פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

בג"ץ 6631/20
תאריך: 26/01/2021

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  6631/20

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

העותרת:

פלונית

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

 

2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה

 

3. פלוני

                                          

עתירה למתן צו על תנאי

                                          

בשם העותרת:

בשם המשיבים 2-1:

בשם המשיב 3:

עו"ד יריב ואקנין

עו"ד יצחק שמואל רוזנטל

עו"ד ניר פייטלוביץ'

 

 

פסק-דין

 

השופט ג' קרא:

 

           לפנינו עתירה לביטולם של שני פסקי דין והחלטה אשר נתן המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין), במסגרת ניהול ההליך הרכושי המתנהל בין העותרת למשיב 3 (להלן: המשיב).

 

תמצית העובדות

 

1.             העותרת והמשיב היו נשואים זה לזו ולהם שני ילדים (להלן: הקטינים). בני הזוג התגרשו בשנת 2019. בין העותרת למשיב נתגלעה מחלוקת ביחס לרכוש המשותף, שעיקרה בביתם המשותף, בו מתגוררת העותרת עם הקטינים, וביחס לשני רכבים – רכב מרצדס, בו עושה העותרת שימוש ורכב ריינג' רובר, בו עושה המשיב שימוש. ביום 23.6.2020, הוגשה לבית הדין האזורי חוות דעת אקטואר בעניין הרכוש המשותף של הצדדים.

 

2.             בפסק הדין של בית הדין מיום 26.7.2020 (תיק מס' 1245822/2), התקבל ערעור העותרת כך שמועד ההתמחרות בין הצדדים ביחס לבית המשותף עוכב "עד להתבהרות מסוימת של היקף הנכסים המשותפים. וזאת עד לתאריך 1.3.2021 או עד להכרעה סופית בעניין כלל הרכוש ואיזון המשאבים, המוקדם מביניהם, בכך מצד אחד תישמר לאשה הזכות להמשיך להתגורר בדירה ולעכב את ההתמחרות, עד המועד הנזכר. ומאידך גיסא החל ממועד הגירושין מועד איזון המשאבים, האישה תשא בדמי שימוש על שמושה בחלקו של הבעל ובהפחתת זכות המדור המגיע לילדים מאביהם...".

 

3.             בפסק דין נוסף של בית הדין מאותו יום (תיק מס' 1254098/1), נדחה ערעור העותרת על החלטת בית הדין האזורי לאשר את מכירת רכב המרצדס לאחיו של המשיב. בית הדין קבע כי:

 

"התערבות ביה"ד במקרים אלה של פרוק שיתוף ברכב תהיה אם לדעת ביה"ד מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי צודקת בעליל. ביה"ד מסכים שעל דרך הכלל יש לפרק במקביל את כל רכבי המשפחה כאחת, אולם במקרה שלפנינו שרכב המרצדס הוא בבעלות משותפת באופן ודאי, ויש לאזנו, ורכב הרינג'רובר היותו בר איזון נתון בדו"ד בין הצדדים, מחלוקת שעדיין לא הוכרעה, יש מקום לפירוק השיתוף ברכב בדחיפות ובטרם הכרעה בעניין הרכב הנתון במחלוקת, עקב נסיבות מיוחדות. במקרה שלפנינו מדובר ברכב שעל כולו (כמעט) רבצה הלוואה מחברת האשראי, והרכב ממושכן לפירעון ההלוואה. האלטרנטיבה למכירה מידית של הרכב הייתה לחייב את הבעל להמשיך ולשלם את חוב ההלוואה לחברת האשראי. דבר זה אין לו בסיס הלכתי או חוקי. מדובר בבני זוג גרושים. הבעל/ האב משלם מזונות עבור ילדיו. במסגרת תביעת הרכוש, אין אפשרות לחייבו לשלם את תשלומי ההלוואה על הרכב, גם אם הוא לשימוש ילדיו. אין הוא חייב לממן רכב לגרושתו או לילדיו, אא"כ תפסוק זאת הערכאה העוסקת בחיובו במזונות ילדיו, דבר שככל הנראה לא נעשה. משכך במקרה שלפנינו, וע"מ למנוע נזק לשני הצדדים, כאשר חברת האשראי עשויה לממש את המשכון ולמכור את הרכב, ובנוסף לחייב את הצדדים בהוצאות, ובנוסף תמכור אותו במחיר פחות ממחיר השוק, ותחייב את הצדדים ביתרת ההלוואה, הייתה דחיפות בפרוק השיתוף ברכב, מכירתו לצד ג ותשלום ההלוואה, בטרם קיום דיון והכרעה בעניין הרכב מסוג רינג'רובר. אם בי"ד קמא היה מקיים דיון בעניין רכב הרינג'רובר לפני החלטתו לפרוק השיתוף, יתכן והדבר היה אורך זמן באופן שהדבר היה גורם נזק לצדדים, וכנ"ל. משכך איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטת בי"ד קמא בעניין הרכב" (ההדגשה הוספה).

 

4.             בהחלטת בית הדין מיום 26.8.2020 (תיק מס' 1245822/2), התקבלה בקשה לסתירת דין שהגיש המשיב נגד פסק הדין של בית הדין הנזכר בפסקה 2 לעיל, אשר בו נקבע, בטעות – כך על פי ההחלטה – כי לעותרת בלבד שמורה הזכות לרכוש את חלקו של המשיב בבית המשותף. חלף זאת, נקבע באותה החלטה כי במועד ההתמחרות שמורה לכל אחד מהצדדים הזכות לקנות את חלקו של האחר.

 

טענות הצדדים

 

5.             העותרת טוענת כי ההכרעות שניתנו על ידי בית הדין פוגעות בעקרונות הצדק הטבעי, כאשר במוקד העתירה ניצבת סוגיית העיתוי לפירוק השיתוף. לטענת העותרת, ההוראה על קיום ההתמחרות בבית המשותף (שהוא בית פרטי הכולל בריכה), במועד בו טרם התקבלה חוות דעת "סופית" של האקטואר ממנה ניתן ללמוד על התמונה הכוללת של מצבת הנכסים המשותפים – אינה מאפשרת לה להעריך את השווי הכספי של זכויותיה, וכנגזרת מכך, האם ביכולתה לרכוש את חלקו של המשיב בבית המשותף ובאיזה סכום. העותרת סבורה כי בשל מורכבותה של תביעת הרכוש, פסק הדין של בית הדין האזורי בתביעות האישה לזכויותיה הרכושיות לא יינתן עד ליום 1.3.2021. לטענתה, קביעת מועד זה מקפחת אותה, מאיינת את זכותה לרכוש את הבית המשותף ומקנה למשיב יתרון בלתי הוגן. משמעות פסק הדין, לשיטת העותרת, היא קניית החלק שלה בבית בידי המשיב, כך שלאחר קיזוז המשכנתא והוצאות, היא תוכל לרכוש דירת "יד שנייה" בבניין בלבד, דבר שיפגע ברמת החיים לה הורגלו הקטינים. העותרת טוענת כי היה על בית הדין לבחון את המצב המשפטי בראיה כוללת של הסכסוך, לפיה המשיב הוא אדם עתיר נכסים המחזיק את הרכוש המשותף של בני הזוג. לכן, לטענתה, שגה בית הדין בכך שהורה על פירוק שיתוף מהיר בבית המגורים, משום שיש לעשות זאת ביחס לכלל הרכוש המשותף, כמקשה אחת. עוד טוענת העותרת, כי פירוק השיתוף ברכב המרצדס מבלי שניתנה הוראה מקבילה ביחס לרכב הריינג' רובר, מקפח ומפלה.

 

6.             המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף שכן טענות העותרת הן טענות ערעוריות ואין עילה המצדיקה התערבות. לגוף העניין טוען המשיב כי פירוק השיתוף בבית המשותף, בדרך של התמחרות תוך זמן סביר, הוא הפתרון היעיל והצודק. לעמדתו, לא זו בלבד שהפסיקה הכירה בכך שבמקרים המתאימים יש להורות על פירוק שיתוף בבית מגורים גם בטרם התקבלה התמונה הכלכלית המלאה לגבי הנכסים המשותפים, אלא שבענייננו התמונה התבררה, עת הוגשה חוות דעתו של האקטואר ביום 23.6.2020. לטענת המשיב, היה לעותרת די זמן להשיג על חוות הדעת ובית הדין נתן לעותרת די זמן, עד ליום 1.3.2021, למיצוי טענותיה. כמו כן, המשיב מציין כי לו יסבור בית הדין האזורי כי נוצר שינוי נסיבות מהותי, יוכל להורות על תיקון פסק דינו. אשר לפירוק השיתוף ברכבים, המשיב סומך ידיו על הכרעת בית הדין.

 

7.             היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (להלן: היועץ) טוען בתגובתו המקדמית כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן היא אינה מגלה עילה להתערבות. לשיטתו, טענות העותרת הן טענות ערעוריות מובהקות והן נוגעות לאופן שבו יישם בית הדין את הכללים וההלכות המשפטיות, בנוגע לסוגיית העיתוי הנכון לקיום הליך התמחרות ופירוק השיתוף בבית מגורים של בני זוג ובשאלת הפירוק כעניין נפרד משאר הנכסים. לגוף העניין, נטען כי הכרעותיו של בית הדין מבוססות ומנומקות והן מאזנות באופן הראוי את זכויות הצדדים – מצד אחד, זכותה של העותרת לעיכוב ההליך ההתמחרות באופן שיאפשר לה למצות את טענותיה, ומצד שני, זכותו הקניינית של המשיב לדרוש את פירוק השיתוף. הוא הדין ביחס לפסק הדין בעניין פירוק השיתוף ברכבים. היועץ ציין כי לא מן הנמנע כי בית הדין יידחה את מועד ההתמחרות אם יוכח כי העותרת עושה כל שביכולתה כדי להוכיח שיש לה זכויות ברכוש המצוי בידי המשיב.

 

דיון והכרעה

 

8.             דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק תתרחש בנסיבות חריגות בלבד בהן יש חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק הנוגעות לבית הדין הדתי או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו, למשל: בג"ץ 2699/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 וההפניות שם (9.3.2020)). נסיבות חריגות אלו אינן קיימות בענייננו.

 

9.             טענותיה של העותרת בכל הנוגע לפירוק השיתוף ברכבים הן טענות ערעוריות מובהקות, אשר אינן מקימות עילה להתערבות. מעל לצורך יצוין, כי בית הדין הדגיש כי ככלל יש לפרק במקביל את כל רכבי המשפחה, אולם במקרה שלפנינו נקבע כי יש מקום לפירוק השיתוף ברכב המרצדס בדחיפות בשל קיומן של נסיבות מיוחדות, כפי שהוסבר. לעניין פירוק השיתוף בדירת המגורים, ברע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נה(5) 856 (2001), אליו הפנה בית הדין בפסק דינו, נקבע לעניין זה כדלקמן:

 

"הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל [...] עם זאת אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת האוסרת על בית-המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית-המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר [...] דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות" (שם, עמ' 863-862; ההדגשות הוספו).

 

           באופן דומה, בבע"ם 8873/06 פלוני נ' פלוני (7.6.2007), הותוו אמות המידה לבחינת סבירותה של השעיית פירוק השיתוף בבית מגורים של בני זוג, כדלקמן:

 

"ככל  שקיימת אפשרות להגיע להסדר כולל וסופי של מערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג בתוך זמן סביר, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לעכב את הדיון בעילות הקנייניות ולאחדו עם הדיון בתביעות על יסוד דיני המשפחה (הלכת השיתוף או יחסי ממון), מכוח אותו היגיון שאליו נדרשנו. המדובר אפוא בהשעיית זכותו הקניינית של בעל דין להשתחרר משותפות כפויה (זכות הקבועה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין), אך פגיעה זו נעשית לתכלית ראויה (הגעה להסדר כולל וסופי בין הצדדים), ועל בית המשפט לוודא שהיא נעשית אך במידה שאינה עולה על הנדרש, ובאופן המשרת את התכלית האמורה. השכל הישר יהא יועץ טוב בכגון דא [...]

בבואו לבחון את סבירות השעייתה של הזכות הקניינית, על בית המשפט להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר; השפעת מימושן של הזכויות הקנייניות על הסיכוי האמור (לטוב או למוטב); הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב; השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות" (שם, פס' י"ד-ט"ז לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין).

 

           הנה כי כן, כדי להכריע בשאלת העיתוי של פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג, יש לבחון את נסיבות המקרה. הערכאה השיפוטית רשאית, בנסיבות המתאימות, להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון. בענייננו, הטענות המועלות בעתירה הן טענות ערעוריות הנוגעות לאופן שבו יישם בית הדין את הדין בסוגיית השעיית פירוק השיתוף, וזאת לאחר שבית הדין בחן את האפשרות של עיכוב ההתמחרות והשעיית מועד הפירוק. מעל לצורך, יצוין כי אף שחוות דעת האקטואר הוגשה לפני כשבעה חודשים, העותרת מיקדה טענותיה בעתירה באמירות כלליות לפיהן אין די בעיכוב מועד ההתמחרות למרץ 2021 אלא נדרש לה זמן נוסף מכיוון שהיא העבירה לאקטואר שאלות הבהרה רבות שטרם התקבלו תשובותיו עליהן. לפיכך, ובשים לב לשיקול הדעת שנתון לערכאה השיפוטית בדבר קביעת מועד פירוק השיתוף בהתאם לנסיבות המקרה ולכך כי לא מן הנמנע כי בית הדין יידחה את מועד ההתמחרות במידת הצורך, כפי שציין היועץ – הכרעתו של בית הדין בעניינם של הצדדים ביחס לעיתוי פירוק השיתוף אינה נמנית עם המקרים החריגים המקימים עילה להתערבותנו.

 

10.          סוף דבר, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיב 3 בסך 2,500 ש"ח.

 

                    ניתן היום, ‏י"ג בשבט התשפ"א (‏26.1.2021).

 

 

 

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים