פלוני נ. פלוני

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

           לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד השופטת מ' ברדנשטיין מיום 3.11.2019 (תלה"מ 15519-09-19) שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המבקש (להלן: ההחלטה).

 

           לטענת המבקש, שאינו מיוצג בהליך זה, הוא קיבל את ההחלטה רק ביום 2.1.2020, עת אסף את הדואר "מביתו הישן".

 

           לאחר שעיינתי בבקשה לא ראיתי להיעתר לה. עיון באתר "נט המשפט" מעלה כי ההחלטה הומצאה למבקש ביום 20.11.2019 באמצעות דואר רשום לכתובת אותה מסר. מדובר בהמצאה העומדת בהוראות הדין אף אם אניח כי לא המבקש עצמו הוא זה שקיבל את הדואר הרשום (ראו: תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); רע"א 10646/02 עדן נ' בית זית - אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית (12.11.2003); רע"א 6614/14 חיו נ' עיריית הרצליה (30.12.2014)).

 

           משכך, המועד האחרון להגשת הערעור הוא יום 1.12.2019, והבקשה שבכותרת, לה צורף הערעור, הוגשה באיחור ניכר. כידוע, הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי טעונה הצגת "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי), ובכל הנוגע לערעורי פסלות שופט הפסיקה אף נוקטת במשנה זהירות וצמצום של מתן הארכות מועד. זאת משום שעל ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, וזאת כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, וכדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: בש"א 4616/13 פלוני נ' פלונית, פיסקה 2 (21.7.2013)). בענייננו, לא מצאתי בבקשה כל טעם להאריך את המועד. לא למותר להוסיף ולציין כי לאחר שעיינתי בהחלטה אני סבורה שנוכח המבחן המנחה לפסלות שופט – חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים – סיכויי הערעור אינם גבוהים כלל ועיקר.

 

           אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏י"ח בטבת התש"ף (‏15.1.2020).

 

 

 

_________________________