פלוני נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פלוני

בע"מ 309/21
תאריך: 15/01/2021

בבית המשפט העליון

 

בע"ם 309/21

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. פלוני

 

2. פלונית

                                          

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל והשופטים ד' טפרברג ומ' אילני) בעמ"ש 18937-06-20 מיום 16.12.2020

                                          

בשם המבקש:

בעצמו

 

החלטה

 

1.            המבקש ובת זוגו לשעבר, שאינה צד להליך דנן (להלן: בני הזוג), חיו בדירה בנכס בן מספר דירות שרשום על שם הוריה, הם המשיבים בענייננו (להלן בהתאמה: הנכס והמשיבים). בשנת 2011 רכשו המשיבים את הנכס ונערך בו שיפוץ, שבו נטל חלק גם המבקש (להלן: השיפוץ). בין המשיבים ובני הזוג נחתם חוזה שכירות, שלפיו החלו בני הזוג להתגורר יחד בדירה בנכס החל מיום 1.4.2017. מספר חודשים לאחר מכן, ועל רקע הליכי הגירושין של בני הזוג, עזבה בת הזוג את הנכס. בהמשך לכך, ולאחר שמכתב ששלחו בנושא לא נענה, הגישו המשיבים תביעה לפינוי המבקש מן הנכס (להלן: תביעת הפינוי). המבקש מצדו הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו בני הזוג הם בעלי מלוא הזכויות בנכס, ולחילופין לסעד כספי בשל מעורבותו בהליך השיפוץ ובהשבחת הנכס (להלן: תביעת המבקש). בהמשך, הגישו המשיבים גם תביעה כספית נגד המבקש בגדרה נתבעו דמי שימוש והוצאות אחזקה עבור התקופה שבה מתגורר המבקש בנכס ללא רשות; תשלום עבור נזקים שגרם במהלך השיפוץ; ותשלום חובות כספיים שבהם חב המבקש (להלן: תביעת המשיבים).

 

2.            ביום 28.4.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פ' גורודצקי) את תביעת המבקש, קיבל את תביעת הפינוי, וקיבל באופן חלקי את תביעת המשיבים. בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית המשפט את גרסת המבקש שלפיה, בין היתר, הסכמת הצדדים הייתה כי בסיום השיפוץ יהיו בני הזוג בעלי זכויות בנכס. בית המשפט עמד בהרחבה על המסכת הראייתית בתיק, וקבע כי זו תומכת באופן ברור בגרסת המשיבים בכל הנוגע למהימנותו של הסכם השכירות; לבעלותם בנכס; ולכוונות הצדדים בהקשר זה. גם טענות המבקש לגבי זכאותו לכספים בגין השבחת הנכס נדחו. בכל הנוגע לתביעת הפינוי, נקבע כי דינה להתקבל נוכח התוצאה שאליה הגיע בית המשפט בתביעת המבקש ובשים לב לראיות בהליך. כן נקבע כי בשים לב לקביעות העובדתיות הוא אף אינו זכאי לפיצוי בגין פינוי זה. לבסוף, אשר לתביעת המשיבים, הורה בית המשפט כי דינה להתקבל בנוגע לרכיב דמי השכירות בלבד. נקבע כי על המבקש להשיב למשיבים את דמי השימוש בנכס החל מיום הגשת תביעת הפינוי (16.8.2017). משכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש יפנה את הנכס תוך 60 ימים; כי שמאית מטעם בית המשפט תעריך את שווי דמי השימוש שבהם חב המבקש; וכי המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 90,000 ש"ח.

 

           לשלמות התמונה יצוין כי ביום 10.6.2020 הוגשה חוות הדעת מטעם השמאית שמינה בית המשפט, ובהתאם נחתמה ביום 7.1.2021 פסיקתה שלפיה על המבקש לשלם למשיבים 503,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן 15,410 ש"ח לחודש, בגין שימושו בנכס, החל מחודש יוני 2020 ועד למועד שבו יפנה את הנכס.

 

3.            המבקש ערער על פסק הדין, ובצד הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 15.6.2020 עוכב ביצוע הפינוי, עד להכרעה בערעור, וביום 16.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל והשופטים ד' טפרברג ומ' אילני) את הערעור. בית המשפט מצא כי הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מבוססים ומעוגנים בחומר הראיות. כן נקבע כי אין עילה להתערב בקביעות בית המשפט לענייני משפחה לגבי חיוב המבקש בדמי השימוש בנכס.

 

4.            מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בעיקרם של דברים, חוזר המבקש על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. המבקש מכוון טענותיו להכרעות בית המשפט לענייני משפחה וטוען כי המשיבים הבטיחו להעניק לבני הזוג זכויות בנכס, וכי הוא זכאי לקבל סכומי כסף שונים מהמשיבים. כך, נטען בין היתר כי הסכם השכירות היה הסכם פיקטיבי שנועד לצורך הסדרת תו חנייה, והוא אינו משקף את הסכמות הצדדים; כי "זעקת ההגינות" שעולה מנסיבות המקרה מתגברת על היעדרו של הסכם כתוב שתומך בטענות המבקש; וכי יש לפסוק פיצויים לטובתו בהינתן ההסתמכות שנוצרה אצלו, השבחתו את הנכס, וחזרתם של המשיבים מהבטחותיהם הנטענות. עוד נטען כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית באשר לאפשרות לבטל הבטחות כלכליות שניתנו על ידי הורי בני הזוג, באופן פתאומי ואגב הליכי גירושין, באופן שיוצר נזק בלתי הפיך למשפחה ולקטינים.

 

5.            לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

 

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

ניתנה היום, ב' בשבט התשפ"א (15.1.2021).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
1
בע"מ 278/21
החלטה
01/03/2021
8
ע"א 1335/21
החלטה
01/03/2021
טען מסמכים נוספים