פלוני נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. פלוני

בע"מ 2681/20
תאריך: 09/08/2020

 

בבית המשפט העליון

 

בע"מ  2681/20

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשים:

1. פלוני

 

2. פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. פלוני

 

2. פלוני

 

3. פלונית

 

4. פלונית

 

5. האפוטרופוס הכללי – מחוז דרום

 

6. פלונית

 

7. פלונית

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.3.2020 בעמ"ש 45516-01-20 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ואגו

                                          

בשם המבקשים:

עו"ד עמית בן גל

 

 

בשם המשיב 1:

עו"ד אברהם דבירי

 

בשם המשיב 2:

עו"ד בעז בן צור; עו"ד דקלה סירקיס

 

בשם המשיבות 3-4 ו-6-7:

עו"ד ענת טירר; עו"ד אייל אברמוב

 

בשם המשיב 5:

עו"ד איילת עומר-ליפשיץ

 

החלטה

 

1.       על הפרק, לדאבון הלב, 'מלחמת אחים': מן העבר האחד – המבקשים, שני אחים; מן העבר השני – המשיבים 4-2 והמשיבים 7-6, אם המשפחה, שלוש אחיות ואח נוסף; בתווך, המשיב 1, אבי המשפחה הסובל מאלצהיימר, ורכושו הרב – הפרטי והעסקי.

 

2.       להלן בתמצית עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המשיב 1, אבי המשפחה, איש עסקים בעל ממון, סובל בשנים האחרונות ממחלת האלצהיימר. ביום 22.12.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה 'בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש', בגדרה התבקש מינוי אפוטרופוס חיצוני, שאינו בן משפחה, על גופו ורכושו של המשיב 1. 3 שנים נמשכו ההליכים, וביום 3.11.2019 ניתן פסק דין חלקי, שבמסגרתו הורה בית המשפט – בהתבסס בין היתר על תסקיר מאת עובדת סוציאלית – על מינויה של המשיבה 3, בתו של המשיב 1, לאפוטרופה של קבע לענייניו הרפואיים והאישיים של המשיב 1, ולעניין רכושו הפרטי. שבועות ספורים לאחר מכן, ביום 8.12.2019, ניתן פסק דין משלים, בעניין רכושו העסקי של המשיב 1, ובעניין תוקפם של יפויי-כוח שנתן לילדיו.

 

3.       ביום 20.1.2020 הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי – הן על פסק הדין החלקי, הן על פסק הדין המשלים. ביום 22.1.2020 ניתנה על-גבי הודעת הערעור, בפתקית, החלטה כדלקמן: "קודם לקביעת דיון בערעור יסביר ב"כ המערערים [המבקשים – נ' ס'] בתוך 3 ימי עבודה אופן חישוב המועד להגשת ערעור בזכות ביחס לפסק הדין החלקי מיום 3/11/19. להבנתי – אין המערערים חולקים על כך שמדובר בפסק דין חלקי ולא בהחלטת ביניים". בעקבות החלטה זו החלה שרשרת של הבהרות, תגובות ותשובות לתגובות. בתחילה לא הרפו המבקשים מטענתם, לפיה פסק הדין החלקי אינו אלא החלטת ביניים; לבסוף, לחלופין, בשפה רפה, למען 'הזהירות המשפטית', ביקשו הארכת מועד להגשת הערעור, עד למועד הגשתו בפועל.

 

4.       ביום 14.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע בהחלטתו כדלקמן:

 

"הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה, בפועל, רק ביום 20/2/20, כחודש תמים לאחר הצפת הבעייתיות בהחלטתי מיום 22/1/20. אף זה נעשה בלשון רפה, של אזכור 'זהירות משפטית יתרה', ולאחר שנעשה ניסיון, בתגובה על החלטות קודמות, 'לזגזג' בסיווג פס"ד החלקי, ואולי להגדירו כהחלטת ביניים – מה שכיום ברור שאינו ההגדרה הנכונה. משהערות בימ"ש זה והחלטותיו נפלו על אוזן לא קשבת אצל המבקשים, ולבסוף 'נפל האסימון', נעשה מאמץ לאתר 'טעם מיוחד' למחדל להגיש ערעור בזכות במועד החוקי לכך. ההמתנה למתן פס"ד המשלים נומקה בטעמים שונים – איני רואה באיזה מהם טעם מיוחד כחוק. נראה, שמדובר בחוסר עירנות, היעדר מודעות ושימת לב לקויה להכרח הדיוני להשיג על פסק הדין במועדו. אלה – אינם בבחינת טעם מיוחד [...] גם סיכויי הערעור או חשיבות העניין מהיבט המבקשים – אינם שיקול מכריע. סדרי הדין וההקפדה על מועדים חקוקים – חשובים ומשרתים אינטרס משמעותי מאד, של שוויון בין מתדיינים ומראית פני הצדק וההגינות בהליכים משפטיים. המבקשים כאן – בפשטות – מבקשים 'הנחות דיוניות' ומחילה על מחדליהם, כאשר לאורך חודש ימים (כמעט), נמנעו מהגשת הבקשה המתחייבת, שלא לדבר על הצורך וההכרח, למצער, להגיש הבקשה עוד בטרם שהמועד להגשת הערעור חלף ומיד כשנדלקה 'נורת האזהרה' שאוזכרה (ואז – השיקולים והאיזונים משתנים משמעותית). המחלוקת האמיתית בתיק – אינה עם המשיב 1 ולכן עמדת האפוט. לדין אינה מרובת משקל. טיעוני באי כוח המשיבים המתנגדים לבקשה – משכנעים. לסיכום – אין בנמצא טעם מיוחד להארכת המועד כנדרש בדין ובהיעדרו – אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית".

 

5.       מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם. לטענתם, לא 'זגזגו', ולא 'עשו מאמץ' לאתר טעם מיוחד. טענותיהם בדבר סיווג פסק הדין החלקי כהחלטת ביניים, נתמכו בפסיקה רלבנטית, ובשים לב לנסיבותיו הייחודיות של הנדון דידן. ההליכים בבית המשפט המחוזי נמשכו 3 שנים, כאשר מינוי המשיבה 3 לאפוטרופה במסגרת פסק הדין החלקי נעשה מבלי שהדבר נתבקש בבקשתם למינוי אפוטרופוס. פסק הדין המשלים, הוא אשר הביא הלכה למעשה לסיום ההתדיינות וסגירת התיקים, ורק עם נתינתו התבררו הזכויות המהותיות לגופן. לטענת המבקשים, "עצם מתן שני פסקי דין בהליך אחד [...] הינו דבר חריג שבחריגים, שלא נמצא לו תקדים אף בהחלטות ביהמ"ש העליון ביחס להארכת מועד". משאלו הם פני הדברים, "הרי שככל וטעו המבקשים אזי מדובר בטעות סבירה [...] טעותם כנה ואמיתית ועולה כדי טעות שבדין המהווה טעם מיוחד" (ההדגשה במקור). בשולי הדברים מוסיפים המבקשים עוד כהנה וכהנה, על סיכויי הערעור להתקבל; על הפגיעה הקשה בזכויותיהם ובזכויות המשיב 1; ועל קיומו של טעם מיוחד נוסף להארכת המועד, נוכח ניסיון שלא צלח לגישור בין הצדדים, עובר להגשת הערעור.

 

6.       המשיבים הציגו בתשובותיהם עמדות שונות. ב"כ המשיב 1, המשמש אפוטרופוס לדין, טוען כי יש לראות לכאורה בפסק הדין החלקי פסק דין ולא החלטת ביניים. יחד עם זאת טען, כי הפרוצדורה אינה 'מיטת סדום', ואף אם טעו המבקשים, יש להעתר לבקשתם, ולהאריך את המועד להגשת הערעור.

 

7.       המשיב 2 סבור אף הוא כי פסק הדין החלקי הריהו פסק דין, ולא החלטה אחרת. יחד עם זאת, הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. זאת בהמשך לעמדתו העקרונית, כפי שהוצגה גם לפני בית המשפט למשפחה, ולפיה "נוכח המחלוקות בין בני המשפחה ועל מנת לשמור על רכושו של האב ועל טובתו, יש למנות שניים מבין ילדים כאפוטרופוסים לגוף ולרכוש [...] באמצעות מינוי שניים מילדים של האב כאפוטרופוסים לרכוש הפרטי ולגוף, ולא בן משפחה אחד בלבד (אחד מהבנים ואחד מהבנות), יוכלו שני בני המשפחה שימונו לפעול יחד עבור אב המשפחה, לפקח אחד על השני, להתנהל בשקיפות ולקבל החלטות מושכלות וראויות ביחס לרכושו ולגופו". לצד האמור הדגיש המשיב 2, כי אין בדבריו משום הסכמה לטענות שהעלו המבקשים בבקשת הרשות לערער.   

 

8.       המשיבים 3, 4, 6 ו-7 מתנגדים לבקשת הרשות לערער, ומבקשים לדחותה. תמצית טענותיהם (שנכתבו בפירוט רב) – המבקשים כשלו בהצגת טעם מיוחד למתן ארכה, חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו להם; אין יסוד לטענה בדבר העדר הליכים סדורים, ואין יסוד לטענה בדבר מו"מ לפשרה. פסק הדין החלקי – כפי שעולה מתוכו באופן שאינו משתמע לשני פנים – הריהו פסק דין לכל דבר ועניין, ואינו יכול בשום אופן להחשב להחלטת ביניים.

 

9.       היועץ המשפטי לממשלה, שהתייצב בהליך מכוח סעיף 69 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, סבור אף הוא כי פסק הדין החלקי הוא פסק דין לכל דבר ועניין. לפיכך, הגשת הערעור על ידי המבקשים ביחס לשני פסקי הדין גם יחד, בחריגה ניכרת מהמועד הקבוע להגשת הערעור על פסק הדין החלקי, באיחור של למעלה מחודש, נעשתה שלא כדין. אשר לקיומו של טעם מיוחד, התייחס היועץ המשפטי לממשלה לטענת המבקשים בדבר סיכויי הערעור להתקבל, ובאופן קונקרטי לטענה שלפיה מינוי המשיבה 3 לאפוטרופה נעשה שלא בהתאם לעמדת הרווחה. בהקשר זה הביא היועץ המשפטי לממשלה מדברים שנכתבו בתסקיר רווחה מיום 3.12.2017, שבו הומלץ על מינויה של המשיבה 3. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את המלצת הרווחה, ולעמדת היועץ המשפטי לממשלה "קיום דיון מחדש במינוי זה, אשר יצריך עריכת תסקירים עדכניים ובדיקות נוספות של [המשיב 1] ובני משפחתו, לא יהיה לטובתו של [המשיב 1]. מכל מקום יוער, כי ככל שפסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה יוותר על כנו, התנהלותה של [המשיבה 3] כאפוטרופה לרכושו הפרטי של [המשיב 1] תהא נתונה לפיקוחו של האפוטרופוס הכללי וככל שיהיו למבקשים טענות לגבי אופן ביצוע התפקיד, ביכולתם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להחלפת אפוטרופוס". בשורה התחתונה, הותיר היועץ המשפטי לממשלה את ההכרעה בבקשת הרשות לערער לשיקול דעת בית המשפט.

 

10.     בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

 

11.     המבקשים מלינים בבקשתם על קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה 'זגזגו' בעמדתם. דא עקא, שגם בבקשה שלפנַי התמידו המבקשים ב'זגזוגם', ביקשו לאחוז בזה – בטענה כי פסק הדין החלקי אינו אלא החלטת ביניים; וגם מזה – מניסיון להציג טעם מיוחד למתן ארכה, לא הניחו את ידם.

 

12.     לגופם של דברים, עיון בפסק הדין החלקי שניתן בבית המשפט למשפחה אינו מותיר מקום לספק. בפתח פסק הדין החלקי, קבע בית המשפט למשפחה כי החליט לפצל את ההכרעה בהליכים לשניים: "האחד, ההכרעה דלהלן שעניינה מינוי אפוטרופוס לענייניו האישיים והרפואיים ורכושו הפרטי של [המשיב 1] בלבד, והשני, הכרעה בעניין ניהול הרכוש העסקי של [המשיב 1], אשר, כאמור, תינתן בנפרד" (סעיף 6 לפסק הדין החלקי). בהמשך, סמוך לפני חלק הדיון וההכרעה, ולאחר שעמד על השתלשלות ההליך, ציין בית המשפט למשפחה, כי "בנסיבות אלו, בשים לב למהות ההליך שלפניי ולמשכו, אכן בשלה העת ליתן ההכרעה הסופית בהליך שלפניי. כפי שהובהר לעיל, הכרעה זו אינה נוגעת לחברה ולזכויות [המשיב 1] בה, והאמור לעיל בעניין דיווחי המשקיף הובא לצורך השלמת התמונה ועל מנת שסדרם הכרונולוגי של הדברים יובא בשלמות, ולשם כך בלבד" (סעיפים 23-22 לפסק הדין החלקי). לבסוף, לעת סיכום, קבע בית המשפט למשפחה כדלקמן: "הנני מורה על מינויה של [המשיבה 3] כאפוטרופה לעניינים הרפואיים, האישיים ולענייני הרכוש הפרטי של [המשיב 1] [...] כאמור, ההכרעה בעניין רכושו העסקי של [המשיב 1] ועניין תוקפם של ייפוי הכוח שנתן לילדיו [...] תינתן בנפרד" (סעיפים 45-44 לפסק הדין החלקי).

 

13.     הנה כי כן, פעם אחר פעם אחר פעם, חזר והדגיש בית המשפט למשפחה כי הכרעתו בפסק הדין החלקי סופית, תוך שהוא מפריד בין ההכרעה בעניין מינוי אפוטרופוס על ענייניו האישיים, הרפואיים ורכושו הפרטי של המשיב 1, לבין ההכרעה בעניין רכושו העסקי. הדברים פשוטים וברורים, והתחמקותם של המבקשים מלהציג את המובאות שלעיל בבקשת הרשות לערער, ומלהתמודד עמן (למעט התייחסות קצרצרה וחלקית בסעיף 25 לבקשה), מדברת בעד עצמה, ולחובת המבקשים. על רקע הדברים הללו, טענת המבקשים – כאמור, לחלופין, ותוך שהם ממשיכים להאחז בעמדה שלפיה פסק הדין החלקי אינו אלא החלטת ביניים – לפיה טעו טעות כנה וסבירה, אינה יכולה אפוא להחשב טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור.

 

14.     אשר על כן, הערעור נדחה.

 

          המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 3, 4, 6 ו-7, ובהוצאות המשיב 5 בסך של 5,000 ₪ לכל אחד. 

 

          ניתנה היום, ‏י"ט באב התש"פ (‏9.8.2020).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

1
בע"מ 2681/20
החלטה
02/07/2020
1
בע"מ 2681/20
החלטה
15/06/2020
1
בע"מ 2681/20
החלטה
11/06/2020
1
בע"מ 2681/20
החלטה
09/06/2020
הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים