פלוני נ. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

בר"מ 2743/19
תאריך: 16/01/2020

בבית המשפט העליון

 

בר"ם 2743/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקשים:

1. פלוני

 

2. פלונית

 

3. פלוני

                                          

 

נ ג ד

 

המשיב:

מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

                                                                                                         

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד' גדעוני) ברע"ם 68347-02-19 מיום 17.3.2019

                                          

בשם המבקשים:

עו"ד מיכל פומרנץ

 

בשם המשיב:

עו"ד הדס ערן

 

החלטה

 

1.       המבקש 1 (להלן: המבקש) והמבקשת 2 (להלן: המבקשת, וביחד: המבקשים) הם בני זוג שהכירו במהלך שהותם בארץ, והמשיב 3 הוא בנם המשותף. המבקש הוא נתין אריתריאה אשר הסתנן לישראל בשנת 2009. עוד באותה שנה הונפק לו רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), והוא נותר בישראל בשל מדיניות אי ההרחקה הזמנית כלפי נתיני אריתריאה. כעולה מתגובת המשיב, המבקשת היא נתינת אתיופיה אשר הסתננה לישראל בשנת 2011. ביום 31.8.2014, בהליך אחר בעניינה של המבקשת, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום) כי ניתן לנקוט פעולות לשם הרחקתה לאתיופיה אם לא תפעל ליציאתה מהארץ בתוך 30 ימים (עת"ם (מחוזי מר') 17434-09-13 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 23 (31.8.2014)).

 

2.       ביום 27.5.2015 הגישה המבקשת בקשה להשוואת מעמדה לזה של המבקש, ובגדרה ביקשה כי לא יינקטו נגדה הליכי אכיפה עד לקבלת החלטה סופית בבקשתו של המבקש לקבלת מקלט מדיני בישראל. בקשה זו נדחתה על ידי ראש יחידת הטיפול במבקשי מקלט ביום 3.6.2015. לאחר קבלת ההחלטה פנו באי כוח המבקשים בבקשה נוספת להשוואת מעמדה של המבקשת, וזו נדחתה בשנית ביום 31.3.2016. בהחלטות אלה צוין כי קיים פסק דין המורה למבקשת לצאת מן הארץ, וכי בהחלטתה שלא לעזוב עשתה דין לעצמה. עוד צוין כי סעיף 12(ג) לנוהל הטיפול במבקשי מקלט (להלן: הנוהל) קובע כי:

 

"מי שהגיעו לישראל כבני זוג והגישו בקשה למקלט מדיני, אין להרחיק את בן/בת הזוג שבקשתו למקלט נדחתה עד לתום בירור בקשתו של בן/בת זוגו. עם זאת, הוראה זו לא תחול על בני זוג שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל"

 

          מכיוון שהמבקשים הכירו ונישאו בישראל, עניינם אינו נופל בתנאי הנוהל (יוער כי עתירה התוקפת את חוקתיות סעיף 12(ג) לנוהל תלויה ועומדת לפני בית המשפט לעניינים מינהליים (עת"ם (מחוזי י-ם) 72951-05-19 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה).

 

3.       ביום 26.4.2017 דחה המשיב את בקשתו של המבקש למקלט מדיני בישראל. על החלטה זו, ועל ההחלטה מיום 31.3.2016 בעניינה של המבקשת הדוחה את בקשתה להשוואת מעמד, הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (להלן: בית הדין). בגדרי הערר נטען כי המבקש גויס לצבא אריתריאה, ובהמשך נעצר משום שנחשד בשיתוף פעולה עם אתיופיה. לאחר ששוחרר בערבות ממעצרו נמלט המבקש מאריתריאה ללא אישור, ומשכך נטען כי הוא "פליט על בסיס דעה פוליטית מיוחסת". ביום 21.6.2017 הורה בין הדין על מתן צו ארעי המונע נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקשת עד אשר יתברר הערר, וזה הפך בהמשך לצו ביניים.

 

4.       ביני לביני, בהליך אחר, קיבל בית הדין ערר של אדם אשר ביקש לקבל מקלט בטענה כי ערק מהצבא באריתריאה, ונקבע כי יש להעניק לו מעמד של מבקש מקלט וליתן לו מעמד של תושב ארעי בישראל נוכח הוראות הנוהל (ערר (י-ם) 1010/14 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (15.2.2018) (להלן: עניין פלוני)). ביום 8.4.2018 ניתנה החלטת בית הדין בעניינם של המבקשים בענייננו, ובה הוחלט להקפיא את ההליכים בערר עד שפסק הדין בעניין פלוני יהפוך חלוט.

 

5.       ביום 18.6.2018 הגישו המבקשים בקשה למתן צו ביניים המורה למשיב, בין היתר, להנפיק למבקשת רישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, ללא הכיתוב "יינקטו הליכי אכיפה נגד מעסיקו" (להלן: הבקשה לצו ביניים). בבקשה נטען כי שלילת אפשרותה של המבקשת לעבוד פוגעת ביכולתם של המבקשים להתקיים בכבוד. עוד נטען כי המבקשים אינם יכולים לעזוב את הארץ יחד, שכן המבקשת אינה מוכרת כאזרחית אתיופיה והמבקש אינו עומד בתנאים שקבעה השגרירות האתיופית לשם מעבר למדינה. עוד באותו היום דחה בית הדין את הבקשה למתן צו ביניים. בהחלטה זו נקבע כי בעניינם של המבקשים לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן סעד זמני המשנה את המצב הקיים, וכי המבקש זכאי לעבוד בישראל ולפרנס את משפחתו.

 

6.       ביום 6.2.2019 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין לדחות את הבקשה לצו ביניים. בבקשה נטען כי השכר שמרוויח המבקש אינו מספיק לשם קיום המשפחה בכבוד, וזאת בפרט ביחס ל"סוג העבודות המוצעות למבקשי מקלט". המשיב לא הגיב לבקשה, וביום 18.2.2019 הורה בית הדין להנפיק למבקשת רישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, ללא הכיתוב "יינקטו הליכי אכיפה נגד מעסיקו", שתוקפו יהיה עד לסיום ההליכים בערר. בית הדין ציין כי מדובר אמנם בבקשה לצו עשה אשר לא ניתן כעניין שבשגרה, אך מקרה זה הוא חריג נוכח חלוף הזמן מאז שהוגש הערר, ומכיוון שלמבקשים קטין הסמוך על שולחנם.

 

7.       ביום 21.2.2019 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין, וביקש כי תינתן לו האפשרות להגיב לבקשת המבקשים לצו ביניים. בגדרי תגובתו הדגיש המשיב שצו הביניים שניתן עלול להוביל להשלכות רוחב במקרים דומים, וליצור "מסלול עוקף" לקבלת רישיון זמני בישראל לזרים שבקשתם להשוואת מעמד נדחתה. עוד צוין כי סיכויי הערר של המבקשת נמוכים, משום שעשתה דין לעצמה ולא יצאה מן הארץ חרף פסיקת בית המשפט לעניינים מינהליים אשר הורה לה לעשות כן. נטען גם כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יינתן לה הסעד הזמני המבוקש. ביום 24.2.2019 דחה בית הדין את הבקשה לעיון מחדש, ועמד על כך שהקפאת ההליך העיקרי לא נעשתה מיוזמת המבקשת, וכי בשלב זה אין צפי למועד בו יינתן פסק דין בעניינה. לבקשת המשיב, עיכב בית הדין את ביצוע ההחלטה, וזאת במטרה לאפשר הגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

 

8.       ביום 17.3.2019 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד' גדעוני) את ערעור המשיב, והורה על ביטול החלטת בית הדין ליתן סעד זמני כאמור. נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתם, וכי הצו המבוקש יביא לשינוי המצב הקיים מזה תקופה ממושכת. על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת הרשות לערער דנן.

 

9.       בד בבד, הערעור שהגיש המשיב בעניין פלוני נמחק ביום 20.11.2019, וזאת לאחר שהמשיב הודיע לבית המשפט כי נקבעו אמות מידה חדשות לבחינת בקשות מקלט של נתיני אריתריאה הטוענים לעריקות משירות צבאי או לאומי במדינתם (עמ"ן 12154-04-18 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' פלוני (20.11.2019)). בהמשך לכך, הגיש המשיב הודעת עדכון גם בערר בעניינם של המבקשים, ובה צוין כי הוחלט להשיב את בקשת המבקש למקלט מדיני לבחינה נוספת, שבסופה תתקבל החלטה חדשה בהתאם לאמות המידה שנקבעו. ביום 8.8.2019 נעתר בית הדין לבקשה והורה על מחיקת הערר, ועל השבת עניינו של המבקש לבחינה מחודשת על ידי המשיב. עוד נקבע בפסק הדין כי לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד לאחר 30 ימים ממועד מתן החלטה חדשה בעניינו של המבקש (ערר (י-ם) 3239/17 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (8.8.2019) (להלן: פסק הדין המוחק את הערר)). יצוין כי המבקשים הגישו בקשה לעיון מחדש בפסק הדין, וזו נדחתה על ידי בית הדין ביום 15.8.2019.

 

10.     המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים על פסק הדין המוחק את הערר, וערעור זה עודנו תלוי ועומד (להלן: הערעור על מחיקת הערר). בצד ערעור זה הוגשה גם בקשת סעד זמני להתיר למבקשת לעבוד בתקופת הביניים – בקשה זהה במהותה לבקשה במוקד ההליך דנן – וזו נדחתה (כב' השופט ר' וינוגרד) ביום 8.12.2019 (עמ"ן (מחוזי י-ם) 53499-08-19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (8.12.2019)). למען שלמות התמונה יוער כי ערעור שהגישו המבקשים על ההחלטה שלא לפטור אותם מתשלום אגרה בהליך זה נדחה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) ביום 1.12.2019 (ע"ר (מחוזי י-ם) 57552-09-19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (1.12.2019)).

 

11.     ביום 2.12.2019 הוריתי למשיב להתייחס להשפעת פסק הדין המוחק את הערר על ההליך דנן. לשיטתו, עם מתן פסק הדין המוחק את הערר באה אל קיצה בקשת רשות ערעור זו שהוגשה במקור על החלטה שניתנה במסגרתו, שכן לא קיים עוד הליך עיקרי ממנו נגזרת הבקשה למתן סעד זמני. מנגד, טענו המבקשים בתגובה מטעמם כי הבקשה נותרת רלוונטית כל זמן שהערעור שהגישו על פסק הדין המוחק את הערר עודנו תלוי ועומד.

 

12.     לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי נוכח מחיקתו של ההליך העיקרי, אין עוד מקום להידרש לבקשה דנן. כידוע, סעד זמני פוקע עם הפסקת התובענה (ראו למשל: תקנה 370(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ומשכך אין מקום להידרש בשלב זה להחלטה לביטול הסעד הזמני שניתנה עוד בטרם נמחק הערר בעניינם של המבקשים. יובהר כי בהתאם לאמור בפסק הדין המוחק את הערר, לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד לאחר 30 ימים ממועד קבלת החלטה חדשה בעניינו של המבקש. לכשתתקבל החלטתו החדשה של המשיב, יהיו טיעוני המבקשים שמורים להם.

 

13.     לא נעלמה מעיניי טענת המבקשים בבקשתם מיום 9.12.2019, שלפיה חרף מחיקת הערר נושא הליך זה, עדיין נדרשת הכרעה בבקשת הרשות לערער. לשיטתם, השאלה העומדת במוקד הבקשה דנן – אפשרות עבודתה של המבקשת עד להכרעה בבקשת המקלט של המבקש – זהה לטענה שממילא באפשרותם להעלות במסגרת בקשת רשות לערער על החלטת השופט ר' וינוגרד מיום 8.12.2019 לדחות את בקשת הסעד הזמני שהוגשה בצד הערעור. הכרעה במסגרת הליך זה, כך נטען, תחסוך את הצורך בהגשת בקשת רשות לערער נוספת באותו עניין ממש.

 

14.     אין באפשרותי להיעתר לבקשה זו. בקשת רשות לערער נסובה על החלטה (או פסק דין) שניתנו בהליך קיים. ההנחה היא כי בקשת רשות הערעור יכולה לשנות את תוצאותיו של אותו הליך, ומכאן הצורך בהכרעה בה. מעת שההליך שעליו נסובה בקשת רשות הערעור לכתחילה אינו קיים עוד, מאליו מתייתר הצורך בהכרעה בבקשת רשות הערעור, והיא ואינה יכולה לעמוד עוד. משכך, וגם אם הסעד הזמני שהתבקש בגדר שני ההליכים זהה בתוכנו, אין אפשרות לראות בבקשה דנן כאילו הייתה בקשת רשות לערער על החלטת השופט ר' וינוגרד מיום 8.12.2019, שהיא החלטה נפרדת שניתנה בהליך אחר. עוד אציין כי נקודת האיזון לבחינת בקשה לסעד זמני משתנה משעה שזו מוגשת במסגרת ערעור (ראו, למשל: בר"ם 6493/16 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 6 (22.11.2016)), וגם בכך יש כדי להדגיש את הקושי בהתייחסות לבקשתם של המבקשים לסעד זמני בגדרי ההליך דנן כאילו הייתה בקשת רשות לערער על החלטתו של השופט ר' וינוגרד מיום 8.12.2019. למותר לציין כי אין באמור כדי לגרוע מזכותם של המבקשים לנקוט בהליך מתאים – בכפוף למגבלות הקבועות בדין – ביחס להחלטתו של השופט ר' וינוגרד.

 

          אציין גם כי לא מצאתי בדבריו של בית משפט זה בבג"ץ 4845/17 אמארה נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.9.2017) משום תמיכה בטענת המבקשים. כמתואר שם, מדובר במקרה שבו הוגשה עתירה שבגדרה התבקש ליתן החלטה בערר שהוגש למחלקה לחקירות שוטרים. התברר כי החלטה כאמור ניתנה ביום הגשת העתירה. בנסיבות אלו, שבהן חל שינוי ממשי בתשתית העובדתית שביסוד העתירה, וכדי לא להכביד על העותר, התיר בית המשפט לעותר להגיש עתירה מתוקנת שתשקף את תמונת הדברים לאשורה. מצב דברים זה שונה מהמצב בענייננו, שבו אין מדובר בשינוי בתשתית העובדתית או המשפטית כתוצאה מהחלטה מינהלית, אלא במחיקת ההליך המשפטי שממנו נגזר צו ביניים. נוכח האמור, איני סבור כי יש מקום להידרש לבקשה בגדרי ההליך הנוכחי.

 

          בקשת הרשות לערער נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

          ניתנה היום, ‏י"ט בטבת התש"ף (‏16.1.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים