פלוני נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

רע"א 3670/19
תאריך: 28/07/2019

בבית המשפט העליון

 

רע"א  3670/19

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

 

2. פלוני (משיב פורמאלי)

 

3. מגדל חברה לביטוח בע"מ (משיבה פורמאלית)

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק רע"א 22303-03-19 מיום 1.5.2019 שניתנה על ידי כב' השופט צבי ויצמן

                                          

בשם המבקש:

עו"ד דורון וימר

 

החלטה

 

 

           עניינה של החלטה זו בהבחנה בין חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט, לבין הלכת סויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515 (1999).

 

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברע"א 22303-03-19 (כב' השופט צ' ויצמן) מיום 1.5.2019, בגדרה התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א' רוטקופף) בת"א 44192-10-16 מיום 11.2.2019.

 

1.        כעולה מהבקשה שלפניי, המבקש נפצע ביום 5.11.2013 בעת שקרסו עליו דפנות של בור שבתוכו עבד. המבקש סבר כי הקריסה נגרמה עקב פעולותיו של טרקטור שעבד בסמוך, ולכן פנה למשיבה 1 (להלן: קרנית) בדרישה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לאחר שדחתה קרנית את תביעתו הגיש המבקש תביעה בבית משפט השלום, וצירף אליה בהמשך גם את נהג הטרקטור (המשיב 2) ומבטחת הטרקטור (המשיבה 3; להלן: מגדל) כנתבעים, וזאת לאחר שקרנית הגישה כנגדם הודעות צד ג'.

 

           לאחר שנשמעה עדותו של המבקש, ביקש בא-כוחו לעיין בדו"חות החקירה של קרנית ושל מגדל בנוגע לאירוע. בתגובה, הבהירה קרנית כי אין בכוונתה להגיש את דו"חות החקירה כראיות, וכי חל על הדו"חות חיסיון מכיוון שהוכנו לקראת משפט. מגדל, מנגד, ציינה כי ייתכן שתבקש להשתמש בדו"חות החקירה מטעמה בהמשך.

 

           בית משפט השלום עיין בדו"חות החקירה של קרנית ומגדל, ובמעמד הדיון ביום 11.2.2019 ניתנה החלטה כהאי לישנא (להלן: ההחלטה הראשונה):

 

"לאחר שבית המשפט עיין בדו"חות החקירה ובהתאם להלכת סוויסה, המאפשרת דחיית עיון בדו"חות החקירה ומאחר ומר רומן ויניצקי [מנהל העבודה באתר בו היה הבור – י"ע] הוא עד מטעם התובע, הרי שדו"חות החקירה יימסרו לעיון ב"כ התובע לאחר שמיעת עדותו הראשית של מר רומן ויניצקי."

 

2.        בעקבות זאת מסרה קרנית דו"ח חקירה מטעמה (להלן: הדו"ח) לעיונו של בא-כוח המבקש (העתק הדו"ח צורף כנספח ד' לבקשה שלפניי). בהמשך הדיון ביקש בא-כוחו של המבקש כי יועברו אליו גם ההקלטות והתמלילים שנאספו במסגרת עריכת הדו"חות של קרנית ומגדל, ובית המשפט הורה כדלקמן:

 

"לנוכח האמור בדוחות החקירה, מן הראוי כי טרם המשך חקירתו של העד [מנהל העבודה – י"ע] אשר הנו עד מהותי ביותר לבירור נסיבות המקרה, ימציאו ב"כ הנתבעות לב"כ התובע עותק מלא של דוחות החקירה על נספחיהם וצרופותיהם לרבות הקלטות ותמלילים וזאת על מנת שב"כ התובע יוכל להיערך להמשך חקירת העד במידת הצורך."

 

3.        קרנית הגישה לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטות אלו, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 28.3.2019 (להלן: ההחלטה השנייה). בית משפט השלום הדגיש כי מכיוון שבא-כוחו של המבקש כבר עיין בדו"ח החקירה של קרנית, "יש להסכים עם התובע בפתח תגובתו כי [...] אכן המדובר בבקשה תיאורטית והרלוונטיות נותרה רק לגבי תוצרי החקירה", כלומר לגבי ההקלטות ותמליליהן. עוד נקבע, כי בהינתן שהמבקש סבור כי הדו"ח יסייע להוכחת טענותיו, ובהינתן שקרנית היא קרן סטטוטורית שעליה מוטלת "חובה מוגברת" להתנהל בקלפים פתוחים – "יש לאפשר לתובע במקרה דנן (ובכלל) לעיין במכלול הדו"חות ותוצריהם [...]" (הדגשה הוספה – י"ע).

 

           ביני לביני, הגישה קרנית ביום 11.3.2019 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הראשונה. בבקשה נטען כי חל חיסיון מוחלט על הדו"ח, כמו גם על "נספחיהם ותוצריהם (שלא היו מצויים בידי [קרנית], אשר פנתה להפקתם רק לאחר הדיון ובעקבות החלטת כב' ביהמ"ש קמא)". נטען כי בית המשפט "כרך" את הדיון בדו"חות החקירה מטעם קרנית ומגדל, ושגה בכך שהורה לקרנית לצרף את ההקלטות והתמלילים שבידיה. זאת, על אף שמגדל הייתה זו שביקשה להשתמש בהקלטות שנעשו במסגרת החקירה מטעמה, בעוד שקרנית איננה מבקשת להגיש את הדו"ח כראיה. במילים אחרות, בקשתה של קרנית הייתה כי בית המשפט המחוזי יורה על ביטול ההחלטה בכל הנוגע לגילוי תוצרי החקירה, ויקבע בדיעבד כי לא היה מקום לגלות את הדו"ח.

 

4.        המבקש עמד בתגובתו על הטענה כי מדובר בבקשה תיאורטית, ולחלופין טען כי לא מדובר בדו"ח שהוכן לקראת משפט, אלא בחומר שנאסף על ידי קרנית "במסגרת תפקידה לבירור זכאותו של הנפגע לפיצוי כאשר הליך משפטי כלל לא היה צפוי". עוד נטען כי בתצהיר גילוי מסמכים שנמסר למבקש מטעם קרנית במסגרת ההליכים המקדמיים, נכתב כי דו"חות "שייערכו" לקראת המשפט יהיו חסויים – ומכאן שהדו"חות שנערכו עובר להגשת התביעה אינם חסויים.

 

           לשיטתו של המבקש, מהדו"ח עולה כי קריסת הבור אירעה כתוצאה מפעילותו של הטרקטור בו נהג המשיב 2, ומכיוון שהמבקש היה בתוך הבור ולא יכול היה לדעת את שהתרחש מחוצה לו, תוכן הדו"ח חיוני להוכחת טענותיו. המבקש הוסיף, בין היתר, כי עצם הגשת הודעה לצד ג' כנגד המשיב 2 וכנגד מגדל, מעיד כי קרנית עשתה למעשה שימוש בדו"ח באופן המצדיק את הסרת החיסיון.

 

5.        בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הערעור של קרנית, דן בה כערעור וקיבל אותו. נקבע כי מסמכים שהוכנו לקראת משפט מוגנים על ידי חיסיון מוחלט, וכי כלל זה חל גם לגבי "חומר שנאסף עת הייתה הסתברות לקיומו של הליך משפטי וזאת אף קודם לתחילתו של ההליך". נקבע כי הדו"ח אכן הוכן לקראת המשפט, וזאת בפרט לאור העובדה שגובש לאחר שהמבקש פנה לקרנית בבקשה לפיצוי, "כך שהסתברותו של ההליך המשפטי קמה ועולה". בענייננו הדו"ח אמנם נמסר לעיונו של בא-כוח המבקש, אך לא היה מקום להורות על גילויו מלכתחילה – ובית המשפט קמא הדגיש כי אין להנציח טעות זו על ידי גילוי תוצרי החקירה.

 

           בנוסף, נקבע כי הגשת הודעת צד ג' על בסיס הדו"ח אינה שקולה ל"שימוש" המצדיק את הסרת החיסיון, שכן שימוש שכזה משמעו "הגשת דוחות החקירה או תוצריהם כראיה לבית משפט, או העדת עורך המסמכים אודותיהם" (ההדגשה במקור – י"ע). בית המשפט הוסיף וקבע כי הלכת סוויסה, עליה הסתמך בית משפט השלום, איננה רלוונטית למקרה שלפנינו.

 

           עוד נקבע כי אין נפקות להיותה של קרנית גוף ציבורי-סטטוטורי, וכי כי אין "לתפוס [את קרנית] בלשונה" ולזקוף לחובתה את השימוש בלשון עתיד ("ייערכו") במסגרת ההליכים המקדמיים. בית המשפט הוסיף כי פרשנות לפיה כל תובע זכאי לקבל מקרנית את דו"חות החקירה, אשר מתעדים ניסיונות לגילוי זהות הנהג הפוגע "וזאת תחת שבעל הדין עצמו יטרח בכך", עלולה להעמיס על קרנית עלויות רבות ומיותרות.

 

           מכאן הבקשה שלפניי.

 

6.        המבקש טען כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא עיין בדו"ח ובחן את מטרתו הדומיננטית. מכיוון שהכנת הדו"ח הושלמה לפני שהוגשה התביעה ובמסגרת חובתה של קרנית לברר דרישות לפיצויים, נטען כי הדו"ח לא הוכן לקראת המשפט ואינו נכלל בגדרי החיסיון. לחלופין, גם אם חל על הדו"ח חיסיון, נטען כי מדובר בחיסיון יחסי ולא מוחלט (בהתבסס על האמור ברע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי ז"ל נ' שימקו, בפסקה 9 (13.6.2007) (להלן: עניין נמירובסקי)) וכי היה מקום להסירו בנסיבות העניין. זאת, בהתחשב בעובדה ש"אנו כבר יודעים שדוחות החקירה תומכים, על פניו, בטענות התביעה", ולכן ראוי לבכר את ערך גילוי האמת על פני האינטרס של קרנית שלא לגלות את הדו"ח ותוצריו. בנוסף טען המבקש כי קרנית עשתה, הלכה למעשה, "שימוש" בדו"ח שבעטיו יש להסיר את החיסון, ועמד על טענותיו בדבר השלכות מעמדה של קרנית כגוף סטטוטורי.

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובהם צילום דו"ח החקירה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. ההלכות הנוגעות לנטייתו של בית משפט זה שלא להתערב בסוגיות של חיסיון, בפרט כשמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", ידועות הן (רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ, בפסקה ז והאסמכתאות שם (21.1.2007) (להלן: עניין אליהו)). הבקשה שלפניי אכן מעלה שאלה עקרונית, שטרם הוכרעה – האם חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא מוחלט או יחסי, אולם אינני רואה צורך להכריע בה כעת. כפי שאפרט להלן, אינני סבור כי נפל פגם בקביעת בית המשפט קמא לפיה דו"חות החקירה מושא דיוננו נכללים בגדרי החיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. את השאלה העקרונית אם עסקינן בחיסיון מוחלט או יחסי אותיר בצריך עיון (וראו בהרחבה החלטתי ברע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, בפסקה 15 והאסמכתאות שם (‏4.9.2017)), מכיוון שגם אם מדובר בחיסיון יחסי, לא שוכנעתי כי בענייננו מתקיימת הצדקה מיוחדת להסרתו.

 

8.        כהערה מקדמית אציין כי בית המשפט קמא דייק בהחלטתו בציינו כי הלכת סוויסה, שעניינה בגילוי מאוחר, אינה רלוונטית לענייננו. מאחר שהמונחים של חיסיון וגילוי מאוחר משמשים לעיתים בערבוביה, מצאתי לנכון לחזור להבהיר במספר שורות את הדברים.

 

           (-) חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט כשמו כן הוא. אין בעל דין יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו: גם לטעון לחיסיון המסמך וגם לחשוף את המסמך במהלך המשפט בהתאם לנוחותו.

          

           (-) הלכת סוויסה לא עוסקת בחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט אלא בעיתוי גילוי המסמכים, קרי, בדחיית המועד לגילוי המסמך (וראו החלטתי בבש"א (מחוזי חי') 4078/06 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' מפרם סוכנויות 1999 בע"מ, בפסקה 3 (החלטה מיום 24.4.2006)).

 

           (-) בעת הגשת תצהיר גילוי מסמכים על בעל הדין לבור לו את המסלול בו ילך: לטעון לחיסיון המסמך או לטעון "לסוויסה" לגבי המסמך [במאמר מוסגר: הלכת סוויסה זכתה להכרה בתקנה 58(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (הרפורמה) – ראו יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 226-225 (2019)].

 

           (-) על בעל הדין לקחת בחשבון כי ככל שיטען בתצהיר גילוי מסמכים לחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט, הוא עלול ללקות בשתיים אלה: ראשית, בית המשפט עלול שלא לקבל את טענת החיסיון ככל שימצא כי המסמכים לא עומדים במבחן המטרה הדומיננטית על פי הלכת הדסה (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516 (1995)). שנית, בעל הדין יהיה מנוע מלעשות שימוש במסמכים אלה: "כידוע, בעל דין המכתיר מסמך מסוים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו כ'חסוי' לא יוכל לעשות בו שימוש במהלך המשפט" (רע"א 5982/16 ק.ב. גורמה ויזמות בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (15.9.2016). כן ראו רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול (12.8.2012); רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (7.11.2007)).

 

           וכעת, לאחר שהבהרנו את השוני בין מסלול החיסיון לבין מסלול הלכת סוויסה, ובהינתן שקרנית בחרה בתצהיר גילוי מסמכים לטעון לחיסיון, אדרש לגופה של בקשה.

 

9.        האם הדו"ח נכלל בגדרי החיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט? כידוע, חיסיון זה  יחול אם המטרה הדומיננטית של המסמך הייתה במסגרת ההכנות לקראת המשפט (עניין הדסה), כאשר המסמך הוכן "לקראת התדיינות משפטית [...] צפויה בהסתברות ממשית" (עניין נמירובסקי, בפסקה 8), וככל שבעת גיבוש המסמך התקיימו "צפי לניהול משפט" ו"זיקה דומיננטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי" (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פ"ד סא(2) 634, 648 (2006)).

 

           על מנת להכריע אילו דו"חות חקירה הוכנו לקראת משפט ואילו הוכנו במהלך שגרת עיסוקו של מבטח, יש לבחון את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. לצורך כך ניתן לקחת בחשבון, בין היתר, את נסיבות הכנת הדו"חות, כולל השאלה אם הדו"חות הוכנו לפני שנודע על עילת תביעה אפשרית; את המצוין בדו"חות עצמם או במסמכים נלווים; ולעתים אף את הפרש הזמנים שבין המאורע הביטוחי לבין מועד הכנת הדו"ח ומועד הגשת התביעה (ראו, למשל: רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר, בפסקה י"א(1) (27.6.2007); רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 62 (1995); עניין אליהו, בפסקה ט(3); ולעניין הפרשי הזמנים, ראו והשוו: החלטתה של השופט ע' ברון בבית המשפט המחוזי בבש"א (מחוזי ת"א) 23367/05 SANYO ELECTRIC CO. LTD נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 5 (דו"ח שהוכן כשבע שנים לפני הגשת התביעה אינו חסוי); החלטתו של השופט א' זמיר בש"א (מחוזי ת"א) 3143/08 לשם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (החלטה מיום 6.5.2008) (דו"ח שהוכן כחצי שנה עובר לתביעה יהא חסוי)).

 

           בענייננו, התאונה אירעה ביום 5.11.2013; לפי האמור בדו"ח החקירה, קרנית קיבלה את הדו"ח ביום 27.6.2016 (וביקשה את הכנתו ביום 13.4.2016); והתביעה הוגשה ביום 31.10.2016. כלומר, קרנית פנתה לחברת החקירות הפרטית כשנתיים וחמישה חודשים לאחר קרות התאונה, וכשישה חודשים בלבד לפני שהוגשה התביעה. עוד יודגש כי המבקש הוא שפנה לקרנית בדרישה לפיצויים, כך שהחקירה לא נפתחה ביוזמתה של קרנית. במצב דברים זה ניתן להניח, כי היה ידוע לקרנית שככל שתדחה את דרישתו של המבקש לפיצויים, תוגש תביעה שבמסגרתה תצטרך להסתמך על הדו"ח שהזמינה. דהיינו, כבר בעת הזמנת הדו"ח הייתה הסתברות ממשית להגשת תביעה.

 

10.      המבקש טען כי בירור דרישות לפיצויים הוא חלק מעיסוקה של קרנית, ולכן יש להניח כי דו"ח החקירה הוכן כחלק משגרת עיסוקה. לטעמי, ההיפך הוא הנכון, וקיימת מעין חזקה, שניתנת לסתירה, כי כאשר חברת ביטוח מעסיקה חוקרים מטעמה לברר נסיבות תאונה, הרי שהדבר נעשה כצפי להליך משפטי על מנת לבחון את מהימנות גרסתו של המבוטח. זאת, להבדיל, משמאי שנשלח על ידי חברת הביטוח, שאז ההנחה הראשונית היא כי הדבר נעשה על מנת להעריך את הנזק לצורך תשלום תגמולי הביטוח (ראו החלטתו של השופט י' שנלר בבש"א (שלום פ"ת) 2015/00 אלקטרה ישראל בע"מ נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ ואח', בפסקה 6 (החלטה מיום 7.6.2000)).

 

           במקרה דנן מדובר בדוח חקירה "קלאסי" למקרים מעין אלה, ולאחר עיון בדו"ח, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר מצדיק את התערבותנו.

 

11.      בהקשר זה אזכיר, כי המבקש טען כי בית המשפט קמא שגה בכך שהכריע בעניין החיסיון מבלי לעיין בדו"ח. אכן, ברגיל, ראוי כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 119 ויעיין במסמך במעמד צד אחד. ברם, דומה כי דו"ח החקירה שצורף לבקשה שלפניי, עמד בפני בית המשפט קמא, ובא-כוח המבקש אף התייחס במהלך הדיון ביום 30.4.2019 לאפשרות שבית המשפט יעיין בחומר ("היום, כשאנחנו רואים את העדות של אותו מנהל עבודה ומשווים לדוח החקירה, וכבודו יכול לראות בתשובה שלי לבר"ע ומה שחברי הציג לבר"ע, אנו רואים בעייתיות עם העדות שלו [...]"; עמ' 3 שורות 10-9 לפרוטוקול (ההדגשה הוספה – י"ע)). משכך, אין לומר כי החומר הרלוונטי לא עמד בפני בית המשפט כשהכריע בנוגע לחיסיון.

 

           לכל היותר ניתן לומר כי בית המשפט לא עיין בתוצרי החקירה, דהיינו בהקלטות ובתמלילים שביקש המבקש לקבל לרשותו. אך בהינתן שקרנית לא ביקשה להגיש את תוצרי הדו"ח כראיה, הקביעה כי חל חיסיון על הדו"ח חלה מיניה וביה גם על חומר הגלם ששימש להכנתו. לכך יש להוסיף את הצהרתה של קרנית בבקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, לפיה נספחי הדו"ח ותוצריו כלל לא גובשו על ידה בזמן אמת, וקרנית "פנתה להפקתם רק לאחר הדיון ובעקבות החלטת [בית משפט השלום]". גם אם נתייחס לדו"ח ולתוצריו בתור שני "מסמכים" נפרדים לעניין החיסיון, ברי כי התוצרים שהכינה קרנית לאחר הגשת התביעה ולאחר שביקש המבקש לעיין בדו"ח, נכללים במובהק בגדרי החיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט.

 

           לאור כל האמור לעיל, אינני רואה להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא לפיה הדו"ח ותוצריו חסויים; כי לא היה מקום להורות מלכתחילה על גילוי הדו"ח; וכי אין מקום להורות כעת על גילוי תוצריו.

 

12.      האם הגשת הודעה לצד ג' מצדיקה את גילוי הדו"ח? כאמור, צד אינו יכול לטעון לחיסיון אך להגיש את הראיה החסויה או להסתמך עליה בכתבי טענותיו או בחוות דעת מטעמו, שאז יראו בכך ויתור על החיסיון:

 

"בשכל הישר אין להלום, כי מסמך יהא חלק מתשתיתה של חוות דעת רפואית המהוה עיקר עמדתו של בעל הדין במשפט, אך העניינים הרלבנטיים שבו לא יגולו לבעל הדין שכנגד, שעה שלא נותרו במעגל הפנימי בין יוצר המסמך לעורך הדין [...][...] בנידון דידן נדון התיק לפי פקודת הנזיקין, ולצורך חוות דעתו יכול היה המומחה לקבל ממקאסד [בית החולים – י"ע] כל מסמך, אך אין בעל הדין (מקאסד) יכול להחסותו שעה ששימש בעליל בהכנת חוות הדעת [...]" (רע"א 4385/04 פרוך נ' בית חולים מקאסד, בפסקה ד(6) (החלטה מיום 21.8.2007)).

 

           לא זה המצב בענייננו. פשיטא כי עמדתו של בעל דין עשויה לנבוע מדו"ח חקירה או ממסמכים אחרים שהוכנו לקראת משפט או מעצתו של עורך דין. העובדה שבעל דין עושה שימוש בדו"ח חקירה על מנת לגבש את עמדתו כפי שזו מוצגת בכתב הטענות, אין פירושה כי בעל הדין ויתר על החיסיון. במקרה דנן, ככל הנראה, בעקבות דו"ח החקירה וחומרי הגלם ששימשו להכנתו של הדו"ח, מצאה קרנית לשלוח הודעת צד ג'. לא רק שאין בשימוש זה בדו"ח כדי להצדיק את גילויו, נהפוך הוא. בכך עשתה קרנית שימוש "קלאסי" בדו"ח חקירה שהוכן לקראת משפט.

 

13.      לסיום אציין כי במהלך הדיון שנערך ביום 30.4.2019 בבית המשפט המחוזי, ולאחר שבית המשפט הציע לצדדים להגיע להסכמות בעניין היקף הגילוי, ציין בא-כוחה של קרנית: "ניסיתי לשכנע את מרשתי בנוגע להצעת בית המשפט, לגבי מנהל העבודה שכבר נחקר לא תהיה בעיה למסור לו את הקלטת. לגבי הנהג, נשוא הדוח השני, אני אמסור לו את התמליל אחרי שאחקור אותו. מעבר לזה לא יימסר חומר כלשהו" (עמ' 5 שורות 22-19 לפרוטוקול). בא-כוח המבקש דחה את ההצעה ודרש לקבל את "כל תוצרי החקירה" (עמ' 5 שורה 25 לפרוטוקול), אך אין בכך כדי למנוע מהצדדים להגיע בעתיד להסכמה בנוגע לגילוי תוצרי החקירה או חלקם.

 


 

14.      אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז התשע"ט (‏28.7.2019).

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים