הבובקט דנן, ומכאן אף השוני בסיווגם על-פי חוק הפיצויים.

 

(2)         עיקר ייעודו

 

29.     על אף האמור, גם בהנחה שיש ממש בטענה כי הבובקט משמש אף ל"תחבורה יבשתית", היינו, למעבר בין מקומות גאוגרפיים שונים או בתוך מקום גאוגרפי גדול, הרי שברי כי ייעוד זה אינו עולה כדי ייעודו העיקרי של הבובקט. חלף זאת, הבובקט נועד בעיקרו של דבר לבצע עבודות שונות באתרי עבודה, ולעניין זה ראו דבריו הברורים של פרופ' ריבלין:

 

"ייעודו העיקרי של הטרקטורון מסוג בוב-קט אינו יעוד תחבורתי. לטרקטורון גם ייעוד תחבורתי, לבד מייעודו לשמש כלי עבודה, אולם ייעוד זה - התחבורתי - אינו ייעוד עיקרי. ייעודו העיקרי הוא לשמש ככלי עבודה. כיוון שכך אין הטרקטורון עונה על ההגדרה הבסיסית של ה"רכב המנועי" כמשמעותה בחוק הפיצויים" (ראו: ריבלין, בעמוד 125; והשוו: עניין האחים לוינסון, בעמוד 345; עניין חראנבה, בפסקה 17)

 

         כמו כן, עיון במפרט היצרן המצורף כנספח א' לתשובת קרנית מעלה כי ניתן להרכיב על הבובקט כלי עבודה רבים, אשר אינם משמשים להובלת מטענים. אמנם נכון כי הבובקט משמש לעיתים גם להובלת מטענים באמצעות הכף המותקנת עליו, ברם, אף בהנחה שהובלות אלה נעשות בין מקומות גאוגרפיים שונים, הרי שהן רק אחד מן השימושים להם נועד הבובקט, ולא הוכח כי מדובר בשימוש המהווה ייעוד עיקרי כאמור.

 

30.     זאת ועוד, כפי שבואר לעיל, בבחינת ייעודו של רכב אין רלוונטיות לשימוש הספציפי שנעשה בו בעת התאונה הנדונה, ומשכך יש לדחות את טענת המבקשים לפיה יש להתאים את סיווג הבובקט על-פי חוק הפיצויים לכלי אשר הותקן עליו בזמן התאונה הנדונה. מכל מקום, יצוין כי אף בענייננו, התאונה אירעה בשעה שהבובקט הוביל בטון בתוככי אתר העבודה, וזאת על מנת לסייע בהעברת הבטון ממשאית אשר לא היה באפשרותה להיכנס לאתר (ואשר היא שהובילה את הבטון אל האתר ממקום גאוגרפי אחר) אל תוך האתר פנימה. עינינו הרואות, אם כן, כי אף בעת התאונה לא נעשה בבובקט שימוש ל"תחבורה יבשתית" כמשמעותה בפסיקה.

            

31.     לבסוף, ובשולי הדברים, יש לדחות את ניסיון המבקשים ללמוד מפסק הדין בעניין פטאפטה על הרחבת הגדרתו הבסיסית של "רכב מנועי" על-פי חוק הפיצויים לכדי כלים אשר אחד מייעודיהם הוא תעבורתי, אף אם אין זה ייעודם העיקרי. חוששני כי המבקשים קוראים לתוך פסק דין פטאפטה את מה שאין בו, שכן הלכה למעשה, פסק דין זה כלל אינו עוסק בהגדרת "רכב מנועי", ואף לגוף הדברים לא מצאתי כי ניתן ללמוד ממנו על אודות היקפה של ההגדרה הבסיסית ל"רכב מנועי" בחוק.

 

32.     נוכח המקובץ, אין מקום להתערב בקביעותיהן של הערכאות קמא לפיהן הבובקט אינו עונה להגדרת "רכב מנועי" על-פי חוק הפיצויים, ומשכך בדין נקבע כי התאונה איננה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

 

אחר הדברים האלה

 

33.      למקרא חוות דעתו של חברי, השופט ד' מינץ, ובשים לב לתהיותיו לגבי היקף תחולתו של המונח "טרקטור" בחוק הפיצויים, ראיתי להעיר כי אני מוצאת קושי בהרחבת הגדרתו של "טרקטור" כאמור, כך שזה יכלול בגדרו אף שלל כלי עבודה אשר עיקר שימושם אינו לחקלאות, כפי ההגדרה שנקבעה זה מכבר על-ידי בית משפט זה (ראו: ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849, 858 (1999) וברע"א 2212/99 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לוי, פ"ד נד(2) 303 (2000)).

 

34.      הקושי בהכללת כלי עבודה שונים במונח "טרקטור" שבחוק הפיצויים מתעורר, לדידי, בראש ובראשונה, נוכח תכליתו הסובייקטיבית של תיקון מס' 4 לחוק הפיצויים, אשר נועד, בין היתר, לצמצם את הגדרת "רכב מנועי", ובמסגרתו שונתה מהותית הגדרה זו, וכן נוסף לה מצב הריבוי המתייחס ל"טרקטור" כאמור (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), התשמ"ג­1983). אבהיר את דבריי.

 

35.      עובר לתיקון החוק, הוגדר "רכב מנועי" כ"רכב המונע בכוח מיכני לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת-אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי". על יסוד זה, הרחיבו בתי המשפט את הגדרת "רכב מנועי", והכלילו בגדרה אף כלי עבודה ממונעים כגון עגורן ומחפרון (ראו בהתאמה: ע"א 81/82 לה נסיונל, חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד לז(1) 806 (1983); ת"א (מחוזי חי') 1537/82 עזבון זחאלקה נ' חסון, תשמ"ח(1) 55, 60 (1987); ראו גם: אנגלרד, בעמוד 42).

 

           על רקע פסיקות מרחיבות אלה, ביקש המחוקק לצמצם במסגרת תיקון מס' 4 את הגדרת "רכב מנועי", ובתוך כך אף להוציא מתחומי הגדרה זו כלי עבודה שונים, ככל שאלה אינם באים במסגרת ההגדרות החלופיות המתוארות בחוק. תכליתו האמורה של תיקון מס' 4 עולה בבירור מדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק בהם צוין כדלקמן:

 

"חוק הפיצויים יוצא מן ההנחה כי משמעותו של המונח 'רכב' גלויה וידועה לכל, אולם מכיוון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דוקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה... מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח 'רכב'" (דברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5) התשמ"ב­1982, ה"ח הממשלה 81, 82; ההדגשה הוספה, י.ו.).

 

           (כן ראו: עניין לוי, בעמודים 312-311; אנגלרד, בעמודים 43-42).

 

36.      הנה כי כן, הרחבת הגדרתו של "רכב מנועי" לכדי כלי עבודה שונים אשר אינם באים בגדר ההגדרה הבסיסית או בגדר מצב הריבוי "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכח מכני בכביש", וזאת באמצעות הכללתם במונח "טרקטור" – תחטא לכוונתו הברורה של המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר כמפורט לעיל. לא בכדי, אפוא, ציין פרופ' ריבלין בספרו:

 

"אין להרחיב את גבולותיה של הגדרת הטרקטור באופן מלאכותי כדי להביא כלים אחרים אל תוך תחולת החוק. הטרקטור הוא כלי עבודה ממונע המתאפיין בנשיאה ובגרירה של מטענים והמשמש בדרך כלל בחקלאות. המונח טרקטור אינו משמש כשם כולל למשפחה מורחבת של כלי עבודה" (ראו: ריבלין, בעמוד 124; ההדגשה הוספה, י.ו.).

 

סוף דבר

 

37.     לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

 

         המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 6,000 ש"ח (3,000 ש"ח לקרנית ו-3,000 ש"ח למשיבים 4-2).

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

השופט י' עמית:

 

           אני מסכים.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

השופט ד' מינץ:

 

מצטרף אני לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת י' וילנר בחוות דעתה המבוססת על הדרך שהילך בה בית משפט זה בעבר, בסוגיה הנדונה לפנינו. ברם, מוצא אני לנכון להביע מספר הסתייגויות מדרך זו, אף כי אין להן השלכות מעשיות במקרה זה.

 

מהו "בובקט"?

 

1.            סעיף ההגדרות בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק) קובע כי "רכב מנועי הוא רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור [...]" (ההדגשה הוספה). על פני הדברים, Tractor בלע"ז (ו"טרקטור" לאחר "גיור לחומרא" בלשון הקודש המודרנית) הוא שם כולל לקבוצת כלי עבודה ממונעים, בעלי מאפיינים וייעודים שונים. על דרך הכלל, ומבלי שיהיה בכך כדי למצות את הדיון במאפייניהם הייחודים של כלי העבודה השונים, ניתן למנות בקבוצה זו, למשל: מחפרון, היינו "יעה אופני" המכונה גם "שופל", הכולל יעה קדמי וזרוע חפירה קטנה בצדו האחורי; מחפר, המורכב מזרוע קדמית גדולה עליה מותקנת כף חפירה או כלי אחר, אשר נע על גלגלים או על "זחלים"; ו-דחפור, המכונה בלע"ז Bulldozer שהוא מעין "טרקטור" גדול ממדים המצויד בכף קדמית ונע באמצעות "זחלים". לצורך המשך הדיון אניח גם, כי על פני הדברים, "יעה אופני זעיר" (Bobcat בלע"ז ובובקט בלשון המדוברת), כשמו כן הוא, "יעה אופני" (מחפרון) קטן מימדים.

 

2.            לאורך השנים נקבע בפסיקת בתי המשפט לגבי כלי עבודה ממונעים שונים, כי הם אינם מקיימים את התנאי הקבוע בסעיף 1 לחוק הדורש כי רכב מנועי יהא כלי ש"עיקר יעודו לשמש כתחבורה יבשתית", נוכח העובדה שעיקר ייעודם הוא לשמש ככלי עבודה לצורך ביצוע עבודות ולא לצרכים תחבורתיים (ראו למשל לעניין דחפור: רע"א 2212/99 קרנית נ' לוי, פ"ד נד(2) 303, 308-307 (2000) (להלן: עניין לוי); ולעניין שופל: ת"א (מחוזי חי') 962/06 עזבון המנוח עבד אל רחמאן עתאמנה ז"ל נ' עתמאנה, פסקה 7 (16.3.2008)). כחריג לכלל זה על אודות הייעוד התחבורתי של כלי העבודה, נקבע לגבי מלגזה, כי חרף היותה גם כלי עבודה המיועד להרמת והובלת ציוד, עיקר ייעודה לשמש לתחבורה יבשתית, ועל כן היא מהווה כלי רכב מנועי (רע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659, 670 (1997)).

 

3.            בהמשך לכך, נקבע כי כלי העבודה הממונעים אינם עולים גם בגדרי המונח "טרקטור" הנכלל בהגדרה המרבה בחוק ל"רכב מנועי". זאת שכן ה"טרקטור" הוגדר בפסיקה כ"כלי עבודה ממונע המאופיין בכושר לגרירת מטענים, אשר עיקר שימושו בחקלאות" (עניין לוי, עמ' 312). מכאן, שקבוצת כלי העבודה הממונעים על צורותיהם השונות שאינם משמשים כלי עבודה לחקלאות וייעודם המרכזי אינו נשיאת מטען, אלא משמשים ככלי עבודה לצורך ביצוע עבודות בניה, חפירת עפר, הריסת ובניית תשתיות, לא הוכרו כ"טרקטור" לעניין חוק הפיצויים (לעניין מחפר ראו: ע"א 5757/97 אליהו, חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849, 858 (1999); לעניין "קומביין" (Combine) ראו: ע"א 2455/06 חראנבה נ' בדארנה, פסקה 20 (19.3.2008); לעניין שופל ראו: ע"א (מחוזי מר') 49999-03-12 עזבון המנוח ג.ב. ז"ל נ' א.ג., פסקה 13 (1.4.2015)). בפרט נקבע כי בובקט, אינו "טרקטור" שעיקר שימושו לחקלאות (ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337, 345 (2003) (להלן: עניין האחים לוינסון)). בעניין האחים לוינסון גם לא נטען וממילא לא הוכח, כי מדובר בכלי אשר "כשיר לגרירת מטענים" (שם, עמ' 346).

 

           וכפי שציין לעניין זה א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2011):

 

"אין להרחיב את גבולותיה של הגדרת טרקטור באופן מלאכותי כדי להביא כלים אחרים אל תוך תחולת החוק. הטרקטור הוא כלי עבודה ממונע המתאפיין בנשיאה ובגרירה של מטענים המשמשים בדרך כלל בחקלאות. המונח טרקטור אינו משמש כשם כולל למשפחה מורחבת של כלי עבודה, זהו כלי המשמש בין השאר לגרירת משא ולביצוע עבודות חקלאיות בעזרת מנוע הטרקטור. דחפור ומחפרון לא יחשבו כטרקטור." (שם, עמ' 124).

 

           טעמיה של הלכה זו הובהרו בעניין לוי בהתייחס לתכלית הכללית שעמדה בבסיס תיקון מס' 4 לחוק הפיצויים (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), התשמ"ג-1983 (להלן: התיקון)) (במסגרתו בין היתר הוכנסה הגדרה מרבה של "טרקטור" לכלל "רכב מנועי"), והיא למנוע הרחבת יתר של המונח "רכב מנועי". וכך צוין בדברי ההסבר להצעת החוק:

 

"... מכיוון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דווקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה. [...] מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח 'רכב' ולמעט מההגדרה כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות." (הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ב-1982, עמ' 82).

 

           בהקשר זה אף נקבע בפסיקה, שנוכח תכליתו של התיקון לצמצם את קשת המצבים הנכנסים בגדרי תחולתו של החוק, כי:

 

"יש להימנע מלהקנות למונח 'טרקטור' פירוש אשר יחתור תחת ייעודה של ההגדרה הבסיסית. אין ספק כי הכנסת כל כלי העבודה הממונעים להגדרת המונח 'רכב מנועי' באמצעות המונח 'טרקטור' ירוקן מתוכן, במידה רבה, את משמעותה של ההגדרה הבסיסית, בניגוד לתכליתו של תיקון מס' 4 כפי שזו משתקפת בהיסטוריה החקיקתית." (עניין לוי, בעמ' 311).

 

           הנחת היסוד היא אפוא, כי התיקון ביקש לצמצם את ההגדרה הבסיסית, ולפיכך גם ההגדרה המרבה לעניין "טרקטור", ראויה לפרשנות מצמצמת.

 

4.            כאמור לעיל, בדרך זו הלכה הפסיקה לגבי כלי עבודה ממונעים רבים, ובכלל זה גם לעניין ה"בובקט". היינו, כי אין מדובר ב"טרקטור" לעניין חוק הפיצויים. אם כן, אנוס אני על פי הדיבור ואלך בתלם שחרש הטרקטור בפסיקה שכבר נתקבלה לפנינו. מה גם, לא הוצגה בענייננו תשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי לבסס דמיון או זהות בין הבובקט והטרקטור. ברם, לדעתי יש מקום (גם אם לא במסגרת דיוננו זה) להרהר אחר ההלכה האמורה. אסביר אפוא להלן בקצרה את טעמיי לדבר אך לא יהיה בהם כדי למצות את הדיון בסוגיה, אשר אין זה המקום לערכו במלואו.

 

5.            כפי שפורט לעיל, בפסיקתו של בית משפט זה, ההתייחסות הייתה ל"טרקטור" המיועד בעיקר לשימושי חקלאות, ולא למגוון הכלים הממונעים (להבדיל מ"כלי עבודה למיניהם" סתם) הנכנסים על פי לשון בני האדם לגדרו של "טרקטור" כאמור. אכן, אין חולק כי הכלי החקלאי המכונה "טרקטור" הוא טרקטור לעניין הגדרת רכב מנועי בסעיף 1 לחוק. ברם, במציאות החיים, המונח "טרקטור" מתייחס למגוון כלי עבודה ממונעים שונים שייעודם הוא גרירת ומשיכת חפצים וביצוע עבודות שונות, ולא רק לטרקטור "המסורתי" החקלאי. כמו כן, בהינתן הכרעה ברורה בחוק באשר לדינו של "טרקטור", יש אף טעם בצמצום הצורך להידרש להבחנות דקות ומלאכותיות באשר לתחולת החוק על כלי תחבורה זה על "גרסאותיו" השונות במציאות (השוו: ע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין, פסקה 9 (29.6.2010); רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו, פסקה 28 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (17.6.2014)).

 

6.            כך למשל, כלי העבודה הממונע הנדון בענייננו, הבובקט, הוא על פני הדברים כלי שייעודו מעורב. הוא מורכב גם מייעוד תחבורתי, שכן תכליתו, בין היתר, להסיע את האדם היושב עליו, לשאת ולשנע מטען או עפר הנמצא בכפו; והוא מורכב גם מייעוד שעניינו ביצוע עבודות עפר או בנייה ללא תזוזה תחברותית. גם בהניח, כפי שקבעו הערכאות קמא, כי ייעודו העיקרי של הבובקט הוא ביצוע עבודות שונות באתרי עבודה, ולא העברת בני אדם או מטענים ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי אחר, אינני סבור בהכרח כי אין מדובר ב"טרקטור", בהתייחס למשמעותו של מונח זה כשם כולל לקבוצת כלי עבודה ממונעים כאמור.

 

7.            בנוסף, ומזווית אחרת, יש אף מקום להידרש להגדרת המונח "טרקטור" בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) כ"רכב מנועי המיועד לפי מבנהו לגרירה ולביצוע עבודות, שצוין ברשיון הרכב כטרקטור" (על האופן שבו ניתן לבחון את מהותו של רכב מנועי בחוק לאור הגדרתו בתקנות התעבורה, ראו למשל: רע"א 3534/97 אלטיס נ' ישראלי, פ"ד נג(4) 780 (1999); רע"א 7451/19 עזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל נ' דרויש, פסקה 11 לפסק דיני (12.10.2020)). היינו, על פני הדברים, גם על פי תקנות התעבורה, וכפועל יוצא מכך בחוק, "טרקטור" אינו בהכרח כלי עבודה חקלאי, אלא שם כולל לקבוצת כלי עבודה ממונעים מסוגים שונים כאמור.

 

8.            בעיניי, אין גם מקום להתעלם מכך שחרף תכליתו המצמצמת של התיקון, וההגדרות הממעטות שהוכנסו במסגרתו, ראה המחוקק להבהיר כי "טרקטור" הוא אכן "רכב מנועי" לכל דבר ועניין. אדרבה, אם המחוקק לא מצא להוציא "טרקטור" מגדרי המקרים עליהם חלה הגדרת "רכב מנועי", על אף התכלית המצמצמת שעמדה כאמור בבסיס התיקון, אלא אף הכניסו לגדרי החזקה המרבה, אינני סבור כי עלינו לעשות כן לגבי סוגי "טרקטורים" שונים. זאת ועוד, הוספת ה"טרקטור" כחזקה מרבה חלוטה נועדה למצבים שבהם ה"טרקטור" אינו עונה להגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" (עניין האחים לוינסון, עמ' 346-345). צמצום המונח "טרקטור" רק לכלי עבודה שעיקר שימושו בחקלאות, והותרת כל סוגי כלי העבודה המנועיים לחסדה של ההגדרה הבסיסית של "רכב מנועי", היינו, רק למצבים שבהם מתקיימים יסודותיו האחרים של המונח "רכב מנועי", יש בה לטעמי כדי לרוקן מתוכן את החזקה המרבה החלוטה.

 

9.            על כן, לדעתי ישנו יסוד לפרשנות שבובקט נכנס לגדרו של "טרקטור" וכפועל יוצא מכך, מצוי בדל"ת אמותיו של המונח "רכב מנועי" שבחוק. מכל מקום, כאמור לעיל, דיה לשמחה בשעתה.

 

           סופו של יום, תוך הותרת הדיון בסוגיה באופן מעמיק לעתיד לבוא, מצטרף אני במקרה זה לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת י' וילנר.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בחוות דעתה של השופטת י' וילנר.

 

 

           ניתן היום, ‏כ"ב בחשון התשפ"א (‏9.11.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים