צלול – עמותה לאיכות הסביבה נ. הועדה לתשתיות לאומית | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

צלול - עמותה לאיכות הסביבה נ. הועדה לתשתיות לאומית

בג"ץ 3490/18
תאריך: 25/07/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  3490/18

 

בג"ץ  4519/18

 

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

העותרת בבג"ץ 3490/18:

צלול - עמותה לאיכות הסביבה

 

העותרת בבג"ץ 4519/18:

עיריית חיפה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. הוועדה לתשתיות לאומית

 

2. משרד האוצר

 

3. ממשלת ישראל

 

4. חיפה כימיקלים בע"מ

 

עתירה למתן צו על תנאי

                                          

בשם העותרת בבג"ץ 3490/18:

עו"ד חיה ארז, עו"ד חגי קלעי ועו"ד אוהד רוזן

 

 

בשם העותרת בבג"ץ 4519/18:

עו"ד ימית קליין

 

 

בשם המשיבים 3-1 בבג"ץ 3490/18 ו-2-1 בבג"ץ 4519/18:

 

עו"ד אבי מיליקובסקי

 

 

בשם המשיבה 4 בבג"ץ 3490/18 ובבג"ץ 4519/18:

 

עו"ד יוסף בנקל

 

 

 

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

 

1.        עניינן של העתירות שלפנינו בבקשת העותרות, עמותת 'צלול' ועיריית חיפה, להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטת המשיבה 1, לפיה יש להכין תכנית תשתית לאומית, שעניינה הקמת מקשר ימי לשם אספקת אמוניה לחופי העיר חיפה (להלן: המקשר הימי); והחלטת המשיבה 3, לפיה חברת 'חיפה כימיקלים בע"מ' תוסמך להכין את התכנית האמורה (להלן: החלטת הממשלה).

 

2.        בעתירות נטען, כי נפל פגם בהחלטות המשיבים לקדם את הקמת המקשר הימי כ'תשתית לאומית', מקום שהוא נועד בעיקרו לענות על צרכי האמוניה של חברת חיפה כימיקלים, שאיננה גוף ציבורי. קידומה של התכנית בדרך זו, לשיטת העותרים, עוקף את הליכי התכנון והרישוי המקובלים, שנועדו להגן על ענייניו של הציבור. בנסיבות דנא, אין צידוק לוותר עליהם, שכן אין מדובר בצורך לאומי – אלא בעניין שעיקרו מסחרי-פרטי. בהחלטה מיום 26.8.2018, נדחתה בקשה למתן צו ביניים, שבגדרו יאסר על המשיבה 1 לדון בתכנית להקמת המקשר הימי – מן הטעם שהטענות במישור זה הועלו בשלב מוקדם מדי. בתגובתם המקדמית לעתירות, טענו המשיבים 3-1 כי דין העתירות להידחות מחמת היותן מוקדמות, מן הטעם שהן הוגשו בטרם קבלת החלטה סופית על אישור התכנית, ולפני שגובשה בפועל תכנית קונקרטית שניתן להעבירה להערות ועדות התכנון המחוזיות והציבור.

 

3.        ביום 2.7.2019 הגיש ב"כ המשיבים 3-1 בקשה מוסכמת למחיקת העתירות. בבקשה נמסר, כי ביום 13.2.2019 התקיים דיון בוועדת ההיגוי שהוקמה מכוח החלטת הממשלה הנ"ל. בדיון התקבלה עמדתה של חברת חיפה כימיקלים, אשר הודיעה כי פעילותו של מפעלה הרלבנטי בחיפה – הופסקה. לפיכך, הקמת המקשר הימי איננה ישימה מצדה, ואין עוד טעם בקידום הקמתו. בהמשך לכך, נקבע בישיבת הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (להלן: הוועדה הארצית) מיום 21.2.2019, כי התכנית להקמת המקשר הימי לא תקודם עוד – נוכח הודעתה של חברת חיפה כימיקלים כי הקמתו איננה אפשרית מבחינתה, בשל הפסקת ייצור הדשנים במפעלה הרלבנטי. לפיכך נטען, כי העתירות התייתרו. ב"כ העותרת בבג"ץ 4519/18, עיריית חיפה, הסכימה לבקשה; ב"כ העותרת בבג"ץ 3490/18, עמותת 'צלול', הסכימו למחיקת העתירה, אך לצד זאת ביקשו כי המשיבים 3-1 יחויבו בתשלום הוצאותיה ושכר-טרחת עורך-דין. לשיטתם, מקום שהוגשה עתירה, ולאחר הגשתה "מצאה הרשות המנהלית לתקן את הפגם בדרך של ביטול ההחלטה, יראו בהליך המשפטי כמניע (אף אם לא הבלעדי) לביטול ההחלטה" (עמוד 2 לתגובת העותרת לבקשת המחיקה). צוין, כי העותרת פעלה רבות במטרה לשנות את אופן הובלת ואחזקת האמוניה במפרץ חיפה, הן בגדרי העתירה דנן, הן במסגרת מאבקים משפטיים נוספים עובר להגשתה. לפיכך נטען, כי מקום שהושגה התוצאה שבה חפצה העותרת, חזקה שעתירתה היתה מוצדקת, והיא תרמה לשינוי המצב בפועל. ב"כ המשיבים 3-1 הדגיש בתגובתו, כי תחילתם של הדיונים בוועדת ההיגוי ובוועדה הארצית, וההחלטה שנתקבלה בעקבותיהם – בפנייתה של חיפה כימיקלים לגורמי המדינה, במסגרתה הודיעה על העדרה של ההיתכנות להקמת המקשר הימי, מהטעמים שפורטו בבקשה למחיקת העתירות. לפיכך נטען, בשים לב לשלב המוקדם שבו נתבקשה המחיקה, כי אין צידוק להשית הוצאות כמבוקש.

 

4.        לבקשת ב"כ המשיבים 3-1 ובהסכמת ב"כ העותרים, אנו מורים על מחיקת העתירות. אשר לסוגיית ההוצאות – לאחר שעמדנו על טיעוניהם של ב"כ העותרת בבג"ץ 3490/18, אין בידינו להיעתר לבקשה. אמנם, בסופו של דבר אכן התייתרו העתירות, באופן שהוא משביע רצון מבחינת העותרים. אולם, אין משמעות הדבר שהעותרים 'קיבלו את הסעד' שביקשו. כאמור בבקשת המחיקה, העתירה התייתרה בשל הפסקת פעילותו של מפעלה הרלבנטי של חברת חיפה כימיקלים. אמת נכון הדבר, לצד נסיבות אלו הוזכרו בישיבת הוועדה הארצית גם "ההליכים המשפטיים הצפויים כתוצאה מעתירות שהוגשו" – עתירות, ולא העתירה – אשר עומדות ברקע לדברים, אך בכך לא סגי. בפועל, התייתרותן של העתירות בנסיבות דנן, מהווה דוגמה להתממשותה של טענת הסף שנטענה על-ידי המשיבים, והיא כי העתירות הוגשו בשלב מוקדם מדי. העותרת ופועלה, כמתואר בתגובתה לבקשת המחיקה ובבקשתה לחיוב בהוצאות – ראויים להערכה, אך בנסיבות העתירה הנדונה, כאמור, לא מצאנו הצדקה לפסיקת הוצאות.

 

5.        העתירות נמחקות אפוא בזאת.

 

 

           ניתן היום, ‏כ"ב בתמוז התשע"ט (‏25.7.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך
3
ע"א 934/20
פסק-דין
04/03/2021
טען מסמכים נוספים