קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בעמ נ. עד עד חברה לנאמנות בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בעמ נ. עד עד חברה לנאמנות בע"מ

ע"א 5493/17
תאריך: 15/08/2019

 

 

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  5493/17

 

ע"א  6658/18

 

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט י' אלרון

 

כבוד השופט א' שטיין

 

המערערת בע"א 5493/17 ובע"פ 6658/18:

 

קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים בע"א 5493/17

1. עד עד חברה לנאמנות בע"מ

ובע"א 6658/18:

2. וולת'סטון נדל"ן 5  שותפות רשומה

 

3. וסרמן אשר

 

4. זליקוביץ דב

 

5. רבינוביץ אלישע

 

6. רבינוביץ מירי

 

7. לוקשין אנטון

 

8. לי פרידמן לוקשין

 

9. בייזר אורלי

 

10. ניסים כרמונה

 

11. שושנה כרמונה

 

12. דוד משאל

 

13. דזי משאל

 

14. שרון פרטוש

 

15. דורון פרטוש

 

16. דוד אלחני

 

17. רחל אלחני

 

18. שושנה קמחי

 

19. רן פאריינתי

 

20. שרון בצלאל פאריינתי

 

21. יוסף גואטה

 

22. מרים גואטה ( חלפון)

 

23. יצחק צוקר

 

24. שרה פרידמן

 

25. ליבנה תמיר

 

26. שרית שנייצר

 

27. יעקב שנייצר

 

28. מיכאל קטוגרין

 

29. נטליה קטוגרין

 

30. אלי רום

 

31. קטרין רום

 

32. עמוס טייב

 

33. דינה טייב

 

34. דוד אלחני

 

35. רחל אלחני

 

36. וולת'סטון נדל"ו  23 שותפות מוגבלת

 

37. וולת'סטון נדל"ן 24 שותפות מוגבלת

 

38. וגר קרין

 

39. פינשטיין ארנה

 

40. קדמי יורם

 

41. פנינת עוזיאל בע"מ

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיקים מאוחדים ה"פ 28523-04-16 וה"פ 28523-04-16 שניתן ביום 25.4.2017 על ידי כבוד השופט ח' טובי; וערעור על החלטתו מיום 26.6.2018

 

תאריך הישיבה:

כ"ד בסיון התשע"ט      

(27.06.2019)

 

בשם המערערת:

עו"ד אילן מוריאנו

בשם המשיבה 1:

עו"ד אריה דנציגר

בשם המשיבות 2, 36 ו-37:

עו"ד אליהו מלך

בשם המשיבה 9:

עו"ד יעקב פרטוש

בשם המשיבים 40-38:

עו"ד מושיק הלוי

בשם המשיבה 41:

עו"ד יובל פלדה

 

 

פסק-דין

 

 

השופט א' שטיין:

 

הערעורים

 

1.            לפנינו ערעורים על החלטה מיום 26.6.2018 שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בגדרי ה"פ 28523-04-16 וה"פ 41980-04-16 (השופט ח' טובי). במסגרתה של החלטה זו, נתן בית משפט קמא הוראות לבעל תפקיד בהמשך להחלטתו הקודמת (שהוכתרה כ"פסק דין") אשר נתנה תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו בעלי הדין בדרך של פשרה (להלן: הסכם הפשרה).

 

2.            בערעור הראשון (ע"א 5493/17) מבקשת המערערת מאתנו כי נכריז על בטלות ההחלטה קמא מאחר שזו ניתנה, לדבריה, אחרי שבית המשפט נתן את פסק דינו שהכריע בסכסוך שבין הצדדים וקם מכיסאו. הערעור השני (ע"א 6658/18) תוקף את ההחלטה קמא לגופה: לטענת המערערת, הסכם הפשרה, שכאמור קיבל תוקף של פסק דין, לא הסמיך את בית המשפט למנות בעל תפקיד ולתת לו הוראות בדבר מימוש ההסכם.

 

3.            הסכם הפשרה המדובר ביטל את ההתקשרות הקודמת בין בעלי הדין. במסגרת התקשרות זו, אמורה היתה המערערת, חברה שעוסקת בבניה, להוציא אל הפועל פרויקט שעניינו הוספת דירות בבית משותף – שהזכויות בו מוחזקות בידי המשיבים 35-10 – ומכירתן של הדירות החדשות לרוכשים (להלן: הפרויקט). ביצוע הפרויקט הופקד בידי גורם אחר והצדדים הסכימו ביניהם כי לפרויקט ימונה מנהל מקצועי, אשר ידאג, בין היתר, לעניינים כספיים שונים, לרבות התחשבנות עם המערערת. כמו כן קבע ההסכם כי המנהל המקצועי יהא רשאי "להתקשר בחוזים למכירת דירות בפרויקט ובלבד שפעולה כאמור תיעשה רק לאחר אישור בית המשפט" (סעיף ד' להסכם) וכן "לפנות לבית המשפט למתן הוראות ככול שיידרש" (סעיף ז' להסכם). בהחלטה מושא הערעורים, בית משפט קמא נתן הוראות למנהל המקצועי בהמשך להסכם זה ובמסגרת מימושו בהתאם לתנאיו. 

 

טענות הצדדים

 

4.            המערערת פירטה את טענותיה בסיכומים שהגישה לנו ואחר כך חזרה עליהן בדיון בעל-פה אשר נערך לפנינו ביום 27.6.2019. אינני רואה סיבה לחזור על פירוט זה של הטענות, שכן מהותן הינה ברורה ומובנת ואת עיקריהן כבר ציינתי לעיל אגב הצגת הערעורים שהונחו על שולחננו.

 

5.            המשיבים חולקים על טענות אלה וסומכים את ידיהם על החלטתו של בית משפט קמא. כמו כן טוענים המשיבים כי החלטה זו איננה בגדר "פסק דין" אלא "החלטה אחרת", שעליה ניתן לערער אך ורק לאחר נטילת רשות כאמור בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. את עמדתם זו פירטו המשיבים לפנינו, יחד עם טענות נוספות, בסיכומים בכתב ובדיון שבעל-פה. גם על פירוט זה אינני רואה סיבה לחזור – זאת, מאחר שטענות המשיבים מובנות וברורות אף הן.

 

דיון והכרעה

 

"פסק דין" או "החלטה אחרת"?

 

6.            סבורני כי פסק דינו של בית משפט קמא בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים הוא "החלטה אחרת", שעליה ניתן לערער רק ברשות. בכגון דא, מה שקובע, כמובן, הוא לא הכותרת של "החלטה" או "פסק דין" בה בחר בית המשפט להשתמש, אלא מהות ההחלטה. "החלטה" שסוגרת את התיק ואינה משאירה לשופט שדן בתיק שום מלאכה נוספת בגדרו, היא "פסק דין". לעומת זאת, "פסק דין" שאינו מכריע הכרעה סופית בסכסוך או בחלק מופרד מהסכסוך הוא בגדר "החלטה אחרת", מאחר שהתיק שבגדרו הוא ניתן נשאר פתוח והשופט שמופקד על אותו תיק נדרש לעשות עבודה שיפוטית נוספת כדי להביא לסגירתו (ראו ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 364-362 (1997); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 716-713 (מהדורה שישית, 1991) (להלן: זוסמן); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 614-613 (מהדורה שתים עשרה, 2015); וכן, יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 613-612 (2019)). לפי הסכמות הצדדים, שכאמור קיבלו תוקף של פסק דין, ביצוע הפרויקט הועבר מידי המערערת לידיהם של גוף אחר ושל המנהל המקצועי, שאמור לפעול בהתאם להנחיותיו של "בית המשפט" (סעיפים ד' וז' להסכם הפשרה). ודוק: מדובר על בית המשפט בה' הידיעה – ביטוי שמדבר על בית משפט קמא, להבדיל מבית משפט אחר כלשהו, אשר יכול שיידרש לדון בעניין בעתיד. בעלי הדין בחרו אפוא להשאיר את התיק פתוח עד אשר ייסגר על ידי בית משפט קמא בגמר הפרויקט ולאחר ההתחשבנות הנזכרת בהסכם. אשר על כן, טענת המערערת כי בית משפט קמא סיים, כביכול, את מלאכתו וקם מכיסאו לאחר שנתן תוקף של פסק דין לאותו הסכם פשרה, איננה נכונה, והיא נדחית בזאת. יחד עם טענה זו, נדחית טענת המערערת המלינה על כך שבית משפט קמא המשיך לדון בתיק שכביכול נסגר. ערעור המערערת שבגדרו טענה כאמור הועלתה נדחה אף הוא, שכן הוא הוגש ללא קבלת רשות וממילא אין בו ממש.

 

7.            טענת המערערת כי בית משפט קמא לא היה רשאי למנות את המנהל המקצועי ולתת לו הוראות בדבר מימוש ההסכם, אף היא תלויה על בלימה. טענה זו מנוגדת לאמור בסעיף ז' להסכם הפשרה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד. יתרה מזו, ההחלטה קמא בדבר מתן הוראות למנהל המקצועי שמוּנה, כשמה כן היא: "החלטה אחרת" שאינה ניתנת לערעור בזכות, ואיננה בגדר "פסק דין". החלטה זו אינה מסיימת את מלאכתו של בית משפט קמא בעניין שהצדדים הניחו על שולחנו. כפי שכבר ציינתי, מלאכה זו תבוא לסיומה רק בהשלמת הפרויקט ובגמר ההתחשבנות – עניינים שיחייבו את המנהל המקצועי לפנות לבית משפט קמא לקבלת הוראות נוספות. אשר על כן, גם טענתה השנייה של המערערת נדחית, ועמה נדחה הערעור שבגדרו היא הועלתה.

 

8.            ברצוני להוסיף ולציין, כי משפרשה המערערת מביצוע הפרויקט, אין לה עוד שום עניין מהותי בהליכים שקשורים לניהולו תחת עינו הפקוחה של בית משפט קמא. כל מה שנשאר למערערת הוא להמתין עד לגמר הפרויקט ולהיכנס להליך ההתחשבנות הקבוע בהסכם כדי לקבל את התשלום המגיע לה, אם אכן מגיע לה תשלום כלשהו. תחת זאת, בחרה המערערת לנקוט בהליכי סרק ובהעלאת התנגדויות שונות בנוגע למימוש ההסכם, שהאינטרס שלה בו הוא מוגבל.

 

9.            לא זו אף זו: במהלך הדיון שנערך לפנינו התברר שהמערערת ממאנת לשלם הוצאות שנפסקו לחובתה בהליכים קודמים. התמונה שנפרסה לפנינו מראה בבירור כי המערערת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, מעשה המנוגד לאמור בסעיפים 39(א) ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ראו ע"א 3496/15 הורמוז בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות, והאסמכתאות הנזכרות שם (‏17.1.2017)). למערערת, כמו לכל אדם או גוף מואגד, נתונה זכות יסוד של גישה לערכאות, אולם המערערת מנצלת זכות זו לרעה על ידי פתיחת הליכי סרק ואי-תשלום הוצאות אשר נפסקות לחובתה בגדרם של הליכים אלו. בהקשר זה אזכיר כי בית המשפט מוסמך, בנסיבות מסוימות, לחייב בעל דין במתן ערובה להבטחת הוצאות יריבו אם נוכח לדעת שאותו בעל דין מתחמק באופן סידרתי מלשלם הוצאות אשר נפסקו לחובתו בהליך קודם (לעניין זה ראו: תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999; רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פסקה 8 והאסמכתאות המפורטות שם (16.1.2013); ע"א 2877/92 עבד אללטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 851-850 (1993); וכן, זוסמן, בעמ' 847).

 

10.         באשר להליך הנוכחי, כל שנותר לי הוא לקבוע את סכום הוצאות שבהן תחויב המערערת ולסיים את פסק הדין; וכך אעשה. הנני מציע לחבריי כי נדחה את הערעורים שלפנינו ונחייב את המערערת לשלם למשיבים את הוצאות שכר-טרחת עורכי דינם באופן הבא:

 

           סך של 8,000 ₪ ישולם למשיבה 1;

           סך של 8,000 ₪ ישולם למשיבות 2, 36 ו-37 יחדיו;

           סך של 8,000 ₪ ישולם למשיבה 9;

           סך של 8,000 ₪ ישולם למשיבים 38-40 יחדיו;

           סך של 8,000 ₪ ישולם למשיבה 41.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

השופט נ' סולברג:

 

           אני מסכים.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

השופט י' אלרון:

 

           אני מסכים.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין.

 

           ניתן היום, ‏י"ד באב התשע"ט (‏15.8.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים