פלוני נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

רע"א 5825/19
תאריך: 12/11/2019

 

בבית המשפט העליון

רע"א  5825/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

המבקש:

פלוני

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

2. פלוני

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק עא  013004-01-19 שניתן ביום 08.07.2019 על ידי כבוד השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ות' בר אשר

 

בשם המבקש:

עו"ד עז אלדד

 

 

החלטה

 

 

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר) מיום 8.7.2019 בע"א 13004-01-19 בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט מ' בורשטין) מיום 20.11.2018 בת"א 38962-05-14.

 

1.        בבית משפט השלום נדונה תביעתו של המשיב 2 (להלן: המשיב) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק), לאחר שנפגע בעת שחצה כביש בדרכו לבית כנסת. בית משפט השלום קבע כי המשיב נפגע בתאונת דרכים מאופנוע אשר זהות הנוהג בו לא התבררה, וכי על המשיבה 1 (להלן: קרנית) קמה החובה לפצותו. בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין נזקי המשיב על סך 42,350 ש"ח בצירוף שכר טרחה ומע"מ.

 

           ביחס למבקש, שהיה הבעלים הרשום של האופנוע ושהה בארה"ב בזמן התאונה, קבע בית המשפט כי הוא לא נקט באמצעים יעילים למניעת נהיגה באופנוע, ובמעשיו-מחדליו הרשה לעשות בו שימוש. את מסקנתו זו ביסס בית המשפט, בין היתר, על כך שהמבקש הורשע בעסקת טיעון בעבירה לפי תקנה 74 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 שעניינה באי נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים כדי להבטיח שהרכב לא ינוע; המבקש סתר את עצמו – בעדותו טען כי מפתחות האופנוע היו ברשותו בשעת התאונה אך במשטרה מסר גרסה לפיה השאיר את המפתחות במגרה בחדר הפנימיה בישיבה בה התגורר טרם הנסיעה; והמבקש לא הביא לעדות עד שיתמוך בגרסתו לפיה האופנוע היה שמור בחצר הישיבה. נוכח המסקנה כי המבקש הרשה הלכה למעשה את השימוש באופנוע, הורה בית המשפט כי המבקש ישפה את קרנית בסכומים בהם היא חויבה, וזאת מכוח הוראות סעיפים 9(א)(1) ו-7(6) לחוק.

 

2.        בערעור שהגיש על פסק הדין התבסס המבקש על ההנחה העובדתית כי השאיר את המפתחות בחדר בישיבה, וטען כי אין לקרנית זכות חזרה מקום בו ניתן לייחס לכל היותר התרשלות במעשיו. בית המשפט דחה את הערעור בציינו כי בית משפט השלום לא קבע ממצא עובדתי בשאלה היכן היו המפתחות בעת שהמבקש שהה בחו"ל, ואין להסיק כי בית משפט השלום אימץ את גרסתו במשטרה. הימנעותו של המבקש מלהציג לפני בית המשפט גרסה אמינה, היא כשלעצמה מביאה למסקנה כי הדברים לא נעשו בתום לב. לכן, נקבע כי אין צורך להידרש לשאלה אם הותרת מפתחות האופנוע במגירה בפנימייה בישיבה מהווה הסכמה מכללא לשימוש באופנוע, ודי בכך שהמבקש לא עמד בנטל המשני של הבאת הראיות שהוטל עליו להוכיח כי לא הרשה את השימוש באופנוע (בהפניה לפסק דיני ברע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן (21.11.2010) (להלן: עניין ויצמן)).

 

3.        מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טען המבקש כי פסיקת בית משפט השלום מרחיבה יתר על המידה את קשת המקרים בהם ניתן לחייב בעל רכב שהשאיר את רכבו ללא השגחה בתשלום פיצויים, כך שעניינו מצדיק דיון ב"גלגול שלישי". לטענת המבקש, גם אם התרשל במעשיו אין לומר כי קיים יסוד של "אשם" בהתנהגותו, וחיובו בתשלום פיצויים בנסיבות אלה מרחיק לכת וסוטה מפסיקות קודמות. עוד טען המבקש כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי המפתחות הושארו בחדר בישיבה, ומשכך היה על בית המשפט המחוזי לקבוע אם בנסיבות אלה יש לחייבו בתשלום הפיצויים.

 

4.        דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

 

           הלכה למעשה וחרף טענות המבקש, הבקשה עוסקת ביישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כי נגרם עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. די בכך כדי לדחות את הבקשה מכוח תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

5.        למעלה מן הצורך אומר כי בפסק הדין בעניין ויצמן ציינתי, בהתייחס לזכות החזרה של קרנית מבעל רכב ומתיר השימוש במקרה של פגיעה בצד שלישי, כי " ...יש להבחין בין שתי שאלות נפרדות: השאלה הראשונה והמקדמית היא לגבי עצם התרת השימוש, קרי, האם ראובן הבעלים אכן התיר לשמעון לנהוג ברכב. השאלה השנייה, הקשורה למרכיב האשם, היא אם ראובן ידע או צריך היה לדעת כי לשמעון אין כיסוי ביטוחי... נקודת המוצא היא, שעל קרנית כתובעת החוזרת על הבעלים (או המחזיק ברכב), חל הכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראיה. ברם, ... גם אם נטל השכנוע חל על קרנית, הרי שהנטל המשני של הבאת הראיות, עובר לבעלים לגביו נטען כי התיר את השימוש" (שם, בפסקאות 4-3 לפסק דיני, הדגשות הוספו). אין חולק שבזמן נסיעת המבקש לחוץ לארץ האופנוע לא היה מבוטח וכי המבקש ידע על כך. לכן התמקדו הצדדים בשאלה אם המבקש התיר, במפורש או מכללא, את השימוש באופנוע שנותר בחצר הישיבה.

 

           במשפטנו מוכרת "חזקת הרשות" לפיה "בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו הוא או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכך" (ע"א 259/63 חיים נ' קלקשטין, פ"ד יח(3) 662, 666 (1964)). בעניין ויצמן הבעתי את עמדתי כי השימוש ב"חזקת הרשות", כמו גם ב"חזקת הרשות הראשונית", אמור להיעשות באופן בלתי-תלוי בתוצאה, ויכול לשמש לעיתים גם לצורך הרחבת אחריות המבטח ולחזרה של קרנית מהבעלים מתיר-השימוש ברכב (שם, בפסקה 5, וראו גם ע"א 3305/17 אבו ג'מייע נ' ריבחי, בפסקה 6 (‏27.2.2018)). עמדתי על כך שאמנם "נטל ההוכחה הראשוני מוטל על קרנית כתובעת, אך במקרים רבים הנטל לא יהא כבד במיוחד", זאת לאור "חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית"; הכלל הראייתי לפיו על בעל דין להוכיח עובדה המקדמת את עניינו; כלל הנגישות לראיות; ושיקול שבמדיניות לפיו יש להקל על מידת ההוכחה הנדרשת מקרנית כדי להרתיע מפני הפקרות במסירת רכבים למשתמשים חסרי ביטוח (עניין ויצמן, פסקה 7).

 

6.        על רקע כל אלה ונוכח נסיבות המקרה שלפניי, לא מצאתי להתערב בתוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא ולפיה קיימת לקרנית זכות חזרה על המבקש (השוו לאחד מהמקרים שנדונו בעניין ויצמן, פסקה 8 לפסק דיני). די בכך שאזכיר כי המבקש טען בפני בית משפט השלום כי לקח עמו לחו"ל את מפתחות האופנוע ולא השאירם בישיבה; המבקש לא הביא כל עד מטעמו שיתמוך בגרסתו; וכדברי בית המשפט המחוזי "הימנעותו של המערער (המבקש – י"ע) מלהציג לפני בית המשפט גרסה אמינה מביאה כשלעצמה למסקנה לפיה הדברים לא נעשו בתום לב והגרסה האמיתית היתה פועלת כנגדו. גם מטעם זה לא היה מקום לקבל את טענותיו".

 

7.        נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

 

           משלא התבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"ד בחשון התש"ף (‏12.11.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים