פלוני נ. מדינת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. מדינת ישראל

רע"ב 6298/19
תאריך: 10/10/2019

 

בבית המשפט העליון

רע"ב  6298/19

 

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקש:

פלוני

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

מדינת ישראל – הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 56646-08-19 מיום 16.9.2019, שניתן על-ידי כב' השופטת מ' ברנט

 

בשם המבקש:                        עו"ד פאדי אסעד

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט) בעת"א 56646-08-19 מיום 16.9.2019, בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות השרות במחוז מרכז, הוא המשיב, שלא להביא במניין ימי עבודות שירות של המבקש את התקופה בה הוא נעדר מעבודתו מסיבות רפואיות.

 

2.        המבקש הורשע בביצוע עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש, ונגזרו עליו ששה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. המבקש החל בביצוע עבודות השירות ביום 11.3.2019.

 

           ביום 28.4.2019, בעת שביצע המבקש את עבודות השירות אירעה לו תאונת עבודה והוא נפגע בעינו. המבקש הודיע על הפגיעה למפקח עליו (להלן: המפקח), אשר הורה לו לעזוב את מקום העבודה ולפנות לקבלת טיפול רפואי. ואולם, בדרכו לקבלת הטיפול הרפואי, איתרע מזלו של המבקש, הוא נפגע בתאונת דרכים ומרפקו השמאלי נשבר (להלן: תאונת הדרכים). בעקבות זאת, קיבל המבקש אישור רפואי להיעדר מעבודתו במשך שלושה ימים בגין הפגיעה בעין, ולמשך 64 ימים בגין הפגיעה במרפק. לאחר בדיקה נוספת, הוארך האישור הרפואי בגין פגיעתו של המבקש בעקבות תאונת הדרכים ב-28 ימים נוספים, וזאת עד ליום 28.7.2019.

 

3.        ביום 2.5.2019 נדון עניינו של המבקש בפני ועדה רפואית של המשיב, והלה טען בפניה כי הוא מעוניין לחזור לעבודות השירות. חרף האמור, נקבע כי עקב מוגבלותו של המבקש, עליו להמשיך בטיפול ובמעקב אורתופדי במשך חודש. כמו כן, נקבע בעקבות ועדה רפואית שהתקיימה ביום 4.7.2019 כי על-פי הסיכום הרפואי בעניינו של המבקש, הוא אינו כשיר לעסוק בעבודות השירות לפחות עד ליום 28.7.2019, וזאת עקב הנזק שהסבה לו תאונת הדרכים. ביום 30.7.2019 דנה ועדה רפואית נוספת בעניינו של המבקש, והלה ציין בפניה כי ברצונו להשתלב בעבודה המתאימה למצבו הבריאותי. בהחלטת הוועדה צוין, בין היתר, כי המבקש "מרגיש הרבה יותר טוב", אך ידו טרם שבה לתפקוד מלא. נוכח האמור, נקבע כי המבקש יחזור לעבודות השירות ביום 4.8.2019, בכפוף למגבלות.

 

4.        עוד יצוין כי גורמי המשיב הכירו בפגיעתו של המבקש בעין כתאונת עבודה, שכן זו אירעה במקום עבודות השירות, בזמן ביצוען ובמסגרתן, ומשכך נקבע כי הן יום הפגיעה והן ימי ההיעדרות בגינה יבואו במניין ימי עבודות השירות, מכוח הוראת תקנה 7(ג) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ב-2011 (להלן: התקנות). לטענת המבקש, הוא פנה אל המשיב בבקשה כי אף ימי היעדרותו בגין הפגיעה במרפק ינוכו מתקופת ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, אך נמסר לו כי המשיב מתנגד לכך.

 

5.        בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, בגדרה הלין על החלטת המשיב שלא להביא במניין ימי עבודות השירות את ימי היעדרותו בגין הפגיעה במרפק. בתוך כך, נטען כי כאשר הודיע המבקש למפקח על הפגיעה בעינו, הוא הוסיף וציין כי ראייתו נפגעה, וכי הוא אינו מעוניין לעזוב את מקום עבודות השירות, וחפץ להמתין "למישהו שיאסוף אותו". חרף האמור, כך נטען, הורה המפקח למבקש כי יחדל מעבודתו ויעזוב את מקום עבודות השירות. לפיכך, נטען כי המפקח התרשל כאשר הורה למבקש לעזוב את מקום העבודה כאמור, מבלי לברר כיצד יגיע לביתו והאם הפגיעה בעין מקשה עליו להתנייד. כמו כן, נטען כי תאונת הדרכים אירעה בשעה שעשה המבקש דרכו לקבלת טיפול רפואי בגין הפגיעה בעינו; כי שתי הפגיעות התרחשו בסמיכות זמנים זו לזו; וכי הפגיעה בעין אף פגמה בראייתו של המבקש ומשכך תרמה להתרחשותה של תאונת הדרכים. נוכח האמור, נטען כי יש לקבוע שעסקינן בשני חלקים בלתי-נפרדים של תאונת עבודה יחידה, וכי יש להכיר בכלל ימי ההיעדרות בגינם כימים בהם ריצה המבקש את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. כן נטען כי יש להקיש בענייננו מהוראת תקנה 55(א) לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978, לפיה אסיר היוצא לעבודת שיקום יחשב כאסיר לכל דבר אף בדרכו לעבודה ובחזרה ממנה. כמו כן, טען המבקש כי הן הפגיעה בעינו והן תאונת הדרכים הוכרו כתאונת עבודה על-ידי הביטוח הלאומי, ויש בכך כדי להשליך על סיווגן לשם מניין ימי עבודות השירות.

 

           עוד נטען כי המבקש הצהיר במסגרת הוועדות הרפואיות שהתקיימו בעניינו כי ברצונו לשוב לעבודות השירות, במסגרת המתאימה למוגבלותו, אך למרות זאת, לא נבחנה כל אפשרות לשילובו בעבודה מותאמת כאמור. התנהלות זו, כך נטען, הביאה להארכת תקופת ריצוי העונש של המבקש, ובכך אף נפגע הליך שיקומו, שכן לא יהיה באפשרותו להתחיל בעבודה חדשה בה עתיד הוא לעבוד בחו"ל.

 

6.        מנגד, טען המשיב בפני בית המשפט המחוזי כי תאונת הדרכים אירעה לאחר שיצא המבקש ממקום עבודות השירות, ומשכך היא אינה עומדת בתנאי תקנה 7 לתקנות, המתייחסת לתאונה אשר אירעה "במקום עבודת השירות". כן נטען כי הקפדה על התנאים המנויים בתקנה 7 נחוצה על מנת לאפשר ריצוי יעיל של עבודות השירות, וכדי למנוע "התחמקויות ותרמיות בדרך של ביצוע תאונות יזומות". בנוסף, טען המשיב כי טענות המבקש באשר להתנהלותו של המפקח אינן רלוונטיות למניין ימי עבודות השירות; וכי אף לגופם של דברים, אין ממש בטענות אלה, שכן גורמי המשיב אינם מתערבים בבחירתו של עובד שירות לקבל טיפול רפואי במקום זה או אחר, וכן אינם מתחקים אחר פעולותיו של עובד כאמור לאחר יציאתו ממקום העבודה. משכך, נטען כי אף לא ניתן לקבוע האם תאונת הדרכים אכן אירעה בדרכו של המבקש לקבלת טיפול רפואי, והאם הפגיעה בעין תרמה להתרחשותה. כמו כן, טען המשיב כי אין זהות בין הגדרת תאונת עבודה בדיני הביטוח הלאומי, לבין הגדרתה לשם חישוב ימי ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

 

7.        בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את עתירת המבקש וקבע כי אין להביא את ימי ההיעדרות בגין הפגיעה במרפק במניין ימי עבודות השירות, וזאת היות שאין חולק כי תאונת הדרכים אירעה לאחר שיצא המבקש ממקום העבודה, ומשכך תאונה זו אינה באה בגדר התנאים המנויים בתקנה 7 לתקנות. כמו כן, נדחתה טענת המבקש ביחס למחדלו של המשיב להקדים ולשבצו בעבודה המתאימה לאנשים עם מוגבלויות, וזאת נוכח שיקול הדעת המוקנה למשיב בנדון, אשר תלוי אף באפשרויות העומדות בפניו להשמה בעבודה המתאימה למצבו הרפואי של המבקש.

 

           על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

8.        בבקשה דנן שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וכן טוען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית אשר עניינה באופן בו ראוי כי המשיב יטפל בעובדי שירות אשר נפגעו במהלך עבודתם, ובהשפעה אשר יש ליתן להתנהלות המשיב כאמור על מניין ימי ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות. משכך, נטען כי הבקשה דנן מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת בייחוד נוכח אמות המידה המקלות הנוהגת בבקשת רשות לערער ב"גלגול שני". 

 

דיון והכרעה

 

9.        דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תשובת המשיב.

 

           הלכה ידועה היא כי בית משפט זה ייתן רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אך במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6364/19 קייס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.9.2019); רע"ב 6390/19 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 16 (6.10.2019)). בענייננו, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני, הרי שהלכה למעשה, בקשתו נסבה על יישום הוראות הדין על נסיבותיו הפרטניות, ומשכך אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור כאמור. יצוין כי לא ראיתי לשנות מעמדתי זו, אף על-פי הגישה המחילה אמות מידה מקלות יותר על בקשת רשות ערעור ב"גלגול שני" (ראו: חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009); עניין קייס, שם).

 

10.      למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע מפורשות כי ימים בהם נעדר עובד שירות מעבודתו בגין סיבות רפואיות, יבואו במניין ימי עבודות השירות, כאשר עסקינן ב"תאונת עבודה שאירעה במסגרת עבודת השירות ובמקום עבודת השירות" (ההדגשות הוספו, י.ו.). בדומה, נקבע בתקנה 7(ג) לתקנות כי "ימי היעדרות מסיבות רפואיות ייחשבו במניין ימי עבודת השירות שבהם היה אמור עובד השירות לעבוד, בהתקיים התנאים שלהלן: (1) התאונה אירעה לעובד השירות במקום עבודת השירות, בזמן ביצוע עבודת השירות ובמסגרתה [...]" (ההדגשות הוספו, י.ו.).

 

           ואולם, בענייננו, תאונת הדרכים התרחשה רק לאחר שחדל המבקש מלבצע את עבודות השירות ויצא ממקום העבודה. משכך, אני סבורה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שתאונה זו אינה מהווה תאונת עבודה כאמור בהוראות החוק המפורטות לעיל, וכי אין להביא את ימי היעדרותו של המבקש מעבודות השירות בגינה, במניין תקופת ריצוי העונש שנגזר עליו.

 

11.      כן אציין כי לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום להקיש במקרה דנן מהגדרתה של תאונת עבודה על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. אף אני סבורה כי אין הנדון דומה לראייה, שכן יש שוני מובהק  בהגדרתה של תאונת עבודה בחוק הביטוח הלאומי לעומת ההגדרה המצויה בחוק העונשין – שוני אשר הוא-הוא המעיד, לדידי, על כוונת המחוקק בדבר טיבה המובחן של "תאונת עבודה" במסגרת הוראות החוק האמורות. כך, סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות כי תאונת עבודה כוללת אף תאונה ש"אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". לעומת זאת, הגדרתה של תאונה המזכה בניכוי ימי היעדרות מתקופת עבודות השירות – מצומצמת מזו שבחוק הביטוח הלאומי, ועיון בסעיף 51ז(ד) לחוק העונשין מעלה כי הוא אינו מתייחס לכל "תאונת עבודה" באשר היא, אלא רק ל"תאונת עבודה שאירעה במסגרת עבודת השירות ובמקום עבודת השירות". לשונו הברורה והדווקנית של סעיף זה אינה מותירה כל מקום לפרשנות לה טוען המבקש. אוסיף כי הפרשנות הלשונית האמורה אף עולה בקנה אחד עם תכליתן של הוראות החוק הרלוונטיות – היא ריצוי מירבי של ימי המאסר אשר נגזרו על עובד השירות, בדרך של תרומה לחברה, למעט ניכוי הכרחי של ימי ההיעדרות המנויים במפורש בחוק (ראו והשוו: רע"ב 4009/06 אבידני נ' הממונה על עבודות שירות (4.12.2006)).

 

12.      לבסוף, יצוין כי ראיתי לדחות אף את טענות המבקש באשר להתנהלות גורמי המשיב בעניינו – אם בהוראות שניתנו לו על-ידי המפקח לאחר פגיעתו, ואם בהימנעות משילובו בעבודה המותאמת לאנשים עם מוגבלות בשלב מוקדם יותר. זאת, מאחר שעסקינן בטענות פרטניות במובהק, אשר אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, כמבואר לעיל.

 

13.      סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

 

 

 

           ניתנה היום, ‏י"א בתשרי התש"ף (‏10.10.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
3
בע"מ 3704/20
החלטה
26/10/2020
טען מסמכים נוספים