עמרם אלול נ. מדינת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

עמרם אלול נ. מדינת ישראל

בש"פ 6092/19
תאריך: 06/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  6092/19

בש"פ  6094/19

 

לפני:  

כבוד השופט י' אלרון

 

העורר ב-בש"פ 6092/19:

עמרם אלול

 

 

העורר ב-בש"פ 6094/19:

אברהם גבאי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל

 

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-מ"ת 52426-06-19 מיום 2.9.2019 שניתנה על ידי כב' השופט ש' פרידלנדר

 

תאריך הישיבה:                     כ"ד באלול התשע"ט (24.9.2019)

 

בשם העורר ב-בש"פ 6092/19: עו"ד שני מורן

בשם העורר ב-בש"פ 6094/19: עו"ד דוד יפתח; עו"ד עינב יתר

 

בשם המשיבה:                       עו"ד אפרת גולדשטיין

 

החלטה

 

1.        לפניי שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ש' פרידלנדר) במ"ת 5426-06-19 מיום 2.9.2019, בגדרם הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים

 

2.        נגד העורר בבש"פ 6094/19 (להלן: גבאי), העורר בבש"פ 6092/19 (להלן: אלול), ושניים נוספים (אשר יכונו להלן הנאשמים הנוספים או נאשם 2 ונאשם 3) הוגש ביום 24.6.2019 כתב אישום, אשר האישום הראשון בו מייחס לעוררים ולנאשמים הנוספים עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובנוסף מייחס לגבאי ולנאשמים הנוספים עבירות של היזק בחומר נפיץ, לפי סעיף 454 לחוק העונשין ועבירות נשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.

 

3.        על פי המתואר באישום הראשון, קשרו גבאי והנאשמים הנוספים קשר לסחוט את המתלונן, בעל עסק ברישיון לחלפנות כספים, ובמסגרת זו הציעו לו את עזרתם בהשבת סחורה שנגנבה מעסק אחר שהמתלונן ועמיתו (להלן: פוזילוב) הלוו לו סך של 50,000 ש"ח, ובעקבות הגניבה לא קיבלו מהלווים את החזר ההלוואה.

 

           משסירבו המתלונן ופוזילוב להצעה, דרשו גבאי והנאשמים הנוספים מהמתלונן ופוזילוב לשלם להם סך של 100,000 ש"ח, שכן לטענתם הם החלו זה מכבר בנקיטת פעולות להשבת הסחורה הגנובה. משעמדו המתלונן ופוזילוב על סירובם, הגיעו גבאי, הנאשמים הנוספים ואדם נוסף בסמוך לביתו של פוזילוב, ואחד מהם השליך לעברו רימון רסס שבכוחו להמית, כשבאותה עת שהו בבית פוזילוב ובני משפחתו.

 

           בהמשך לכך הוסיף הנאשם 2 לאיים על המתלונן שעליו לשלם את הסכום הנדרש, שכן אחרת יהיה נתון "בבעיה" כמו פוזילוב.

 

           במועד שאינו ידוע הצטרף לקשר שקשרו גבאי והנאשמים הנוספים גם אלול, שלו היכרות קודמת עם המתלונן. ביום 16.5.2019 הגיע אלול לבית המתלונן, אמר לו כי הוא נשלח על ידי גבאי והנאשם 2, ואיים עליו כי עליו לשלם את הסך הנדרש שכן אחרת יהיה "בבעיה" כמו פוזילוב. משסירב המתלונן לתת את הכסף המבוקש, אמר לו אלול "שעדיף לו שילדיו ואשתו יצאו מהבית" ועזב את המקום.

 

           כשעה לאחר מכן שב, וביקש מהמתלונן להתלוות אליו ברכבו כדי לפגוש את גבאי והנאשם 2. במהלך המפגש, שנערך בצומת ראם, איימו האחרונים על המתלונן, ובשל חששו לחייו ולחיי משפחתו הסכים לשלם להם סך של 80,000 ש"ח בשני תשלומים, כאשר את התשלום הראשון מביניהם העביר עוד באותו יום לאלול. בסמוך לאחר מכן פנה המתלונן למשטרה.

 

           כשבוע לאחר מכן, ביום 23.5.2019 התקשר אלול למתלונן ושאל אותו מתי ישלם את יתרת החוב. המתלונן השיב שאין ברשותו את הכסף, וביקש לשלם את יתרת החוב למחרת. אלול השיב למתלונן שהוא ימסור לגבאי ולנאשמים הנוספים שאין בכוונתו לשלם את היתרה, וזאת כדי להפחיד את המתלונן ולגרום לו לשלם להם סכום כסף נוסף. למחרת היום התקשר אלול למתלונן שוב, ושאלו מתי בכוונתו לשלם.

 

           בהנחיית המשטרה ביקש המתלונן ארכה לתשלום החוב, תוך שציין כי הוא טס לחו"ל למשוך כסף מחשבון בנק שבבעלותו.

 

           באותו יום ביקש חברו של המתלונן ממנו כי יבוא לביתו, והלה נענה לבקשתו. בבית החבר המתינו למתלונן גבאי ואדם נוסף, שאיימו על המתלונן, ואמרו לו, בין היתר, כי "יעשו חתיכות" מפוזילוב ש"עומד לחטוף מכה מאוד קשה".

 

           מיד לאחר מכן טס המתלונן לחו"ל, ואילו העוררים והנאשמים הנוספים נעצרו על ידי המשטרה.

 

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר העוררים והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

           בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות להם, ובין היתר הודעת המתלונן; הודעות פוזילוב ואשתו המאשרים כי נזרק רימון רסס לביתם; מצלמות אבטחה המתעדות הגעת רכב סמוך לביתו של פוזילוב, יציאת שני אנשים רעולי פנים מהרכב וזריקת הרימון לעבר הבית; תמונות מזירת האירוע; דגימת דנ"א של הנאשם 3 על מנוף הרימון; הקלטות שיחות בין המתלונן לאלול; וצילומי מצלמות אבטחה המתעדות את המפגש בצומת.

 

           עוד נטען בבקשה כי נגד העוררים והנאשמים הנוספים קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן קיים יסוד סביר לחשש שיסכנו את בטחון המתלונן ובטחון הציבור; וכן עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, בשל יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט, להתחמקות מן הדין או להשפעה על עדים, וזאת לנוכח דפוס המעשים המתוארים בכתב האישום.

 

           צוין, כי כנגד גבאי תלויים ועומדים ארבעה כתבי אישום שונים בעבירות איומים, סחיטה באיום ותקיפת שוטר, ובנוסף קיימות נגדו 31 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, ניהול ארגון פשיעה, השמדת ראיה, דרישת רכוש על ידי אדם מזוין, כליאת שווא, סמים, שוד ונשיאה והובלת נשק, אשר בגינן ריצה עונשי מאסר למשך תקופות ממושכות.

 

           אשר לאלול, צוין כי קיימות נגדו הרשעות קודמות בעבירות איומים, חבלה במזיד, מתן אמצעים לביצוע פשע, ונהיגה פוחזת, וכי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

 

החלטתו של בית המשפט המחוזי

 

5.        בהחלטתו מושא העררים קבע בית המשפט המחוזי כי התרשם מקיומה של תשתית ראייתית לכאורה, וכי חרף הספקות שביקשו באי-כוח העוררים לעורר במהימנותו של המתלונן, עיון יסודי בחומר החקירה הרב מלמד כי כל אחד מהעוררים ומהנאשמים הנוספים היה מעורב באחד השלבים של "קשר הסחיטה".

 

           אשר לגבאי והנאשם 2, נקבע כי כעולה מחומר הראיות לכאורה הם "השמיעו כלפי המתלונן איומים ברורים" וגבאי אף שלח את הנאשם 3 לזרוק את הרימון על ביתו של פוזילוב.

 

           אשר לאלול, נקבע כי "הראיות לכאורה בעניינו מייחסות לו משימות עברייניות בשירות המשיב 1 [גבאי – י' א']", שכן אלו מלמדות על כך כי "נטל חלק פעיל בהפעלת הלחץ על המתלונן" מטעמם של גבאי והנאשם 2, ובגביית הכסף ממנו.

 

6.        בנסיבות אלה, לנוכח מסוכנותו הברורה של גבאי ועברו הפלילי המכביד, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים.

 

           אשר לאלול, נקבע גם כן כי עברו הפלילי מלמד על "דפוס עברייני מושרש שאינו מאפשר מתן אמון בסיסי כנדרש לחלופה כלשהי למעצר מאחורי סורג ובריח", ומשכך הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

 

           החלטה דומה ניתנה גם בעניינו של הנאשם 3, בשל עברו הפלילי ובשל כך שלא היה ביכולתו להציע חלופת מעצר.

 

           לעומת זאת, בעניינו של הנאשם 2, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את האפשרות למעצר באיזוק אלקטרוני או לשחרור לחלופת מעצר, וזאת בשל נסיבותיו השונות משותפיו לכתב האישום – ראשית, היעדר עבר פלילי בעניינו; ושנית – היותו היחיד מביניהם שבתחילת חקירתו במשטרה לא שמר על זכות השתיקה, אלא רק בהמשך חקירתו, לאחר שקיבל ייעוץ משפטי.

 

           בית המשפט סבר כי "שתי העובדות הללו מעוררות תקווה שמא המעשים שהוא נאשם בהם אינם מעידים על דפוס עברייני מגובש עד כדי שלילה מראש של כל היתכנות להפגת מסוכנותו שלא מאחורי סורג ובריח".

 

7.        מכאן העררים שבפניי.

 

טענות הצדדים בעררים

 

8.        טענתם המשותפת של באי-כוח העוררים היא כי הראיות שהוצגו לבית המשפט המחוזי אינן מקימות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצרם של העוררים.

 

           בהקשר זה נטען כי מחומר החקירה עולה שההלוואה שהלווה המתלונן לעסק ממנו נגנבה הסחורה היא למעשה השקעה כספית ב"מיזם עברייני" של גידול סמים, וממילא מתברר כי המתלונן הוא בעל מניע לרצות את חוקריו, בהיותו בעל קשרים עברייניים ויריבויות עברייניות, וכי שיקר בחקירתו במשטרה כאשר הפלילי את העוררים והנאשמים הנוספים.

 

           משכך ובנסיבות בהן הראיה המרכזית נגדם היא הודעתו של המתלונן – נטען כי אין בחומר הראיות תשתית מספקת המצדיקה את מעצרם.

 

9.        באי-כוח העוררים הוסיפו וטענו כי רב הנסתר על הנגלה בהודעתו של המתלונן, וכי הלה בחר להציג לחוקריו תמונה עובדתית חלקית של ההתרחשויות.

 

           בהקשר זה שבו באי-כוח העוררים על טענותיהם כפי שהוצגו בבית המשפט המחוזי, והצביעו בין היתר על כך שהמתלונן לא סיפר תחילה לחוקריו כי אחד הלווים הוא גיסו המוכר לו היטב; כי המתלונן כיסה על היותו של העסק האמור בית גידול לסמים; כי הוא לא סיפר לחוקריו שיש לו היכרות קודמת עם אלול, וכי כעולה מחומר החקירה המתלונן עצמו הוא שיצר קשר עם אלול, ולא ההיפך; כי על פי הרושם המתקבל מקריאת תמלול השיחות ביניהם, המתלונן לא חש מאוים מתוכן השיחות; וכי לפי גרסת המתלונן בחקירותיו נסיעתו לחו"ל לא היתה לצורך משיכת כספים כדי לספק את דרישות העוררים והנאשמים הנוספים, אלא לצרכים אחרים.

 

           עוד נטען כי גרסתם של פוזילוב ושל שני הלווים אינה תומכת באמור בהודעתו של המתלונן, וכי המשטרה לא בדקה כיווני חקירה רלוונטיים אחרים, וזאת בפרט כאשר פוזילוב הבהיר בחקירתו שיש גורמים נוספים שהיו מעוניינים אולי להזיק לו.

 

10.      באת-כוחו של אלול טענה בנוסף כי חלקו של אלול במסכת האירועים המתוארת בכתב האישום הוא קטן, ומידת אחריותו לעבירות הנטענות היא פחותה באופן משמעותי מזו של שותפיו לכתב האישום.

 

           עוד נטען כי הראיות אינן מלמדות על כך שאלול סחט את המתלונן, אלא לכל היותר סייע לו להעביר כסף לאחרים, מבלי שהיה לו כל עניין בתשלום, ולמעשה הוא עצמו היה נתון "בין הפטיש לסדן" כפי שעולה במפורש מדבריו בשיחות המוקלטות בינו לבין המתלונן.

 

           לבסוף טענה באת-כוחו של אלול כי שגה בית המשפט המחוזי משלא בחן חלופת מעצר בעניינו ומשקבע כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו או לתת בו אמון. בהקשר זה נטען כי הרשעתו האחרונה מתייחסת לעבירות שבוצעו לפני חמש שנים, וכי בשנת 2014 שהה אלול בחלופת מעצר במשך חודשים ארוכים מבלי שהפר את תנאיה.

 

           הודגש, כי בחינת האפשרות לשלוח את הנאשם 2 לחלופת מעצר, הגם שחלקו בביצוע העבירות הנטענות גדול ומשמעותי יותר משל אלול, פוגעת באופן שאינו מוצדק בשוויון בין הנאשמים.

 

11.      בדיון שנערך לפניי טענה באת-כוח המשיבה, מנגד, כי די בראיות שהוצגו כדי לבסס לכאורה את הרשעת העוררים בעבירות המיוחסות להם, באופן המצדיק את מעצרם עד תום ההליכים, וכי אף אם המתלונן עצמו מעורב בפלילים, אין בכך כדי לשנות ממסקנה זו.

 

           אשר לטענות באי-כוח העוררים, סבורה באת-כוח המשיבה כי מקומן של אלו להתברר במסגרת התיק העיקרי, וכי אין בהן כדי להחליש את עוצמת הראיות בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

 

           באת-כוח המשיבה הדגישה, באשר לאלול, כי המסוכנות העולה ממעשיו כפי שתוארו בכתב האישום היא רבה, וכי עברו הפלילי המכביד "מגביר את מסוכנותו ומלמד על הקושי לתת בו אמון". עוד נטען כי שתיקתו בחקירה מחזקת את הראיות נגדו ומגבירה את החשש ממסוכנותו.  

 

דיון והכרעה

 

12.      לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר של גבאי להידחות, ואילו דין הערר של אלול להתקבל במובן זה שעניינו יושב לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת האפשרות למעצרו באיזוק אלקטרוני או לשחרורו לחלופת מעצר.

 

13.      מסכת הראיות הלכאוריות פורטה בהרחבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה הראיות התומכות בגרסת המתלונן. בין אלו, נמנו שיחה טלפונית מבוקרת בינו לבין פוזילוב בעת שהיה בתחנת המשטרה (מבלי שפוזילוב ידע על כך); תיעוד חזותי לכך שגבאי נצפה עומד בסמוך לרכב ממנו יצא זורק הרימון, כשלוש שעות קודם לכן; תיעוד מצלמות האבטחה מהמפגש בין המתלונן לעוררים והנאשמים הנוספים בצומת; הודעתה של אשת המתלונן על מצבו הנפשי בתקופה הנדונה; והודעתו של פוזילוב ממנה עלה כי הוא סירב לשתף פעולה עם חוקריו מחשש שיבולע לו.

 

           כמו כן, ראה בית המשפט בשמירתם של העוררים והנאשמים הנוספים על זכות השתיקה משום חיזוק לראיות לכאוריות אלו.

 

           בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אף שמן הראוי היה שבאי-כוח המשיבה יציגו בפניו את התמונה המלאה, ובכלל זה את "נקודות התורפה" בגרסת המתלונן, אין בסתירות אליהן הפנו באי-כוח העוררים כדי לכרסם בראיות לכאורה שהוצגו.

 

           בית המשפט הדגיש, כי הניח לחובת המתלונן את החשדות נגדו, וכי אף בהינתן הנחה זו, "לא היה נגרע ה'יש' הראייתי בעניין הסחיטה כלפי המתלונן, והמסקנה ממנו לא הייתה משתנה".

 

14.      בהחלטתו המפורטת נתן אפוא בית המשפט המחוזי מענה למכלול הטענות שהעלו באי-כוח העוררים באשר לחולשה הנטענת של הראיות לכאורה.

 

           לאחר שעיינתי אף אני בראיות שפורטו בהחלטתו, נחה דעתי כי מקומן של השגותיהם של באי-כוח העוררים על חומר הראיות להתברר בהליך העיקרי. בשלב זה של הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ובשים לב לאמות המידה הנדרשות לצורך הכרעה בה – לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה די בתשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה כדי להצדיק את מעצרם של העוררים.

 

           יתירה מזאת, כבית המשפט המחוזי אף אני סבור כי מסוכנותם של שני העוררים נלמדת מהמעשים המיוחסים להם, כמו גם מעברם הפלילי הקודם; וכי מסוכנות זו, לצד החשש מפני שיבוש מהלכי משפט המתעורר אף הוא בנסיבות ביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום, מקימים שניהם עילות למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

           לוּ היו טענות אלו של העוררים עומדות לבדן, לא הייתי מוצא לנכון לשנות כלל מהחלטת המעצר.

 

15.      ואולם, לצד האמור, מצאתי טעם בטענת באת-כוחו של אלול לפיה מן הראוי לבחון בעניינו את האפשרות לשחררו לחלופה או לעצרו באיזוק אלקטרוני.

 

           סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע כי בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אלא אם כן נוכח, בין היתר, כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

 

           אמנם, עבירה של סחיטה באיומים מלמדת מטיבה על חשש לשיבוש מהלכי משפט. ואולם, בכך בלבד אין כדי לשלול את החובה המוטלת על בית המשפט לשקול אפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני או חלופת מעצר בדרך של עריכת תסקיר מעצר, וזאת בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה ולמסוכנותם של הנאשמים בה, בין היתר על פי הנלמד מעובדות כתב האישום ומחומר הראיות הלכאורי (ראו: בש"פ 2413/12 חגאני נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (1.4.2012), והאסמכתאות שם). 

 

16.      זאת ועוד, והיא העיקר. ככלל, שחרורו של אחד השותפים לביצוע עבירה לחלופת מעצר מצדיק באופן עקרוני בחינת אפשרות זו גם כלפי השותפים האחרים לכתב האישום, באין טעמים ברורים המצדיקים אבחנה ביניהם (בש"פ 6522/11 מדינת ישראל נ' אבו אלטייף, בפסקה 6 (9.9.2011); בש"פ 10689/08 קנפו נ' מדינת ישראל, בפסקה 21 (23.12.2008); וראו והשוו גם: בש"פ 2942/13 עובדיה נ' מדינת ישראל, בפסקה 12 (5.5.2013)).

 

           בעניינו, כזכור, הצביע בית המשפט המחוזי על שתי נסיבות המצדיקות אבחנה בין הנאשם 2, אשר בעניינו הורה על בחינת האפשרות למעצרו בפיקוח אלקטרוני או שחרורו לחלופת מעצר, לבין העוררים. האחת – השמירה על זכות השתיקה בחקירה; והשניה – עברו הפלילי של כל אחד מהם.

 

17.      בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, איני סבור כי החלטת נאשם לשמור על זכות השתיקה בחקירתו מהווה נתון רלוונטי, המצדיק שלא לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, וזאת בניגוד לשותפו לכתב האישום, ששיתף פעולה עם חוקריו.

 

           השמירה על "זכות השתיקה" היא זכות מהותית של נאשם בהליך הפלילי, ועלינו להיזהר משנה זהירות שלא לפגוע באפשרות לעשות בה שימוש. אמנם השמירה על זכות השתיקה בחקירה עשויה על פי דין להוות חיזוק לראיות לחובת הנאשם, אך משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד כל הנאשמים בכתב האישום, אין בשימוש בזכות זו כשלעצמו כדי ללמד על מסוכנותו של נאשם באופן השולל את האפשרות לבחון חלופת מעצר בעניינו.

 

18.      בניגוד לכך, ככלל, יש אכן מקום לאבחנה בין נאשמים לעניין בחינת האפשרות לחלופת מעצר על בסיס קיומו של עבר פלילי בעניינם.

 

           בנסיבות דנן, לא נעלם מעיני עברו הפלילי של אלול, שאינו מבוטל, אשר עשוי להוות טעם המצדיק אבחנה בינו לבין הנאשם 2, הנעדר כל עבר פלילי. ואולם, לצד זאת, יש לזכור כי חלקו של אלול בביצוע העבירות פחוּת באופן משמעותי מחלקם של הנאשם 2 והשותפים האחרים לכתב האישום.

 

           כעולה מכתב האישום, תכנון וביצוע זריקת רימון הרסס לעבר ביתו של פוזילוב אינם מיוחסים לאלול עצמו. שמו נזכר לראשונה בכתב האישום, כמי ש"הצטרף לקשר" שקשרו הנאשמים האחרים, רק כחודש לאחר מכן. בנסיבות אלו, אין ספק כי המעשים המיוחסים לאלול, על אף חומרתם, אינם משתווים לאלו המיוחסים לשותפיו לכתב האישום. אף באת-כוח המשיבה הסכימה, בדיון שנערך לפניי, כי אלול עצמו "נכנס לתמונה בשלב מאוחר יותר" וכי "המעורבות שלו היא מצומצמת יחסית לנאשמים האחרים".

 

           נתון זה רלוונטי ומשמעותי אף הוא להשוואה בין הנאשמים השונים, לעניין בחינת האפשרות להורות על חלופת מעצר בעניינם, ויש לשקול אותו לצד הנתון בדבר עברם הפלילי של כל אחד מהנאשמים.

 

19.      בענייננו, אני סבור כי בעוד שהמעשים החמורים המיוחסים לגבאי בכתב האישום, כמו גם עברו הפלילי המכביד – בין היתר בעבירות של שיבוש מהלכי משפט – מצדיקים אבחנה בינו לבין הנאשם 2, באופן שרק בעניינו של האחרון תבחן האפשרות לחלופת מעצר, הרי ששונים הם פני הדברים ביחס לאלול.

 

           כנגד עברו הפלילי של האחרון יש לשקול את חלקו הפחוּת בביצוע המעשים, ובנסיבות אלו לבחון גם בעניינו אפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני או שחרור לחלופת מעצר, כמצוות המחוקק.

 

           יודגש, כי עברו הפלילי של אלול יילקח בחשבון בעת קביעת התנאים המגבילים למעצרו באיזוק אלקטרוני או לשחרורו לחלופת מעצר, ככל ששירות המבחן ימליץ על אחת מאפשרויות אלו וככל שהמלצה זו תתקבל על דעתו של בית המשפט.

 

20.      סיכומם של דברים, לנוכח כל האמור, הערר בבש"פ 6094/19 נדחה; ואילו הערר בבש"פ 6092/19 מתקבל, כך שאני מורה לשירות המבחן להגיש עד ליום 31.10.2019 לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר בעניינו של אלול, שבו תיבחן האפשרות להורות על מעצרו באיזוק אלקטרוני או לשחררו לחלופת מעצר. לאחר שיתקבל התסקיר, ישוב בית המשפט וישקול אפשרויות אלו בעניינו של אלול.

 

 

           ניתנה היום, ‏ז' בתשרי התש"פ (‏6.10.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים