פלוני נ. קופת חולים מאוחדת | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. קופת חולים מאוחדת

בש"א 1839/20
תאריך: 16/03/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"א  1839/20

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המערערים:

1. ויולט כארמי

 

2. מאזן כארמי

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. קופת חולים מאוחדת

 

2. הסתדרות מדצינית הדסה

                                                                                                         

ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בע"א 1735/19 מיום 20.2.2020

                                          

בשם המערערים:      

עו"ד בתריס בתריס

 

 

פסק-דין

 

           לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בע"א 1735/19 מיום 20.2.2020, במסגרתה נדחתה אפשרות, בנם של המערערים, להשיג על ההחלטה מיום 7.5.2018 בגדרה נמחקה התביעה שהוגשה מטעמו בעילה של "חיים בעוולה".

 

הרקע לערעור

1.            המערערים ובנם הקטין יליד 11.3.2004 (להלן: הקטין) הגישו תביעה נזיקית בעילות "הולדה בעוולה" ו"חיים בעוולה" לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 36002-12-17). תביעת הקטין נדחתה על הסף ביום 7.5.2018 בהסכמת המערערים ואילו תביעת המערערים נדחתה בפסק דין מיום 21.1.2019, וביום 7.3.2019 הוגש עליו ערעור (ע"א 1735/19). כתשעה חודשים לאחר הגשת הערעור הגישו המערערים לרשמת בית משפט זה בקשה, בגדרה ביקשו שייקבע כי הקטין אף הוא צד לערעור שהוגש, ולחלופין שיתירו להם לתקן את הודעת הערעור כך שהקטין יצורף כמערער או לכל הפחות כמשיב לערעור. בנוסף, עתרו לכך שייקבע כי הערעור שהוגש על ידם נסוב גם על ההחלטה מיום 7.5.2018, המהווה לטענתם "החלטה אחרת", ולמצער שיתאפשר להם לתקן את הודעת הערעור כך שתופנה גם נגד החלטה זו. לחילופי חלופין טענו כי ככל שיקבע כי ההחלטה מהווה "פסק דין חלקי", שתינתן להם ארכה לצורך הגשת ערעור עליה.

 

2.            המערערים טענו כי ההכרעה בתביעתו של הקטין היא פועל יוצא של ההכרעה בשאלת התיישנות תביעתם, וזאת על רקע ההלכה שנקבעה ברע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (28.8.2016) (להלן: עניין מכבי). עוד טענו כי הם לא נתנו את הסכמתם לדחיית תביעת הקטין, עובדה שלשיטתם מגדילה את סיכויי קבלת הערעור. מנגד המשיבות התנגדו לבקשה על כל ראשיה. לטענתן ההחלטה מיום 7.5.2018 מהווה "פסק דין חלקי" שמועד הערעור עליה חלף זה מכבר, אף אם היה מדובר בהחלטה אחרת. בהקשר זה טענו כי הודעת הערעור לא כללה כל השגה על ההחלטה האמורה. בנוסף, לשיטתן סיכויי ההליך קלושים מאחר שהמערערים כן נתנו את הסכמתם לדחיית תביעת הקטין, ומאחר שהמערערים טוענים טענות סותרות במסגרת הערעור.

 

3.            בהחלטת הרשמת מיום 20.2.2020 נקבע כי ההחלטה מיום 7.5.2018 סיימה את הדיון בתביעתו של הקטין, שכן תביעתו נדחתה על הסף, ולכן ובהתאם ל"מבחן הסעד" החלטה זו מהווה "פסק דין חלקי" מבחינתו של הקטין, כפי שגם כונתה על ידי בית המשפט המחוזי. בהמשך נקבע, כי בהתאם לכך, המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי היה תוך 45 ימים ממועד המצאתו לבעל הדין. ואולם, במקרה זה הבקשה להארכת מועד לצורך הגשת הערעור הוגשה בחלוף למעלה משנה מהמועד להגשת הערעור, שחלף ביום 21.6.2018. עוד נקבע כי בקשת הארכת המועד לא הניחה הסבר מבורר מדוע הוגשה באיחור כה ניכר, וכי טעות בדין אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור בנסיבות שבהן ניתן היה להימנע מהטעות על ידי בדיקה פשוטה. כמו כן, הלכת מכבי נפסקה לפני הגשת תביעת הקטין והמערערים, ולפני שניתנה ההחלטה בעניינו ביום 7.5.2018, ולא הובהר מדוע הטענות לגבי נפקויותיה מועלות בשלב דיוני זה. מעבר לכך, טענה זו סותרת את טענת המערערים כפי שנטענה בבית המשפט המחוזי ולכן הם מושתקים מלטעון אותה כעת. מכל מקום סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם נחזים להיות גבוהים. בשל כך ובשל הקביעות שצוינו לעיל, נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד. על רקע קביעות אלו דחתה הרשמת גם את בקשת המערערים לתקן את הודעת הערעור ואת בקשתם החלופית להוספת הקטין כמערער או כמשיב להליך. מכאן הערעור שלפנַי.

 

4.            ככלל, חוזרים המערערים על הטענות שהעלו לפני הרשמת, ובתוך כך טוענים כי שגתה הרשמת כאשר לא קבעה כי הערעור שהוגש על ידם משיג גם על ההחלטה מיום 7.5.2018 או לחלופין כי ניתן במסגרתו להשיג גם על החלטה זו. כן שגתה הרשמת, לשיטתם, כאשר סיווגה את ההחלטה כ"פסק דין חלקי" והתעלמה מהנסיבות ומהנימוקים שיש בהם כדי להטות את הכף לצורך סיווגה כהחלטה אחרת. בנוסף, לטענתם האיזון הראוי מוביל למסקנה כי יש להאריך את המועד לצורך הגשת הערעור על ההחלטה, ללא קשר לאופן בו היא מסווגת. לבסוף טוענים המערערים כי סיכויי ההליך אינם "נמוכים", בניגוד לקביעת הרשמת.

 

דיון והכרעה

5.            דין הערעור להידחות. על פי המבחן שנשתרש בפסיקה, ככל שמדובר בהחלטה המסיימת את ההליך בין הצדדים מדובר בפסק דין, וככל שנותרו עוד עניינים לדון בהם במסגרת ההליך מדובר בהחלטה אחרת. ואולם, מבחן זה מצריך לעיתים כלי עזר נוספים. כלי עזר זה מוצאים אנו בפסיקה, בייחוד ביחס להבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה אחרת, בדמותו של מבחן הסעד. קרי, האם נתקבל או נדחה, אחד או יותר, מן הסעדים המבוקשים בהליך (בש"מ 1059/11 אדם טבע ודין  - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה (29.5.11); רע"א 1092/18 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' שטראוס בריאות בע"מ, פסקה 25 (25.12.2018)). בענייננו קבעה הרשמת כי מדובר בפסק דין חלקי ולא בהחלטה אחרת כטענת המערערים, ואין אני מוצא הצדקה להתערב בהחלטתה זו. כך, כפי שגם קבעה הרשמת, לאחר שהצדדים לא חלקו על גורלה של תביעת הקטין והם הסכימו לדחייתה, ההחלטה מיום 7.5.2018 סיימה את ההליך בעניינו של הקטין ותביעתו נדחתה על הסף. על כן, בהתאם למבחן הסעד יש לסווגה כפסק דין חלקי, כפי שגם סיווג בית המשפט המחוזי.

 

6.            נותרה אם כן טענת המערערים כי שגתה הרשמת בקבעה כי לא קיים "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשתם להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי. גם בעניין זה דין הערעור להידחות. שיקול הדעת של רשם בית המשפט בעניינים כגון דא הינו רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו לאחרונה: בש"א 1676/20 חננאל נ' עיריית תל אביב-יפו (15.3.2020)).

 

7.             אין חולק כי המערערים לא עמדו בסד הזמנים שנקבע בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובע כי באין הוראת חיקוק אחרת לעניין מועד הגשת הערעור, על המערער להגישו תוך ארבעים וחמישה ימים ממועד מתן ההחלטה. בענייננו, ההחלטה (פסק הדין) ניתנה ביום 7.5.2018, ועל כן המועד האחרון להגשת בקשה להארכת מועד חלף בתאריך 21.6.2018. אולם בקשת הארכת המועד של המערערים הוגשה רק ביום 5.11.2019, בחלוף למעלה משנה מהמועד האחרון להגשת הערעור.

 

8.             תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כידוע כי רשאי בית המשפט לתת ארכה בדבר מועד הנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו", אשר נבחנים ונקבעים בכל מקרה לגופו (בש"א 7527/19 אביגל ואח' נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר (19.11.2019)). בענייננו נראה כי טענותיהם של המערערים אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק התערבות בקביעת הרשמת. טענתם המרכזית של המערערים בעניין זה נשענת על כך שלשיטתם, כאמור, ההחלטה מיום 7.5.2018 היא החלטה אחרת שניתן היה לערער עליה במסגרת הליך הערעור שהוגש על ידם במועד, בהינתן העובדה שפסק הדין הסופי ניתן כאמור ביום 21.1.2019. דהיינו, התנהלותם הדיונית נעוצה לכל היותר בטעות שבדין. אלא שטענה זו כאמור נדחתה הן על ידי הרשמת והן על ידי. מסכים אני עם קביעתה של הרשמת כי טעות שבדין אינה מבססת "טעם מיוחד" שבתורו יוביל להארכת מועד (בש"א 7955/19 וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה - רשות המיסים (8.12.2019)), לבטח כאשר לא פרטו המערערים מדוע שגו וכיצד פעלו כדי לברר את מועד ההשגה על ההחלטה מיום 7.5.2018.

          

           דין הערעור להידחות אפוא.

 

           ניתן היום, ‏כ' באדר התש"ף (‏16.3.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים