פלוני נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פלוני

בש"א 8087/19
תאריך: 16/12/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"א  8087/19 - ג'

 

לפני:  

כבוד הרשם רון גולדשטיין

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. פלונית

 

2. פלוני

                                                                                                         

בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי; תשובת המשיבים מיום 8.12.2019; תגובה לתשובה מיום 12.12.2019

                                          

 

 

 

החלטה

 

 

1.        זוהי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי.

 

2.        המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה, וביחד: בני הזוג) מנהלים מזה שנים הליכי גירושין ממושכים, אשר במסגרתם קבע בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בפסק-דינו מיום 14.2.2019 כי שוויה של דירה מסוימת באשקלון, הרשומה על שם בנם של בני הזוג (המשיב 2), תיכלל במסגרת "איזון המשאבים" ביניהם. המשיבים לא השלימו עם פסק-הדין וערערו עליו בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עמ"ש 64320-03-19). בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' דברת, א' ואגו ו-י' דנינו) התקבל הערעור ונקבע כי הדירה מושא המחלוקת לא תיכלל במסת הנכסים בני האיזון של בני הזוג (להלן: פסק-הדין). המבקש מסרב להשלים עם פסק-דינו של בית המשפט המחוזי והוא מעוניין להשיג עליו בפני בית משפט זה. בבקשת הארכה שלפניי טוען המבקש כי הוא זקוק לארכה קצרה לשם הסדרת ייצוגו בהליך הערעורי על ידי הסיוע המשפטי. המשיבים מצדם מתנגדים לבקשה.

 

3.        בחנתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

           על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין) הארכת מועד הקבוע בחיקוק ובכלל זה הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו". טעמים אלה נבחנים לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו (ראו, בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני, פיסקה 7 (24.3.2019)). טענות הצדדים בהליך דנן מתייחסות, למעשה, לשני היבטים מרכזיים: ההיבט הראשון מתמקד בעיתוי הגשת בקשת הארכה. המבקש סבור כי בעת הגשת הבקשה לא התגבש מבחינת המשיבים אינטרס הסתמכות לגיטימי באשר לסופיות פסק-הדין. המשיבים מצדם טוענים כי אינטרס הסתמכות כאמור התגבש בעת שהובאה בקשת הארכה לידיעתם. ההיבט השני מתמקד בטעמיה של בקשת הארכה לגופה. המבקש סבור כי יש לאפשר לו פרק זמן נוסף לצורך הסדרת ייצוגו על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ואילו המשיבים, מנגד, סבורים כי טענות המבקש בהקשר זה אינן מגבשות טעם מיוחד כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין.

 

           אתייחס אפוא לשני היבטים אלה כסדרם.

 

עיתוי הגשת הבקשה

 

4.        כידוע, המועד להגשת בקשת רשות ערעור הינו שלושים ימים (תקנה 399 לתקנות סדר הדין). פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 3.11.2019 והומצא לבאי-כוח הצדדים עוד באותו יום. מכאן שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ביום 3.12.2019. בקשת הארכה שלפניי נקלטה במזכירות בית משפט העליון ביום 5.12.2019, דהיינו בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. ואולם, לטענת המבקש, בקשת הארכה הוגשה תחילה ביום 3.12.2019, דהיינו ביום האחרון לנקיטת ההליך הערעורי, אך נדחתה מן המרשם משום שלא צורפה אליה עמדת המשיבים (וראו סעיף 8(א) להנחיית נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010 בנושא "נוהגים במזכירות בית המשפט העליון" המחייב צירוף עמדת הצד השני לבקשות ארכה המוגשות לבית משפט זה). על רקע זה פנה המבקש לטענתו למשיבים ביום 4.12.2019 לקבלת עמדתם וביום 5.12.2019 הגיש פעם נוספת את בקשת הארכה, כאשר הפעם צורפה לבקשה עמדת המשיבים אשר התנגדו למתן הארכה.

 

5.        מוכן אני להניח, בשים לב לאסמכתה שצורפה לתגובה לתשובה, כי אכן נעשה ניסיון להגיש את הבקשה להארכת מועד ביום 3.12.2019, בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך הערעורי. ואכן, בצדק ציין המבקש כי בקשות ארכה המוגשות בתוך המועד הקבוע בדין נבחנות פעמים רבות על ידי בית המשפט ב"אהדה" רבה יותר בהשוואה לבקשות המוגשות בחלוף המועד. עמדתי על כך בע"א 5608/18 שרעבי נ' ברנע (30.4.2019) שם ציינתי כי –

 

"אחד השיקולים המרכזיים בבחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי מתמקד במידת הסתמכותו של בעל הדין שכנגד על סופיות ההחלטה השיפוטית מושא ההליך הערעורי [...] על רקע זה אף קיימת הבחנה בין בקשות למתן ארכה המוגשות בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך הערעורי – שאז ההנחה היא כי טרם התגבש אצל המשיב אינטרס הסתמכות לגיטימי על סופיות פסק הדין, לבין בקשות למתן ארכה המוגשות בחלוף התקופה הקבועה בדין – שאז ההנחה היא כי כבר התגבש אצל המשיב אינטרס הסתמכות כאמור (ראו לעניין זה, רע"א 3776/16 גנים נ' רחל, פיסקה י' (15.8.2016))". (שם, פיסקה 7 [ההדגשות במקור – ר' ג']).

 

           אכן, בקשה למתן ארכה המוגשת בתוך פרק הזמן הקבוע בדין לנקיטת ההליך הערעורי עשויה לאיין את אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של המשיב באשר לסופיות ההחלטה השיפוטית מושא הערעור, ועל כן עיתוי הגשת הבקשה במקרים אלה מהווה משום שיקול של ממש התומך במתן הארכה (ראו מבין רבים: רע"א 3776/16 גנים נ' רחל, פיסקה י' (15.8.2016); בע"מ 4658/18 פלונית נ' פלוני, פיסקה ז' (13.10.2016); בש"א 10083/17 ציון נ' פפר (11.6.2017); בש"א 5061/18 ענת (כהן) קאופמן, משרד עורכי דין נ' צמח (16.7.2018); בש"א 4764/18 סואעד נ' רשות הפיתוח, פיסקה 5 (20.8.2018)).

 

6.        על רקע זה ניתן לטעון כי גם בענייננו קיים בסיס להנחה – לכאורה – כי בעת הגשת הבקשה טרם התגבש אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של המשיבים באשר לסופיות פסק-הדין. אלא שבענייננו מתווסף לאמור עד כה נתון נוסף אשר סותר הנחת מוצא זו. עניינו של נתון זה במועד בו יידע המבקש את המשיבים על עצם הגשת בקשת הארכה. כפי שצוין לעיל, בקשת הארכה הוגשה תחילה לבית משפט זה ללא שצורפה לה עמדת המשיבים. הבקשה נדחתה מן המרשם ביום 3.12.2019 – הוא המועד האחרון להגשת ההליך – ורק למחרת היום פנה המבקש למשיבים ויידע אותם על עצם הגשת בקשת הארכה. משמעות הדברים היא שלמשיבים עצמם נודע על כוונתו של המבקש לעתור למתן ארכה רק לאחר שכבר חלף המועד לנקיטת ההליך הערעורי. בנסיבות אלה אין המבקש יכול להיבנות מכך שניסה להגיש תחילה את הבקשה בתוך המועד הקבוע בדין על מנת שבקשתו תיבחן ב"אהדה", ולעניין זה אציין כי לשיטתי, לצורך הקביעה כי התאיין אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של המשיב באשר לסופיות פסק-הדין, נדרש מבקש הארכה להראות כי בטרם חלף המועד להגשת ההליך הערעורי פעל הוא ליידע את הצד שכנגד באשר לעצם הגשת בקשת הארכה או לחלופין באשר לכוונתו הברורה והחד-משמעית להגיש בקשה כאמור. מקום בו הדבר לא נעשה, הרי שאינני סבור כי יש לייחס משקל משמעותי לעובדה שבקשת הארכה עצמה הוגשה בתוך התקופה (או לכך שנעשה ניסיון להגיש את בקשת הארכה בתוך התקופה, כמו בענייננו). במילים אחרות, הנתון הקובע הרלוונטי, מקום בו נבחן אינטרס ההסתמכות של המשיבים באשר לסופיות פסק-הדין, אינו מועד הגשת בקשת הארכה לבית המשפט, כי אם המועד שבו הומצאה בקשת הארכה למשיב, או למצער המועד בו יידע המבקש את המשיב באשר לכוונתו הברורה והחד-משמעית לעתור למתן ארכה. על מנת להיבנות מעיתוי הגשת הבקשה כטעם ממשי התומך במתן הארכה, נדרש אפוא מבקש הארכה להציג לבית המשפט אסמכתה המלמדת על מועד המצאת בקשת הארכה לצד שכנגד או על המועד שבו יידע המבקש את המשיב באשר לכוונתו לעתור לארכה.

 

7.        במקרה שלפניי, המבקש יידע את המשיבים באשר להגשת בקשת הארכה רק לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור. על רקע זה איני סבור כי המבקש יכול להיבנות מן העובדה כי נעשה על-ידו ניסיון להגיש לבית משפט זה את בקשת הארכה בתוך התקופה הקבועה בדין. ובמילים אחרות, בנסיבות העניין אין בעיתוי הגשת הבקשה משום שיקול ממשי התומך בטענות המבקש. אדגיש כי לא נעלמה מעיניי טענת המבקש שלפיה באת-כוחו (אשר ייצגה אותו בהליך בפני בית המשפט קמא ואשר הגישה את בקשת הארכה מטעמו) יידעה את המשיבים, כשבוע לפני הגשת הארכה, כי המבקש שוקל את האפשרות להגשת בקשת רשות ערעור. ברם, לא ראיתי מקום לייחס משקל לטענה זו בכל הנוגע לאינטרס ההסתמכות של המשיבים ולעניין זה אדגיש כי קיים הבדל מובהק בין הודעה על עצם "שקילת" האפשרות להגיש בקשת רשות הערעור (הודעה אשר אין לה למעשה משמעות ממשית מבחינת המשיב מקום בו חלף המועד להגשת ההליך וזה לא הוגש), לבין הודעה באשר להגשת בקשת הארכה עצמה.

 

           יחד עם זאת אין בעיתוי הגשת הבקשה, כשלעצמו, כדי להוביל לדחיית הבקשה ועדיין יש לבחון, כמקובל, האם עלה בידו של המבקש להציג "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת חרף האמור לעיל.

 

           לבחינה זו אפנה עתה.

 

נימוקי הבקשה לגופה – פנייה ללשכה לסיוע משפטי

 

8.        טענתו המרכזית של המבקש הינה כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור ב-15 ימים  על מנת לאפשר לו להסדיר את ייצוגו על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

 

           איני סבור כי טענה זו מגבשת טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

 

           תחילה אומר, כי מקובל עלי כי הקושי המובנה בהסדרת הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות שידם אינה משגת צריך להוות שיקול בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, כפי שציינה לאחרונה כבוד הרשמת ש' עבדיאן בבש"א 932/18 פלונית נ' פלוני, פיסקה 13 (16.6.2019) (וראו גם בש"א 2381/18 טארק נ' פלוני, פיסקה 2 (24.6.2018)). אכן, "כאשר מדובר במבקש דל אמצעים, אשר נזקק לארכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי, הרי שנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לגבור על האינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון, ובכך לבסס את אותו 'טעם מיוחד' הנדרש לצורך הארכת מועד" (בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי (1.6.2009); וראו גם בש"א 1992/90 טלמור נ' יענקלביץ (8.6.1990); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון, פ"ד נד(4) 702 (2000)). עם זאת, עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אין בה כשלעצמה משום צידוק לקבלת ארכה "אוטומטית" והיא אינה מהווה מניה וביה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו בש"א 2251/16 גטאס נ' דוברונבסקי, פיסקה 3 (11.4.2016)). בכל מקרה ומקרה יש לבחון בהקשר זה, בין היתר, האם פעל בעל הדין בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת הן ביחס למועד פנייתו ללשכה לסיוע משפטי, והן בהתייחס לשאלה האם הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011)).

 

9.        בענייננו לא ניתן לקבוע כי המבקש פעל בשקידה ראויה ובזריזות המצופה ממנו בטרם פנה ללשכה לסיוע משפטי לצורך הרחבת הייצוג. המבקש נמנע מלציין בבקשתו את המועד המדויק שבו פנה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי לצורך הרחבת הייצוג, כאמור, וממילא לא צורפה על ידו כל אסמכתה בהקשר זה. יוער, כי המשיבים טענו מפורשות בתשובתם לבקשה כי המבקש לא הציג "כל תיעוד או ראשית ראיה" באשר למועד בו פנה ללשכה לסיוע משפטי ובתגובתו לתשובת המשיבים נמנע המבקש מלהתייחס לטענה זו ולמעשה גם במסגרת התגובה לתשובה לא נכללה על ידי המבקש כל התייחסות באשר למועד פנייתו ללשכה לסיוע משפטי.

 

           הנה כי כן, נושא הפניה לסיוע המשפטי מצוי בחסר ראייתי. לא צורף תיעוד לעניין הפניה והתשובה ולא פורטו התאריכים הרלבנטיים (ראו והשוו, בש"א 1097/09 קזאנטיני נ' הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), פיסקה 2 (2.4.2009)). זאת, על אף שניתנה למבקש הזדמנות דיונית מפורשת להתייחס לסוגיה זו (משאפשרתי למבקש להגיב לתשובת המשיבים). די בכך כדי להוביל למסקנה כי אין בטענות הנוגעות לפנייה ללשכה לסיוע משפטי כדי להקים "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין.

 

           מעבר לכך, לא מצאתי כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך מצדיקים אף הם את הארכת המועד המבוקשת, משמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

 

10.      סיכומו של דבר: לא הובאה מטעם המבקש התייחסות (לרבות אסמכתה) באשר לעיתוי הפנייה ללשכה לסיוע משפטי; הבקשה הומצאה למשיבים רק בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור; מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כך שלא ניתן לומר כי סיכוייו של ההליך נחזים להיות גבוהים. בשל טעמים מצטברים אלה, איני סבור כי עלה בידו של המבקש להציג "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה.

 

11.      הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏י"ח בכסלו התש"פ (‏16.12.2019).

 

 

 

 

רון גולדשטיין, שופט

 

 

ר ש ם

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

1
בש"א 8087/19
החלטה
11/12/2019
1
בש"א 8087/19
החלטה
08/12/2019
1
בש"א 8087/19
החלטה
05/12/2019
הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים