פלוני נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פלוני

ע"א 4931/20
תאריך: 16/08/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  4931/20

 

לפני:  

כבוד הנשיאה א' חיות

 

המערערות:

1. פלונית

 

2. פלונית

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. פלוני

 

2. פלונית

                                          

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 9.7.2020 בת"ב 1940-07-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט א' שני

 

בשם המערערות:                    עו"ד אייל אברמוב

בשם המשיבים:                      עו"ד פרופ' אבי וינרוט; עו"ד אריק מגידיש    

 

פסק-דין

 

           ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני) מיום 9.7.2020 בת"ב 1940-07-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינן של המערערות.

 

1.        הצדדים שהינם בני משפחה, מנהלים שורה של הליכים הנוגעים לנכסים, חברות ונכסי דלא ניידי, שנכללו בירושה שקיבלו מאביהם לפני למעלה מעשרים שנה. ההליכים מתנהלים, בין היתר, בפני בתי המשפט המחוזיים בנצרת ובתל אביב-יפו. בחודש נובמבר 2019 הגישו המשיבים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובה בקשה למינוי בורר לשם הכרעה בכל המחלוקות בין הצדדים, לרבות בדרך של פירוק השיתוף בחברות (להלן: הליך הבוררות). בשל העובדה שמדובר במחלוקת בין בני משפחה, הועבר הדיון בהליך הבוררות לבית המשפט לענייני משפחה, ונותב לטיפולו של המותב. בתחילת חודש יוני 2020 הגיש המשיב 1 לבית המשפט לענייני משפחה הליך נוסף שעניינו בקשה לפירוק השיתוף באחת מהחברות שבבעלותם המשותפת של הצדדים (להלן: הליך פירוק השיתוף), ובמסגרתה הגיש בקשה זמנית לפירוק שיתוף באחד מנכסי המקרקעין שבירושה לפי סעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.

 

           ביום 28.6.2020 התקיים דיון בשני ההליכים בפני בית המשפט קמא, בו הבהיר בא-כוח המשיבים כי לא התכוון להגיש בקשה זמנית לפירוק שיתוף, אלא ביקש להגיש שתי בקשות שונות ונפרדות, האחת בעניין החברה והאחת בעניין המקרקעין. נוכח האמור, ציין המותב כי "כל עוד אדוני לא יפתח את שתיהן כתביעה נפרדת, אז יש בעיה" ונענה כי "אין בעיה, נעשה כן". בהמשך הדיון הביע בית המשפט את עמדתו לפיה נוכח המחלוקות הקיימות לאורך השנים בין הצדדים, לא ניתן לפצל את הדיון ברכוש בין ערכאות שונות, ועל כן העלה הצעה לפיה "לו דעתי תישמע, לשם צריך ללכת – אתן פסק דין אשר יורה לפרק את השיתוף בכל נכסי המנוח כפי החלקים היחסיים אותם ציווה בצוואתו; אורה [למנהל זמני] להמשיך ולנהל את מה שצריך לנהל עד הפירוק ...". עוד הביע המותב את דעתו כי "בהינתן כך הנטיה הזו שלי ובהינתן הלכת "רדלביץ" על מניעת ריב ומדון, אני עלול ללכת למצב שאחשוב שאני לא מפרק חלקים ואני לא שולח את הסיפור הזה לבורר אלא הולך לפרק את זה פירוק רבתי. אף אחד לא צריך 'לקפוץ על המציאה' הזו, כי התפיסה שלי כפי שנכתבה בכמה פסקי דין והיא לא משתנה, היא שמפרקים אז מפרקים". הדיון נמשך, ובמהלכו הביעו באי כוח המערערות את עמדתם לפיה הפתרון למחלוקות אינו בפירוק השיתוף כי אם במינוי בורר, וזאת הגם שהתנגדו לבקשת המשיבים למינוי בורר. בתגובה לדברי בא-כוח המערערות לפיה אין צורך בשלב הנוכחי למנות מנהל או מפרק לנכסים ציין בית המשפט כי "מספיק ששותף אחד חש שהוא מתעב את השותף השני, לא מסתדר איתו ... המשברים הניהוליים הם רק יימשכו ותביעות וכד' ואנו לא רוצים את זה. ... כמו שלא אאפשר [למשיב 1] לעכב תנועה רגילה של מערכת העסקים וכן הלאה, אז לא אאפשר לרוב להמשיך להתנהל ככה מבלי שיוכל לממש חלקו. אדוני יכול להראות ב'אותות ומופתים' שכרגע כלום לא 'בוער', אך התחושה שלי שונה ומתחושתי אפשר להיפטר רק באמצעות ערעור".

 

           בתום הדיון, הודיע בא-כוח המשיבים כי הוא מושך את הליך הבוררות ויגיש בקשת פירוק מקיפה על כלל הנכסים ובקשה למינוי נאמן. נוכח האמור, ניתן פסק דין בשני ההליכים אשר הורה על מחיקתם וצוין כי "בפתח הדיון המלצתי, אפוא, ל[באי כוחם של המשיבים], להסכים למחיקת התובענות, להבדיל מדחייתן ... סברתי ודומני שלא הסתרתי את דעתי, כי ניהול ריבוי הליכים, חלקו בכאן, חלקו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, חלקו בבית המשפט המחוזי בנצרת – סופו להזמין טעות, פסיקות סותרות ולמעשה היעילות שבהנאה שכל יורש יכול לקבל מחלקו תיפגע".

2.        ביום 1.7.2020 הגישו המשיבים את ההליך מושא הערעור דנן לבית המשפט קמא,  ובו בקשה לפירוק השיתוף בכלל הנכסים שבבעלותם המשותפת של הצדדים. בד בבד עם הגשת הבקשה הגישו המשיבים בקשה למינוי בעל תפקיד זמני אשר ינהל את הנכסים המשותפים עד להכרעה בהליך. בקשה זו הועברה לתגובת המערערות תוך 10 ימים. ביום 8.7.2020 הגישו המערערות בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך, וזאת נוכח דבריו במהלך הדיון מיום 28.6.2020, מהם עלה לשיטתן כי גיבש עמדה נחרצת בסוגיה הנדונה בהליך עוד בטרם הוגש. המערערות טענו כי מינוי מנהל מיוחד וכונס זמני לחברות פעילות וסולבנטיות הוא סעד קיצוני וחריג, ואין מקום לדון בסוגיה זו בפני המותב, אשר הביע כבר את דעתו לפיה יש לתת סעד כזה במקרה דנן, מבלי לשמוע את עמדת המערערות. למחרת היום דחה בית המשפט קמא את הבקשה בהחלטה קצרה לפיה "הערכת המצב המשפטי והעובדתי בקד"מ או דיון ראשון היא חלק מחובת ביהמ"ש למיצוי המחלוקות ונסיון להגיע לעמק השווה ואין בה להצביע על כך שדעתי 'ננעלה' לענין התוצאה הסופית".

 

           להשלמת התמונה יצוין כי עם הגשת בקשת הפסלות, הגישו המערערות גם בקשה למתן ארכה בת 60 יום להגשת תגובתן לבקשה למינוי בעל תפקיד זמני, וזאת נוכח העובדה כי מדובר בבקשה רחבת היקף המתבססת על אירועים אשר התרחשו לאורך תקופה של 20 שנה, אשר נדרש פרק זמן משמעותי על מנת לבחון אותה ולהתייחס אליה כראוי. בקשה זו הועברה לתגובת המשיבים ולמתן תשובה לתגובה, וטרם ניתנה בה כל החלטה.

 

3.        מכאן הערעור דנן, בה חוזרות המערערות על טענותיהן בבקשתן בפני בית המשפט קמא. המערערות טוענות כי המותב "משך" את ההליך לדיון בפניו ואף הקציב להן פרק זמן בלתי סביר של עשרה ימים למתן מענה לבקשה סבוכה שעניינה סעד זמני קיצוני ופוגעני. לשיטת המערערות, התבטאויותיו של המותב במהלך הדיון מיום 28.6.2020 הן כה נחרצות, עד שלא נותר בליבן ספק כי אין מדובר ב"הערכת מצב משפטי ועובדתי בקד"מ", כדברי המותב, אלא במקרה מובהק שבו דעתו של המותב "ננעלה" ויש להורות על פסילתו בשל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, ולחלופין בשל פגיעה במראית פני הצדק. ביום 19.7.2020 נעתרתי לבקשת המערערות להורות על עיכוב ההליך בפני בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור דנן.

 

4.        בתגובתם מיום 4.8.2020 טוענים המשיבים כי אין ממש בטענות המערערות וכי בית המשפט קמא שיקף לצדדים את הסיכויים של טענות שונות שהועלו בפניו על מנת להביאם לכדי הסכמה. נטען כי במהלך הדיון מיום 28.6.2020 היה ברור לשני הצדדים כי אין דרך להמשיך את השיתוף ביניהם, וכי הדבר אף השתקף בדבריו של בא-כוח המערערות שציין כי "אני חושב שהכיוון של אדוני, במכלול של לעשות 'זום אאוט' ולהתייחס לכל המחלוקות כאחת, זו הדרך היחידה לחסוך זמן שיפוטי יקר ושנים רבות של מלחמה". נטען כי דבריו של בית המשפט היו בגדר הצעה לצדדים לפיה תינתן הוראה – בהסכמתם – על פירוק השיתוף בכלל הנכסים ולצורך כך למנות מנהל מיוחד. משהמערערות לא הסכימו להצעה זו, ביקשו המשיבים למחוק את ההליכים הקודמים ולפתוח בהליך לפירוק השיתוף בכלל הנכסים המשותפים. לשיטתם, התנהלות זו של המותב וההחלטות שניתנו על ידו אינן מקימות עילה לפסילתו ועל כן, יש לדחות את הערעור. עוד נטען כי החלטות בית המשפט קמא למחוק את שני ההליכים הקודמים ולא ליתן בידי המשיבים את הסעדים הזמניים שהגישו במסגרתם מעידה אף היא כי דעתו לא "ננעלה" וכי יוכל לדון במחלוקות הצדדים ללא כל משוא פנים.

 

5.        דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפיו, יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הבעת דעה לגבי השאלות שבמחלוקת במהלך ישיבת קדם משפט אין בה כשלעצמה כדי להוביל לפסילתו של שופט, למעט מקרים נדירים שבהם מדובר בהתבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמד על "נעילת" דעתו של המותב (ע"א 4595/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 4 (7.8.2019). עיון בפרוטוקול הדיון מיום 28.6.2020 מעלה כי אמרותיו של המותב אינן מקימות חשש כאמור. הן נאמרו אגב דין ודברים בין המותב לבאי כוח הצדדים לשם ניהול יעיל של ההליך, ומתוך רצון משותף – של המותב ושל הצדדים – לנסות ולהגיע להסכמות העשויות לייתר את המשך ההליכים ולהוביל לפתרון הסכסוך המתמשך. זאת ועוד, נראה כי טענת המערערות באשר לאמרתו של בית המשפט קמא –  "מתחושתי אפשר להיפטר רק באמצעות ערעור" – מוציאה את הדברים מהקשרם. כעולה מן המצוטט לעיל, אמרה זו לא התייחסה לשאלה האם נדרש במקרה דנן למנות מנהל זמני או אם יש מקום לקבל את הבקשה לפירוק השיתוף, כי אם לטענת באי-כוח המערערות לפיה אין דחיפות לבחון ולהכריע במחלוקות שבין הצדדים. כמו כן, לא מצאתי ממש בטענה לפיה המותב "משך" אליו את הדיון בהליך, וזאת נוכח הכלל הנוהג בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה ולפיו ההליכים בעניינה של משפחה אחת נדונים בפני אותו שופט. לבסוף אציין, כי בשלב זה טרם התקבלה כל החלטה לגופם של דברים, ואף טרם התקבלה החלטה בבקשת המערערות למתן ארכה לשם הגשת תגובתן לבקשה למינוי מנהל זמני. חזקה על המותב כי יבחן את טענות הצדדים כולן בלב פתוח ובנפש חפצה.

 

6.        הערעור נדחה. המערערות יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.

 

 

           ניתן היום, כ"ו באב התש"ף (16.8.2020).

 

 

 

 ה נ ש י א ה

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

1
ע"א 4931/20
החלטה
19/07/2020
הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים