פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה

בש"מ 5618/19
תאריך: 05/12/2019

בבית המשפט העליון

 

בש"מ  5618/19

 

לפני:  

כבוד הרשמת שרית עבדיאן

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. רשות האוכלוסין וההגירה

 

2. פלוני

 

3. פלוני

 

4. פלוני

                                          

 

 

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; תשובה מיום 9.9.2019 מטעם המשיבה 1; תצהיר וטיעון משלים מטעם המבקש מיום 3.11.2019; טיעון משלים מטעם המשיבה 1 מיום 24.11.2019; בקשה מטעם המבקש מיום 26.11.2019

                                          

 

 

החלטה

 

 

1.        לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.1.2019 (עמ"נ 45102-06-18) (להלן: פסק הדין).

 

העובדות הצריכות לעניין

 

2.        המבקש, אזרח סודן יוצא חבל דרפור, נכנס לישראל בשנת 2010. בשנת 2014 המבקש הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל ובשנת 2015 נערך לו ראיון. עד עתה לא התקבלה החלטה בבקשתו. ביום 5.11.2017 הגישו המבקש ושישה נוספים ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ו-חוק הכניסה לישראל), בו עתרו ליתן החלטה בבקשותיהם לקבלת מקלט מדיני וכן להעניק להם רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 עד להכרעה בבקשות.

 

3.        בפסק דינו מיום 6.5.2018 קיבל בית הדין את הערר בקבעו כי תונפק למבקש וליתר העוררים אשרה מסוג ב/3 למשך שלושה חודשים, וככל שעד לתום תקופה זו לא תינתן החלטה בבקשותיהם למקלט מדיני יונפק להם רישיון ישיבה מסוג א/5. ערעור שהגישה המשיבה 1 (להלן: המדינה) על פסק הדין של בית הדין התקבל בגדרי פסק הדין מושא ענייננו (אשר ניתן כאמור ביום 30.1.2019), במובן זה שבית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק דינו של בית הדין לעררים.

 

4.        נוכח תוצאת פסק הדין, ביום 11.2.2019 בוטל הרישיון הארעי מסוג א/5 שניתן למבקש ותחת זאת ניתן לו רישיון זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל שתוקפו עד לחודש יוני 2020.

 

הליכים משפטיים ברקע הדברים

 

5.        במקביל לעניינו של המבקש, נדונו בבית הדין לעררים הליכים דומים בעניינם של מבקשי מקלט נוספים מחבל דרפור. בחלק מהליכים אלה ניתנו פסקי דין דומים לפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, בגדרם הורו בתי הדין על מתן רישיון מסוג א/5 למבקשי המקלט עד להכרעה בבקשות המקלט שהגישו. המשיבה הגישה ערעורים על פסקי דין אלה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. חלק מן הערעורים התקבלו, ובחלקם הוקפא ההליך עד להכרעה בהליכים התלויים ועומדים בבית משפט זה. ביחס לחלק מההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי הוגשו בקשות רשות ערעור לבית משפט זה – חלק מבקשות רשות הערעור הוגשו על פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים בגדרם התקבלו ערעורים שהגישה המדינה וחלק על החלטות ביניים של בתי המשפט המחוזיים בבקשות לסעדים זמניים (ראו: בר"ם 9154/18; בר"ם 527/19; בר"ם 1169/19; בר"ם 2317/19; בר"ם 1600/19; בר"ם 2736/19; בר"ם 4202/19; בר"ם 4211/19; בר"ם 4335/19).

 

6.        במסגרת פסק דינו של בית משפט זה בבר"ם 4331/19 אדם נ' רשות האוכלוסין וההגירה (28.7.2019) (להלן: עניין אדם) נדונה שאלת מעמדם הזמני של מבקשי מקלט שקיבלו רישיון א/5 מכוח פסקי דין של ועדת הערר, ואשר ערעור שהגישה המדינה על פסקי דין אלה תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. בפסק הדין בעניין אדם קבע כבוד השופט ע' פוגלמן, בהסכמת כבוד השופטת ד' ברק-ארז וכבוד השופט ג' קרא כי "במקרים שבהם ניתן למבקשי מקלט רישיון בהתאם לפסק דין של בית הדין לעררים, לא יינתן סעד זמני שמשמעו שינוי מצב זה במסגרת ערעור מינהלי שהוגש מטעם המדינה על פסק הדין" (ליישומה של החלטה זו ראו פסק דינו של כבוד השופט פוגלמן מיום 7.8.2019 בבר"ם 4335/19).

 

7.        להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2017 הוגשו לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק שתי עתירות בעניין הטיפול בבקשות המקלט של יוצאי חבל דרפור ומעמדם עד להכרעה בבקשות (בג"ץ 4630/17 ו-בג"ץ 7552/17). ביום 19.3.2019 ניתן צו על תנאי בעתירות המורה כדלקמן:

 

"1. ניתן בזאת צו על תנאי המופנה כלפי המשיבים בבג"ץ 4630/17 לבוא וליתן טעם:

 

א.   מדוע לא יאמצו ללא דיחוי קווים מנחים לבחינה ולהכרעה בבקשות המקלט של מבקשי מקלט יוצאי דרפור, חבל הנובה והנילוס הכחול ובהתאם לכך ינחו את הוועדה המייעצת לענייני פליטים (להלן: הוועדה) לפעול ביחס לבקשות אלה בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט (להלן: הנוהל).

 

ב.   לחלופין, מדוע לא יצהירו ללא דיחוי, כי אימוץ קווים מנחים כאמור אינו נדרש לצורך הכרעות בבקשות מקלט פרטניות, ובהתאם לכך ינחו את הוועדה המייעצת לפעול ביחס לבקשות אלה בהתאם לנוהל.

 

2.    כן ניתן בזאת צו על תנאי המופנה כלפי המשיבים בבג"ץ 7552/17 לבוא וליתן טעם מדוע לא יוענק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דרפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו".

 

           דיון אשר נקבע בעתירות ליום 9.12.2019 נדחה ותחתיו נקבע מועד לתזכורת פנימית ליום 1.1.2020 (ראו החלטת כבוד הנשיאה א' חיות מיום 18.11.2019).

 

           הטיפול בחלק מההליכים התלויים ועומדים בבית משפט זה בעניינם של בקשות המקלט של יוצאי חבל דרפור עוכב עד להתקדמות ההליכים בבג"ץ 4630/17 ו-בג"ץ 7552/17 (ראו החלטתה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז מיום 26.3.2019 בבר"ם 9154/18). 

 

הבקשה להארכת מועד

 

8.        בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 28.8.2019, עותר המבקש למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. לטענתו הוא לא הצליח לעמוד בתשלום שכר הטרחה שנדרש ממנו לצורך הגשת בקשת רשות ערעור ורק לאחרונה הצליח לגייס את הסכום הנדרש. עוד נטען כי במסגרת בג"ץ 4630/17 הודיעה המדינה כי היא אינה מתכוונת בעת הזו לדון בבקשות לקבלת מקלט של פליטי רצח העם בדרפור וכי הודעה זו מהווה שינוי נסיבות המצדיק אף הוא היעתרות לבקשה.

 

9.        המדינה מצידה התנגדה לבקשה. המדינה הדגישה כי חלף פרק זמן ניכר מאז ניתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה להארכת מועד. לטענת המדינה המבקש לא תמך כדבעי את טענותיו באשר לחוסר יכולת כלכלית לשאת בהוצאות הגשת בקשת רשות הערעור ולא הבהיר אילו מאמצים עשה על מנת להסדיר את ייצוגו המשפטי. המדינה הוסיפה וטענה כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם גבוהים משמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" וכי ממילא השאלה העקרונית בעניינם של מבקשי המקלט יוצאי חבל דרפור עתידה להיות נידונה בבג"ץ 4630/17 ובבג"ץ 7552/17.

 

10.      ביום 24.10.2019 התקיים דיון לפניי בבקשה במעמד הצדדים. במהלך הדיון השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. המבקש הוסיף וטען כי בתחילה הוא ניסה לפנות למוקד לפליטים ומהגרים ("הוטליין") המעניק סיוע משפטי למבקשי מקלט לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אולם נענה בשלילה. המדינה חזרה על עמדתה כי לא מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בייחוד בהתחשב בחלוף הזמן הרב שעבר מאז ניתן פסק הדין. בסופו של הדיון נעתרתי לבקשות הצדדים להגשת טיעונים משלימים מטעמם.

 

11.      ביום 3.11.2019 הגיש המבקש תצהיר וטיעון משלים. בתצהיר טען המבקש כי לאחר שבוטל רישיון א/5 שניתן לו הוא פנה לבאת-כוחו דאז אולם לא היה בידיו לעמוד בשכר הטרחה שנדרש ממנו לשלם. בשל כך, הוא פנה למוקד לפליטים ומהגרים אולם שם נמסר לו שלא ניתן בשלב זה להציע לו סיוע משפטי. עוד נטען כי בשל ביטול רישיון א/5 המבקש, חולה אסטמה, אינו זכאי לטיפול רפואי ועליו לרכוש באופן פרטי תרופות בעלויות גבוהות.

 

12.      בטיעון המשלים מיום 24.11.2019 חזרה המדינה וטענה כי המבקש לא הוכיח כדבעי חוסר יכולת כלכלית לשאת בעלויות הסדרת ייצוגו לצורך הגשת בקשת רשות ערעור וכי חוסר יכולת כלכלית למימון ייצוג לא מקים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. עוד נטען כי החלטתו של בית משפט בעניין אדם – שעניינה בסעד זמני בהליך שעודנו מתנהל בבית המשפט המחוזי – שונה מעניינו של המבקש שבו ההליך בבית המשפט המחוזי הסתיים. כן נטען כי אף אם עניין אדם מהווה שינוי משפטי בעניינו של המבקש הרי שנוכח חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין, אין בכך כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

 

13.      לבסוף ציינה המדינה כי ישנם עוד שני מקרים שבהם ניתן פסק דין על-ידי בית המשפט המחוזי אשר ביטל החלטה של ועדת ערר – כמו בעניינו של המבקש – שלא הוגשה בעניינם בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

 

דיון והכרעה

 

14.      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל דעה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

 

15.      אכן, המדינה צודקת כי נקודת המוצא לדיון בענייננו היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים, וזאת לשם הגשמת מטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך וכן למען קידום ניהולה של מערכת משפט סדירה, יעילה ותקינה. בענייננו, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 3.3.2019 ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 28.8.2019, היינו באיחור של כ-6 חודשים. אין ספק כי מדובר באיחור ניכר, השוקל נגד קבלת הבקשה. יחד עם זאת, חרף איחור זה, ונוכח הטעמים המצטברים שלהלן, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה. 

 

16.      בפתח הדברים, נתתי משקל להשלכות שעשויות להיות להליך זה על מעמדו של המבקש בישראל עד שתתקבל הכרעה עקרונית בעניינם של מבקשי המקלט מדרפור, ולמעשה עד שתידון בקשת רשות הערעור נשוא הארכה. לא נעלמו מעיני טענות המדינה לפיהן עניינם של מבקשי המקלט יוצאי חבל דרפור עתיד להיות נדון ממילא במסגרת בג"ץ 4630/17 ו-בג"ץ 7552/17, במובן שעשוי לייתר את בקשת רשות הערעור שמתבקשת הארכת מועד להגשתה. אולם סוגיית מעמדו של המבקש בתקופת ביניים זו, וליתר דיוק השאלה האם יינתן לו בתקופה ביניים זו מעמד מסוג א/5 המקנה לו זכויות סוציאליות, אינה עניין של מה בכך. כבר נקבע כי חשיבות הזכויות הנידונות ומידת הפגיעה בהן מהווה שיקול בהכרעה בבקשה להארכת מועד (ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פיסקה 9 (10.12.2013)).

 

17.      לכך יש להוסיף כי בפסיקה נקבע, לא אחת, ששינוי במצב המשפטי הנוהג ובפסיקתו של בית המשפט העליון עשוי להקים, בנסיבות המתאימות, "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. זאת, בהתקיים סמיכות זמנים בין מועד מתן ההחלטה שעליה מבקשים להשיג לבין מועד קביעת ההלכה החדשה, ובמקרה שבו פניית בעל הדין לבית המשפט בסמוך לאחר מתן פסק הדין המחדש. בנוסף יש לבדוק האם ההלכה החדשה עשויה להיות רלוונטית להליך הערעורי אשר מתבקשת ארכה להגישו (ראו: ב"ש 1069/86 הסנה - חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שטרית, פ"ד מא(1) 533, 535 (1987). ערעור על החלטה זו נדחה ביום 8.4.1987 במסגרת ב"ש 231/87; בש"א 257/88 ניר נ' אסרף, פ"ד מב(4) 481 (1989); בש"א 3223/97 גאנם נ' איילון חברה לבטוח בע"מ (24.7.1997). ערעור על החלטה זו נדחה ביום 14.10.1997 בגדר בש"א 5505/97; בש"א 6048/07 עזבון המנוח בלינדר יורם ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (19.7.2007); בש"מ 4320/13 פלוני נ' משרד הפנים, פיסקה 4 (12.1.2014); בש"א 6839/16 ‏פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פיסקה 9 (11.6.2018)).

 

           בענייננו, נתתי דעתי לטענות המדינה לפיהן עניין אדם אינו חל במישרין על עניינו של המבקש בהתחשב בשוני הדיוני בין המקרים. זו היא אינה המסגרת הדיונית המתאימה למצות את הדיון בטענות המדינה. יחד עם זאת, בזהירות המתבקשת אציין שלא ניתן לשלול כי יש בעקרונות שנקבעו בעניין אדם כדי להשליך על עניינו של המבקש ולוּ במידת מה, וממילא אני סבורה כי הבקשה למתן צו זמני המצורפת לבקשת רשות הערעור אינה משוללת יסוד. 

 

18.      מכל מקום, ודומני כי זה העיקר בענייננו, הקביעות בעניין אדם נומקו, בין השאר, "מטעמים של שוויון בין עניינם של מבקשים שונים שניתן להם רישיון מסוג א/5 בהחלטת בית הדין" (שם, בפסקה 10). אני סבורה כי טעמים אלה מטים את הכף לקבלת הבקשה דנא. ודוק, בבית משפט זה ובבית המשפט המחוזי תלויים ועומדים עשרות הליכים נוספים הדומים לעניינו של המבקש. בחלק ניכר מהליכים אלו, בין היתר בעקבות עניין אדם, ניתנו למבקשי המקלט רישיון מסוג א/5 עד להכרעה עקרונית במעמדם של מבקשי המקלט יוצאי דרפור. וכך נאמר בהקשר זה בעניין אדם:

"בשלב זה, שבו רבו המקרים שבהם אוחזים מבקשי מקלט במעמדם של המבקשים ברישיונות מסוג א/5 בהתאם לפסקי דין של בית הדין לעררים ועל פסקי דין אלה מוגשים ערעורים מטעם המדינה, דומה שנדרשת האחדה של ההסדרים החלים, וזאת בין היתר בהינתן שהשאלה בדבר מעמדם של אלה עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות עודנה מתבררת בבית משפט זה, כאמור" (שם, בפסקה 10).

 

           קיומם של עשרות הליכים מסוג זה ומתן פסק הדין בעניין אדם שהביא לשינוי במצב המשפטי ולמתן רישיונות מסוג א/5 למי שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, מטים לשיטתי את הכף להארכת המועד (לשיקולים דומים המצדיקים הארכת מועד להגשת הליך ערעור פלילי ראו והשוו: בש"פ 4144/16 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.2016); בש"פ 4065/19 מסרי נ' מדינת ישראל (9.7.2019)).

 

19.      עוד אוסיף כי כפי שנמסר מהמדינה, קיימים רק עוד שני מקרים הדומים לעניינו של המבקש שבהם לא הוגש ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שבו התקבל ערעור מטעם המדינה על החלטה של ועדת ערר. בנסיבות אלה, איני סבורה כי היעתרות לבקשה שלפניי עתידה לגרור השלכות רוחב שעלולות להקשות על המדינה או על מערכת המשפט במקרים רבים נוספים. מכל מקום, מובן שכל מקרה ראוי להיבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות ואין מקום להקיש באופן אוטומטי ממקרה אחד למשנהו.

 

20.      לבסוף אציין כי בין יתר שיקוליי הבאתי בחשבון את פערי הכוחות המובנים והמשמעותיים בין הצדדים; את טענות המבקש באשר לקשיים בהסדרת ייצוגו ואת המאפיינים הסוציאליים של האוכלוסייה שהמבקש נמנה עמה (ראו: בג"ץ 7385/13 איתן – מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל, פיסקה 179 לפסק דינו של השופט פוגלמן (22.9.2014); בג"ץ 4386/16 מדיו נ' נציבות בתי הסוהר, פיסקאות ע"ג-ע"ה לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (13.6.2017), והשוו: בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון, פ"ד נד(4) 702, 705 (2000); בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי, פיסקה 2 (1.6.2009); בש"א 1514/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פיסקה 5 (14.11.2018); בש"א 932/18 פלונית נ' פלוני, פיסקה 13 (16.6.2019)); וכן את העובדה שבקשת רשות הערעור צורפה לבקשה להארכת המועד.

 

21.      אשוב ואדגיש כי אין בהחלטתי כדי להביע כל עמדה בבקשה למתן סעד זמני שהוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור או בבקשת רשות הערעור גופה. שאלות אלו יובאו לפתחו של המותב שידון בהליך.

 

22.      בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי איני צריכה להידרש לטענות המבקש בבקשתו מיום 26.11.2019 ואציין רק כי הטיעון המשלים מטעם המדינה – כמו גם התצהיר המשלים מטעם המבקש – הוגש בהתאם להחלטתי מיום 27.10.2019.

 

סיכום

 

23.      על רקע מכלול השיקולים אשר פורטו לעיל, ובשים לב לנסיבותיו הייחודיות של המקרה, החלטתי להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד הגשתה בפועל. המזכירות תפתח תיק מתאים, תתייק בו את החלטתי זו ותמשיך טיפול כמקובל.

 

           בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ז' בכסלו התש"ף (‏5.12.2019).

 

 

 

 

שרית עבדיאן

 

 

ר ש מ ת

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים