פלוני נ. קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השיקום

רע"א 228/21
תאריך: 27/01/2021

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  228/21

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.12.2020 בע"ו 21902-06-20 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' שפירא – נשיא, ב' טאובר ונ' ג'השאן

                                          

בשם המבקש:

בעצמו

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא והשופטים ב' טאובר ו-נ' ג'השאן), שדחה ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור, שבו נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים").

 

2.        המבקש שירת בצה"ל בין השנים 1991-1982, כגשש קרבי. בשנת 1991 הגיש המבקש תביעה להכרה בנכות לפי חוק הנכים בגין פגיעה בעין שמאל; תביעתו התקבלה על-ידי המשיב. בשנת 2003 הגיש המבקש שתי תביעות נוספות להכרה בנכות לפי חוק הנכים: התביעה הראשונה היתה להכרה בנכות בגין פגיעה בשמיעה. תביעה זו התקבלה על-ידי המשיב, משנמצא כי נגרמה על-ידי "חבלה רשומה"; התביעה השניה להכרה בנכות בגין פגיעה נפשית, שיסוד בשירותו הצבאי, נדחתה על-ידי המשיב מחמת התיישנות, לפי סעיף 32 לחוק הנכים. צויין כי לא מתקיימים בעניינו של המבקש התנאים להארכת מועד התיישנות התביעה, המעוגנים בסעיף 32א לחוק הנכים. המבקש ערער על קביעה זו לוועדת ערר לפי חוק הנכים; משנדחה ערעורו – הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 14.7.2008 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש; זאת, בשל העדר תיעוד של "חבלה רשומה", ומשום שטענות אלה הועלו לראשונה בשנת 1999 או בסמוך לכך, לאחר קריסת העסק שהקים המבקש ולאחר שהתערערו יחסיו עם אשתו (להלן: "התביעה הקודמת"). 

 

3.        ביום 5.12.2012 הגיש המבקש בשנית תביעה להכרה בנכות בגין פגיעה נפשית. ביום 1.1.2013 דחה המשיב את התביעה, בהיותה זהה לתביעה הקודמת שנדחתה. ערר שהגיש המבקש על קביעה זו נמחק בהסכמה, תוך שצוין כי המבקש "יבקש להשתמש בסמכות הנתונה בחוק הנכים להגיש תביעה במסגרת ראיה חדשה, וזאת בכפוף לכל דין מחייב".  

 

4.        ביום 6.6.2016 הגיש המבקש "בקשה להחמרת המצב או לעיון מחדש לפי סעיף 35 לחוק הנכים" (להלן: "הבקשה לעיון מחדש"), אליה צירף עדויות של חיילים ומפקדים ששירתו עימו ונכחו באותן פעילויות צבאיות, בגינן אף קיבל תעודות הוקרה, אשר גרמו לו לטענתו לתסמונת פוסט טראומתית; כמו גם מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, בה נקבע כי המבקש סובל מתסמונת בתר חבלתית שמקורה בשירות הצבאי. בבקשה לעיון מחדש נטען כי בשל מצבו הבריאותי נמנע המבקש מלהגיש תביעה להכרה בנכות בגין פגיעה נפשית סמוך לאחר מועד שחרורו, וכי בהליכים הקודמים לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין, ועל כן טענותיו לא הוצגו כדבעי. ביום 7.8.2016 דחה המשיב את הבקשה לעיון מחדש, משנמצא כי לא הוצגה כל ראיה חדשה, אשר מצביעה על כך שההחלטה הקודמת בטעות יסודה. המבקש ערער גם על החלטה זו לוועדת הערעורים; ביום 5.4.2020 החליטה הוועדה, בפסק דין מנומק, לדחות את הערעור. הוועדה בחנה בעיון את המסמכים שצירף המבקש, וקבעה כי אלו אינם מהווים ראיה חדשה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה לדחות על הסף את התביעה מחמת התיישנות, תוך דחיית טענות המבקש הנוגעות לקשיים בהגשת התביעה ולאי-ייצוג.

 

5.        המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינה של ועדת הערעורים; אך גם ערעור זה נדחה, משלא נמצאה טעות משפטית בפסק דינה של הוועדה המצדיקה התערבות שיפוטית במסקנותיה. בית משפט מחוזי קבע, כי המבקש לא הצביע כי מתקיימות בעניינו אחת העילות להארכת תקופת ההתיישנות וכי לא הוצגה כל ראיה העונה להגדרת "חבלה רשומה", הנדרשת בסעיף 32א(1) לחוק הנכים. בעניין זה אימץ בית משפט קמא את קביעותיה של הוועדה, כי אין בעדויות המפקדים והחיילים, שניתנו שנים לאחר קרות האירועים, כדי ללמד על כך שהמבקש סבל מפגיעה במצבו הנפשי כתוצאה מהאירועים שחווה במהלך שירותו הצבאי. בדומה לכך, גם במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת הפסיכיאטרית, שרובם הגדול נערכו שנים רבות לאחר שחרורו מהצבא, אין כדי לבסס "חבלה רשומה"; וממילא חלק מהמסמכים שצורפו לבקשה לעיון מחדש הוגשו בעבר על-ידו למשיב ואין בהם כדי להוות ראיה חדשה. כמו כן, אימץ בית המשפט את קביעות הוועדה, כי המבקש היה מיוצג ברוב ההליכים על-ידי עורך-דין, ומצא כי בנסיבות העניין יצוג נאות לא היה משנה את התוצאה הסופית של דחיית הערעור מחמת התיישנות. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי הגם ששתי התביעות שהוגשו בשנת 2003, הן מתחום השמיעה, הן מהתחום הנפשי, מקורן במסכת עובדתית אחת, הרי שהתביעה הראשונה להכרה בנכות בגין פגיעה בשמיעה נתמכה בתיעוד של חבלה רשומה; בעוד שהתביעה השניה להכרה בנכות בגין פגיעה נפשית – לא נתמכה בתיעוד של חבלה רשומה. לבסוף, דחה בית המשפט את טענות המבקש לגבי העלמת תיקו הרפואי הצבאי וגרימת נזק ראייתי, בקובעו כי מדובר בטענה כבושה, שלא הועלתה בהליכים הקודמים, וכי דווקא השתהות המבקש בהגשת התביעה הקשתה במידה ניכרת על יכולתו של המשיב בהשגת הראיות הדרושות לבירור התביעה.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור.

 

6.        המבקש, המייצג כעת את עצמו, חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה לפני בית משפט קמא. בעיקרו של דבר, טוען המבקש, כי הציג ראיות חדשות, אלו תומכות בטענותיו בדבר "קיומה של חבלה רשומה", ומצדיקות עיון מחדש בהחלטת המשיב לדחות את התביעה מחמת התיישנות. המבקש טוען, כי פסק דינו של בית משפט המחוזי אינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה, לפיה על קצין התגמולים לנהוג בגמישות בכל הנוגע לחלוף תקופת ההתיישנות; בייחוד כשמדובר בנכי צה"ל שלקו בתסמונת פוסט-טראומטית במהלך שירותם הצבאי. כמו כן, המבקש מדגיש כי מקורן של שתי התביעות, הן בתחום השמיעה, הן בתחום הנפשי, באותה מסכת עובדתית, אשר הוכרה על-ידי המשיב, ועל כן לא היה מקום לקבל תביעה אחת ולדחות את השניה על הסף מטעמי התיישנות.

 

7.        למקרא הבקשה, לאחר עיון בנספחיה, ושקילת נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי צורך בתשובה מאת המשיב, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. הנדון דידן אינו מעורר שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של עניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש לעיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור אין כאן בנמצא. בבקשה שלפנַי, שב המבקש וחוזר על אותן טענות, המצדיקות לשיטתו עיון מחדש בהחלטת המשיב לדחות את התביעה מחמת התיישנות, אשר הועלו על-ידו, הן לפני ועדת הערעורים הן לפני בית המשפט המחוזי, נשקלו ונדחו בדין באופן מפורט ומנומק. כפי שציינתי בעבר, "בקשה למתן רשות ערעור, ב'גלגול שלישי', לא נועדה כדי ליתן הזדמנות לשוב פעם נוספת על אותן טענות שהועלו קודם לכן, ונדחו, בציפייה לתוצאה שונה" (רע"א 5399/20 פלוני נ' קצין התגמולים (30.8.2020)). הדברים נכונים גם כאן.

 

8.        אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏י"ד בשבט התשפ"א (‏27.1.2021).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים