פרופסור צביקה גרנות נ. ראש הממשלה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פרופסור צביקה גרנות נ. ראש הממשלה

בג"ץ 6575/20
תאריך: 24/09/2020

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  6575/20

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

כבוד השופטת ע' ברון

 

כבוד השופט י' אלרון

 

העותרים:

1. פרופ' צביקה גרנות

 

2. פרופ' אמיר שחר

 

3. פרופ' אהוד קימרון

 

4. פרופ' אשר אלחיאני

5. 700 אחרים

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ראש הממשלה

 

2. שר הבריאות

 

3. הממונה על המאבק בנגיף הקורונה בישראל

 

4. ממשלת ישראל

 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים; בקשת הצטרפות לעתירה

 

בשם העותרים:

עו"ד בתיה זקס

בשם המשיבים:

עו"ד ערין ספדי-עטילה

 

 

פסק-דין

 

השופטת ע' ברון:

 

1.        בעתירה שלפנינו מתבקש בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, להורות על ביטולן של תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הציבורי והגבלת פעילות), התש"ף-2020 – שמכוחן הוטלו הגבלות על יציאה ממקום המגורים למרחב הציבורי, החל מיום 18.9.2020 (ערב ראש השנה) בשעה 14:00 ולמשך 14 יום (להלן: תקנות הסגר או התקנות).

 

           עוד מבוקש בעתירה, כי נקבע ש"התקנות שגויות נוכח ממצאים – מדעיים/רפואיים/עובדתיים, אשר [יש] בהם להצביע כי החלת הסגר על כלל הציבור, הינו צעד דורסני, היות ואין בהחלת הסגר כדי לצמצם את התפשטות הנגיף ו/או כדי למגר אותו, אלא לכל היותר להקפיא את המצב הקיים כאשר התחלואה תיעצר לפרק זמן מסוים, עד לשחרור הסגר והתפרצות הנגיף מחדש". בתוך כך, מבוקש כי נורה על עיכוב כניסתן של התקנות לתוקף; על הטלת מגבלות חלופיות כצעד מניעתי לפני הטלת סגר; על פרסום נתוני אמת רלוונטיים הנוגעים למאבק במגפת הקורונה ולשיקולים שהביאו לנקיטה בהגבלות הקבועות בתקנות; על בחינת חלופות פחות פוגעניות לצמצום התחלואה בקורונה; על התקנת התקנות בשים לב לזכויות ולצרכים של אזרחים ותיקים; ועל שמיעת עמדתם של אנשי רפואה, מדע וציבור טרם כניסתן של התקנות לתוקף.

 

           יבואר כי העתירה הוגשה ביום 17.9.2020 ערב כניסתן של תקנות הסגר לתוקף, תוך שהתבקש צו ביניים המורה על הקפאת התקנות עד למתן פסק דין בעתירה; ובקשה זו נדחתה משלא נמצא כי יש מקום למתן הצו המבוקש במעמד צד אחד. בנסיבות אלה ומשעה שהתקנות נכנסו לתוקף, התייתרו חלק מן הסעדים המבוקשים בעתירה. לא זו אף זו, בעת כתיבת שורות אלה נתבשרנו כי על פי החלטת ממשלה שנתקבלה בליל אמש, החל ממחר יוחמרו ההגבלות שהוטלו על הציבור מכוח תקנות הסגר – ובנסיבות אלה נראה כי העתירה כולה מיצתה את עצמה, שכן התשתית העובדתית והמשפטית שביסודה אינה רלוונטית עוד. מהתגובה לתשובה לעתירה שנתקבלה היום, עולה כי גם העותרים עצמם ערים לכך. אף על פי כן, ומפאת טיבה של הסוגיה העומדת על הפרק, ניתן דעתנו לעתירה לגופה.  

 

הרקע לעתירה והטענות שביסודה

 

2.        ביום 8.9.2020 אישרה הכנסת את תיקון מספר 4 לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות) – שבגדרן נקבעו הגבלות על התקהלות ושהייה במרחב הציבורי באופן דיפרנציאלי, לפי רמת התחלואה באזורים גאוגרפיים שונים ("תוכנית הרמזור"). בסמוך לאחר מכן, ביום 13.9.2020 אישרה הממשלה "תוכנית דו-שלבית לבלימת העלייה בתחלואה וצמצום התפשטות נגיף הקורונה" (החלטה מספר 376) ובהמשך לכך הותקנו ביום 17.9.2020 תקנות הסגר נושא העתירה (בהחלטת ממשלה מספר 386). בתמצית, תקנות הסגר מטילות הגבלות משמעותיות על התנועה, ההתקהלות ועל פעילות המסחר, הבילוי והפנאי בישראל. הן אוסרות על יציאה למרחב הציבורי, למעט במקרים חריגים המפורטים בהן ובכללם הגעה למקום עבודה; קבלת טיפול רפואי או סוציאלי; השתתפות בהפגנה או בהליך משפטי; פעילות ספורט; יציאה מהבית למרחק שלא יעלה על 1,000 מטר (במקור נקבע כי ניתן יהיה לצאת למרחק שלא יעלה על 500 מטר, אך מגבלה זו שונתה באישור הממשלה); ועוד. כן נקבעו בתקנות כללי התנהגות במרחב הציבורי ובנסיעה בכלי רכב; הגבלות על התקהלות; מתווה לקיום תפילות; סגירה של מקומות ציבוריים ועסקיים, למעט חריגים הכוללים בעיקר שירותים חיוניים; וקביעת סעיפי עונשין ואכיפה להסדרים שהוחלו בתקנות. מטרתן של תקנות הסגר היא הפחתת שיעור התחלואה והתמותה בקורונה, כשברקע "העלייה החדה בהיקף התחלואה במדינה כולה, הנתונים הנוגעים לעומס המוטל על מערכת הבריאות לתת מענה למספר החולים, [ו]זאת בשים לב לתקופת החגים הקרבה המאופיינת בשגרה בריבוי מפגשים חברתיים המהווים גורם סיכון נוסף להפצה נרחבת של המחלה" (מתוך דברי ההסבר לתקנות הסגר).  

          

3.        העותרים 4-1 הם רופאים וחוקרים בכירים במערכת הבריאות בישראל, שאליהם חברו בהגשת העתירה מאות רבות של עותרים נוספים – ביניהם, על פי הנטען: רופאים, אקדמאים, אנשי עסקים, עורכי דין, רואי חשבון, עיתונאים וכן שורה ארוכה של "אזרחים מודאגים ואכפתיים". לעמדת העותרים, החלטת הממשלה בדבר הטלת סגר כמפורט בתקנות היא שגויה והרת אסון עבור אזרחי ישראל; ועוד נטען כי החלטה זו "התקבלה על בסיס מידע חסר ונתונים מלאכותיים ובלתי מדויקים, באופן המטיל ספק ממש בנחיצות הסגר ובתועלתו ביחס לצמצום שיעורי התחלואה והתמותה ולמניעת קריסת בתי החולים...".

 

           העתירה מבוססת על בדיקה שערכו העותרים לדבריהם בקרב מומחים בתחום המדע, הרפואה והסטטיסטיקה בנוגע להיקף התחלואה והתמותה מקורונה, מנין החולים הקשים והמונשמים, והאיום בדבר קריסת בתי החולים. נטען שמבדיקה זו עולה כי תקנות הסגר הותקנו על רקע מסד עובדתי מוטה ושגוי – ומשכך, ובהינתן הפגיעה בזכויות יסוד הגלומה בהן, אין מנוס מן הקביעה כי תקנות הסגר אינן מידתיות ויש להורות על בטלותן. ביתר פירוט, לדברי העותרים הגדרת "חולה מאומת" שאינו סימפטומטי היא הגדרה חדשה ש"מנפחת" באופן מלאכותי את נתוני התחלואה – מאחר שאינה מבחינה בין חולה הנושא נגיף פעיל, לחולה לא מדבק הנושא נגיף שאינו פעיל. עוד נטען, כי בחודש יולי 2020 שינה משרד הבריאות את הגדרת "חולה קשה" (המבוססת על שיעור החמצן בדם – "מדד הסטורציה"), באופן שהביא לניפוח מלאכותי אף של נתונים אלה. בהתייחס לחשש מפני קריסת מערכת הבריאות – העותרים טוענים כי בניגוד לאופן הצגת הדברים על ידי משרד הבריאות אין מדובר בחשש ממשי, שכן לדברי מומחים מערכת הבריאות בישראל מסוגלת להתמודד עם מספרים גדולים הרבה יותר של חולים קשה ושל מונשמים מכפי המצב היום. ולבסוף, נטען כי יש חוסר ודאות בנוגע לשיעור התמותה כתוצאה מקורונה, להבדיל מתמותה בשל מחלת רקע שהקורונה נלווית אליה; כי מהשוואה לנתוני עבר נראה שאין תמותה עודפת כתוצאה מהנגיף; וכי בכל מקרה שיעור התמותה מקורונה בישראל נמוך ביחס למדינות אחרות בעולם.

 

4.        העותרים מוסיפים ומציינים כי התקנות פוגעות באורח אנוש בשורה של זכויות יסוד חוקתיות ובהן זכות הפולחן והדת, חופש התנועה וחופש העיסוק – וזאת "ללא תכלית ראויה ומאוזנת, לתקופה ממושכת ובלתי מוגבלת כמעט, במידה העולה עשרות מונים על הנדרש ותוך גרימת נזקים הרסניים ובלתי הפיכים למיליוני אזרחים" (סעיף 96 לעתירה). בתוך כך מבהירים העותרים, כי להטלת סגר נלוות "תופעות לוואי" קשות – ובהן בידוד חברתי המהווה גורם סיכון ממשי לבריאותה של אוכלוסיית הקשישים; פגיעה במערכת החיסונית בכלל האוכלוסייה (בשל ירידה בפעילות גופנית, לחץ נפשי, חוסר שינה וכו'), שתוצאתה הגדלת הסיכון לחלות בקורונה ובמחלות אחרות לאחר היציאה מהסגר; ופגיעה כלכלית וחברתית שמובילה להגברת התחלואה הנפשית בישראל (ובעקבותיה גם תחלואה גופנית ותמותה) – וזאת בפרט בקרב משפחות מרובות ילדים, מעוטות יכולת, ומשפחות שלהן ילדים עם צרכים מיוחדים.

 

           בהמשך לאמור נטען כי הממשלה לא שקלה כראוי חלופות מידתיות יותר להשגת מטרות הסגר, והעותרים מציעים קווי מתאר למודל חלופי – המבוסס על מזעור מגבלות על אוכלוסייה שאינה בסיכון; פרסום המלצות מבוססות נתונים לגבי כללי התנהגות, תוך הותרת שיקול דעת לאזרחים; חיזוק והאצת המשק; הכשרה מיידית של רופאים ושל כוח עזר לבתי החולים; הגנה על אוכלוסיות בסיכון; ביטול מלוניות הבידוד והשקעת המשאבים שייחסכו במערכת הבריאות; ושורה ארוכה של צעדים נוספים.

 

טענות המשיבים

 

5.        בתגובתם לעתירה עומדים המשיבים על כך שלדעת הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות, היקפי התחלואה המשמעותיים וקצב התפשטות המחלה עלולים להביא לכך שמערכת הבריאות תגיע בזמן הקרוב לסף אי ספיקה, באופן שלא יאפשר עוד מתן מענה לחולים. במצב דברים זה אין מנוס מהטלת מגבלות על יציאה למרחב הציבורי ועל ריחוק חברתי – ותקנות הסגר, על ההסדרים שנקבעו בגדרן, הן הכרחיות לשם הגנה על בריאותם וחייהם של אזרחי ישראל ומתחייבות מצו השעה. בהקשר זה מבהירים המשיבים כי נתונים שנאספו מכל העולם מראים כי ישנן הוכחות ברורות לכך שסגר מפחית את שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה באופן יעיל ומובהק.

 

           לגישתם של המשיבים התקנות הותקנו בסמכות, והפגיעה בזכויות חוקתיות הגלומה בהן היא סבירה, מידתית ואינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. כידוע, הזכות לחופש דת ופולחן, כמו גם חופש התנועה וחופש העיסוק, אינן זכויות מוחלטות ובנסיבות המקרה אין מנוס מהטלת מגבלות על זכויות אלה – והכל על מנת להגן על הזכות לחיים של אזרחי ישראל; ובהקשר זה מדגישים המשיבים כי במצב הנוכחי לא ניתן עוד להסתפק באמצעים מקילים לשם בלימת התפשטות הקורונה. עוד לדברי המשיבים, ההגבלות שנקבעו בתקנות הסגר אושרו על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת טרם שהתקנות נכנסו לתוקף; ובהינתן קיומו של פיקוח מצד הכנסת על ההסדרים שנקבעו, מרחב ההתערבות השיפוטית בתקנות מצומצם למקרים קיצוניים של היעדר סמכות או חוסר סבירות קיצוני – נסיבות שאינן מתקיימות במקרה דנן.

 

           המשיבים מוסיפים ומבהירים כי למשרד הבריאות אין עניין בהגדלה מלאכותית של נתוני התחלואה והתמותה מקורונה, וכי נתונים אלה נאספים בהתאם לאמות מידה שקובעים גורמי המקצוע המוסמכים מעת לעת ובהתאם לידע הרפואי הנצבר בארץ ובעולם. נתוני התחלואה והתמותה משמשים את אותם גורמי מקצוע בגיבוש מדיניות וקבלת החלטות, והם מפורסמים באתר אינטרנט ייעודי המתעדכן באופן יומיומי.

 

דיון והכרעה

 

6.        לאחר שעיינו בעתירה, בתגובת המשיבים ובתשובה לתגובה, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

 

           מדינות העולם כולן, ובהן מדינת ישראל, נתונות בימים אלה בעיצומה של מערכה על בלימת התפשטותו של הנגיף הגורם למחלת הקורונה. טרם נמצא חיסון למחלה, אף לא טיפול תרופתי יעיל, והמגפה משתוללת וגובה עוד ועוד קורבנות. על פי נתונים מאת ארגון הבריאות העולמי, שנמסרו לנו על ידי המשיבים, נכון ליום 22.9.2020 דווחו בעולם 31,530,268 מקרי תחלואה בקורונה ו-970,238 מקרי מוות. ועוד נמסר לנו כי רמת התחלואה בישראל, יחסית לגודל האוכלוסייה, גבוהה ביחס למדינות אחרות בעולם – וכי מתחילת חודש ספטמבר 2020 מספר הנדבקים היומי הכפיל את עצמו ואף עבר את ה-5,000 נדבקים חדשים ביום חול, וכך גם מספר החולים במצב קשה הכפיל את עצמו והגיע למעל 100 חולים חדשים ביממה. נכון ליום 22.9.2020 אובחנו בישראל מעל 190,000 חולים ודווחו מעל ל-1,270 נפטרים.   

 

           העותרים יוצאים נגד נתונים עובדתיים אלה; וביתר דיוק, מטילים ספק במתודולוגיה שעל פיה נאסף ונקבע מסד הנתונים בדבר היקף התחלואה והתמותה מקורונה בישראל. זאת ועוד, העותרים מתנגדים למדיניות המקצועית שלאורה מתקבלות החלטות במשרד הבריאות, ובתוך כך צוין בעתירה כי "צוות הגורמים המקצועיים שתפיסת עולמם הוכחה כשגויה מהיסוד והביאה על הארץ חורבן שאין שני לו, ממשיך ומהווה את המגדלור שלפיו יישק דבר". ראשית יובהר, כי בעוד העתירה נסמכת על טענות שבמומחיות רפואית גרידא, היא נעדרת תשתית עובדתית מתאימה ובכלל זה אינה נתמכת בחוות דעת רפואית כנדרש לביסוס טענות מעין אלה. חלף זאת, העתירה רצופה באמירות כוללניות ועמומות בדבר "בדיקות שנערכו בעזרת מומחים" ו-"ייעוץ מדעי שקיבלו העותרים", ודי בכך כדי להביא לדחייתה (בג"ץ 5682/20 קוביצקי נ' שר הפנים, פסקה 15 (9.9.2020)). המדובר בהלכה מושרשת שמורה כך:

 

"כידוע, ראשית חוכמה היא, בכל עניין המובא בפני בית-משפט, להניח תשתית עובדתית ולתמוך אותה בראיות. כך בכל עניין ובכל בית-משפט, וכך במיוחד בעתירות לבית-המשפט הגבוה לצדק. שהרי בית-משפט זה אינו נוהג לשמוע עדים ולקבוע בעצמו את העובדות, אלא הוא מסתמך בעיקר על דברי הצדדים. מכאן החשיבות המיוחדת שבית-משפט זה מייחס להצגה מלאה ואמינה של העובדות הנוגעות לעניין הן על-ידי העותר והן על-ידי המשיב. מטעם זה נדרש העותר, לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984, לתמוך כל עתירה בתצהיר המאמת את העובדות המובאות בעתירה. כמו כן מקובל להוסיף לעתירה מסמכים אחרים, ככל שהם מצויים בידי העותר או ניתנים באופן סביר להשגה על-ידי העותר, לצורך ביסוס העובדות הנטענות בעתירה. והרי אלה מושכלות ראשונים. לכן, אם התשתית העובדתית של עתירה רעועה, אפשר שיהיה בכך בלבד כדי לדחות את העתירה" (בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הבטחון, פ"ד נה(1) 625, 631-630 (1994); כן ראו: בג"ץ 5849/19 רשימת המחנה הדמוקרטי נ' מבקר המדינה, פסקה 9 (12.9.2019)).

 

           ויצוין כי במסגרת התגובה לתשובה לעתירה הגדילו העותרים לעשות, והוסיפו לטיעוניהם מידע רפואי בהיקף נרחב – וכל זאת ללא ביסוס ותימוכין, באופן שלא ניתן להעבירו תחת שבט הביקורת השיפוטית, ואף תוך הרחבת חזית אסורה.    

 

7.        לגופם של דברים ובניגוד למושכלות יסוד, העותרים מבקשים מבית משפט זה כי ימיר את שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים המוסמכים בשיקול דעתו, הגם שמדובר בנושאים המצויים במומחיות רפואית מובהקת, הנתונים לסמכותו ולמומחיותו של משרד הבריאות (בג"ץ 3432/20 טרקלין אולמות ואירועים – אולמי מונדיאל נ' ממשלת ישראל, פסקה 10 (7.6.2020); בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 20 (26.8.2019) והאסמכתאות הנזכרות שם). הדברים קיבלו ביטוי בפסיקה קודמת, שעניינה בהתערבות בהחלטות משרד הבריאות הנוגעות להטלת הגבלות על האוכלוסייה כחלק מהמאבק בנגיף הקורונה:

 

"הלכה פסוקה עמנו כי בבוא בית המשפט לבקר החלטה של הרשות, אין הוא מתיימר להיכנס בנעליה ולקבל תחתיה החלטות אשר בתחום מומחיותה. אין דרכו של בית משפט זה להתערב בענייני מדיניות של הרשות והדברים אמורים במיוחד כאשר מדובר במדיניות המתבססת על נתונים מקצועיים מובהקים, וההחלטה היא בעלת אופי מקצועי מובהק הנתונה לסמכותה ולמומחיותה של הרשות. כך על דרך הכלל... וכך במיוחד בעניינים מקצועיים הקשורים בבריאות הציבור" (בג"ץ 2435/20 לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה, פסקה 17 (7.4.2020)).

 

8.        וזאת יש לבאר. הסגר שהוטל על המדינה מכוח התקנות גובה מחיר כבד מן האוכלוסייה, וכפי שהתבשרנו אנו עומדים בפני הידוק נוסף של הסגר והחמרה של ההגבלות בטווח המידי. הדאגה והחשש לגורל המדינה ותושביה מוחשיים יותר מתמיד. אין להקל ראש בפגיעה שמסב הסגר לזכויות יסוד חוקתיות כדוגמת חופש התנועה והעיסוק, וזכות הדת והפולחן – וזאת על אף שהימים הם "ימי קורונה", ולעיתים נדמה שהיוצרות התהפכו וההגבלות הפכו לשגרה מקובלת. כפי שציין השופט י' עמית בהתייחסו למצב זה, "גם כשנגיף הקורונה מתהלך ברחובותינו המוזות אינן שותקות והביקורת הפרלמנטרית והשיפוטית אינן נאלמות דום. בימים אלה של מצב חירום, ובמיוחד בימים אלה, היד אינה צריכה להיות קלה על ההדק, והפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות צריכה להיות מידתית וממוקדת ככל שניתן" (בג"ץ 2491/20 המנהל הקהילתי רמות אלון נ' ממשלת ישראל (14.4.2020)). ואמנם המצוקה ניכרת בקרב הציבור, גם הבלבול והתסכול, והחשש מפני הבאות הולך ומתעצם – מבחינה בריאותית, כלכלית וחברתית, וכן בהיבט של פגיעה בערכי הדמוקרטיה וזכויות הפרט.

 

           אלא שאין ולא יכול להיות חולק, אף לא לשיטתם של העותרים, כי נכון לעת הזו מדינת ישראל נמצאת במשבר רפואי מהחמורים שידעה. בהיעדרם של חיסון ותרופה יעילה, ניכר כי ההתמודדות עם המגפה כרוכה במידה רבה של חוסר ודאות ומבוססת בעיקר על תחזיות עתידיות בדבר התנהגותו של הנגיף. מטבע הדברים, ייתכנו גישות מקצועיות שונות בנוגע לבלימת התפשטותה של המגפה; וחדשות לבקרים אנחנו נחשפים לדעות כאלה ואחרות של מומחים בעלי שם ומוניטין, החלוקים אלה על אלה וגם על עצמם בחלוף הזמן. אין זה מתפקידו של בית משפט זה להכריע בין מגוון הדעות, לא כל שכן להכתיב מדיניות. משימה זו שמורה לרשות המוסמכת ובעלת המומחיות בדבר. בענייננו, הגורמים המוסמכים אמרו את דברם, הממשלה קיבלה החלטה על הטלת סגר במתווה המפורט בתקנות הסגר, והתקנות אושרו על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. לטענות העותרים המופנות כלפי המדיניות שמוביל משרד הבריאות לא הונחה תשתית עובדתית וראייתית הולמת, ובמצב דברים זה לא ראינו כל עילה ואפשרות להתערבות שיפוטית בהטלת הסגר.

 

9.        טרם סיום ולמען הסדר, יצוין כי לנוכח התוצאה שאליה הגענו מתייתר הדיון בבקשת הצטרפות לעתירה שהוגשה על ידי מר יורם מועלמי, בשמו ובשם עמותה המייצגת לדבריו עשרות אלפי עצמאים, והיא נדחית.

 

סוף דבר

 

10.      התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בתקנות. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏ו' בתשרי התשפ"א (‏24.9.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
בע"מ 3704/20
החלטה
26/10/2020
טען מסמכים נוספים