פלוני נ. הפול – המאגר הישראלי לביטוחי רכב | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב

רע"א 5299/19
תאריך: 24/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א 5299/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקש:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב

                                                                                                         

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 43921-12-18, שניתנו ביום 15.7.2019 וביום 15.7.2019 על-ידי כב' סגן הנשיא י' כהן

 

בשם המבקש:                        עו"ד אילת שלו

בשם המשיבה:                       עו"ד י. גודיס-דרור

 

החלטה

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן) בת"א 43921-12-18, האחת מיום 15.7.2019, בגדרה נקבע כי המבקש יישא בהוצאות שכר הטרחה של המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: ההחלטה הראשונה), והשנייה מיום 6.8.2019, בגדרה נדחתה הבקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה).

 

רקע

 

2.        המבקש היה מעורב בשתי תאונות דרכים, עת רכב על אופנוע. הראשונה אירעה ביום 29.11.2017, והשנייה אירעה ביום 27.3.2018. בעקבות התאונות הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד או החוק) נגד חברת הביטוח שביטחה את האופנוע, היא המשיבה.

 

3.        לצד תביעתו הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים בתחומים הפסיכיאטריה, האורתופדיה, הנוירולוגיה והעיניים. בתשובתה לבקשה, התנגדה המשיבה לעת הזו למינוי מומחה בתחום הנפשי, בטענה כי מצבו של המבקש טרם גובש. לצד התנגדותה זו, הסכימה המשיבה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה והותירה לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בדבר מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. אשר למינוי מומחה עיניים – המשיבה הסכימה כי המומחה בתחום הנוירולוגיה, יתייחס בחוות דעתו, בין היתר, לצורך במינוי מומחה עיניים.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

4.        בהחלטתו הראשונה מינה בית המשפט המחוזי מומחים בתחומים פסיכיאטריה, אורתופדיה ונוירולוגיה. עוד נקבע כי המומחה בתחום הנוירולוגיה יחווה דעתו, בין היתר, בעניין הצורך במינוי מומחה עיניים. לעניין תשלום שכר טרחת המומחים, נקבע כי המשיבה תישא בשכר טרחת המומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה ואילו המבקש יישא בשכר טרחת המומחה בתחום הנפשי. בית המשפט המחוזי לא נימק קביעתו זו.

 

5.        בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש ובה ביקש מבית המשפט המחוזי כי יעיין שוב בהחלטה להטיל על כתפיו את הוצאות שכר הטרחה של המומחה בתחום הנפשי, וזאת לנוכח קיומה של ראשית ראיה לנכות בתחום הנפשי.

 

6.        בהחלטתו השנייה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש, בקבעו כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו וכי המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה שניתנה. כמו כן, בית המשפט המחוזי חייב את המבקש לשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך של 500 ש"ח. 

 

           על שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

7.        המבקש טוען בבקשתו כי לא היה מקום להטיל עליו את מימון הוצאות המומחה בתחום הנפשי. בתוך כך נטען כי קיימת ראשית ראיה מובהקת להוכחת נכותו בתחום הנפשי, וזאת כעולה ממסמכים רפואיים רבים המעידים על נכות כאמור. עוד נטען בהקשר זה, כי טענות המשיבה לבקשתו למינוי המומחה התמקדו אך בשאלת עיתוי מינוי המומחה.

 

           המבקש הוסיף כי בית המשפט המחוזי כלל לא נימק את קביעתו לפיה הוצאות שכר הטרחה של המומחה בתחום הנפשי יוטלו עליו, ובתוך כך, הפנה המבקש להלכה הפסוקה של בית משפט זה, לפיה, ככלל, הוצאות מומחים מטעם בית המשפט יוטלו על כתפי הנתבעת-המבטחת.

          

8.        באשר להחלטה השנייה, טוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו לעיון מחדש ומשכך טוען כי יש לבטל החלטה זו ויחד עמה את חיובו בהוצאות לאוצר המדינה.

 

9.        בתשובתה לבקשת רשות הערעור, שבה המשיבה על עמדתה לפיה אין לה התנגדות לעצם מינוי מומחה בתחום הנפשי, וכי ההחלטה להטיל את הוצאותיו של המומחה על כתפי המבקש נתקבלה כדין, וזאת בהתאם לסעיף 6א(ב)(3) לחוק הפלת"ד, המותיר החלטה כאמור לשיקול דעתו של בית המשפט הממנה את המומחה. לפיכך, טענה המשיבה כי בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול דעתו והטיל את התשלום על המבקש, אשר עמד על מינוי מומחה נפשי "כאן ועכשיו", כלשונה, למרות שמצבו הנפשי טרם התגבש.

 

           המשיבה הוסיפה וטענה, כי ככל שהמבקש סבור כי אין להטיל עליו את שכר טרחת המומחה בתחום הנפשי, הרי שעליו להגיש תצהיר מטעמו המפרט את מצבו הכלכלי. בתוך כך, הציגה המשיבה נתונים ביחס להכנסותיו של המבקש, וטענה כי המבקש הוא בעל מסוגלות כלכלית גבוהה וכי ביכולתו לעמוד בתשלום שכר טרחת המומחה.

 

10.      באשר להחלטה בבקשה לעיון מחדש, סמכה המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וטענה כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לא קיים כלל הליך מסוג זה, וכי מכל מקום, המבקש לא הוכיח כי השתנו הנסיבות באופן המצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה.

 

דיון והכרעה

 

11.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושוכנעתי כי זכויות הצדדים כבעלי דין לא תיפגענה אם אפעל בהתאם לתקנה האמורה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער על החלטות בית המשפט המחוזי והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל.

 

12.      כידוע, המסלול הבלעדי העומד לתובע להוכחת עניין שברפואה במסגרת תביעתו על-פי חוק הפיצויים, הוא באמצעות מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. התובע אינו רשאי לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית מטעמו להוכחת נכותו (ראו: סעיף 6א לחוק הפלת"ד וכן סעיף 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). משמעות הדברים היא כי אי מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ישלול מהתובע את האפשרות להוכיח את טענתו לקיומה של נכות. לפיכך, נקבע כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי מטעמו אם שוכנע כי קיימת אך ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים (ראו: רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2), פסקה 7(ג) (23.4.1990); רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לבטוח בע"מ, נב(5) פסקה 3 (12.11.1998); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (30.05.2012) (להלן: עניין פלונית); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 646 (מהדורה רביעית, 2011) (להלן: ריבלין)).

 

           רבות נכתב על אודות הגישה הליברלית שעל בית המשפט לנקוט ביחס לשאלה האם קיימת ראשית ראיה כאמור, וזאת על-מנת שלא לחסום בפני תובע את האפשרות להוכיח את תביעתו (ראו למשל: רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (23.5.2013); רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (18.11.2013); יוסף שפירא ודוד נהיר "שיקולים במינוי מומחה מטעם בית המשפט" רפואה ומשפט 38 28, 34 (2008)). כך במיוחד, בכל הנוגע לתחום הנפשי לגביו יש נטיה להקל בדרישה לראשית ראיה, זאת, בין היתר, לנוכח קשיים אינהרנטיים בזיהוי אמת מידה אובייקטיבית לקביעת נכות בתחום הנפשי. כפי שצוין במקרה אחר "לא הרי אורטופד, 'החי' בעיקר מבדיקה קלינית ומצילומי רנטגן כהרי פסיכיאטר הניזון ממכלול העובדות הרלוונטיות הקשורות באישיותו של הנבדק לפני התאונה ואחריה" (ראו: רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3) 303, פסקה 11 (28.11.1995); וכן ראו: ריבלין 647; רע"א 1738/00 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (31.5.2000); רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת, פסקה 4 (24.3.2003); רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עלא, פסקה 3 (28.11.2004); עניין פלונית, פסקה 17; רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (3.2.2019)).

          

13.      לנוכח האמור, ומאחר שאי-מינוי מומחה רפואי יחסום בפני התובע את האפשרות להוכחת עניין שברפואה, נקבע בפסיקה כי על-מנת לאפשר גם לתובעים דלי אמצעים להוכיח את תביעתם, ככלל יוטלו הוצאות הביניים של שכר טרחת המומחה על המבטחת-הנתבעת, וכי אך במקרים בהם קיים ספק של ממש ביחס ליכולתו של התובע להוכיח את תביעתו או ביחס לתום לבו יוטל מימון הביניים על כתפיו (ראו: עניין פלונית; רע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (22.2.2015); ריבלין, 656-654). כפי שציין השופט צ' זילברטל בעניין פלונית:

 

"אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב'מתחזה' או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה. בדומה לכך, כאשר נראה כי הצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד-משמעי ומדובר במקרה גבולי, יש מקום לשקול חיוב הנפגע במימון ביניים של שכר המומחה, אלא שיש לעשות כן בזהירות מרובה לבל תסוכל זכות הנפגע להוכיח את קיום הנכות רק בשל חסרון כיס" (עניין פלונית, פסקה 20, הדגשות הוספו י' ו').

 

 

מן הכלל אל הפרט

 

14.      יישום הדברים על ענייננו מוליך למסקנה כי לא היה מקום לחייב את המבקש לשאת בהוצאות המומחה הנפשי. 

 

           עיון במסמכים הרפואיים שצירף המבקש מעלה כי קיימת ראשית ראיה (ואף למעלה מכך) להוכחת אפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי. כך, ראו לדוגמא האמור בסיכום האשפוז בבית החולים תל השומר מיום 27.3.2018 במסגרתו הומלץ על המשך טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי; האמור בדו"ח של מומחית השיקום מיום 27.11.2018 בקופת החולים שם נקבע כי המבקש סובל מ-PTSD ומנדודי שינה ומטופל בציפרלקס, וכן ראו מסמכים נוספים דוגמת תיעוד קופת החולים ותיעוד הפסיכיאטרית שטיפלה במבקש מיום 28.1.2019.

 

           עינינו הרואות כי בחומר הרפואי ישנן ראיות ממשיות המצביעות על אפשרות לקיומה של נכות נפשית. משכך, בצדק הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה בתחום הנפשי. ואולם, במצב דברים זה וכמפורט לעיל, לא היה מקום להטיל את מימון הביניים של הוצאות המומחה על המבקש. אציין כי בית המשפט המחוזי לא נימק מדוע בחר במקרה זה לסטות מהכלל שנקבע בפסיקה בעניין זה ומה הניעו לחייב את המבקש בתשלום שכר טרחת המומחה, על אף החומר הרפואי הממשי אשר הצדיק מינוי כאמור.

 

15.      בהקשר זה יש לדחות את טענת המשיבה לפיה הטלת המימון על המבקש נבעה מהעובדה שמצבו הרפואי בתחום הנפשי טרם התגבש. ברי הוא כי ככל שבית המשפט המחוזי סבר שנכותו הצמיתה של המבקש טרם התגבשה (ויודגש כי בהחלטה אין כל התייחסות לטענה זו), הרי שהיה עליו להורות על מינוי המומחה רק לאחר שיתגבש מצבו הרפואי של המבקש ולא להטיל את הוצאות המומחה על המבקש.

 

16.      סוף דבר - אני מורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה הטיל את  תשלום שכר טרחת המומחה הנפשי על המבקש. המשיבה היא שתישא בתשלום האמור. כפועל יוצא, אני מורה על ביטול ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי.

 

           המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסכום של 3,000 ש"ח.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בתשרי התש"ף (‏24.10.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
2
בע"מ 7455/20
החלטה
29/10/2020
טען מסמכים נוספים