פלוני נ. משטרת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. משטרת ישראל

בג"ץ 7839/19
תאריך: 19/10/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  7839/19

 

לפני:  

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר

 

כבוד השופט נ' הנדל

 

כבוד השופט מ' מזוז

 

העותרים:

1. פלוני

 

2. פלוני

 

3. פלוני

 

4. פלוני

 

5. פלוני

 

6. פלוני

 

7. פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. משטרת ישראל

 

2. השר לביטחון פנים

                                          

עתירה למתן צו על תנאי

                                          

תאריך הישיבה:

כ"ז באדר התש"ף      

(23.3.2020)

 

בשם העותרים:

עו"ד רוני פלי; עו"ד דן יקיר

 

 

בשם המשיבים:

עו"ד מוריה פרימן

 

 

פסק-דין

 

השופט מ' מזוז:

 

1.                עניינה של העתירה בבקשת העותרים, בני משפחה מהיישוב קלנסואה המצויים בסכסוך דמים עם משפחה אחרת ביישוב, כי משטרת ישראל תגן עליהם בביתם או תשכן אותם במקום מקלט מחוץ לביתם, "וזאת עד שיוסר האיום על חייהם".

 

 

 

רקע והליכים

 

2.             העותר 1, אבי המשפחה, שהינו במקור מרצועת עזה, נשוי לעותרת 3, תושבת קלנסואה, ולהם ארבעה בנים (להלן: הבנים), אשר שניים מהם הינם העותרים 2 ו- 4. העותר 4 נשוי לעותרת 5, ולהם שני ילדים (העותרים 6 ו- 7) (להלן כולם יחד: המשפחה).

 

3.             בחודש ספטמבר 2019, במהלך קטטה באזור קלנסואה, ירה אחד הבנים (להלן: הבן) בבן משפחת אחרת באזור, והרגו. בגין האירוע עומד הבן לדין בעבירת רצח.

 

הרצח הביא לתסיסה ביישוב קלנסואה כלפי העותרים ולסכסוך בין המשפחות. נוכח הסכנה שנשקפה למשפחה בסמוך לאחר האירוע הוצבה ניידת משטרה בסמוך לביתם, והומלץ להם לעזוב את המקום. בעקבות זאת, בצירוף מסרים דומים שהועברו להם מגורמים נוספים בקלנסואה, עזבו בני המשפחה את ביתם ועברו לטול-כרם שבאזור יהודה ושומרון. המשטרה אבטחה את בני המשפחה וסיפקה להם ליווי וסיוע עד להשלמת המעבר.

 

4.             ביום 8.11.2019, תקפו רעולי פנים את העותרים 1 ו- 2, אשר חזרו מטול כרם לאזור קלנסואה מבלי ליידע את המשטרה (להלן: אירוע הירי). לאחר האירוע, עמדה המשטרה בקשר עם העותרים, והבהירה להם כי על-פי מידע שבידיה, עדיין נשקפת להם סכנה בקלנסואה, וכי במצב הדברים הנוכחי רצוי שהמשפחה תימנע מהגעה לשם.

 

5.             לאחר האירוע, שהתה המשפחה בתחנת משטרת קדמה בטייבה במשך שלושה ימים, ולאחר מכן אותר עבורם על ידי המשטרה מקום בו תוכל המשפחה לשהות בעיר אחרת. בני המשפחה לוו על-ידי המשטרה לבית המשפחה המארחת, ושם עמד איתם נציג משטרה בקשר יומיומי. כעבור שבוע, עברו בני המשפחה להתגורר במקום אחר. המעבר דווח על ידי גורמי המשטרה שליוו את משפחת העותרים למשטרה המקומית, וזו ביצעה בהתאם סיורים יזומים של ניידות משטרה במקום.

 

6.             בפרק הזמן מאז אירוע הירי ומעבר בני המשפחה מקלנסואה למקומות האחרים בהם שהו, נערכו ניסיונות להגיע לפיוס עם משפחת המנוח, חלקם במעורבות נציגי המשטרה, אך אלו לא נשאו פרי.

 

7.             בעתירה, אשר הוגשה ביום 26.11.2019, מבקשים העותרים כאמור להורות למשטרת ישראל לספק להם הגנה בביתם בקלנסואה, או לשכנם במקום מקלט בטוח למגורים מחוץ לביתם. העותרים ציינו כי מאז אירוע הרצח הם מצויים במנוסה ובמחבוא, ועד עתה לא נמצא פתרון הולם להגנתם. לטענת העותרים, מוטלת חובה על המדינה לספק הגנה לאזרחיה, וכי המשטרה היא הגוף היחיד אשר לו הסמכות והחובה להגן על אזרחים המאוימים מפני ביצוע עבירות פליליות נגדם. נטען, כי נציגי המשטרה אמנם הכירו, בדבריהם ובמעשיהם, בכך שהעותרים מאוימים, אך המשטרה מסרבת "להכיר בחובתה להפעיל את סמכויותיה כדי להגן עליהם". עוד נטען בעתירה, כי להתנהלות המשטרה בעניינם של העותרים, כמו גם במקרים אחרים של טיפול בעבירות ירי, אלימות ושימוש באמל"ח, ישנן השלכות רוחב על אמון הציבור במשטרה ובמערכות אכיפת החוק בכלל. העותרים הפנו גם לדו"ח מבקר המדינה בנושא: "התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים" (2018), בו קיימת התייחסות, בין היתר, לעלייה דרסטית במספר אירועי הירי והאלימות בחברה הערבית ולכשלים בטיפול בתופעה זו.

 

           במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים המורה למשיבים לספק לעותרים מקום מוגן וראוי למגורים.

 

8.             בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה נטען כי העתירה אינה מבססת עילה להתערבות בהתנהלות המשטרה בעניינם של העותרים. הודגש כי המשטרה עשתה ועודנה עושה מאמצים רבים, במספר רב של מישורים, בעניינם של העותרים, וכי "התנהלותה בנסיבות העניין היא בהתאם לסמכויותיה ונטועה עמוק במתחם הסבירות". העותרים כלל לא פרטו מה טיבן של הפעולות שעל המשטרה לעשות, לשיטתם, על מנת "להגן" עליהם, וברי כי אין באפשרות המשטרה להציב לכל אזרח המצוי בסכסוך אלים אבטחה אישית רצופה וקבועה, בביתו ובכל מקום אליו ילך. צוין, כי בכל רגע נתון קיים מספר רב של סכסוכים אלימים על רקע פלילי, אישי, משפחתי וכיו"ב, וכי בכל אותם מקרים פועלת המשטרה במסגרת יכולותיה, משאביה וסדרי העדיפויות הנהוגים על ידה כדי לסכל ולמנוע אלימות, לחקור את העבירות, להזהיר את המאיימים והמאוימים ועוד. 

 

           בנוסף נטען, כי הטענות בעתירה אודות "התנערות מוחלטת" של המשטרה מטיפול בעותרים חוטאת למציאות, בלשון המעטה. הודגש כי מיד לאחר הרצח על ידי בן משפחת העותרים דאגה המשטרה לאבטח את המשפחה ועמדה בקשר הדוק עם העותרים ודאגה לשלומם, ואף העמידה בפניהם ערוץ ישיר של תקשורת מול נציגה. כמו כן, העמידה לרשותם פתרונות, ובכל המקומות בהם מאז האירוע - שהיו בידיעת המשטרה - דאגה זו לנקיטת הצעדים הנדרשים לאבטחתם, לרבות באמצעות סיור עיתי של ניידת במקום מגוריהם וקביעת איש קשר במשטרה המקומית. בנוסף, ניסו נציגי המשטרה, כמיטב יכולתם, לסייע בניסיונות העותרים לקידום הידברות עם משפחת המנוח, ניסיונות שלמיטב ידיעת המשטרה טרם נשאו פרי. בנסיבות אלו, כך נטען, יש לדחות את העתירה, וממילא גם את צו הביניים שהתבקש במסגרתה.

 

9.             משהתקבלה תגובת המשיבים ניתנה החלטה לפיה העתירה תיקבע לדיון בהקדם האפשרי, והבקשה למתן צו ביניים תידון על-ידי ההרכב שייקבע.

 

10.          ביום 2.1.2020 התקיים דיון ראשון בעתירה, במסגרתו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם כפי שנטענו בעתירה ובתגובה המקדמית. נציג המשטרה נכח אף הוא בדיון.

 

           בתום הדיון נקבע כי הצדדים יבואו בדברים כדי לנסות ולמצוא למשפחה "פתרונות אד-הוק, בהתחשב במצב האיומים, בסיכונים ובאילוצי המערכת והצרכים", ותימסר הודעת עדכון על-ידי הצדדים בתוך שבועיים.  כן התבקשו המשיבים להגיש הודעת עדכון לגבי טיפולם בסוגיה הכללית שהעלו העותרים בעתירתם.

 

11.          ביום 27.1.2020 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המשיבים, בה נמסר כי התקיימה פגישה בין נציגי משטרת ישראל - היועץ לענייני ערבים במחוז מרכז והיועץ המשפטי של מחוז מרכז – לבין העותרים 1 ו- 2 ובאי כוחם, בתחנת המשטרה בסמוך ליישוב בו הם שוהים. במסגרת הפגישה הסבירו נציגי המשטרה כי לפי ההערכה קיים חשש לחזרתם של העותרים 1, 2 ו- 4 לקלנסואה, והמלצת המשטרה היא כי בשלב זה מוטב שלא ישובו לשם. עוד נמסר לעותרים, כי אין כל מידע קונקרטי על סכנה ממשית לחייהם באזורים אחרים מחוץ לקלנסואה וסביבתה. כן הובהר, כי לפי המידע הקיים, אין חשש לפגיעה בעותרות 3 ו- 5 ובילדי העותרת 5, אשר שבו להתגורר בקלנסואה. הודגש, כי מאז חזרתם של נשות המשפחה והילדים לקלנסואה, לא התקבל במשטרה כל דיווח על ניסיון פגיעה בהם. עם זאת הובהר לעותרים כי אין זה מתפקידה של המשטרה למצוא או לממן להם דיור חלופי.

 

12.          ביום 12.2.2020 עדכנו המשיבים כי ערב קודם קיבלה המשטרה דיווח על ירי שבוצע לעבר ארון חשמל שמחוץ לביתם של העותרים בקלנסואה. נמסר כי התלונה על האירוע טופלה באופן מידי על-ידי משטרת קלנסואה, וכי על-פי הערכת המשטרה, הירי בוצע על מנת "לסמן" לבני המשפחה הנמצאים בבית כי הם אינם רצויים בקלנסואה. נמסר כי בעקבות האירוע העלתה המשטרה את רמת המאוימות של נשות המשפחה והילדים השוהים בקלנסואה, ותוגברה נוכחות המשטרה באזור. כמו כן, פתחה המשטרה בחקירת אירוע הירי.

 

           בו ביום ניתנה החלטה לפיה על המשיבים לעדכן בתוך שבועיים "מהם הצעדים שננקטים כיום לצורך הבטחת שלומם של העותרים".

 

13.          בהודעה מיום 19.2.2020 דיווחו העותרים על אירוע נוסף שהתרחש לילה קודם, בו הוצתה מכונית שחנתה בחצר ביתם בקלנסואה, וכן עדכנו כי ביום 5.2.2020 הם עברו מהמקום בו שהו למגורים בדירה שכורה.

 

           ביום 5.3.2020 הגישו המשיבים הודעת עדכון בנוגע להתפתחויות ולצעדים שנוקטת המשטרה לצורך הבטחת שלום העותרים. נמסר, כי נשות המשפחה והילדים שוהים כאמור בקלנסואה, וכי המשטרה פתחה בחקירה ביחס לשני האירועים שאירעו לאחרונה (הירי לעבר ארון החשמל והצתת הרכב). כן צוין כי אשת הבן החשוד ברצח, שהיא אחות של הנרצח, עברה לאחרונה להתגורר בבית העותרים בקלנסואה, למרות הסתייגות המשטרה ממהלך זה מחשש להגברת המתיחות בין המשפחות. כן צוין כי הצתת רכב המשפחה בוצעה בסמוך לאחר המעבר. מכל מקום, הודגש כי המשטרה ממשיכה לפעול להגנתם של הנשים והילדים בקלנסואה,  הן במישור המבצעי על-ידי סיורי ניידות וביקורים במקום, והן במישור המודיעיני. לצד זאת הוער כי תחנת משטרת קדמה, אשר בתחום שיפוטה מצוי היישוב קלנסואה, מטפלת בכל חודש בעשרות אירועים, לרבות אירועי ירי. ביחס לעותרים, אשר כאמור שכרו לעצמם דירה במקום המרוחק מקלנסואה, נמסר כי הגורמים הנוגעים בדבר בתחנת המשטרה הרלבנטית עודכנו בעניין מקום שהותם של העותרים, וניתנת עדיפות לטיפול באירועים במקום מגוריהם. בנוסף, הודגש כי לעותרים פתוחה דרך לקשר ישיר מול נציגי המשטרה - הן בתחנת המשטרה האמורה והן ליועץ לענייני ערבים במחוז מרכז. לבסוף צוין כי המשטרה ממשיכה לעשות מאמצים רבים בפעילותה בקהילה, על מנת להגיע לפיוס ורגיעה בין המשפחות.

 

14.          ביום 18.3.2020 הגישו העותרים "בקשה בהולה לצו ביניים", בעקבות אירוע ירי נוסף לעבר בית המשפחה בקלנסואה, שלא גרם לפגיעות בנפש, אשר העותרים חוששים שהוא מבטא הסלמה עקב כישלונם להשיג "סולחה". העותרים ביקשו כי יינתן צו ביניים המורה למשיבים להגן עליהם באופן אפקטיבי בביתם. בו ביום ניתן צו ארעי המורה למשטרה "להציב מיידית - עד החלטה אחרת - ניידת בצד ביתם של העותרים וכן לנקוט בכל אמצעי אחר הנראה לה כדי לאבטח את העותרים".

 

           המשיבים פנו לבית המשפט וביקשו לבטל את הצו הארעי שניתן, מהטעם שבנסיבות הנוכחיות אין ברשותה של משטרת ישראל את הכלים והמשאבים הנדרשים להקצאת כוחות בהתאם לצו שניתן. הוסבר, כי הכוחות המבצעיים של המשטרה פרוסים כעת במתכונת חירום ובאופן מלא, ומעבר למשימות השגרתיות הרבות, מוטלות על  המשטרה משימות חיוניות גם בתחום האכיפה של ההוראות וההנחיות בנושא מגפת הקורונה. עוד נטען כי למרבה הצער הסכסוך מושא העתירה הינו אחד מיני רבים, וקיימים באותה גזרה סכסוכים פעילים אחרים, מורכבים יותר, ואף לא באחד מהם הוצבה ניידת של המשטרה מחוץ לבית המאוימים בסכסוך באופן קבוע וללא הגבלת זמן, כפי שנקבע בצו שניתן.

 

           בית המשפט הורה לקבוע דיון בדחיפות בעתירה ובבקשה לביטול הסעד הארעי, תוך שהסעד הארעי נותר בינתיים על כנו.

 

15.          ביום 23.3.2020 נערך דיון המשך בעתירה ובבקשת המשיבים לביטול הצו הארעי. בדיון נכחו מטעם המשיבים גם מפקד מחוז מרכז של משטרת ישראל, היועץ לענייני ערבים במחוז מרכז וכן היועצת המשפטית של משטרת ישראל. במסגרת הדיון עמדה באת כוח המשיבים על חשיבות שיתוף הפעולה של העותרים עם המשטרה וביצוע הנחיותיה, והדגישה כי לאורך כל הדרך הובהר לעותרים כי שהייתם בקלנסואה מסוכנת להם, אך העותרים מילאו אחר הנחיות המשטרה באופן חלקי בלבד. כן הודגש, כי כבר בתחילת הדרך הוצעו לעותרים מספר מקומות חלופיים לשהות בהם, שהם דחו, וכי אין זה מתפקידה של המשטרה, בנסיבות כגון אלה דנן, לשכור או לממן עבור העותרים מקום מגורים חלופי.

 

           מפקד המחוז, ניצב עמיחי אשד, עמד בדבריו לפנינו על המורכבות המאפיינת את סכסוכי המשפחות במגזר הערבי, ועל הפער בין הצורך המבצעי ליתן מענה לעשרות סכסוכים דומים וחמורים יותר, לבין המשאבים המוגבלים העומדים לרשותה של המשטרה. צוין כי בכל זמן נתון ישנם במחוז כ- 60 סכסוכים פעילים ברמה גבוהה, מלבד עשרות סכסוכים ברמה נמוכה יותר, וכי בשבוע עובר לדיון היו באזור קלנסואה בלבד כ- 30 אירועי ירי, שבחלקם היו גם קורבנות בנפש. זאת, לצד תופעה חמורה לא פחות, של למעלה מ- 2,000 נשים מאוימות במגזר הערבי. נמסר, כי מדי שבוע מקיים המחוז הערכות מצב בכל הרמות, מתבצעת הערכת סיכונים ונקבעים סדרי עדיפויות לצורך הצבת הכוחות והשימוש בהם. לצד זאת צוין כי מזה מספר שנים נעשים מאמצים כלליים לטיפול בבעיה הרחבה, בעיקר בדרך של הקמת תחנות משטרה חדשות ביישובי המגזר הערבי.

 

           בעניינם של העותרים, הבהיר מפקד המחוז כי בתחילה הוערך במשטרה כי רמת הסכסוך היא נמוכה, אולם חזרתם של בני המשפחה לקלנסואה וכניסתה של אשת הבן לביתם, הביאה להסלמה של הסכסוך. הובהר, כי "אם המשפחה הייתה יוצאת מהמקום - מטבע הדברים הסכסוך לא היה מתקיים", וייטב אם העותרים יישמעו להנחיות המשטרה ויעזבו לעת הזאת את המקום. בכל אופן, נמסר כי המשטרה פועלת להגנה על בני המשפחה ככל האפשר במסגרת יכולותיה במצב הקיים. בסיום דבריו ביקש מפקד המחוז לבטל את הצו הארעי ולאפשר למשטרה את חופש הפעולה המבצעי לפעול לפי שיקול דעתה המקצועי ובהתאם למידע העדכני שבידה מעת לעת.

 

           בהמשך קיימנו, בהסכמת העותרים, גם דיון במעמד צד אחד, במסגרתו עיינו בחומר חסוי וכן שמענו פרטים נוספים ממפקד המחוז וכן מהיועץ לענייני ערבים במחוז.

 

           מטעם העותרים נטען כי משטרת ישראל, במסגרת תפקידיה וסמכויותיה, מחויבת לדאוג לעותרים נוכח האיומים כלפיהם. כן צוין כי אב המשפחה ושניים מבניו מצויים באולם ושמעו את הדברים מטעם המשיבים, ואת הערות בית המשפט כי עליהם לציית להנחיות המשטרה, וכי אין המשטרה חייבת לשאת בעלויות של דיור חלופי עבורם. 

 

           נוכח התמונה שנפרשה, לרבות הדיון בדלתיים סגורות, ראינו להבהיר לעותרים בדיון, בין היתר, כי חלק מטיפול המשטרה בעניינם הוא במתן המלצות והנחיות על דרכי פעולה והתנהגות מצדם, שהרי לא ניתן לספק אבטחה אישית צמודה מסביב לשעון לכל אזרח הנתון בסיכון בנסיבות דומות.

 

16.          בתום הדיון ניתנה החלטתנו בה הורינו על ביטול הצו הארעי שניתן ביום 18.3.2020, וכן כי -

 

"משטרת ישראל, מתוך מודעות לתפקידה ולאחריותה לשמירה על 'ביטחון הנפש והרכוש' (סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971), תמשיך לנקוט בפעולות הנדרשות לפי שיקול דעתה המקצועי ובמסגרת האמצעים העומדים לרשותה – כפי שהוסבר על ידי מפקד המחוז והי.ע.ע - לשם הגנה על העותרים ובני משפחתם, לרבות הנחיית העותרים כיצד עליהם לפעול לשם צמצום הסכנות הנשקפות להם. לצד זאת, אנו מצפים מהעותרים לציית להנחיות המשטרה ולשתף עמה פעולה".

 

           כן הורינו למשיבים להגיש תוך כחודשיים הודעת עדכון באשר להערכות של משטרת ישראל לטיפול בתופעה הכללית של מאוימות על רקע פלילי, כאמור בהחלטה מיום 2.1.2020.

 

17.          ביום 16.6.2020 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיבים, במסגרתה עדכנו המשיבים בין היתר כי עוד בחודש אוקטובר 2019 הוקמה ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשם גיבוש תכנית כוללת לטיפול באתגר הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. נמסר כי הוועדה קיימה מספר דיונים, פרסמה טיוטת המלצות ושוקדת על פרסום דו"ח המלצות סופי. עוד נמסר כי ערב פרוץ משבר הקורונה הייתה קבועה במשרד המשפטים ישיבה בין-משרדית לבחינת הסוגיה בהשתתפות הגורמים הרלבנטיים, אך זו בוטלה נוכח מצב החירום, וכי לאחרונה נקבעה ישיבה בנושא במשרד המשפטים בהשתתפות נציגי ממשלה נוספים.

 

           בכל הנוגע לעניינם הפרטני של העותרים, נמסר כי בתום הדיון שהתקיים ביום 23.3.2020, שוחח היועץ לענייני ערבים עם אב המשפחה, העותר 1, והבהיר לו כי השהות בקלנסואה מסוכנת עבורו ועבור בני משפחתו, והומלץ לו כי בני המשפחה השוהים בקלנסואה יצטרפו אליו ואל בני המשפחה השוהים בדיור חלופי במקום אחר. עוד נמסר, בהמשך לאשר דווח בהודעות העדכון הקודמות ובדיונים שהתקיימו, כי המשטרה פעלה רבות על מנת לסייע לעותרים ולדאוג לשלומם, וממשיכה במאמציה החקירתיים, המודיעיניים והמבצעיים לטפל באירועים הרלבנטיים.

 

           נוכח האמור, נטען כי על רקע השתלשלות העניינים בתיק, והעובדה שהסעדים המבוקשים בעתירה הם סעדים פרטניים הנוגעים לעניינם של העותרים, אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת, ויש למוחקה.

 

18.          בתגובת העותרים, מיום 14.7.2020, נטען כי אין למחוק את העתירה באשר הבעיה של העותרים טרם באה על פתרונה. נטען כי עניינם של העותרים הוא אמנם מקרה פרטי, אך הוא מייצג בעיה נרחבת בחברה הערבית.

 

דיון והכרעה

 

19.          נוכח פעולות המשטרה וההליכים שננקטו בענין הנדון, כמפורט לעיל, ובהמשך להחלטתנו מיום 23.3.2020, הגענו לכלל מסקנה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ואין מנוס ממחיקתה.

 

20.          סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה או פקודת המשטרה), שכותרתו היא "תפקידי המשטרה", קובע לאמור:

 

"משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש".

 

           אין ספק - ואין גם חולק - כי הטיפול בעניינם של העותרים, כמו גם בסוגיה הכללית של "ביטחון הנפש והרכוש" בחברה הישראלית על כל מרכיביה, הוא מתפקידה של משטרת ישראל, אשר בידה הסמכות, ועמה גם האחריות, לנקוט בפעולות הדרושות לשם כך. לענין זה רלבנטיות גם הוראות סעיף 4א לפקודת המשטרה, המסמיך את משטרת ישראל לנקוט בפעולות שונות למימוש אחריותה זו -

 

"4א (א) מצא שוטר כי קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, רשאי הוא –

(1)  להורות לכל אדם הנמצא באזור או במקום שבו קיים החשש האמור, הוראה סבירה הדרושה באופן חיוני לשם הצלת הנפש או הרכוש או למניעת הפגיעה, ובכלל זה להורות על מניעת גישה לאזור או למקום, או יציאה ממנו;

(2)  להורות לגוף הצלה, כהגדרתו בסעיף 90א, לפעול במסגרת תפקידו וסמכויותיו על פי כל דין;

(3)  לצורך הצלת הנפש או הרכוש –

(א) להיכנס לכל מקום שהכניסה אליו דרושה באופן חיוני ולהשתמש בכוח סביר כלפי אדם או רכוש לצורך ביצוע סמכות הכניסה כאמור, ...;

(ב) לעשות כל פעולה הדרושה באופן חיוני, ולהשתמש בכוח סביר כלפי אדם או רכוש לצורך ביצוע פעולה כאמור".

       (ב) שימוש בסמכויות כאמור בסעיף קטן (א) ייעשה, ככל שהנסיבות מאפשרות זאת, באישור קצין משטרה".

 

           ראוי לציין לענין זה, כי בתפקידה זה של משטרת ישראל, להגנה על "ביטחון הנפש והרכוש", יש גם משום הגשמת מחויבותה של המדינה להגנה על הזכויות החוקתיות של כל אדם "להגנה על חייו וגופו", וכן על קניינו, כאמור בסעיפים 3, 4 ו- 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

 

21.          במסגרת תפקידה ואחריותה כאמור של משטרת ישראל לעסוק ב"בטחון הנפש והרכוש", מסור למשטרת ישראל שיקול דעת מקצועי רחב, בין היתר באשר לדרכי המימוש של סמכותה ואחריותה זו. משטרת ישראל אינה רק בעלת הסמכות החוקית לענין זה. בידיה גם  הכלים, הידע המקצועי, הניסיון, המשאבים והמידע הרלבנטי לשם מימוש אחריות זו, ולשם קבלת החלטה בכל מקרה נתון באשר לדרכי הפעולה שיש לנקוט, ובית משפט זה לא ייטה להתערב בשיקול דעתה.

 

22.          משטרת ישראל מופקדת כאמור בין היתר על מניעת עבירות וגילוין ועל שמירת הנפש והרכוש, ואין היא רשאית להתנער מחובתה זו. גם שיקול הדעת המוקנה למשטרה בדבר דרכי פעולתה לשם מימוש סמכויותיה הוא אמנם רחב, אך אינו בלתי מוגבל. ככל גוף שלטוני, גם למשטרה אין שיקול-דעת מוחלט, והיא אינה חסינה מביקורת. ואולם,  לשם התערבות בשיקול הדעת המקצועי הרחב המוקנה למשטרה בביצוע תפקידיה, יש להצביע על סטייה ממשית מצדה מדרך פעולה סבירה בנסיבות הענין, או על עילה אחרת מעילות ההתערבות של המשפט המינהלי.

 

23.            בית משפט זה גם עמד לא פעם על כך כי משאביה של משטרת ישראל (כמו כל רשות שלטונית אחרת) אינם בלתי מוגבלים, ועליה להפעיל את סמכויותיה בהתחשב בין היתר במגבלות אלה. לפיכך מוטל על המשטרה לקבוע לעצמה סדרי עדיפויות בהפעלת סמכויותיה ובשימוש במשאביה המוגבלים –

 

"... המשטרה היא גוף ביצועי שמלאכתו רבה ומשאביו מוגבלים, וממילא עליו לקבוע, לעתים במצבי דחק קשים, סדרי עדיפויות וקדימויות בביצוע משימותיו. בהחלטות אלה נתון למשטרה מתחם רחב של שיקול-דעת...

העומס המוטל על המשטרה הוא רב, וסדר העדיפויות המתחייב משיקוליה המקצועיים והתקציביים מוביל לכך שלא כל תלונה תצדיק פעילות חקירה אקטיבית. בהתאם לכך, לא בנקל יתערב בית-המשפט בהחלטותיה המקצועיות של המשטרה לפעול או להימנע לפעול תוך שיכבד את מתחם שיקול-הדעת הנתון לה ויעמיד לנגד עיניו את החששות והסיכונים מהתערבות יתר" (ע"א 1678/01‏ מדינת ישראל נ' וייס, פ''ד נח(5) 167, 181, 185 (2004)).

 

         ובמקום אחר ציין חברי השופט נ' הנדל כי -

 

"אכן, הרשויות האמונות על אכיפת החוק – ובענייננו, משטרת ישראל ועיריית ירושלים – אינן רשאיות להתנער מתפקיד זה, שהוא 'אחד התפקידים העיקריים של כל שלטון'... עם זאת, משאבי הרשויות אינן בלתי מוגבלים, ולכן עליהן להבחין בין עיקר לטפל, ולקבוע סדרי עדיפויות מתאימים. כפועל יוצא:

'תפקידו של בית-המשפט בתחום זה מוגבל. הוא אינו אמור לבוא במקום הרשות המוסמכת ולקבוע בעבורה תכנית פעולה לאכיפת החוק. הוא גם לא ייתן הצהרה כללית ומופשטת, כפי שהעותרת מבקשת, שחובה על הרשות המוסמכת לאכוף את החוק' (עניין שקם בע"מ, עמוד 125).

בקביעת סדרי העדיפויות, על הרשות לשקול מגוון שיקולים – לרבות כאלה הנוגעים להשלכות החברתיות הרחבות של צעדי האכיפה... יש לתת את הדעת, בין היתר, על:

'... שיקולים מורכבים מכתיבים, אפוא, את סדרי העדיפויות של האכיפה, שעיקרם מתמצה בבחינת 'עיקר מול טפל, של חיוני ודחוף מול שולי בחשיבותו ובדחיפותו (פרשת התנועה לשמירת אדמות הלאום, פסקה 23)'.

כל עוד סדרי העדיפויות שגיבשה הרשות באים בגדרי מתחם הסבירות, הנחת המוצא היא כי אין להתערב במדיניות האכיפה שלה. רק במקרים של התנערות ברורה ומובהקת מחובה זו, הימנעות בלתי סבירה מאכיפת החוק, או הפעלת אכיפה בררנית – קרי, מיקוד מאמצי האכיפה בחלק מחברי קבוצת השוויון הרלוונטית, אם מתוך שרירותיות גרידא, ואם משיקולים זרים – יהיה מקום להתערבות שיפוטית (עניין שקם בע"מ, בעמוד 126)" (בג"ץ 4475/17 פרידמן נ' משטרת ישראל, פסקה 4 (17.2.2019)).

 

24.          בענייננו, כעולה מהמפורט לעיל, אין משטרת ישראל מתנערת מתפקידה  ומאחריותה כלפי העותרים. ונראה - כעולה מהתגובות והודעות העדכון מטעם משטרת ישראל ומדברי נציגי המשטרה לפנינו, לרבות מפקד המחוז - כי מאז אירוע הדמים שהקים את הסכסוך בין המשפחות, פעלה המשטרה כמיטב יכולתה למען הגנתם של העותרים וסיוע להם במציאות המורכבת שנוצרה בעקבות אירוע הרצח. גורמי המשטרה ליוו את משפחת העותרים וסייעו להם לכל אורך התקופה – בשיכון המשפחה בתחנת המשטרה לכמה ימים, באיתור מקום מחסה מחוץ לקלנסואה וליווי ואבטחה במקומות שהותם, סיוע בהיבטים שונים דוגמת תיאומים שנדרשו לקבלת טיפול רפואי ובקיום קשר יומיומי של נציגי המשטרה עם העותרים. כן פעלה המשטרה לסייע בתוך הקהילה לקידום הידברות בין הצדדים למען סיום סכסוך הדמים בין המשפחות. זאת, בנוסף ולצד פעילות מבצעית ומודיעינית שוטפת של המשטרה לאבטחת שלומם של בני המשפחה והגנה עליהם.

 

           זאת, כאשר העותרים מצדם לא הקפידו לפעול על פי הנחיות המשטרה, ופעולות חד צדדיות שביצעו העותרים, בניגוד להנחיות המשטרה, או ללא שטרחו לעדכן אותה (כגון בחזרתם מטול-כרם לאזור קלנסואה, בחזרה של הנשים והילדים לבית המשפחה בקלנסואה, ובהמשך גם מעבר אשת הבן החשוד ברצח לבית), אף החריפו את הסכסוך. תפקיד המשטרה להגן על העותרים מחייב שיתוף פעולה מלא מצדם והיענות להנחיות המשטרה. לצד חובותיה של המשטרה ניצבת אחריותו של האזרח לעזור לעצמו, בראש ובראשונה בדרך של ציות להנחיות המשטרה. כפי שהובהר, העותרים גם אינם יכולים לצפות כי המשטרה תממן עבורם מקומות מגורים חליפיים עד ליישוב הסכסוך בין המשפחות.

 

25.          כפי שהציג לפנינו מפקד המחוז בהרחבה, כנזכר לעיל, על משטרת ישראל מוטל עומס מטלות כבד של טיפול בסכסוכים אלימים באזור הנדון, ועל משטרת ישראל להקצות את כוחותיה בהתאם לסדרי עדיפויות והערכות מצב עתיות לשם ניצול מיטבי של אמצעיה  המוגבלים. כאמור, בית המשפט לא ייטה להתערב בשיקול דעתה המקצועי ובסדרי העדיפויות המבצעי של משטרת ישראל במילוי תפקידיה, כל עוד אין מדובר כאמור ב"התנערות ברורה ומובהקת" מחובותיה, או כאשר מדובר בסטייה ממשית ומובהקת מדרך פעולה סבירה מצדה בנסיבות הענין. לא אלה הנסיבות במקרה דנן.

 

26.          סיכומם של דברים: נוכח כל המקובץ לעיל הגענו כאמור לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו בדרכי פעולתה של משטרת ישראל, וכי לעת הזאת העתירה מיצתה את עצמה. זאת על יסוד הנחתנו, כאמור בהחלטתנו מיום 23.3.2020 כי: "משטרת ישראל... תמשיך לנקוט בפעולות, הנדרשות לפי שיקול דעתה המקצועי ובמסגרת האמצעים העומדים לרשותה... לשם הגנה על העותרים ובני משפחתם, לרבות הנחיית העותרים כיצד עליהם לפעול לשם צמצום הסכנות הנשקפות להם", וכי "לצד זאת, אנו מצפים מהעותרים לציית להנחיות המשטרה ולשתף עמה פעולה".

 

27.          אשר על כן, העתירה נמחקת. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

המשנה לנשיאה ח' מלצר:       

          

           אני מסכים.

 

 

 

המשנה לנשיאה

 

 

השופט נ' הנדל:

           אני מסכים.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז.

 

 

           ניתן היום, ‏א' בחשון התשפ"א (‏19.10.2020).

 

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים