פלוני נ. המחלקה לשרותים חברתיים קרית שמונה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. המחלקה לשרותים חברתיים קרית שמונה

רע"א 3900/20
תאריך: 18/01/2021

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  3900/20

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשות:

1. פלונית

 

2. פלונית

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. המחלקה לשירותים חברתיים

 

2. פלוני

                                                                                                         

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת מיום 14.6.2020 בענ"א 32447-06-20 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' טאהא; ובקשה להתיר פרסום החלטה

                                          

בשם המבקשות:

עו"ד שולה אלמוזנינו זגורי; עו"ד שוקי פרידמן

 

בשם המשיבה 1:

עו"ד איילת עומר ליפשיץ

 

בשם המשיב 2:

עו"ד זיו זהבה יאיר

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת מיום 14.6.2020 בענ"א 32447-06-20 (השופט ע' טאהא), בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לעכב את העברתה של הקטינה שבמוקד ההליכים (להלן: הקטינה), למשפחת אומנה חסויה זרה.

 

2.        המבקשת 1 היא סבתהּ של הקטינה, והמבקשת 2, בעצמה קטינה כבת 17 ועשרה חודשים, היא אמהּ. ביום 18.12.2019 קבע בית משפט השלום לנוער, כי קיימות ראיות לכאורה לנזקקותה של הקטינה, אולם חרף קביעה זו, נעתר לבקשת המבקשות ולבקשת ב"כ הקטינה, וקבע – בניגוד לעמדת שירותי הרווחה – כי למבקשות תינתן "הזדמנות קצובה נוספת, להותיר את הקטינה בבית הסבתא, שתשמש לה כ'קלט חרום'". עוד הורה בית המשפט לרשויות האומנה לבחון את כשירותה של הסבתא לשמש כמשפחת אומנה קבועה לקטינה, וכמו כן הורה למשיבים להתגייס להליך שינוי וטיפול ולשתף פעולה עם רשויות הרווחה.

 

3.        ביום 7.6.2020 קבע בית משפט השלום, כי הקטינה תוצא מחזקת סבתה, וכי תועבר למשפחת אומנה חסויה. ביסוד החלטתו-זו עמדו טעמים מספר: הודעת אבי הקטינה (המשיב 2), לפיה הוא מבקש לנתק קשר עם הקטינה ומתנגד להותרתה במשמורת הסבתא; התנהלות הורי הקטינה והסבתא בחודשים שחלפו בכלל, והתנהלותם באולם בית המשפט בפרט; חוסר שיתוף הפעולה מצד האם והסבתא עם ההליך הטיפולי שהוצע להן; מצבה המוזנח של הקטינה, כעולה מדיווח שמסרה אחות טיפת חלב; והעובדה שהקטינה, פעוטה כבת 11 חודשים, "נמצאת בתקופה קריטית להליך התקשרות תקין ובריא עם דמות מטפלת קבועה, יציבה ואוהבת ומכאן החובה להביאה לבית קבוע ויציב באופן מיידי". כמו כן נסמך בית המשפט על קביעת הממונה על רישוי אומנה, לפיה הסבתא ובן זוגה אינם כשירים לשמש אומנת קרובים לקטינה. יסודה של קביעתו-זו בכך שעל-פי חוק אומנת ילדים, התשע"ו-2016, לא ניתן להעניק רישיון אומנה לסבתא, שכן בתהּ שלה – אימה של הקטינה בענייננו – הוכרזה בעצמה בעבר כ'קטינה נזקקת', וטרם חלפו שלוש שנים מהיום שבו בוטל צו הנזקקות בעניינה (ראו: סעיף 38(ג)(3) לחוק אומנת ילדים). בית המשפט הדגיש את מצבה הקשה של אם הקטינה, את נזקקותה ה"זועקת", ואת העדר הסיוע מצד אמה (הסבתא). נוכח חוסר מסוגלותה של הסבתא ליתן מענה לצורכי ביתה, קבע בית המשפט כי חוסר כשירותה לתפקיד האומנה אינו 'מחסום טכני', כי אם "מניעה אמיתית היורדת לשורשו של עניין". נוכח האמור, הורה בית המשפט על העברתה של הקטינה למשפחת אומנה חסויה בתוך שבוע-ימים.

 

4.        האם והסבתא לא השלימו עם ההחלטה, וערערו לבית המשפט המחוזי. בד בבד עם הערעור, הגישו השתיים בקשה לעכב את העברתה של הקטינה לאומנה, לכל הפחות עד מתן החלטה בערר שהגישו על החלטת הממונה על רישוי האומנה, לגבי אי-כשירותה של הסבתא. ביום 14.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי הותרת הקטינה בבית סבתה "עלולה לגרום לה נזק בלתי הפיך", וכי טובתה מחייבת את הוצאתה משם.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

 

5.        המבקשות גורסות, כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה עיכוב הביצוע עלול לגרום "נזק בלתי הפיך" לקטינה, שגויה, ואין ולו ראשית ראיה שתתמוך בה. לטענתן, לסבתא ילדה משלה, בת 5 שנים, שאותה היא מגדלת ללא קושי. מכתב עדכני ממנהלת המעון שבו נמצאת הקטינה במהלך היום, מלמד כי מצבה טוב, וכי הקשר בינה לבין סבתה "חיובי ומיטיב". בנסיבות אלו, דווקא הוצאתה של הקטינה מבית סבתה והעברתה למשפחה זרה – היא אשר עלולה להסב לה נזק חמור. לשיטת המבקשות, סיכויי הערעור גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת הותרת הקטינה בסביבתה הקבועה, באופן שימנע מעברים חוזרים ונשנים ופגיעה חמורה באמון הקטינה בסבתה. מן הצד השני, לא יגרם לקטינה כל נזק מקבלת הבקשה והותרתה בחזקת סבתה עד לקיום דיון בערעור "שניתן ומקובל לקיימו בתוך ימים ספורים".

 

6.        לאחר קליטת הבקשה, הוריתי למשיבים להגיש את תגובותיהם, ונתתי צו ארעי לעיכוב הוצאתה של הקטינה מבית סבתה. המשיב 2, אביה של הקטינה, השיב שאינו מתנגד לקבלת הבקשה. האפוטרופא לדין של הקטינה טענה, כי המשך שהיית הקטינה בבית סבתה "מעמידה את הקטינה באופן מתמיד בליבה של מערכת יחסים משפחתית אלימה בלתי יציבה וסוערת". הקטינה נמצאת בתקופה קריטית בחייה, והותרתה בבית סבתה מקימה חשש משמעותי לפגיעה בהתפתחותה התקינה; טובתה מחייבת את העברתה למשפחת אומנה חסויה. אף על-פי כן, הודיעה האפוטרופא כי היא מסכימה לעיכוב ביצוע ההחלטה על מנת לאפשר קיום דיון בערעור עובר להוצאת הקטינה מבית סבתה, "ובלבד שהדיון יתקיים תוך שבוע ימים".

 

7.        המשיבה 1 התנגדה לבקשה, בטענה שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר, שכן עובדות העניין ונסיבותיו מלמדות בבירור על כך שהסבתא אינה מתאימה לגדל את הקטינה, וכי טובתה מחייבת להעבירה למשפחת אומנה. בכלל זה, הדגישה המשיבה 1, כי בניגוד לנטען על-ידי המבקשות, סירובו של הממונה על רישוי האומנה לאשר לסבתא ולבן-זוגה לשמש כמשפחת אומנה אינו מושתת על מכשול טכני, שיפוג בעוד כמה חודשים, כי אם על מניעות מהותית שיסודה באי-התאמת הסבתא למשימה. עוד גורסת המשיבה 1, כי ממילא גם שיקולי מאזן הנוחות – בדגש על טובת הקטינה – תומכים בדחיית הבקשה. צוין, כי דיון בערעור נקבע ליום 4.8.2020. המשיבה 1 הדגישה, כי לעמדתה "מדובר בפרק זמן ארוך מדי, עת מדובר בדיון קריטי ביחס לגורלה של הקטינה וכל יום שעובר בהמתנה לדיון עלול לגרום לה לנזק". עוד עמדה המשיבה 1 על כך שהקטינה נמצאת בשלב קריטי ליצירת קשרים רגשיים עם דמות מטפלת קבועה ('שלב ההתקשרות'). בשלב זה קיים חשש ממשי, כי הותרתה בחזקת סבתה למשך התקופה המבוקשת עלולה לגרום לה נזק חמור ובלתי הפיך, ככל שתופרד ממנה בהמשך. יתר על כן, הקשר המורכב והפוגעני בין הסבתא לבין הורי הקטינה עלול להוביל לחיכוכים רבים ואלימים בסביבתה הקרובה, דווקא במקום שאמור לספק לה שלווה ויציבות. בנסיבות אלו, סבורה המשיבה 1 כי טובת הקטינה דורשת את העברתה למשפחת אומנה חסויה בהקדם האפשרי.

 

דיון והכרעה

8.        הזמן דוחק, ההכרעה קשה ומעיקה. על הכף טובתה של תינוקת רכה – עולם ומלואו. בצדק ציינו האם והסבתא, כי "בדיני נפשות" עסקינן. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים מזה ומזה, על נספחיהם, ושקלתי את דבריהם בכובד ראש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

9.        כפי שמציינות המבקשות, ערעורן לבית המשפט המחוזי הוא "ערעור החולק על העובדות" שנקבעו בבית משפט השלום. גדרי ההתערבות בכגון דא מצומצמים, ומכך נגזרים גם סיכויי הערעור. על פני הדברים, ממצאיו של בית משפט השלום עוגנו היטב במקורות מגוונים. לאם ולסבתא יהא יומן בערעור, ברם, בשלב זה, ומבלי לטעת מסמרות, דומני כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שהסביבה הנוכחית שבה נמצאת הקטינה אינה מיטיבה עבורה.

 

10.      בנסיבות אלו, סבורני כי גם מאזן הנוחות ושיקולי טובת הקטינה מחייבים את דחיית הבקשה, ואת העברתה למשפחת אומנה. כאמור לעיל, הדיון בערעור נקבע ליום 4.8.2020. מעבר לחששות שבהותרתה של הקטינה בסביבה בלתי יציבה למשך תקופה של כחודש וחצי, בתקופה רגישה ומשמעותית בהתפתחותה, הדבר גם עלול להעצים את הטראומה שבהוצאתה מהבית והעברתה למשפחת אומנה, כפי שציינה המשיבה 1.

 

11.      אין לכחד. אם יתקבל הערעור יגרם לאם, לסבתא ולקטינה, נזק משמעותי. אולם בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בסיכויי הערעור, סבורני כי פוטנציאל הנזק הצפוי מהותרתה של הקטינה בחזקת סבתה חמור יותר. אי לכך, ועם כל הצער שבדבר, אין מנוס מדחיית הבקשה.

 

12.      בשולי הדברים אציין, כי הן המבקשות, הן המשיבה 1, הן האפוטרופא לדין, עמדו כולן על הצורך בקיום הדיון בערעור בהקדם. כפי שציינה המשיבה 1, "מדובר בדיון קריטי ביחס לגורלה של הקטינה וכל יום שעובר בהמתנה לדיון עלול לגרום לה לנזק". המבקשות והאפוטרופא לדין, אף ביקשו להורות לבית המשפט לקיים את הדיון במועד מוקדם יותר. כידוע, על-פי סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא ניתן לערער על החלטה בעניין קביעת מועדי דיון. ככל שמעוניין מי מן הצדדים לנקוט פעולה בהקשר זה, או כולם כאחד, הדרך המתאימה לכך היא פנייה לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה, שתיבחן בהתאם לאילוצי היומן ולשיקולי בית המשפט.

 

           בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; הצו הארעי שניתן ביום 15.6.2020 – מבוטל.

 

           אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו בסיון התש"פ (‏18.6.2020).

 

           הותרה לפרסום היום, לפי בקשת האפוטרופוס לדין, ה' בשבט התשפ"א (18.1.2021).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
1
בע"מ 278/21
החלטה
01/03/2021
8
ע"א 1335/21
החלטה
01/03/2021
טען מסמכים נוספים