ע. מאיר יזמות בבניה בע"מ (בפירוק זמני) באמצעות בעל נ. עו"ד ר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ע. מאיר יזמות בבניה בע"מ (בפירוק זמני) באמצעות בעל נ. עו"ד ר

רע"א 4210/19
תאריך: 26/09/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  4210/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשת:

ע. מאיר יזמות בבניה בע"מ (בפירוק זמני)

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עו"ד רז מנגל ורו"ח אריאל אלפסי בתפקידם כמפרקים זמניים של החברה

 

2. יוסף צבר

 

3. כ.א.ל פרפקט מימון בע"מ

 

4. קבוצת פרפקט א.נ.י.ה בע"מ

 

5. בן אדרי, עו"ד

 

6. שקד וילד

 

7. אבידן שנקולבסקי

 

8. שירן ודודי יחיא

 

9. 7 דיירים בפרויקט "פנינת גרינשטיין"

 

10. הכונס הרשמי, מחוז ת"א והמרכז

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.5.2019 בפר"ק 31027-05-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ'

 

בשם המבקשת:

עו"ד רונן שחר; עו"ד אייל דן

 

בשם המשיבים 2-4:

עו"ד תום קדם

 

בשם המשיב 10:

עו"ד מיכל דלומי

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.5.2019 בפר"ק 31027-05-18 (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ), בגדרה ניתן צו פירוק זמני למבקשת, ע. מאיר יזמות בבניה בע"מ (להלן: החברה), ומונו עו"ד רז מנגל ורו"ח אריאל אלפסי, כמפרקים זמניים לחברה.

 

2.        ביום 14.5.2018, הגיש יוסף צבר, נושה של החברה, בקשה למתן צו לפירוקה, בטענה כי החברה ניהלה תרמית בתחום הנדל"ן. במסגרת הליך הפירוק, מונה רו"ח אריאל אלפסי כמשקיף לבחינת כושר הפירעון של החברה. ביום 3.2.2019 העביר המשקיף דוח מטעמו לבית המשפט המחוזי, ובגדרו תוארה התנהלות עסקית בלתי-תקינה מצדו של המבקש, עקיבא מאיר, בעל המניות ומנהל החברה (להלן: מאיר). בסיכומו של דבר, המליץ המשקיף "למנות מנהל מורשה שיפעל תחת פיקוח בית המשפט, תוך הפקעת סמכויות הניהול מידי בעל המניות", תוך קביעת סמכויות שונות למנהל המורשה שימונה. יחד עם זאת, סבר המשקיף כי נכון לאותה עת, לא היה מקום ליתן צו פירוק בעניינה של החברה. כמו כן, המשקיף נמנע מלקבוע מסמרות באשר לסולבנטיות של החברה.

 

3.        בית המשפט המחוזי נדרש לדוח המשקיף, לתגובה מטעם החברה ולתשובת המשקיף לתגובה, וקיים דיון לפניו להשלמת טיעוני הצדדים. בהחלטה מיום 20.5.2019 אימץ בית המשפט את המלצות המשקיף, ובהתאם, ניתן צו פירוק זמני; מונו מפרקים זמניים; וכן ניתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לנכסיו של מאיר. בית המשפט קבע, כי קמה עילה לפירוק החברה לפי הוראת סעיף 258(2) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה), נוכח פסק דין בהעדר הגנה, שניתן בתביעה שהגיש המשיב 7, אבידן שנקולבסקי, ולא קוים. לחלופין קבע בית המשפט, כי מתקיימת עילת הפירוק שבסעיף 258(3) לפקודה, שכן החברה נעדרת כושר פירעון – הן לפי מבחן תזרימי, הן לפי מבחן מאזני. לחלופי חלופין נקבע, כי הפירוק מוצדק מטעמי צדק ויושר, בהתאם להוראת סעיף 257(5) לפקודה, נוכח ההתנהלות הבעייתית של מאיר, כפי שבאה לידי ביטוי בדוח המשקיף. לבסוף, קיבל בית המשפט את המלצת המשקיף, להסתפק לעת הזאת במתן צו פירוק זמני, ולהימנע ממתן צו פירוק קבוע.

 

4.        מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, אשר הוגשה על-ידי מאיר, בשם החברה. מאיר טוען בבקשתו, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות מינוי מפרק זמני. לדבריו, שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו בנוגע לעילות הפירוק המתקיימות בעניינה של החברה. כך נטען, כי פסק הדין שניתן נגד החברה, והוזכר על-ידי המשקיף, איננו חלוט, הוגשה בקשה לביטולו, ומשכך לא מתקיימת העילה שבסעיף 258(2) לפקודה. עוד נטען, כי בניגוד לקביעת בית המשפט, החברה אינה חדלת פירעון, ולפיכך לא קמה עילת הפירוק מכוח הוראת סעיף 258(3) לפקודה. כמו כן טען מאיר, כי אין הצדקה לפרק את החברה מטעמי צדק ויושר.

 

5.        המפרקים הזמניים טענו בתשובתם, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא הוגשה על-ידי מאיר, בשם החברה, ללא סמכות או הרשאה. לעניין זה נטען, כי משמונו המפרקים הזמניים לתפקידם, הם היחידים שבאפשרותם לבוא בנעליה של החברה ולפעול בשמה. משכך, אילו חפץ מאיר להתגונן בשם החברה, היה עליו לנקוט בהליך לאישור הגנה נגזרת, בהתאם להוראת סעיף 203 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. מעבר לכך נטען, כי דינה של הבקשה להידחות, שכן החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות עובדתיות, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. עוד ציינו המפרקים הזמניים את הצהרתו של מאיר בבקשתו, ולפיה החברה אינה פעילה בתחום עיסוקה, מזה שנה וארבעה חודשים. לדידם, נתון זה מלמד על כך שהבקשה אינה עומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), שכן ממילא לא יגרם נזק כתוצאה מהמשך ניהולו של ההליך בבית המשפט המחוזי. המפרקים הזמניים הוסיפו וטענו לגופם של דברים, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לעילות הפירוק – נכונות ומעוגנות בדין ובעובדות.

 

6.        כונס הנכסים הרשמי הצטרף בתשובתו לעמדת המפרקים הזמניים, ולנימוקיהם. הכנ"ר הדגיש, כי רובן המוחלט של הטענות שטען מאיר בבקשתו הן טענות עובדתיות. כך בפרט, נוכח החלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי, אשר עמד בהרחבה על הממצאים העובדתיים השונים, והסתמך על חוות דעתו של המשקיף – מומחה חיצוני ואובייקטיבי. הכנ"ר הוסיף, כי יש ליתן משקל לכך שבענייננו לא מדובר בקביעה עובדתית אחת, אלא בשורה של קביעות עובדתיות, ודי בכל אחת מהן על מנת לבסס את מסקנת בית המשפט. עוד טען הכנ"ר, כי ככלל, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו למנות מפרק זמני, "על מנת שצו הפירוק הזמני לא יביא למעין 'אפקט פיגמליון' ולהכנסת החברה להליך פירוק גם כשאין עילה מגובשת לכך, בדרך של סעד זמני מהיר". אלא שבעניין דנן, הסיבה שבגינה ניתן צו פירוק זמני, ולא קבוע, אינה העדרן של עילות מגובשות, כי אם חשש מכך שמתן צו פירוק קבוע יגרום נזק כשלעצמו. משכך, אין מניעה למנות מפרקים זמניים.

 

7.        המשיבים 4-2 (להלן: המשיבים) – חלק מנושי החברה: יוסף צבר, כ.א.ל פרפקט מימון בע"מ, וקבוצת פרפקט א.נ.י.ה בע"מ – הגישו תגובה מטעמם, והצטרפו אף הם לעמדת המפרקים הזמניים. המשיבים הוסיפו, כי הטענות העובדתיות שנטענו בבקשת רשות הערעור לא נתמכו במסמכים, ראיות או נתונים, ולפיכך אין לקבלן. עוד טענו המשיבים טענות מטענות שונות, בנוגע למסכת העובדתית שעמדה בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שיפורט להלן, טענות אלו אינן צריכות לענייננו.

 

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים מזה ומזה, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות. ראשית, יש טעם רב בטענת המפרקים הזמניים באשר למעמדו של מאיר, וסמכותו לפעול בשם החברה. אכן, משמונו המפרקים הזמניים, באים הם בנעליהם של בעלי המניות בכל הנוגע לניהולה של החברה. "מתן אפשרות לבעלי המניות לפעול בשם החברה, לאחר שניתן צו פירוק ומונה מנהל מיוחד, ייצור מצב בו החברה מנוהלת ופועלת במקביל על ידי מספר גורמים שונים" (ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ, פסקה 11 (1.12.2011)). בעל מניות המעוניין לפעול בשם החברה, ולהתגונן בשמה – נדרש לנקוט בהליך של הגנה נגזרת, וזאת גם כאשר עסקינן בהתנגדות למתן צו פירוק, זמני או קבוע (שם, פסקאות 12-11). כאמור, מאיר לא הלך בדרך זו, אלא פעל על דעת עצמו; די בכך על מנת לדחות את בקשתו למתן רשות ערעור.

 

9.        שנית, דין הבקשה להידחות באשר היא מופנית, רובה ככולה, נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי בהחלטתו. כפי שנקבע לא פעם, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות שכאלה. בית המשפט המחוזי ניתח את דוח המשקיף על בוריו, נדרש לטענות הצדדים כפי שנטענו לפניו, ומצא כי מתקיימות שלוש עילות שונות לפירוקה של החברה. כל אחת מן העילות לבדה, מספיקה על מנת ליתן צו פירוק. החלטת בית המשפט המחוזי מפורטת, מנומקת כדבעי, ומאוזנת, בשים לב לכך שניתן צו פירוק זמני, על מנת למנוע נזק שייגרם כתוצאה ממתן צו פירוק קבוע. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי הצדקה להתערב ולשנות מהחלטה.

 

10.      אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

 

           מאיר ישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 15,000 ₪: 7,000 ₪ למפרקים הזמניים; 4,000 ₪ לכונס הנכסים הרשמי; 4,000 ₪ למשיבים 4-2.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו באלול התשע"ט (‏26.9.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
3
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
5
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
7
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
8
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
טען מסמכים נוספים