פלוני נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פלוני

בש"א 4969/19
תאריך: 16/08/2020

בבית המשפט העליון

 

בש"א  4969/19

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

נציבות שרות המדינה

                                                                                                         

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בעב"י 68845-12-19 מיום 4.6.2020

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד אבי חימי

 

החלטה

 

 

1.       בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בעב"י 68845-12-19 מיום 4.6.2020, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: בית הדין למשמעת) בבד"מ 71/19 מיום 27.11.2019.

 

2.      המבקש כיהן כקונסול הכללי של מדינת ישראל במיאמי ארצות-הברית. בשנת 2016 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים בגין עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי תוך גרימת חבלה של ממש, ותקיפת קטין על ידי אחראי – עבירות לפי סעיפים 368ב(א) סיפא ו- 382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בהתאמה.

 

           בהתאם למפורט בכתב האישום המתוקן, המבקש הוא אביה של המתלוננת, ילידת 2002. אמה של המתלוננת נפטרה כאשר המתלוננת הייתה כבת 3. בתחילת שנת 2015, עת המבקש והמתלוננת התגוררו במיאמי, שם כיהן המבקש כאמור כקונסול הכללי של מדינת ישראל, נשא המבקש אישה חדשה. בהתאם לאמור בכתב האישום, ממועד נישואיו כאמור של המבקש הוא "נהג להכות את המתלוננת, לעתים באמצעות חגורה." כתב האישום גם מפרט שבעה אירועים ספציפיים של אלימות כאמור.

 

           ביום 16.5.2016 הורשע המבקש לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב האישום, וביום 22.2.2018, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש ותסקיר נפגעת עבירה, נגזר דינו. בגזר הדין דחה בית המשפט בין היתר את בקשת המבקש לסיום ההליך ללא הרשעה, והשית עליו את העונשים הבאים: מאסר מותנה, 400 שעות שירות לתועלת הציבור ופיצוי המתלוננת (בתו הקטינה) בסך 10,000 ₪. כן הועמד המבקש בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים.

 

           ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין, לרבות לענין דחיית בקשתו להימנע מהרשעה, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.1.2019. המבקש לא השלים עם ההכרעה בערעורו והגיש בקשה לרשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה אף היא ביום  14.3.2019 (רע"פ 1322/19).

 

3.      על יסוד הוראות סעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק המשמעות), הוגשה לבית הדין למשמעת "תובענה משמעתית לאחר הליך פלילי" נגד המבקש בשל מעשיו בגינם הורשע כאמור. התובענה ייחסה למבקש עבירות משמעת של אי קיום המוטל עליו כעובד מדינה; התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה; והרשעה בעבירה שיש עמה קלון – עבירות לפי סעיפים 17(2), 17(3) ו- 17(6) לחוק המשמעת, בהתאמה. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2019 בפני בית הדין למשמעת, הודה המבקש והורשע באישום ובעבירות המשמעת שיוחסו לו בתובענה המשמעתית.

 

4.      ביום 27.11.2019 גזר בית הדין למשמעת את דינו של המבקש. על המבקש הושתו אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר, פסילה משירות המדינה (בנסיבות מחמירות) למשך חמש שנים ופסילה לצמיתות ממשרד החוץ.

 

           בגזר דינו המנומק עמד בית הדין למשמעת בהרחבה בין היתר על החומרה הרבה שבמעשים בהם הורשע המבקש ובנסיבות ביצועם, ונקבע כי מעשיו "בזויים ומשפילים" והם "מעוררים זעזוע". במסגרת זו התייחס בית הדין בין היתר לעובדה שמדובר בקטינה שהתייתמה מאמה, וכן לריבוי המעשים. בית הדין ציין את פסיקת בית המשפט העליון, בה ניתן ביטוי לחומרה המיוחדת בה יש להתייחס לאלימות נגד קטינים בתוך התא המשפחתי, וכן עמד על תכליות דיני המשמעת, שעיקרם בהגנה על השירות הציבורי ושמירת תדמיתו בעיני הציבור, כמו גם הגנה על תפקודו התקין. לצד אלה התחשב בית הדין, לזכות המבקש, בחוות הדעת החיוביות ובעדויות האופי מטעם המבקש, בתרומתו לשירות החוץ הישראלי, בחרטה שהביע ובהשתתפותו בקבוצות טיפול. מטעם זה החליט בית הדין להגביל את פסילתו של המבקש לשירות המדינה ל- 5 שנים בלבד, שבסיומן יהא זכאי לתשלום גמלה, אף שמעשיו הצדיקו כי "ייפסל לשירות המדינה לפחות עד גיל 67".

 

5.       המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על רכיב פיטוריו, פסילתו לצמיתות ממשרד החוץ ופסילתו הזמנית בנסיבות מחמירות משירות המדינה. לטענתו, שגה בית הדין למשמעת כאשר ציין בגזר דינו כי המעשים בוצעו "לאורך שנים", בעוד מדובר בתקופה של כ- 10 חודשים בלבד, וכי טעות זו הטתה את הכף לחובתו. כן נטען כי קיימת אי הלימה בין אמצעי המשמעת שהושתו על המבקש לבין המעשים בגינם הורשע. לבסוף נטען כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו של המבקש - לשירותו המופתי במשך 30 שנים; לעובדה שביצע את העבירות שלא במסגרת תפקידו; לנסיבות חייו, ובפרט לכך שגידל לבד את בתו במשך עשור לאחר פטירתה של אמה; וכן להליכי השיקום המוצלחים שעבר.

 

6.       בית המשפט המחוזי כאמור דחה את ערעורו של המבקש, משסבר כי לא נפל פגם בגזר דינו של בית הדין למשמעת המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. בית המשפט ציין תחילה את ההלכה, לפיה ככלל לא ייטה בית המשפט להתערב באמצעי משמעת שהטיל בית הדין למשמעת, אלא במקרים חריגים בהם קיימת אי-הלימה בין אמצעי המשמעת לבין המעשים בהם הורשע המערער, וכי כלל זה נעוץ בחזקה מושרשת כי נורמות ההתנהגות בשירות המדינה הן בתחום מומחיותו של בית הדין. כן הדגיש בית המשפט כי הדין המשמעתי והסנקציות הנלוות אליו משמשים לעיצוב נורמות התנהגות מקובלות וראויות של עובדי המדינה, כאשר קביעת ההתנהגות ההולמת המצופה מעובד המדינה עשויה להיות מושפעת מתפקידו, מעמדו ומהסמכויות הקנויות לו. תכליתו של הדין המשמעתי היא להגן על תדמית השירות הציבורי, תפקודו התקין ואמון הציבור בו; ומשכך, פוחת המשקל שיש לייחס לשיקולים כגון נסיבות אישיות של הנאשם, אשר נסוגים מפני שיקולי הרתעתה ושמירה על אמון הציבור בשירות המדינה ועובדיו.

 

          בית המשפט עמד על חומרתם של המעשים בגינם הורשע המבקש, והפגיעה הקשה בתדמיתה של מדינת ישראל שנלוותה לכך עקב תפקידו של המבקש כקונסול הכללי של מדינת ישראל במיאמי, כאשר "בתו של המערער, קטינה בת 13, יתומה מאם, נאלצה להתקשר למשטרת מיאמי ולדווח על מעשיו של אביה, קונסול מדינת ישראל, כלפיה". נסיבות אלה מחייבות, כך נקבע,  מסר ברור של  הוקעה מצד המדינה. עוד נקבע כי עיקר חומרת מעשיו של המבקש נעוצה בשיטתיות האלימות בה נקט כלפי בתו הקטינה, והעובדה שלא היה מדובר באירוע שהוא בבחינת מעידה חד פעמית אלא מעשי אלימות חוזרים ונשנים לאורך מספר חודשים, וזאת כאשר מדובר בקטינה שהתייתמה מאם, בארץ זרה, "בצירוף הזיקה בין מעשי האלימות לבין נישואיו החדשים של המערער".

 

לצד דברים אלו, צוין כי שלא כטענת המבקש, בית הדין למשמעת הביא במניין שיקוליו גם שיקולים לקולא לזכות המבקש, לרבות תרומתו בתפקידיו השונים, כמו גם חרטתו ומאמצי השיקום בהם נקט לאיחוי ושיקום משפחתו.

 

          נוכח כל האמור הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי לא נפל פגם בגזר דינו של בית הדין למשמעת ובאמצעי המשמעת שהשית על המבקש, וכי אלה הולמים את חומרת מעשיו ואת תכליות הדין המשמעתי.

 

7.       מכאן הבקשה לרשות הערעור שלפניי. במסגרתה שב המבקש על עיקרי טענותיו כפי שתוארו לעיל, וכן נטען כי נפל פגם בגזר הדין בענייננו מאחר שהיה צריך לגזור את עונשו בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין ("הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה").

 

8.     לאחר עיון הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

 

9.     כידוע, רשות לערעור ב"גלגול שלישי", לרבות לענין הליכי משמעת, תינתן במשורה, ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות הדרושות הכרעה, או שזאת נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור (בר"ש 3980/20 אל דאדא נ' נציבות שירות המדינה (23.6.2020); רע"פ 2966/13 דוידוב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (5.5.2013); רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, הלכה היא כי בקשה לרשות ערעור שעניינה בטענות נגד חומרת העונש, לרבות אמצעי משמעת, אינה עשויה, ככלל, להצדיק דיון ב"גלגול שלישי", למעט במקרים חריגים (בר"ש 8989/10 בן דנן נ' נציבות שירות המדינה, פסקה ז' (12.12.2010); רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)).

 

10.     עניינו של המבקש אינו בא בקהלם של החריגים לכלל כאמור. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואיני סבור גם כי למבקש נגרם עוול או עיוות דין. ודוק: הקפדה על טוהר המידות של עובדי ציבור, ועל אחת כמה וכמה של עובדי ציבור בשירות החוץ של המדינה שהם בבחינת "חלון הראווה" של המדינה, היא חיונית לשמירת תדמית שירות המדינה, בישראל ומחוצה לה, ולתפקודו התקין.

 

           בית המשפט קמא, כמו גם בית הדין למשמעת, עמדו על חומרתם וכיעורם של מעשי המבקש, ובמיוחד בנסיבות בהן בוצעו, אך בד בבד לא התעלמו מהנסיבות האישיות לקולה של המבקש. אני שותף למסקנתו של בית המשפט קמא כי במכלול נסיבות הענין אמצעי המשמעת שהושתו על המבקש על ידי בית הדין למשמעת הולמים את חומרת מעשיו ונסיבות ביצועם, ואינם מצדיקים התערבות. אכן, בגזר דינו של בית הדין למשמעת צוין כי מעשי המבקש בוצעו "לאורך שנים", בעוד אשר מדובר במעשים שבוצעו לאורך כ- 10 חודשים, אך נראה שמדובר אך  ב"פליטת קולמוס" שכן בית הדין עמד בגזר דינו בפירוט רב על מעשי המערער, לרבות מועדי ביצועם. ומכל מקום, בית המשפט המחוזי, בפניו העלה המבקש טענתו זו, לא סבר כי העובדה שהמעשים נפרשו "רק" על פני מספר חודשים פוגמת בהלימה שבין אמצעי המשמעת לבין מעשיו של המבקש, ואף אני סבור כך (השוו סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). 

 

11.      באשר לטענת המבקש כי בית המשפט קמא לא התייחס לטענתו כי היה מקום לגזור את עונשו בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. ראשית, אציין כי טענה זו לא נכללה בהודעת הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, והיא הועלתה אך בטיעון בעל-פה. איני סבור כי בנסיבות הענין נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא כאשר לא מצא להתייחס לטענה זו (בר״ש 5060/18 אבו שרקי נ׳ לשכת עורכי הדין, פסקה 7 (3.7.2018)). מכל מקום, תיקון 113 לחוק העונשין לא הוחל על הליכי משמעת, ואף אם יש מקום להשראה מהוראותיו - בשינויים המחויבים, בין היתר נוכח התכליות השונות של דיני העונשין ודיני המשמעת - לא ברור כלל כיצד "השראה" כזו הייתה משפיעה על קביעת עונשו של המבקש בנסיבות דנן. למעלה מן הנדרש אוסיף, כי עיון בגזר דינו של בית הדין למשמעת ובפסק דינו של בית המשפט קמא, כעולה גם מהמפורט לעיל, מעלים כי הם שקלו את מכלול שיקולי ההלימה והנסיבות האישיות הנשקלים במסגרת הליך גזירת הדין בפלילים, תוך מתן הדעת על תכליתם של דיני המשמעת.

 

12.      אשר על כן הבקשה נדחית.

 

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו באב התש"ף (‏16.8.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

1
בש"א 4969/19
החלטה
05/12/2019
הסרת כל המסמכים
4
בע"מ 7455/20
החלטה
29/10/2020
טען מסמכים נוספים