פלוני נ. מדינת ישראל – משרד הביטחון | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הביטחון

בג"ץ 1963/18
תאריך: 18/07/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  1963/18

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

העותרים:

1. פלוני

 

2. פלוני

 

3. פלוני

 

4. פלוני

 

5. פלוני

 

6. פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבות:

1. מדינת ישראל - משרד הביטחון

 

2. מדינת ישראל - וועדה מאוימים

                                          

עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים

                                          

בשם העותרים:

בשם המשיבות:

העותר 1 בעצמו

עו"ד רותם סלמה

 

פסק-דין

 

השופט ג' קרא:

 

1.            עניינה של העתירה בבקשת העותרים – תושבי אזור יהודה ושומרון שהם בני משפחה – להורות למשיבות לנמק מדוע לא תענקנה להם היתרי שהייה בישראל. על פי הנטען בעתירה, נשקפת לעותרים סכנה בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל.

 

           במסגרת העתירה נתבקש צו ביניים, אשר יאסור את הרחקת העותרים מישראל עד למתן פסק דין בעתירה. בהחלטתי מיום 8.3.2018, הוריתי על מתן צו ארעי המורה כמבוקש. בהחלטתי מיום 26.3.2018, קבעתי כי הצו הארעי יעמוד על כנו עד למתן החלטה אחרת.

 

הרקע לעתירה

 

2.            ביום 5.6.2017, שלח בא-כוח ששת העותרים בקשה לוועדת המאוימים במשרד הביטחון (להלן: ועדת המאוימים) להכיר בעותרים כמאוימים (להלן: הבקשה). ביום 27.6.2017, ביקשה ועדת המאוימים מהעותרים, להעביר לה ייפוי כוח ותצלומי תעודות זהות של כלל העותרים, כדי שניתן יהיה לבחון את עניינם לכשיתקבלו ההשלמות הנדרשות (להלן: הדרישה להשלמות). העותרים לא המציאו לוועדה את ההשלמות הנדרשות של המסמכים לצורך בחינת טענותיהם.

 

3.             בעתירה שלפניי, העותרים מבקשים כי יינתנו להם היתרי שהייה בישראל עקב מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: העתירה). העתירה הוגשה כשלושה חודשים לאחר שעתירתם הקודמת בבקשה לסעד זהה שלו עותרים בעתירה כאן (בג"ץ 10146/17 פלוני נ' משרד הביטחון (1.1.2018)) (להלן: העתירה הקודמת) נדחתה על הסף עקב אי מיצוי הליכים ומבלי שהשלימו את המסמכים שהתבקשו מהם על ידי ועדת המאוימים.

 

4.            כאמור, גם בעתירה הקודמת טענו העותרים כי נשקפת להם סכנה בשל כך שהם חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. בצד העתירה הקודמת הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים. העותרים טענו אז שהדרישה להשלמות היא החלטה בלתי סבירה. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו בעתירה הקודמת כי (בפס' 5-4):

 

"דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. לפני כחצי שנה העותרים התבקשו על ידי ועדת המאוימים להציג לה מסמכים בסיסיים לצורך בחינת טענותיהם, אך הם לא עשו כן. העתירה שמוגשת על ידם כעת – חודשים ארוכים לאחר שנשלחה אליהם התשובה האמורה – היא כוללנית ביותר ואינה מציגה תשתית עובדתית מינימלית לבחינת הטענות המועלות בה. העתירה לוקה אפוא בכל אחד מההיבטים האמורים, ובנסיבות אלה אין לנו אלא לדחותה על הסף.

 

       הגם שטענות בדבר מאוימות כרוכות מטבע הדברים ברמת הפשטה גבוהה, אין מקום להגשת עתירה שאינה כוללת כל תאריכים, שמות, פירוט אירועים או כל פרט אלמנטרי הרלוונטי לבחינת הטענות בה (ראו: בג"ץ 7803/14 פלוני נ' משרד הפנים, פסקה 11 (30.12.2014)). טוב יעשה בא-כוח העותרים אם ייקח דברים אלה לתשומת לבו, בשים לב לכך שקשיים דומים עלו בעתירה נוספת שהוגשה על-ידו באותו מועד (ראו: בג"ץ 10143/17 פלוני נ' משרד הביטחון (1.1.2018))."

 

5.            המשיבות, בתגובתן המקדמית מיום 23.5.2019, טענו כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותרים בהוצאות, נוכח העדר תשתית עובדתית מספקת בעתירה, מאחר שהעתירה הוגשה תוך שהעותרים הסתירו עובדות רלוונטיות לגבי נסיבות דחייתה על הסף של העתירה הקודמת ומאחר שעולה חשש כי הגשת העתירה נועדה לעקוף את פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, מחמת אי מיצוי הליכים ובשל היותה מוקדמת. זאת, מכיוון שהעתירה הוגשה כשלושה חודשים לאחר שנדחתה על הסף העתירה הקודמת שהגישו העותרים (בג"ץ 10146/17), היות שהם לא השלימו עובר להגשתה את כל הפרטים והמסמכים שביקשו מהם גורמי הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, כדי שיוכלו להחליט בבקשה.

 

           המשיבות מציינות גם כי נכון למועד הגשת התגובה, העותרים לא העבירו את ההשלמות שהתבקשו מהם לוועדת המאוימים כך שהוועדה עדיין לא הוציאה החלטה הניתנת לתקיפה וכן העותרים לא נקטו בהליכים לקבלת היתרי שהייה זמניים עד להכרעת וועדת המאוימים בעניינם. העותרים לא ענו לדרישת השלמת המסמכים לאחר שניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, אלא הגישו עתירה זו.

 

6.            בהחלטתי מיום 23.5.2019, העותרים התבקשו להודיע לבית המשפט עד ליום 10.6.2019, האם לאור תגובתן המקדמית של המשיבות, הם עומדים על עתירתם. על אף שנשלחה התראה בנדון לבא-כוח העותרים, עד ליום זה לא הוגשה תגובת העותרים.

 

דיון והכרעה

 

7.                     דין העתירה להידחות על הסף.

 

           העותרים לא מיצו את ההליכים בפני הרשות המוסמכת שכן הם לא ענו על הדרישה של ועדת המאוימים להשלמת המסמכים החסרים. מסיבות אלו, ועדת המאוימים לא הוציאה החלטה הניתנת לתקיפה מינהלית ומשכך מדובר בעתירה מוקדמת ביחס להחלטה שטרם התקבלה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי דיוני כרך ד' 352 (2017) (להלן: ברק-ארז)).

 

           העותרים גם לא הסבירו בעתירה זו מדוע הם נמנעו מהמצאת המסמכים הדרושים—מסמכים בסיסיים מסוג ייפויי כוח ותעודות זהות. העותרים טוענים בעתירה לתחולתן של טענות פסלות כלליות לפיהן וועדת המאיימים הגיבה באופן לקוי ובלתי ענייני, כי החלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית, כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם התשתית הראייתית והעובדתית וכי היא אינה מנומקת די הצורך. עם זאת, אין כל הסבר או פירוט מצד העותרים לטענות לאקוניות וכלליות אלו בעתירה.

 

           מעבר לכך, בענייננו ניתן כבר פסק הדין בעתירה הקודמת והעותרים אינם טוענים לשינוי נסיבות מהותי שחל מאז ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת המצדיק את שינויו או חשיפתן של עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת עליהן. העותרים לא ציינו את פרטי העתירה הקודמת ולא צירפו את העתירה הקודמת לעתירה זו, אך נראה כי העותרים חוזרים על אותן טענות שעלו בעתירה הקודמת. בבג"ץ 5011/13 ליבל נ' היועץ המשפטי לנציב שירות המדינה (‏31.3.2014) נקבע כי:

 

"הלכה היא כי 'צד לדיון שכבר הוכרע בבית המשפט אינו רשאי לשוב ולחזור על טענות שהועלו בדיון הקודם' וכי 'דיון חוזר ייערך אך בהתקיימם של טעמים מיוחדים, כגון, שינוי מהותי בנסיבות המקרה או חשיפת עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת עליהן, בדיון הקודם' (בג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים, פס' 3-2 (28.6.2005); וראו גם: בג"ץ 5721/06 חברת חלקות 176-175 בגוש 30091 בע"מ נ' שר האוצר (14.1.2007); בג"ץ 3731/95 סעדיה נ' לשכת עורכי הדין (19.6.1995)). העתירה דנן כמו העתירה הראשונה ממוקדות בניגוד העניינים שמצא העותר בפעולות המשיבה ... משנבדקו טענות העותר על-ידי בית משפט זה ונדחו לגופן, אינני מוצאת מקום לשוב ולדון בהן."

 

           דברים אלו יפים לענייננו.

 

           קיים אי-ניקיון כפיים מצד העותרים גם בכך שהם נמנעו מלגלות בפירוט הנדרש עובדות מהותיות לעתירה, לרבות מידע על ההליכים הקודמים (ראו: ברק-ארז, בעמ' 384). בעניין זה, העותרים רק טענו באגביות כי "העותרים הגישו עתירה בעבר אשר נמחקה".

 

           מעל הצורך, העתירה עצמה מנוסחת באופן כללי ולאקוני, היא אינה מציינת פרטים קונקרטיים כמו פירוט של נסיבות פרטניות והיא חסרת תימוכין רלוונטיים ותשתית עובדתית הנדרשת להכרעה בעתירה.

 

ראו, למשל: בג"ץ 6208/17 פלוני נ' ועדת המאוימים (3.1.2018); בג"ץ 7514/17 פלוני נ' משרד הביטחון (‏29.1.2018); בג"ץ 96/18  פלוני נ' ועדת מאוימים (‏11.4.2018).

 

           העתירה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 26.3.2018 מבוטל בזאת.

 

           העותרים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 3,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏ט"ו בתמוז התשע"ט (‏18.7.2019).

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים