פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

בע"מ 7/20
תאריך: 05/01/2020

בבית המשפט העליון

 

בע"ם  7/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקשת:

פלונית

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

היועץ המשפטי לממשלה

                                                                                                         

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל והשופטות ת' בזק רפפורט ומ' אילני) בעמ"צ 53967-08-19 מיום 19.12.2019

                                          

בשם המבקשת:

בעצמה

 

החלטה

 

           לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא מ' סובל והשופטות ת' בזק רפפורט ומ' אילני) שדחה את ערעור המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת א' בן דור ליבל), במסגרתו התקבלה בקשתו של המשיב, היועץ המשפטי לממשלה להכריז על בנה הפעוט כבר אימוץ (להלן: היועץ והקטין).

 

1.            המשיב עתר לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטין בר אימוץ כלפי אמו, המבקשת, וכלפי אב לא ידוע. במהלך הדיון בהליך שהתקיים לפני בית המשפט לענייני משפחה הודיעו המבקשת ובאת כוחה כי המבקשת מסכימה לאימוץ, וכי היא מבקשת להמשיך להיפגש עם הקטין. בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחה שייתן חוות דעת בשאלת אופי האימוץ (להלן: המומחה), והאחרון המליץ כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו. בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (שלא צורף לבקשה שלפניי, ובהתאם להחלטתי מיום 2.1.2020 הוגש על ידי נציגי המשיב) נמצא כי קמה במקרה דנן עילת אימוץ, בין אם נוכח הסכמת המבקשת, בין אם על רקע סירובה של האחרונה לשתף פעולה עם הליך בחינת מסוגלותה ההורית, וחוות דעת קודמות שניתנו בעניין ילדים אחרים שלה, שגם לגביהם הוגשה בקשה להכרזתם כבני אימוץ (להלן: חוות הדעת הקודמות). בית המשפט עמד על כך שבחוות הדעת הקודמות – שאליהן נדרש בלית ברירה נוכח סירובה של המבקשת לשתף פעולה עם הליך הכנת חוות דעת עדכנית – צוין כי המבקשת סובלת מסכיזופרניה פרנואידית והפרעות אישיות המתאפיינות בתגובות קיצוניות בהתנהגות, חוסר ויסות דחפים ותהליכי חשיבה מעוותים. עוד צוין כי המבקשת סובלת מחשדנות קיצונית, נעדרת תובנות למחלתה והשלכותיה ומסרבת לקבל טיפול תרופתי. נקבע כי דפוסים אלה – בכל הנוגע להתנהלות המבקשת – קיימים גם היום, עת היא אינה סבורה שהיא זקוקה לטיפול ולא משתפת פעולה עם גורמי הטיפול, וכי הדברים עולים גם מחוות דעת המומחה.

 

2.            על רקע האמור קבע בית המשפט לענייני משפחה כי נוכח מחלת הנפש הכרונית של המבקשת, שאינה זוכה לטיפול הולם, אין סיכוי לשינוי עתידי במסוגלותה ההורית וקיימת עילה להכריז על הקטין בר אימוץ, גם מבלי שתינתן הסכמתה לכך. אשר לאופי האימוץ – נקבע כי לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות להורות על מתכונת אימוץ פתוח, שהיא בבחינת החריג לכלל. זאת, בין היתר, נוכח המלצתו של המומחה להורות על אימוץ סגור, שהתבססה על הקשיים בקיום קשר תקין של המבקשת עם הקטין ועם המשפחה המאמצת. צוין כי בהעדר תובנה מצד המבקשת לגבי מצבה, ונוכח סירובה לקבל טיפול – קיים חשש מבוסס לכך שהיא לא תעמוד בהסדר של אימוץ פתוח גם תחת פיקוח. עוד צוינו העדכונים שהתקבלו במסגרת ההליך מאת העובדת הסוציאלית המלווה אותו, שמהם עלה כי המפגשים בין המבקשת לבין הקטין אינם פשוטים עבורו והוא מבטא חוסר ביטחון וחוסר רצון להגיע אליהם. מטעמים אלה ואחרים שפורטו בפסק הדין, הגיע בית המשפט לענייני משפחה למסקנה שלפיה צמצום תוצאות האימוץ לא מתיישב עם טובתו של הקטין ועלול לפגוע בתכלית האימוץ. בצד האמור, בית המשפט עמד על הצעתה של העובדת הסוציאלית לחוק האימוץ (להלן: העו"ס לחוק האימוץ) שלפיה תוכל המבקשת לקבל מהשירות למען הילד מידע על הקטין כפעמיים-שלוש בשנה. הודגש כי מתווה זה, שאינו כולל העברת מכתבים לקטין אלא רק מסירת מידע למבקשת לא מעמיד את הקטין בסכנת בלבול, וחזקה על העו"ס לחוק האימוץ, שאמונה על ביצוע המתווה לפי שיקול דעתה, כי תפסיקו אם תסבור שבעקבותיו יש איום אובייקטיבי על המשפחה המיועדת לאימוץ.

 

3.            בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי המקרה דנן אינו בא בקהלי המקרים החריגים שבהם יורה בית משפט על אימוץ פתוח, בהתאם להלכה הפסוקה. צוין כי השיקול המנחה לבחינת צמצום תוצאות האימוץ הוא טובת הילד; וכי בענייננו – אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט לענייני משפחה כי טובת הקטין מחייבת אימוץ סגור, שנסמכה הן על התרשמותו מהמבקשת, הן על חוות דעתו של המומחה. בפסק הדין, עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה על קביעות המומחה בקשר למצבה של המבקשת וכן לגבי מצבו של הקטין אצל המשפחה המאמצת (ששימשה משפחת אומנה עובר להליך האימוץ), שם הוא מתפקד ברמה גבוהה. נמצא כי אין מקום לסטות ממסקנות חוות דעת המומחה, וכי אין לקבל את הטענה נגד הסתמכות בית המשפט לענייני משפחה על חוות הדעת הקודמות, משעה שהמבקשת סירבה לשתף פעולה עם בחינת מסוגלותה ההורית בהליך הנוכחי. כן נדחו טענות המבקשת ליישום מתווה שלפיו תחילה ייקבע אימוץ סגור למשך תקופה מוגבלת, ואז במועד שינקב – יהפוך האימוץ לפתוח, נוכח אי התאמתו למקרה דנן, הנובע גם מהתרשמותו של בית המשפט ממצבה של המבקשת.

 

4.            בבקשה שלפניי טוענת המבקשת – שאינה מיוצגת בשלב זה – כי יש לה זכות להיות בקשר עם בנה, גם אם אין אפשרות כי יגדל עמה. נטען כי טובת הקטין היא כי יימשכו המפגשים ביניהם וכי היא מוכנה לפנות להדרכת הורים, אולם לא לאפיק של טיפול תרופתי (אשר לו היא אינה נזקקת, לפי הטענה). עוד ציינה המבקשת כי הקטין אוהב את המשפחה המאמצת והיא שמחה על כך, אבל אין בכך כדי להצדיק ניתוק הקשר בינה לבינו לצמיתות.

 

5.            לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בהעדר עילה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת גם בהינתן המאפיינים המיוחדים של בקשות מן הסוג דנן, שמעוררות קושי אנושי רב מטבען (ראו למשל בע"ם 1410/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 2 (14.3.2019)). עיון בפסקי הדין הקודמים שניתנו בהליך שלפנינו מלמד כי ההכרעות במקרה דנן התבססו על התשתית העובדתית המפורטת שהוצגה בעניינם של הקטין והמבקשת, ובכלל זאת על חוות דעתו של המומחה והעדכונים שהתקבלו מגורמי הרווחה בקשר להשלכות המפגשים ביניהם על הקטין. כפי שציינו הערכאות הקודמות, האימוץ הפתוח נבחן במקרים חריגים והוא יכול לסכון רק אם נמצא כי הוא לטובת המאומץ (בע"ם 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (26.9.2010); בע"ם 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ז(4) (21.6.2006)). בעניין אחרון זה היו הערכאות הקודמות תמימות דעים כי נוכח מצבה הנפשי של המבקשת והשלכותיו הקונקרטיות בענייננו, לא מתקיימים החריגים המצדיקים אימוץ פתוח; וכי במצב הנתון – טובתו של הקטין ורווחתו מחייבים אימוץ סגור. כמו כן, המומחה שמונה מטעם בית המשפט לענייני משפחה מצא כי דפוסי ההתנהגות ומאפייני האישיות של המבקשת הם כרוניים, והסיכוי לשנותם קלוש ביותר. ממצא זה, לצד סירובה של המבקשת לפנות לטיפול תרופתי (שעליו היא עומדת גם בבקשה שלפניי) הביאו את הערכאות שנדרשו לעניינה של המבקשת למסקנה כי אין להורות על צמצום תוצאות האימוץ, וכי אין מקום לסטייה מהמלצות גורמי המקצוע. בראי הקביעות האמורות של הערכאות הקודמות – שהעמידו לנגד עיניהן את טובת הקטין – ועם כל ההבנה למצבה של המבקשת, לא מצאתי להיעתר לבקשתה.

 

           הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ח' בטבת התש"ף (‏5.1.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים