פלוני נ. משרד הביטחון – אגף השיקום | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. משרד הביטחון - אגף השיקום

רע"א 2678/19
תאריך: 10/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  2678/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

משרד הביטחון - אגף השיקום

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בע"ו 1230-01-19 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' ורבנר

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד מוניר עראידה

 

 

החלטה

 

 

1.            מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה  (ע"ו 1230-01-19, כב' השופטת ע' ורבנר) אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 21.10.2018.

 

           על מנת להכריע בבקשה, חיוני להכיר את הרקע הדיוני. לשם כך עיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בהליכים קודמים בעניינו של המבקש (ע"ו 69507-11-16, כב' השופטת ע' ורבנר; ע"ו 37095-01-18, כב' השופטת ע' ורבנר). העובדות הנדרשות להכרעה הן אלו: המבקש עבד כסוהר בשירות בתי הסוהר בשנים 2013-1987. בשנת 2005 הוכר כנכה בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, בעקבות חשיפה לרעש בעבודתו בשירות בתי הסוהר, ו-ועדה רפואית קבעה את אחוזי נכותו (להלן: הנכות המוכרת). בשנת 2016 הגיש המבקש תביעה חדשה לוועדה הרפואית. מאז דנה הוועדה הרפואית העליונה שלוש פעמים בעניינו, בפעמיים הראשונות באותו הרכב ובפעם השלישית בהרכב אחר, לאחר שבית המשפט המחוזי החזיר אליה את עניינו של המבקש פעמיים. בהחלטתה האחרונה של הוועדה, נקבע כי ההחמרה בשמיעה של המבקש אינה נובעת מהנכות המוכרת. בכל שלושת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעניין המבקש, נקבע כי טענת המבקש להחמרה במצבו בעקבות המשך חשיפה לרעש לאחר שנת 2005 – מועד ההכרה בנכותו – מהווה בפועל בקשת הכרה חדשה בנכותו, שצריכה להתברר בפני קצין התגמולים ולא בפני הוועדה הרפואית.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור, שבה מתמקד המבקש בקביעה זו, וטוען כי מעת שהוכרה נכותו על-ידי קצין התגמולים, רק הוועדה הרפואית מוסמכת לדון בהחמרת מצבו, והיא אינה מוסמכת להחזיר, כלשונו, את הדיון לקצין התגמולים.

 

2.            דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעת בית משפט קמא לפיה למעשה מדובר בבקשה חדשה להכרה בנכות, המבוססת על אירועים חדשים ומאוחרים למועד קביעת הנכות, קרי – על תשתית עובדתית חדשה. כלומר, לא מדובר בבקשה להחמרת מצב המבוססת על נכות מוכרת, שבה מוסמכת הוועדה הרפואית לדון לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969.

 

           במה דברים אמורים? המבקש הוכר כנכה על רקע חשיפה לרעש לפני שנת 2005, שאותה בחן קצין התגמולים. בהליך מושא הבקשה, המבקש טען בפני הוועדה הרפואית העליונה כי ההחמרה במצבו נובעת מהאירועים שנידונו – חשיפתו לרעש לפני שנת 2005; אולם הוועדה שללה טענה זו. בקביעה זו של הוועדה, שאופייה רפואי-עובדתי, לא נפלה כל טעות משפטית. לפיכך, נותרה השאלה האם אירועים שהתרחשו לאחר שנת 2005, קרי – לאחר ההכרה בנכות המבקש, גרמו לפגיעה נוספת בשמיעתו. סוגיה זו אינה בסמכות הוועדה, המוגבלת לפי תקנה 9 המוזכרת לעיל, לדון בהחמרה של נכות שהוכרה על-ידי קצין התגמולים. הוועדה כאמור קבעה כי אין זה המצב בענייננו. עסקינן בבקשה חדשה להכרה בנכות, המבוססת על אירועים חדשים של חשיפה לרעש שהתרחשו לאחר ההכרה בנכות המבקש. בקשה חדשה זו צריכה להתברר בפני קצין התגמולים שיבחן, למשל, את תנאי העבודה של המבקש לאחר שנת 2005. ככל שקצין התגמולים יכיר בהמשך חשיפה לרעש לאחר שנת 2005, ובנכות נוספת שנגרמה בעקבות זאת, בהתאם לדין, או אז תוכל ועדה רפואית לקבוע את שיעור הנכות החדש, במידה הנדרשת.

 

3.            יודגש כי נכונה טענת המבקש, כי הוועדה הרפואית, כגוף מנהלי, נדרשת לפעול רק כפי שהסמיך אותה החוק. אולם בענייננו, בניגוד לטענת המבקש, הוועדה הרפואית לא חרגה מסמכותה כאשר "החזירה את הדיון", כלשון המבקש, לקצין התגמולים; היא קבעה, בהתאם לסמכותה, כי ההחמרה בשמיעה של המבקש אינה נובעת מחשיפה לרעש לפני 2005, קרי – מהנכות המוכרת. לא מדובר אפוא בהחזרה אלא בהכוונה של המבקש. משמעות הדבר היא שאם המבקש מעוניין לקבל הכרה בנכות חדשה – בעקבות אירועים מאוחרים למועד הנכות שהוכרה לו, גם אם הם דומים במובנים מסוימים לאלו שהתרחשו בטרם הוכרה נכותו – עליו להגיש ראשית בקשה לקצין התגמולים. אין בכך הבעת עמדה לכאן או לכאן לגוף הבקשה, אם אכן תוגש.

 

התוצאה היא כי לא נגרם למבקש עיוות דין. בהיבט המשפטי, בית משפט קמא פסק תוך מודעות לתפקידים של הגורמים השונים בשדה של קביעת נכות ותגמולים לעובדי שירות הביטחון. לא מצאתי אפוא לנכון להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא במסגרת בקשת רשות ערעור.

 

4.            הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"א בתשרי התש"ף (‏10.10.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
5
בע"מ 3704/20
החלטה
26/10/2020
טען מסמכים נוספים