פלוני נ. פרקליטות המדינה, משרד המשפטים | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

בג"ץ 6236/20
תאריך: 24/11/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  6236/20

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

כבוד השופט א' שטיין

 

העותרים:

1. פלונית

 

2. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

 

2. פלוני

                                          

עתירה למתן צו על תנאי

                                          

בשם העותרים:

עו"ד רעות גלבלום; עו"ד הלה נויבך

 

 

 

 

 

בשם המשיבה 1:

 

עו"ד ענת גולדשטיין

 

בשם המשיב 2:

עו"ד מיכאל סיבוני

 

פסק-דין

 

השופט א' שטיין:

 

1.            לפנינו עתירה שבגדרה מבוקש כי נורה למשיבה 1 (להלן: המדינה) ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת המשנה לפרקליט המדינה לדחות את הערר של העותרת 1 (להלן: העותרת) כנגד סגירת תיק החקירה בעניינו של המשיב 2. כן מבוקש כי נורה למדינה ליתן טעם מדוע לא תורה על הגשת כתב אישום כנגד המשיב 2 בגין אינוס העותרת.

 

2.            ביום 31.8.2015 הגישה העותרת תלונה במשטרה, לפיה נאנסה למעלה משנתיים קודם לכן על ידי המשיב 2. בהמשך לתלונה, נערך עימות בין העותרת למשיב 2; נגבו עדויות מקרובי העותרת, מהמשיב 2, וכן ממטפליה של העותר; ואף נעשה מחקר תקשורת ביחס לשימוש בטלפון הנייד של העותרת.

 

3.            לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, הגיעה פרקליטות מחוז חיפה לכלל החלטה לפיה אין די ראיות לצורך הגשת כתב אישום כנגד המשיב 2 בגין עבירת האינוס. על החלטה זו הגישה העותרת ערר ביום 16.7.2016. ביום 10.5.2017 ניתנה החלטת המשנה לפרקליט המדינה דאז בערר העותרת, לפיה אין מקום לשנות את החלטתה של פרקליטות המחוז. המשנה לפרקליט המדינה קבע בהחלטתו כי קיימים קשיים ראייתיים בלתי מבוטלים לביסוס החשדות המיוחסים למשיב 2, ובמצב דברים זה אין ראיות מספיקות להעמדתו לדין פלילי – הליך הדורש אפשרות סבירה להרשעה. לפיכך, קבע המשנה לפרקליט המדינה כי סגירת התיק בנסיבות אלו מוצדקת ואין להתערב בה. עוד הדגיש המשנה לפרקליט המדינה כי אין בסגירת התיק כדי להצביע על כך שהמדינה מעדיפה את גרסת המשיב 2 על פני גרסתה של העותרת, אלא מדובר בניתוח מקצועי של דיות הראיות, ותו לא.

 

4.            העתירה פותחת בהתייחסות לשיהוי הרב אשר חל בהגשתה, כשלוש וחצי שנים מהיום שבו ניתנה ההחלטה בערר. נטען כי אין לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, שכן מצבה הנפשי והכלכלי של העותרת היוו עבורה מכשול בדרך להגשת העתירה. עוד נאמר כי דחיית הערר היוותה עבור העותרת מכה קשה, אשר ההתאוששות ממנה הצריכה זמן ותמיכה נפשית. נטען כי השיהוי לא פגע באינטרסים של מי מהמשיבים, וכי במקרה שלפנינו האינטרס הציבורי בפתיחת התיק מחדש עולה בחשיבותו על אינטרס ההסתמכות של המשיבים.

 

5.            לגוף העתירה נטען כי החלטת המדינה שלא להעמיד את המשיב 2 לדין מחמת חוסר ראיות לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן קיימת תשתית ראייתית המצדיקה את העמדתו לדין. נטען גם כי המשיב 2 שינה את גרסאותיו מספר פעמים, בעוד שהעותרת דבקה בגרסתה, אשר גם נתמכת בעדויות חיצוניות.

 

6.            לבסוף נטען כי מרבית תיקי החקירה שנפתחו בשנים האחרונות בגין עבירות מין נסגרו ללא הגשת כתב אישום, וכי קיים כשל מערכתי בעבודתה של מחלקת העררים, אשר דוחה עררים באופן גורף. מכאן נטען כי האינטרס הציבורי מחייב את הגברת אמונן של נפגעות עבירות מין במערכת אכיפת החוק, בין היתר, באמצעות פתיחת הליכים משפטיים רבים יותר נגד נאשמים.

 

7.            עמדת המדינה היא כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בהחלטותיה ובשיקול דעתה. הלכה פסוקה היא כי מידת ההתערבות של בג"ץ בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק והתביעה בענייני חקירה והעמדה לדין הינה מצומצמת ביותר; ולטענת המדינה, המקרה דנן איננו מקרה חריג אשר מצדיק התערבות. נטען כי חומר הראיות נבחן בקפידה על ידי הגורמים המוסמכים. לדברי המדינה, החומר אף נבחן פעם נוספת עובר להגשת תגובתה לעתירה, ונמצא כי אין מקום להגיש כתב אישום נגד המשיב 2. כמו כן נטען כי השיהוי הכבד אשר חל בהגשת העתירה, אף הוא מצדיק את דחייתה על הסף.

 

8.            לגוף העתירה נטען כי ערר העותרת נבחן בדקדקנות ובקפידה יתירה על ידי הגורמים המוסמכים בפרקליטות המדינה, ובראשם המשנה לפרקליט המדינה דאז, ונמצא כי אין בחומר הראיות כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב 2. מדובר בהחלטה מקצועית הנטועה בלב שיקול הדעת המוקנה לתביעה; ואף לגופם של דברים נטען כי לא נפל בה כל פגם אשר יש בו כדי להקים עילה להתערבות בג"ץ.

 

9.            המשיב 2 חוזר בתגובתו על נימוקי המדינה, הן לעניין השיהוי הכבד בהגשת העתירה, והן לעניינו של שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות האכיפה בסוגיות ההעמדה לדין פלילי. המשיב 2 גם מדגיש את אינטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה בדבר אי-העמדתו לדין, אשר התקבלה לפני כשלוש שנים וחצי.

 

10.         לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, וכן בתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטת המדינה שלא להעמיד את המשיב 2 לדין פלילי. מהכתובים עולה כי החומר הראייתי בתיק נבחן בקפידה שלוש פעמים על ידי שלושה גורמים שונים: פרקליטות מחוז חיפה, המשנה לפרקליט המדינה דאז, וכן על ידי פרקליטות המדינה לאחר הגשת העתירה. ניכר כי החלטת רשויות התביעה לפיה אין די ראיות לביסוס חשד בפלילים הינה מבוססת, ונשענת על עיון מעמיק בראיות שנאספו. אוסיף ואדגיש, כי החלטה זו לא מטילה כל דופי במהימנות העותרת ובאמינות תלונתה. רשויות התביעה החליטו כפי שהחליטו מחמת העדר ראיות מספיקות, בהתחשב ברף ההוכחה של "מעבר לספק סביר" הנהוג במשפטים פליליים.

 

11.         הלכה היא עמנו כי בהחלטות מסוג זה התערבותו של בג"ץ הינה חריגה ומצומצמת במיוחד, שכן אין באפשרותנו להיכנס בנעלי המדינה ולהחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתנו (ראו, למשל: בג"ץ 4341/19 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פסקה 6 והאסמכתאות שם (30.10.2019)).

 

12.         הכלל האמור בדבר אי-התערבותנו בהחלטות שעניינן העמדה לדין חל ביתר שאת כאשר ההחלטה שלא להעמיד את החשוד לדין פלילי נשענת על העדר ראיות מספיקות, כמו במקרה שלפנינו – זאת, להבדיל מהחלטות המבוססות על העדרו של אינטרס ציבורי (ראו: בג"ץ 5904/20 מנאצרה נ' הפרקליט הצבאי הראשי (23.11.2020), פסקה 15 לפסק דינו של השופט מ' מזוז, והאסמכתאות המצוטטות שם).

 

13.         העיתוי שבו הוגשה העתירה, אף הוא מחייב את דחייתה בשל השיהוי הניכר אשר חל בהגשתה. מצוקת העותרת הינה ברורה ומובנת, אולם אין בה כדי לתקן את התקלות שהשיהוי יצר. תקלות אלו כוללות את הקושי לשוב ולבחון את חומר הראיות הישן ואת הקשיים הכרוכים בפתיחת התיק, אשר נסגר זה מכבר, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיב 2 (ראו והשוו: בג"ץ 7826/16 פלוני נ' רשות המיסים לישראל, פסקה 3 (11.1.2017); בג"ץ 7364/18 פלוני נ' משרד המשפטים פרקליטות המדינה, פסקה 6 (22.1.2019)).

 

14.         העתירה נדחית אפוא ללא צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, ‏ח' בכסלו התשפ"א (‏24.11.2020).

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים