ענת בן חיים נ. מאיה אברהם שלום | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ענת בן חיים נ. מאיה אברהם שלום

רע"א 4247/19
תאריך: 06/08/2019

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  4247/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשת:

ענת בן חיים

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. מאיה אברהם שלום

 

2. עדי אברהם שלום

 

3. ששון בן חיים

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 36380-02-19 מיום 23.5.2019, שניתנה על-ידי כב' השופטת ר' ערקובי

 

בשם המבקשת:                      עו"ד ענת אסייאג

בשם המשיבים 2-1:                עו"ד שמעון קושניר

בשם המשיב 3:                      עו"ד חדוה וייס

 

 

פסק-דין

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי) בת"א 36380-02-19 מיום 23.5.2019, בגדרה חויבה המבקשת בהפקדת ערבויות לשם הבטחת נזקי המשיבים אם יבוטל צו המניעה הזמני.

 

רקע והחלטות קודמות

 

2.        המבקשת והמשיב 3 (להלן: המשיב) היו בני זוג ובעלי הזכויות בדירה המצויה בגוש 7162, חלקה 265 (להלן: הדירה). במסגרת הסכם גירושין שנחתם בין המבקשת לבין המשיב, הוסכם, בין היתר, על מכירת הדירה. ביום 19.12.2018 נחתם הסכם למכירת הדירה בין המבקשת והמשיב מצד אחד לבין המשיבים 2-1 מצד שני (להלן בהתאמה: הסכם המכר; הרוכשים).

 

3.        בהמשך לכך, ביום 14.2.2019 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים למתן סעד הצהרתי, צו עשה וצו מניעה, שעניינה ביטול הסכם המכר, וזאת בטענה כי המשיב, אשר נקט באלימות כלפי המבקשת במהלך נישואיהם, כפה עליה לחתום על ההסכם. עוד טענה המבקשת כי הדירה נמכרה בסכום הנמוך משוויה, וכן כי הרוכשים שיתפו פעולה עם המשיב והיו מודעים לנסיבות שהובילו אותה לחתום על הסכם המכר.

 

4.        בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני, לעיכוב ביצוע פעולות והעברת כספים בקשר עם הסכם המכר כמו גם פינוי המבקשת וילדיה מהדירה; ובצדה בקשה לפטור מהפקדת ערובה. המבקשת צרפה לבקשה התחייבות עצמית חתומה על-ידה, כמצוות תקנות 364 ו-365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וטענה, בעיקרו של דבר, כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעמוד בהפקדת ערבות ועירבון, ומשכך יש להסתפק בהתחייבות העצמית האמורה.

 

           בהחלטתו מיום 14.2.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו מניעה ארעי המורה על עיכוב ביצוע הסכם המכר (להלן: צו המניעה). בתוך כך, ציין בית המשפט המחוזי כי בשלב זה ניתן להסתפק בהתחייבות העצמית שצרפה המבקשת לבקשתה.

 

5.        בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 1.4.2019 הסכימו המשיבים על הותרת צו המניעה על כנו, ובלבד שיישמרו זכויותיהם להעלות טענות לעניין הערבות והעירבון. הרוכשים טענו כי על המבקשת להפקיד עירבון בסך של 300,000 ש"ח, להבטחת נזקיהם כתוצאה מצו המניעה. המשיב טען, בין היתר, כי המבקשת מתגוררת בדירה שמחציתה בבעלותו, ומשכך עליה להפקיד ערובה בסכום מתאים, אשר יבטיח את נזקיו.

 

6.        בהחלטתו מיום 3.4.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להורות על פטור מהפקדת ערובה, אלא מהפקדת עירבון בלבד. בתוך כך, נקבע כי המבקשת הגישה את התביעה למעלה משלושה חודשים לאחר שנחתם הסכם המכר, ולאחר שהרוכשים שילמו למעלה ממחצית כספי התמורה עבור הדירה, ומשכך עליה להפקיד ערבות בנקאית להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים כתוצאה מצו המניעה. בהקשר זה צוין כי המבקשת והמשיב הסכימו על מכירת הדירה אף בהסכם הגירושין, וכי הסכם זה אושר בבית הדין הרבני. לצד זאת, ובשים לב להצהרת המבקשת בדבר מצבה הכלכלי ולכך שחלק מן התמורה עבור הדירה טרם שולם על-ידי הרוכשים, ויכול להוות בטוחה לנזקים שעלולים להיגרם להם – נקבע כי על המבקשת להפקיד ערבות בנקאית על סך של 75,000 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה).

 

7.        בהמשך לכך, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשות נוספות, וביניהן בקשה להפחתת הערבות הבנקאית לסך של 25,000 ש"ח בלבד, וכן בקשה להמרת הערבות שנקבעה בערבות צד ג' של אביה, בסך של 75,000 ש"ח.

 

           הרוכשים התנגדו לבקשות האמורות ועתרו לביטול צו המניעה, נוכח אי הפקדת הערבות, כאמור בהחלטה הראשונה.

 

8.        בהחלטתו מיום 23.5.2019 נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשותיה של המבקשת, והורה על הפחתת הערבות הבנקאית לסך של 25,000 ש"ח, ובנוסף הפקדת ערבות על-ידי אביה של המבקשת בסך של 75,000 ש"ח, ובלבד שאביה "יצורף כצד לדיון". בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין מדובר בערבות כמשמעה בחוק הערבות, אלא בערבות אשר תחייב את אביה של המבקשת באופן ישיר, בפיצוי המשיבים בגין הנזקים שעלולים להיגרם להם כתוצאה ממתן צו המניעה (להלן: ההחלטה השנייה).

 

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

9.        במסגרת הבקשה שבה המבקשת על טענותיה בבית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי היא אינה יכולה לעמוד בתנאים אשר נקבעו בהחלטה השנייה. בתוך כך, נטען כי המבקשת אינה יכולה לבקש מאביה, אדם קשיש וחולה, להפוך לצד לדיון, וכי אביה יכול לחתום על ערבות צד ג' בלבד, על סך של 75,000 ש"ח, ודי בכך להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים כתוצאה מצו המניעה. עוד טוענת המבקשת, כי ככל שתידחה תביעתה, יוכלו הרוכשים להיפרע מחלקה ביתרת התמורה בגין הדירה אשר טרם שולמה על-ידם, העומדת על סך של 275,000 ש"ח.

 

           הרוכשים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וכן טוענים, בין היתר, כי בניגוד לטענת המבקשת, חלקה ביתרת התמורה עבור הדירה עומד על סך של 225,000 ש"ח בלבד. עוד טוענים הרוכשים, כי סיכויי התביעה להתקבל אפסיים, וכן כי התנאים אשר נקבעו במסגרת ההחלטה השנייה מקלים עם המבקשת וראויים בנסיבות העניין.

 

           המשיב מתנגד אף הוא לבקשה ושב על טענותיו בדבר הנזקים הנגרמים לו כתוצאה מהגשת התביעה וממתן צו המניעה.

 

 דיון והכרעה

 

10.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם להוראת תקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמבואר להלן.

 

           תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי על בית המשפט להתנות מתן סעד זמני בהפקדת ערבות, בנוסף להתחייבות עצמית, וזאת אלא אם מצא בית המשפט כי יש לפטור את מבקש הסעד הזמני מהפקדה כאמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו. בענייננו, במסגרת ההחלטה הראשונה חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת בהפקדת ערבות בנקאית על סך של 75,000 ש"ח, ואולם במסגרת ההחלטה השנייה נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשותיה של המבקשת להפחית את סכום הערבות הבנקאית ולהמיר את הערבות הבנקאית בערבות צד ג'. בתוך כך, בית המשפט המחוזי הפחית את גובה הערבות הבנקאית לסכום של 25,000 ש"ח, וכן הורה על הפקדת ערבות צד ג' של אביה של המבקשת בסך של 75,000 ש"ח, ואולם התנה זאת בכך שהאב יצורף "כצד לדיון".

 

11.      תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי מפנה בהגדרת המונח 'ערבות' לחוק הערבות, התשכ"ז-1967, שם מוגדרת ערבות כ"התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי" (ההדגשה שלי, י.ו.). מכאן, שהמונח ערבות כשמו כן הוא – מתייחס לערבות של צד ג' להבטחת חיוביו של אחר. לפיכך, לא היה מקום לחייב את אביה של המבקשת, שאין לו כל עילת תביעה נגד המשיבים, להצטרף כצד להליך על-מנת לאפשר את ערבותו לחיובי המבקשת, והדברים ברורים.

 

12.      לאור האמור, אני מקבלת את הערעור באופן חלקי ומורה למבקשת להפקיד ערבות צד ג' של אביה על סך של 75,000 ש"ח, להבטחת כל נזק שעלול להיגרם למשיבים אם יבוטל צו המניעה, וזאת מבלי לצרפו כצד להליך.

 

13.      לצד זאת, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה למבקשת להפקיד ערבות בנקאית על סך של 25,000 ש"ח. לא שוכנעתי כי הסכום שנקבע מופרז בנסיבות העניין באופן שמצדיק את התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה המובהק של הערכאה הדיונית (ראו והשוו: רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ' אזולאי, פ"ד נט(6) 350, 356 (2005); בש"מ 268/19 קרליץ נ' מנהל הבחירות לעיריית באר שבע, משרד הפנים, פסקה 4 (13.1.2019)).

 

14.      בשולי הדברים יצוין כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקשת לצרף ראיה על גבי דיסק.

 

15.      לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו. המבקשת תפקיד עד ליום 16.8.2019 סכום של 25,000 ש"ח או ערבות בנקאית על הסכום הנ"ל, וזאת בנוסף להתחייבות העצמית שצרפה המבקשת לבקשה, ולערבות צד ג' של אביה כמפורט לעיל, שאם לא כן יפקע צו המניעה הזמני.

 

           אין צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, ‏ה' באב התשע"ט (‏6.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
3
רע"א 476/21
החלטה
22/01/2021
טען מסמכים נוספים