עיריית בית אומר נ. ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

עיריית בית אומר נ. ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית

בג"ץ 7522/19
תאריך: 05/01/2020

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ 7522/19

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופט א' שטיין

 

העותרים:

1. עיריית בית אומר

 

2. עיריית חלחול

 

3. המכללה החקלאית אלערוב

 

4. בעלי קרקעות בית אומר ואח'

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית

 

2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

 

3. הממשל הצבאי בגדה המערבית

 

4. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

 

בשם העותרים:

עו"ד ג'יאת' נאסר

 

בשם המשיבים:

עו"ד רנאד עיד; עו"ד שרון אבירם

 

פסק-דין

 

השופט ד' מינץ:

 

           עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי נורה על ביטול ביצוע תכנית לבניית כביש עוקף אל-ערוב וביטול צו הפקעה שניתן למימוש תכנית זו.

 

1.            בשנת 2003 משיב 1 (להלן: המנהל האזרחי) ומשיבה 4 (להלן: מועצת התכנון) פרסמו לראשונה את תכנית יוש/901/20 – תכנית מתאר מפורטת לפיתוח כביש מספר 60 בקטע עוקף אל-ערוב ובית אומר (להלן: התכנית) שבאזור יהודה ושומרון. עד שנת 2010 נדונו התנגדויות שונות שהוגשו לוועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה (להלן: ועדת ההתנגדויות). בין ההתנגדויות שהוגשו, נדונה התנגדות שהוגשה על ידי עותרות 1 ו-2, העיריות שבתחומן תוכננה התכנית, וביום 25.7.2010 הוחלט על קבלת התנגדותן באופן חלקי. התכנית אושרה ופורסמה למתן תוקף בימים 9.9.2011, 2.2.2012 ו-16.3.2012.

 

2.            ביום 3.4.2019 פורסמה על ידי המנהל האזרחי "החלטה בדבר רכישת בעלות ונטילת חזקה (כביש עוקף אל ערוב) מס' ה'/01/19", אשר מורה על הפקעת מקרקעין בסך של 401 דונם בשטחן של עותרות 1 ו-2 תוך 60 יום, לצורך מימוש התכנית (להלן: ההחלטה או צו ההפקעה). לאחר שניתנו להם מספר ארכות, ביום 16.7.2019 הגישו העותרים למנהל האזרחי השגה על ההחלטה, במסגרתה ביקשו להורות על ביטול ההפקעה, לשקול מחדש את התכנית ולבחון חלופות שונות לתוואי הכביש המתוכנן. במכתב מיום 3.10.2019 דחה המנהל האזרחי את ההשגה. במכתב פורט כי הטענות שהועלו במסגרת ההשגה מכוונות למעשה נגד התוכנית, כאשר ההפקעה אינה אלא מימושה בפועל. טענות אלה הועלו בשיהוי ניכר, שנים רבות לאחר שנסתיים הליך גיבושה של התכנית. בנוסף, במסגרת דחיית ההשגה נדחו גם הטענות לגופו של עניין, וביניהן הטענה באשר לצורך בשקילת תוואי חלופי, והטענה בדבר פגיעה בשימושים הקיימים במקרקעין.

 

           מכאן לעתירה שלפנינו.

 

3.            העותרים, עיריית בית אומר, עיריית חלחול ותושבים בתחומן אשר לטענתם עלולים להיפגע ממימוש התכנית, טוענים כי יש להורות על ביטול צו ההפקעה ומימוש התכנית, ועל בחינה מחדש של תוואי הכביש המתוכנן בתכנית. עיקר טענותיהם כי צו ההפקעה ניתן בשיהוי משמעותי מעת הגשת התכנית ואישורה לפרסום, ובחלוף הזמן חלו שינויים בשטח המצדיקים בחינת התכנית מחדש טרם מימושה לאור הנזק הרב הצפוי להיגרם לעותרים. עצם השיהוי מהווה זניחה של התכנית והפרה של חובת המשיבים לפעול בשקידה ותוך זמן סביר למימושה.

 

           עוד נטען כי ההחלטה ניתנה מבלי לבחון את ההשפעות הסביבתיות והכלכליות שלה לרבות הזמנת תסקיר השפעה על הסביבה. כן היה על המשיבים לערוך שימוע נוסף לפני פרסום ההחלטה על ההפקעה, לאור הזמן שעבר מאז אישור התכנית. לבסוף, טענו העותרים כי הוצאת צו ההפקעה בעת הנוכחית נגועה בשיקולים זרים בעלי אופי פוליטי לאור כך שההחלטה ניתנה במהלך תקופת בחירות.

 

4.            המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הכבד בהגשתה, בחלוף כ-7 שנים ממועד פרסום התכנית. במסגרת העתירה מבקשים העותרים לתקוף בפועל את התכנית עצמה, חרף חלוף הזמן ועל אף שהתנגדות עותרות 1 ו-2 לתכנית נידונה במסגרת המתאימה, ואף התקבלה בחלקה. עוד נטען כי דין העתירה להידחות על הסף גם מהטעם שהעותרים לא הוכיחו זיקה לקרקע מושא ההחלטה, זאת שעה שלא הוסבר על מה מתבססת זכותן של עותרות 1 ו-2, עיריית בית אומר ועיריית חלחול, להגיש עתירה נגד הפקעת מקרקעין השייכים לכאורה לאנשים פרטיים, וכאשר יתר העותרים לא הראו מהי הזיקה למקרקעין אשר בגינה הם עותרים לבית משפט זה.

 

           גם לגופו של עניין טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה. בין היתר, נטען כי אין לשעות לטענת השיהוי שבפי העותרים, שכן בנסיבות העניין 7 שנים הן זמן סביר למימוש התכנית המאושרת, והעותרים לא הצביעו על כל פגם ממשי בהתנהלות המשיבים. ניתנה לעותרים זכות טיעון לגבי תוואי הכביש והתכנית בטרם אישורה, ולא עומדת להם זכות טיעון מחודשת בשלב זה. כמו כן, לא הובאה כל ראיה לביסוס שינויים שחלו בחלוף הזמן שמצדיקים בחינה מחודשת של תוואי הכביש. בעניין ההשלכות הסביבתיות של התכנית, נטען כי אין חובה בדין לערוך תסקיר השפעה על הסביבה בשלב זה. גם הטענה בדבר קיומם של שיקולים זרים במתן ההחלטה נטענה ללא כל ביסוס, כאשר לתכנית קיימות תכליות תעבורתיות, בטיחותיות וביטחוניות ברורות.

 

דיון והכרעה

5.            לאחר עיון בכתב העתירה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף וזאת אף מבלי להידרש לזכות העמידה של העותרים.

 

           כאמור לעיל, התכנית אושרה ופורסמה למתן תוקף בשנים 2011 ו-2012. בצדק טענו המשיבים כי במסגרת העתירה העותרים מבקשים לתקוף את התכנית עצמה, בנימוקים אשר נדונו לגופו של עניין מלפני שנים לא מעטות. מכאן אפוא כי העתירה, הנסובה הלכה למעשה נגד התכנית, הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה (בג"ץ 5364/13 צבי נ' מדינת ישראל (1.10.2013); בג"ץ 4345/16 עופרי נ' שר התחבורה (11.1.2017); בג"ץ 3456/19 עיריית קלנסווה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 4 (9.7.2019) (להלן: עניין קלנסווה)). יתר על כן, עותרות 1 ו-2 אף היו מעורבות בהליך התכנוני. התנגדותן שהוגשה נדונה ואף התקבלה באופן חלקי על ידי ועדת ההתנגדויות.

 

           עוד יש להעיר, כי בניגוד לטענת העותרים, אין בפרק הזמן שחלף מאז אושרה התכנית ועד שהחל מימוש התכנית, כדי להביא כשלעצמו לביטולה של ההחלטה על מימושה. מטבעם של תהליכי תכנון, שהם צפויים להתארך לעיתים שנים ואף עשרות שנים, בין היתר לאור צרכים תכנוניים רחוקי טווח ולאור הקשיים הניצבים לפני מימושם (ראו: עע"מ 5158/14 חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' עיריית חולון, פסקה 6 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (29.10.2017); עניין קלנסווה, פסקה 5).

 

           כמו כן, אין להידרש לטענות העותרים כי לא קוים הליך של שימוע טרם ההחלטה על הוצאת צו ההפקעה. הליך אישור התכנית כולל בתוכו, על פי דין, מנגנוני השגה, בהם אף נעשה שימוש במקרה זה על ידי עותרות 1 ו-2. עם זאת, על פניה לא קיימת זכות טיעון באשר להחלטה על מימוש התכנית.

 

           העתירה נדחית.

 

           ניתן היום, ‏ח' בטבת התש"ף (‏5.1.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים