פ.ל.א.ר ניהול נכסים בע"מ נ. אורדע פרינט תעשיות בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פ.ל.א.ר ניהול נכסים בע"מ נ. אורדע פרינט תעשיות בע"מ

רע"א 1882/20
תאריך: 12/03/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א 1882/20  

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשות:

1. פ.ל.א.ר ניהול נכסים בע"מ

 

2. עניר פלאר נדל"ן בע"מ

 

3. זילבר קפיטל בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

אורדע פרינט תעשיות בע"מ

 

בקשת רשות ערעור  ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.2.2020 בע"א 40752-02-19 שניתן על-ידי סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ

 

בשם המבקשות:                     עו"ד משאל שרעבי

 

החלטה

 

 

1.        בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.2.2020 (ע"א 40752-02-19, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ), ובצידה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 7.1.2019 (ת"א 14636-07-16, השופט ע' יריב).

 

2.        מקורן של הבקשות שבפני במחלוקת הנוגעת בעיקרה לפרשנותו וליישומו של הסכם השכירות שבו התקשרה המשיבה ביום 9.4.2013 (להלן: הסכם השכירות). ההסכם נעשה תחילה עם כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל) שהייתה בעלת המקרקעין המושכרים (להלן: המקרקעין), וכעת קשורות בו המבקשות שרכשו ממנה את זכויותיה. יצוין כי המשיבה שוכרת את המקרקעין ברציפות מאז שנת 1998.

 

3.        בעיקרו של דבר, המחלוקת בין הצדדים נסבה על מבנים אשר על-פי העולה מטענות הצדדים, הוקמו במקרקעין ללא היתר (ומצויים בהם לצדם של מבנים שהוקמו כדין). בחודש יולי 2016 הגישו המבקשות לבית משפט השלום תביעה כנגד המשיבה, ובה עתרו לפינויה מהמקרקעין כמו גם לסעדים כספיים. במסגרת התביעה טענו המבקשות כי במהלך השנים הקימה המשיבה "מבנים נוספים" בשטח המקרקעין (להלן: המבנים הנוספים), ללא היתר ומבלי שניתנה לכך הסכמת הבעלים. עוד טענו המבקשות, כי המשיבה לא נענתה לבקשותיהן להרוס את המבנים הנוספים או לפעול להסדרתם, ואף לא המציאה ערבויות בנקאיות כנדרש לפי הסכם השכירות, ולפיכך, בין היתר, היא הפרה את ההסכם. המשיבה טענה מצדה כי מדובר במבנים ישנים שהיו קיימים במקרקעין בעת שבוצעה העברת הבעלות למבקשות, וכי השימוש בהם הובא בחשבון בהסכם השכירות.

 

4.        בית משפט השלום קיבל את תביעתן של המבקשות והורה על פינויה של המשיבה מהמקרקעין, כמו גם על תשלום דמי שכירות נוספים ופיצוי בגין פינוי המקרקעין באיחור. בית משפט השלום קבע כי אף שהמבקשות ידעו על המבנים הנוספים כאשר רכשו את המקרקעין, היה על המשיבה להיעתר לדרישותיהן להסירם או לפעול להסדרתם, ועל כן – משלא עשתה כן – יש לראותה כמי שהפרה את הסכם השכירות. עוד נקבע, כי היה על המשיבה למסור ערבויות בנקאיות כנדרש ממנה לפי הסכם השכירות. בית משפט השלום קבע, בנוסף, כי הסכם השכירות לא חל על המבנים הנוספים, ולפיכך על המשיבה לשלם בנפרד בגין השימוש בהם.

 

5.        המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרו של דבר, כי כלל, שהמבקשות נכנסו כאמור בנעליה, הייתה מודעת למבנים הנוספים, ואלה נכללו בבירור בהסכם השכירות. על כן, כך נקבע, אין מקום לחייב את המשיבה כעת בתשלום דמי שכירות נוספים. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד כי אין לטענת המבקשות בדבר חובתה של המשיבה להרוס את המבנים הנוספים או לפעול להסדרתם כל עיגון בהסכם השכירות. אשר לטענות בעניין הערבויות הבנקאיות, נקבע כי היה על המשיבה להמציאן, ומשלא עשתה כן – עליה לפצות את המבקשות. לאור האמור, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור והורה על ביטול חיובה של המשיבה בפינוי המקרקעין, כמו גם בתוספת תשלום בגין המבנים הנוספים. להשלמת התמונה יצוין כי המבקשות הגישו ערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה בין היתר לנוכח קבלת טענותיה של המשיבה כאמור.

 

6.        בבקשת רשות הערעור דנן טוענות המבקשות, בין היתר, כי עניינן מעורר שאלות עקרוניות הנוגעות להסכמי שכירות במקרים שבהם קיימות חריגות בנייה במקרקעין. מעבר לכך, המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום ואף דן בעניינים אשר לא הועלו על-ידי מי מהצדדים להליך שנידון בפניו, באופן שגרם להן עיוות דין.

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. עניינן של המבקשות נבחן על-ידי שתי ערכאות ועל אף הנופך העקרוני שניסו המבקשות לשוות לטענותיהן, התרשמתי כי הבקשה נסבה על נסיבותיו של המקרה הקונקרטי. כמו כן, ובניגוד לנטען, לא מצאתי שדחיית הבקשה תגרום למבקשות עיוות דין. עוד יוזכר, כי העובדה ששתי ערכאות הגיעו לתוצאות שונות אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 7947/18 בלוי נ' כהן, פסקה 4 (21.3.2019)). על כן, אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

8.        סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ט"ז באדר התש"ף (‏12.3.2020).

 

 

 

                       ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים