פלוני נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פלוני

בע"מ 299/20
תאריך: 12/03/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

בע"ם 299/20

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשת:

פלונית

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

פלוני

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.12.2019 בעמ"ש 902-12-18 שניתן על-ידי כבוד השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט ו-צ' ויצמן

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד רועי קורץ

בשם המשיב:                         עו"ד צבי מימון

 

החלטה

 

 

1.        בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.12.2019 (עמ"ש 902-12-18, השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט ו-צ' ויצמן). בית המשפט המחוזי דחה בעיקרו את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 20.10.2018 (תמ"ש 34857-09-14, השופטת הבכירה א' שטיין).

 

2.        המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר. הם נישאו בשנת 1988, ונולדו להם שלושה ילדים משותפים, כיום בגירים. בני הזוג החלו לחיות בנפרד כבר במהלך שנת 2005 והתגרשו בסופו של דבר בשנת 2011. על רקע הפירוד, הצדדים ניהלו ביניהם לאורך השנים מספר הליכים משפטיים בנושאים כספיים ובהתייחס לרכושם המשותף. עוד יצוין, כי המבקשת הגישה תלונה נגד המשיב בשל כך שלטענתה נקט באלימות כלפיה. בהמשך לכך, המשיב הועמד לדין וביום 16.5.2006 הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגין ביצוע מעשה מגונה ותקיפה בנסיבות מחמירות (תפ"ח 1126/05, סגנית הנשיא ב' אופיר-תום והשופטים מ' סוקולוב ו-י' שנלר) (להלן: ההליך הפלילי). בסופו של דבר, מיד לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש ביום 15.7.2007, כמתועד בפרוטוקול הדיון מתאריך זה (להלן: פרוטוקול הדיון), נתן בית המשפט המחוזי את גזר דינו והשית על המשיב מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים, שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 120 שעות, וכן פיצוי כספי למבקשת בסך 5,000 שקלים.

 

3.        מקורה של הבקשה שבפני בהליכים שנסבו על חלוקת הרכוש המשותף של  הצדדים. מבלי להידרש לפרטים שאינם נחוצים לדיון, אציין בתמצית כי המבקשת טענה בהליכים אלה שבמסגרת ההליך הפלילי המשיב ויתר על חלקו בדירת המגורים המשותפת (להלן: הדירה), ועל כן בית המשפט המחוזי הקל בעונשו. לפיכך, נטען כי יש לאכוף את התחייבותו האמורה של המשיב בשלב זה של חלוקת הרכוש המשותף. כתימוכין לטענותיה הפנתה המבקשת לגזר הדין שניתן בהליך הפלילי, ובו ציין בית המשפט המחוזי כי אימץ את הסדר הטיעון עם המשיב, בין השאר, בשים לב לוויתורו על זכויותיו בדירה. המשיב מצדו טען כי מעולם לא ויתר על זכויותיו בדירה, וכן ציין כי אף התנהלותם של הצדדים מאז שהסתיים ההליך הפלילי מלמדת כי הם בעצמם הניחו שהמשיב זכאי לחלקו בה.

 

4.        בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענתה של המבקשת כי המשיב ויתר על חלקו בדירה, ועל כן הורה על חלוקה שווה של הזכויות בה. בית המשפט לענייני משפחה ציין, בין היתר, כי מסקנה זו עולה מעיון בפרוטוקול הדיון. על כך הוא הוסיף כי, מכל מקום, אזכור בפרוטוקול של בית משפט ממילא אינו יכול לספק את דרישת הכתב במקרקעין. כמו כן, צוין כי המבקשת לא הייתה צד להליך הפלילי ולפיכך התחייבויות אשר ניתנו במסגרתו אינן מזכות אותה.

 

5.        המבקשת ערערה על כך לבית המשפט המחוזי, וזה דחה את ערעורה (למעט בהיבט הנוגע לאורך התקופה שבה תחוב בדמי שימוש). בית המשפט המחוזי קבע אף הוא, בין היתר, כי לא ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון שהמשיב ויתר על זכויותיו בדירה במלואן, וכי לכאורה נפלה טעות בהתייחסות לעניין זה בגזר הדין.

 

6.        בקשת רשות הערעור מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על-פי הנטען בבקשה, התערבותו של בית משפט זה נדרשת מטעמי צדק, בהתחשב בכך שהמשיב יצא נשכר בהליך הפלילי על רקע הצהרתו בדבר הוויתור על הזכויות בדירה. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי טענה זו הובאה בחשבון כשיקול מרכזי בגזר הדין שניתן, ועל כן יש להתחשב בכך גם בשלב הנוכחי של חלוקת הזכויות בדירה. בתשובתו שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 9.2.2020, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות, בין היתר משום שמעולם לא ויתר על זכויותיו בדירה.

 

7.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בעיקרו של דבר, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין הייתה מבוססת על ממצא עובדתי ברור, שנתמך בפרוטוקול הדיון – ולפיו המשיב לא ויתר על חלקו בדירה. הא – ותו לא, מבלי להידרש כלל לנימוקיו האחרים של בית המשפט לענייני משפחה, שיכלו להצדיק עיון נוסף. בנסיבות אלה, נשמט ממילא הבסיס לטענות העקרוניות שהעלתה המבקשת בכל הנוגע למשמעות של הקלה הניתנת בהליך הפלילי על סמך התחייבויות הנוגעות להתנהלות הרכושית בין בני הזוג. כמו כן, לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תגרום עיוות דין. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

8.        סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ט"ז באדר התש"ף (‏12.3.2020).

 

 

 

                      ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

1
בע"מ 299/20
החלטה
24/05/2020
1
בע"מ 299/20
החלטה
09/02/2020
הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים