פלוני נ. כבוד בית הדין הרבני הגדול | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. כבוד בית הדין הרבני הגדול

בג"ץ 3377/20
תאריך: 09/06/2020

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ 3377/20

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

העותרת:

פלונית

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. כבוד בית הדין הרבני הגדול

 

2. כבוד בית הדין הרבני האזורי בת"א

 

3. פלוני

                                          

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים

 

בשם העותרת:

עו"ד אופיר חליוה

 

פסק-דין

 

השופטת י' וילנר:

 

1.        העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, הוא המשיב 1, מיום 15.3.2020, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, הוא המשיב 2, מיום 16.2.2020 ומיום 17.2.2020, בענייני משמורת ומזונות זמניים עבור ילדי העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב).

 

רקע

 

2.        העותרת והמשיב נישאו בישראל בשנת 2005, ונולדו להם בת ובן, אשר עודם קטינים. בני הזוג נפרדו בשנת 2018, וכיום מתנהלים הליכי הגירושין ביניהם בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו.

 

3.        בהחלטתו מיום 16.2.2020 קבע בית הדין האזורי, בין היתר, כי שני הקטינים יימצאו במשמורת זמנית אצל העותרת, וכי המשיב יאסוף אותם ממסגרות החינוך וייקח אותם אל בית העותרת בימי שני ורביעי, וכן ישיב אותם למסגרות החינוך ביום שלאחר מכן. עוד הוחלט כי הקטינים ישהו אצל המשיב בשבתות לסירוגין. זאת, כהסדר זמני, עד לקבלת תסקיר משירותי הרווחה. עוד נקבע בהחלטה כי המשיב ישלם מזונות זמניים בסך 1,200 ש"ח בכל חודש עבור כל ילד. בנוסף לכך, צוין כי הכרעה לגבי מזונות האישה תינתן בהמשך, לאחר שתתקבל חוות דעת של מומחית לצורך הכרעה בתביעת הגירושין.

 

4.        בהמשך לכך, הגישה העותרת לבית הדין האזורי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו בנוגע לזמני השהות של הקטינים אצל המשיב. בבקשה נטען כי הנושא עלה רק בקצרה לקראת תום הדיון שהתקיים ביום 11.2.2020. זאת, מבלי שהונח לפני בית הדין התסקיר מיום 8.10.2018 של העובדת הסוציאלית, ובו הומלץ כי בשלב זה (נכון למועד התזכיר) הקטינים לא ילונו אצל המשיב. עוד הומלץ כי הקטינים והמשיב ישתלבו בטיפול הורה וילד (טיפול דיאדי), וזמני השהות יורחבו בהתאם למידת הצלחתו של הטיפול. לפיכך, ביקשה העותרת מבית הדין כי עד שיתקבל תסקיר משלים לא ילונו הקטינים אצל המשיב.

 

           בהחלטתו מיום 17.2.2020 קבע בית הדין האזורי כי לאחר העיון אין הוא רואה לנכון לשנות את החלטתו.

 

5.        העותרת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית הדין האזורי לבית הדין הגדול וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטות אלו.

 

           בבקשה נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי שגה בכך שלא קבע את המשמורת ואת זמני השהות של הקטינים בהתאם להמלצת התסקיר מיום 8.10.2018, וזאת עד למתן תסקיר משלים. עוד נטען כי יש לחייב את המשיב במזונות אישה וכן לחייבו בסכום נוסף עבור מזונות הקטינים.

 

6.        בית הדין הגדול דחה את הבקשה בקבעו, בין היתר, כי ההחלטות בנוגע למשמורת ולהסדרי הראיה עומדות לבחינת מומחים מקצועיים ויש להמתין עד לקבלת חוות דעותיהם. עוד נקבע כי ההכרעה הסופית של בית הדין האזורי בעניין המשמורת והסדרי הראיה תשפיע גם על ההחלטה בעניין מזונות הקטינים. בנוסף לכך, בית הדין הגדול קבע כי שיעור המזונות הזמניים אינו נמוך במיוחד ואינו מצדיק התערבות. נוכח האמור, דחה בית הדין הגדול את הבקשה לרשות ערעור.

          

           העתירה דנן נסבה על החלטה זו של בית הדין הגדול.

 

העתירה דנן

 

7.        בעתירתה מבקשת העותרת כי יבוטלו שתי החלטותיו של בית הדין האזורי, מיום 16.2.2020 ומיום 17.2.2020, בנוגע לזמני השהייה של הקטינים בבית המשיב וסכום המזונות הזמניים שנקבע עבורם. כן מבוקש לבטל את הקביעה כי לא ייפסקו מזונות אישה בשלב זה. המבקשת עותרת כי תתקבל החלטה חדשה בעניין מזונותיה ומזונות הקטינים. לחלופין מבוקש להורות לבית הדין הגדול לדון בבקשת רשות הערעור שהובאה לפניו כבערעור.

 

8.        בעתירתה חוזרת העותרת על טענתה לפיה זמני השהות של הקטינים בבית המשיב, הכוללים לינה, אינם מתיישבים עם המלצת שירותי הרווחה כפי שעולה מהתסקיר מיום 8.10.2018. לטענתה, הצורך לאמץ את המלצות התסקיר מתחזק נוכח מקרה אלימות שבו התערבה המשטרה, שאירע לטענתה עת שהה הבן אצל המשיב ביום 14.2.2020, והובא לידיעת בית הדין האזורי. העותרת מציינת עוד כי למרות קביעותיו של בית הדין האזורי, המשיב לא מקיים כלל מפגשים עם הבת, ואילו עם הבן הוא מקיים מפגשים מצומצמים, ללא לינה.

          

9.        כמו כן, העותרת טוענת כי בית הדין האזורי שגה בכך שלא פסק מזונות אישה, הוצאות החזקת מדור, הוצאות חינוך והוצאות בריאות, ולצד זאת קבע מזונות נמוכים במיוחד עבור הקטינים, זאת בשעה שהעותרת והבת סובלות ממחלת ניוון שרירים CMT 1 והעותרת מוגדרת נכה בשיעור של 80%. בנוסף לכך, הדגישה כי במהלך חיי הנישואין המשיב היה אחראי על כלכלת המשפחה ועל העסק המשפחתי, שנסגר בחודש אפריל 2018, ובו הועסקה גם העותרת – אשר עם סגירתו נותרה ללא מקור פרנסה. קביעות אלה, כך טענה, הובילו לירידה ברמת החיים של העותרת ושל הקטינים.

 

10.      העותרת סבורה כי סירובו של בית הדין הגדול להעניק רשות ערעור ולהתערב בהחלטות הביניים מסב נזק לה ולילדיה. סירוב זה עולה לטענתה כדי חוסר סבירות וחריגה מסמכות, משום שבית הדין הגדול לא בחן את הבקשה לגופה והתעלם מהתסקיר של שירותי הרווחה. יתר על כן, נטען כי בית הדין הגדול לא בחן את סכום המזונות שנקבע, ואף לא בחן את יכולת ההשתכרות של הצדדים ואת צרכי הקטינים, ובכלל זה צרכים רפואיים. כמו כן, העותרת מציינת כי לטעמה אי-קיום דיון בפני בית הדין הגדול מהווה פגיעה בזכות לחירות ובזכות לכבוד, וכן בכללי הצדק הטבעי. על כן, סבורה העותרת כי על בית משפט זה להתערב בהחלטותיהם של בית הדין האזורי ושל בית הדין הגדול. 

 

11.      עוד יצוין כי לצד העתירה הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים, במסגרתה ביקשה לעכב את ביצוען של החלטות בית הדין האזורי בנוגע ללינת הקטינים אצל המשיב.

 

דיון והכרעה

 

12.      לאחר העיון בעתירה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי שיהיה צורך בקבלת תגובה.

 

           כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהן שמורה אך למקרים שבהם נפל בהחלטות פגם ממשי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או מקום שבו נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר (ראו: בג"ץ 866/18פלוני נ' הנהלת בתי הדין הרבניים - בית הדין הרבני האזורי בחיפה (31.1.2018); בג"ץ 3394/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (2.5.2018); בג"ץ 739/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (19.2.2020)). המקרה דנן, אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו. טענותיה של העותרת בעתירה הן טענות "ערעוריות" במובהק, ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף.

 

13.      למעלה מן הצורך, אוסיף עוד כי החלטותיו של בית הדין האזורי עליהן משיגה העותרת הן בעיקרן החלטות זמניות, שנועדו ליתן מענה הולם לתקופת הביניים עד לבחינת הסוגיות הנדונות על ידי המומחים שמונו לצורך כך. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות זמניות מעין אלה, ובהן החלטות בדבר מזונות זמניים, והסדרי שהייה זמניים (ראו: בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (28.3.2012); רמ"ש (מחוזי חי') 43639-07-17 פלונית נ' פלוני, פסקה 26 (9.8.2017); רמ"ש (מחוזי חי') 59194-10-18 פלונית נ' אלמוני, פסקה 14 (21.11.2018); רמ"ש (מחוזי חי') 19268-03-20 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (12.3.2020)). לפיכך, אף אם טענותיה של העותרת היו באות לפנינו במסגרת של בקשת רשות ערעור על החלטתה של ערכאה "אזרחית", לא היה מקום להתערב בהחלטה. הדברים הם אפוא בבחינת קל וחומר בענייננו, נוכח העובדה שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני הגדול, כמבואר לעיל.

 

           לבסוף, אדגיש כי מדובר בסוגיות שישובו וייבחנו על ידי בית הדין האזורי לאחר קבלת חוות הדעת ותסקיר משלים, ומובן מאליו שטענותיה של העותרת שמורות לה.

 

14.      בשים לב לכל האמור, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.      

           לנוכח התוצאה מתייתר הצורך להכריע בבקשה למתן צו ביניים.

 

 

           ניתן היום, ‏י"ז בסיון התש"ף (‏9.6.2020).

 

 

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
7
בש"א 293/21
החלטה
19/01/2021
טען מסמכים נוספים